לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  רביב דרוקר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2013

חג חופש מידע שמח ליו"ר הכנסת אדלשטיין


 רוצים לדעת למה השקיפות בארץ במצב שהיא נמצאת? למה צריך ללכת מכות כדי לקבל כל מידע שהוא מעבר לבנאלי והסתמי? תצטרפו אליי לנאום יו"ר הכנסת החדש, יולי אדלשטיין, שמכול הדברים שאפשר להגיד על השקיפות העלובה בארץ ביום חופש המידע, בחר להגיד את הדברים הבאים:

 

האם היה זה "פטרנליזם" מצד משרד החינוך שניסה להגן על "כבוד האדם" של תלמידי בתי הספר עם ציון מיצ"ב נמוך שהושפלו קבל עם ועולם? 

חשיפה ברמת רזולוציה כזו היא פגיעה לא קבילה בהורים, בתלמידים, בתושבי שכונות, מורים ומנהלים. הצורך של הורים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה להתהדר בציוני המיצ"ב של בית-ספרם איננו מצדיק את המשך הגדלת הפערים על חשבון המעמד הנמוך.

אני מתנגד לפרשנות ל'חוק חופש המידע' שמשמעותה היא תוכנית ריאליטי בשם "מיצ"ב נולד"...אני בטוח, שכפי שפורסם בעבר, גם בעתיד נשמע על נבחר ציבור כלשהו שיצא עם פמליה גדולה ומשלחת אנשי עסקים למדינה אסיאתית לצורך העניין. הבקשות למתן מידע לגבי הוצאות המשלחת יישלחו למשרד הממשלתי, ועם פרסומן, הכותרות תזעקנה על בזבוז משווע של כספי ציבור דווקא בזמן של ריסון תקציבי.

הכותרות כמעט תמיד מתרכזות בהוצאות, אולם לצערי הן נמנעות מלתת ביטוי לשורת ההכנסות. גם אם הפמליה חתמה על חוזים כלכליים בעלי ערך אסטרטגי בסכומים של מיליארדי שקלים, הם לא יבואו לידי ביטוי תחת "חופש המידע". חצי אמת גרועה משקר. אי אפשר לטעון ש"חופש המידע" תורם לאמון הציבור במערכת השלטונית כאשר המידע מנסה לערער את אמון הציבור ולא לבסס אותו. חופש מידע כן, הפקרות המידע לא.

 

הימור א' - גיל שפר, ראש המטה של נתניהו, סימס לאדלשטיין על הבוקר "סחתיין על האומץ". זה יו"ר כנסת שביבי רוצה, שביום בו כותבים על הנסיעה היקרה שלו לסין, יבוא ויגן עליו. לא הריבלין הזה, שמתחנף לתקשורת השמאלנית כדי לקושש תמיכה במירוץ לנשיאות.

כמה שאלות ליו"ר אדלשטיין, פוליטיקאי שבדרך כלל אני דווקא מעריך.

 

  1. האם הוא מודע למצבו העגום של חופש המידע בישראל? האם הוא יודע שבבריטניה, שחוק דומה עבר בה שנים טובות אחרינו, חברי כנסת צריכים לחשוף את הוצאותיהם עד לרמת הקבלה? האם הוא יודע, שברוב המדינות הדמוקרטיות יש נציבות חופש מידע, גוף ממשלתי מיוחד שמוסמך לחייב את רשויות השלטון לחשוף מידע בלי ללכת לבתי משפט (אצלנו אין, כמובן, שלא תהיה הפקרות במידע)?
  2. האם כבוד היו"ר הסתכל פעם בנתוני המיצ"ב? הימור ב' - לא. הוא קרא בעיתון. שיעלה על האתר שאותו הוא מנאץ, 'מדלן' ויקרא. הוא יגלה לתדהמתו שהפרסום המלא - ביוזמת התנועה לחופש המידע - חשף גם עד כמה התלמידים בכל בית ספר מתלוננים על אלימות, כמה מהם הוחרמו, כמה מהמורים התלוננו על שחיקה, נתונים אולי הכי דרמטיים למישהו שבית הספר של הילד שלו הוא מקום חשוב בשבילו. מנהל/ת בית הספר שלכם לא יוכל לטעון יותר 'אין אצלנו אלימות' כשארבעים אחוזים מהתלמידים דיווחו שקיבלו אגרוף או סטירה בחודש האחרון. אז מה, מר אדלשטיין, לא לפרסם את הנתונים האלה? לא להשפיל חלילה את המנהל? עדיף שההורים לא יידעו באיזו מציאות חי הבן שלהם? אגב, מר אדלשטיין, תאמין או לא, גם לפני הפרסום היו סטיגמות על בתי ספר. בשנות השבעים בפתח תקווה ידעתי בדיוק שעמל ג' נחשב בית הספר של מופרעים ולא הייתי צריך שום מיצ"ב בשביל זה. מה ההבדל? שאז הם יכלו להכחיש, לחיות בלה לה לנד. לעתים, הדבקנו בטח סטיגמות מוטעות. היום אפשר להפריך אותן, יש נתונים, ציונים, ככה זה, מר אדלשטיין, לאמת יש את הנטייה המשונה הזאת מעת לעת לזקוף את ראשה המכוער. זה לא השפלה, זה לא רצון של הורים עשירים להתהדר בבית הספר שלהם, זה מעורבות אזרחית, זה תורם ללחץ של הורים על הנהלת בית הספר, משרד החינוך והרשות המקומית לשפר את בית הספר, זה מציב מראה.
  3. ובאשר לשפיכת דמו של מר נתניהו. אולי היו"ר היה עסוק ולא שם לב, אבל מטרות הביקור של מר נתניהו סוקרו בהרחבה. החוזים (קצת קשה לחתום כששר הכלכלה לא נמצא משום מה במשלחת, בטח משיקולים ענייניים), הפגישות, הנאומים, הכול סוקר בהרחבה. אם יידע מר נתניהו ומר סיידוף וחשב משרד רה"מ (הוא חי, או שהשאיר את החותמת ויצא לפנסיה?) שבאופן אוטומטי, ההוצאות יהיו על האינטרנט, אז יש יותר סיכוי שהן יהיו סבירות. תאמינו לי. מרגע שהבין נתניהו שאם יעשה סקרים בתקציב ממשלתי, הם ייחשפו יום אחד, הוא פתאום הפסיק להשתמש בכסף ממשלתי בשביל זה. איכשהו, הוא מצא תקציב אחר, מפלגתי, כדי לעשות את הסקרים הללו. למה? עתירה מכוח חוק חופש המידע אילצה אותו (הוגשה בכלל לא בתקופתו וללא קשר אליו).

 

בסקוטלנד יודעים להשקיע כסף ממשלתי בקמפיין שיעדכן אתכם שאתם זכאים להגיש בקשות לחופש מידע. בבית הלבן מפרסמים און ליין מי נכנס ומי יצא, לאן ומתי. בשבדיה נותנים לך מיידית את הלו"ז של השר אתמול ומה נמצא בדואר היוצא שלו ומה בנכנס. הם לא הבינו, כנראה, כמו אדלשטיין שאי אפשר לסמוך על התקשורת שתעשה שימוש מושכל במידע, שאתם פשוט צריכים להאמין שהשלטון מנהל את ענייניכם בתום לב ויעילות. אדלשטיין עצמו נראה לי כמו פוליטיקאי תם לב ונקי. זה רק האינסטינקטים השלטוניים שמטעים אותו. חג חופש מידע שמח.
נכתב על ידי רביב דרוקר , 21/5/2013 13:20  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אז כמה באמת עולים לנו הבתים של נתניהו?


תשמעו דבר מוזר. קראתי את הנייר ששלח משרד ראש הממשלה בעל כורחו ומפרט כמה אנחנו משלמים כדי לתחזק את הבתים של משפחת נתניהו, הרשמי ושני הפרטיים. בשנים 2009-2010 לא כתוב כמה עלה לתחזק את הבתים הפרטיים, אחד ברחוב עזה בירושלים והשני בקיסריה. באותיות הקטנות הסביר משרד רה"מ: "בשנים 2009-2010 לא נוהלו הוצאות הבתים הפרטיים באופן נפרד, לכן לא ניתן להשוואה בשנים אלו". לא מוזר? מה זאת אומרת? שעובדת נקיון בבית בקיסריה הועמסה על "הוצאות נקיון" במעון הרשמי בירושלים? לא הגיוני.

 

אחרי זה נזכרתי שפעם דווקא קיבלתי כתוצאה מבקשת חופש מידע איזשהו פירוט של הוצאות הבית בקיסריה לשנים 2009-2011. אז הם ידעו לפרט והיום לא?

 

תראו מה כתוב בפירוט שנשלח אז: בשנת 2010 שילמה המדינה 329 אלף שקל כדי לתחזק את ביתו של נתניהו בקיסריה. על מה יצא כל הכסף? הרי הם לא גרים שם, מקסימום סופי שבוע וגם זה לא תמיד. סעיפי ההוצאות מעניינים: רק הטלפון עולה 6,000 שקלים כל חודש וזה על קו נייח בכלל. מי מגיע לחשבון כזה כשהוא לא גר בבית, מקו נייח וכששיחותיו הרשמיות לחו"ל מתחברות, מן הסתם, דרך המרכזייה של משרד רה"מ? המדינה שילמה 41 אלף שקל רק על חיזוק פלטות שיש. מה זה? למה המדינה צריכה לשלם חיזוק פלטות שיש בבית הפרטי של משפחת נתניהו? המדינה גם משלמת על תיקון תריסים (28 אלף), עבודות מנוף (5,200 שקלים), עבודות צבע ועוד ועוד. מדי חודש המדינה שילמה יותר מעשרת אלפים שקלים לעוזרת בית בקיסריה. אני חייב להבין את זה. מה יש לעוזרת בית לעשות במשרה מלאה בבית ריק? רק לי זה נשמע קצת טירוף?

 

המסמך, כאמור, היה חלקי ולא הוסבר למה הוא חלקי (אם זה מעניין אתכם, אז ב – 2011 שילמתם עבור לוכד נחשים לבית בקיסריה ושוב משהו עם התריסים וגם עבודות איטום מרתף). רוב הרובריקות בשנת 2011 היו ריקות. לא ברור למה. נכון שזה הגיע רק בסוף אוקטובר 2011, אבל חשבונות מים, חשמל, אינטרנט, כבלים כבר אמורים לדעת בשלב הזה. אפילו ל – 2010 הטבלה לא הייתה מלאה. ברוב החודשים לא נכללו חשבונות המים. למה? לא הוסבר. שמעתי שהייתה מחלוקת גדולה על מי צריך לשלם את המים לבריכה בבית (תנחשו לבד מי עמד באיזה צד של המחלוקת). אולי זה קרה בחודשים האלה.

 

אגב, לפי הדיווח שהעביר משרד ראש הממשלה לפני מספר ימים לתנועה לחופש המידע (רק בעקבות עתירה שהגישה התנועה לביהמ"ש באמצעות עו"ד עופר דורון) – הבית בקיסריה עלה למשלם המיסים ב -2011 סכום של 184 אלף שקלים. לפי הדיווח שקיבלתי בסוף אוקטובר 2011 (שרוב סעיפי ההוצאה, כאמור, לא היו בו) זה כבר עמד על 136 אלף שקלים. צרפו רק חשבון טלפון שנתי ממוצע וכבר תראו שהנתון שהעביר משרד ראש הממשלה לא מסתדר.

 

כך או כך, היה פירוט, ידעו לשמור את זה בנפרד. איך זה שהדיווחים הללו לא נכללו במה שנשלח לתנועה לחופש המידע? במילים אחרות, אם משרד ראש הממשלה חשב שהנייר הצנוע הזה שהוא שלח, יסגור את הדרישה שלנו לדיווח אמיתי סוף סוף ושקוף, אז נראה לי שהם יצטרכו לחשוב שוב.

 

נכתב על ידי רביב דרוקר , 16/5/2013 16:00  
62 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



״למה שלא תגיש את הספר שלך כעבודת תיזה?״


לפני הכול, זה לא צודק. פעם היית רוצה לעשות תואר אקדמי, אז ידעת שפה ושם יש קיצורי דרך. אולי יכירו לך באיזה קורס שעשית באוניברסיטה הפתוחה, אולי יסכימו לוותר לך על איזו דרישה, או יגמישו טיפהל׳ה את תנאי הקבלה. עכשיו, נדמה שהדרך הצדדית הפכה לדרך המלך. מי שממשיך ללמוד שלוש שנים לתואר ראשון ולעבוד כמלצר ב״ארומה״, הוא פשוט פראייר. כמה קומבינות פשוטות והוא יכול לסדר לעצמו תואר שווה ברבע מאמץ.
אני לא מדבר, כמובן, על כל התארים וכול המוסדות, אבל זה גם לא איזו מכללה בודדת. ממש לא. התחקיר של יובל אגסי ושלי, שנשדר הערב ב״מקור״ יראה לכם עד כמה מדובר בתופעה רחבה, איך הוזילו, שלא לומר היזנו את ההשכלה הגבוהה בישראל. 

אבל לפני שאנחנו דופקים לכם בראש ארבעים דקות של הטפת מוסר, אני רוצה לספר על לימודיי האקדמאיים.
למדתי לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב. להתקבל למשפטים היה אז סיפור ענק. מכיתה ט׳ כבר שיקללתי את לימודיי וציון ההתאמה כדי שאתקבל. עד שהגעתי, כבר התחילו המכללות הפרטיות, אבל זה עדיין היה בחיתולים והארץ הייתה מלאה במבוגרים מתוסכלים שרצו ללמוד משפטים ולא נתנו להם. 
איכשהו, התקבלתי. הלימודים היו מעניינים, חלק מהמרצים היו מצויינים (מרמור, גנז, שחר), אבל די מהר הבנתי שלרבים מהקורסים אין טעם להגיע. שיטת הלימודים למשפטים בישראל היא ייחודית וכבר נכתב עליה מאמר מכונן של פרופסור יוסף ויילר מהרווארד (״על החינוך לשטחיות״). נוכחות נמוכה בכיתות, תלמידים שלא מתכוננים לשיעור, הגעה לבחינות עם מחברות בחינה שבוחנות כושר אינדוקס, לא פחות מהתמצאות והבנת החומר. בשנה א׳ עוד ממש השקעתי. חלמתי להיות עורך דין בכיר, פרקליט בשירות המדינה, בסוף השנה התעוררתי מזה. היו פשוט הרבה יותר מצטיינים ממני. בשנים שלאחר מכן, כבר עשיתי את המינימום כדי להוציא תואר. במקביל כבר עבדתי בכמה משרות, כולל ב״מעריב״.  

לקראת התחקיר הערב הייתי במגע עם אחד מבתי הספר למשפטים. אמרו לי שם - קראת את ויילר? באוניברסיטאות יותר טוב מאצלנו?
אמרתי להם - ויילר צודק. הלימודים למשפטים פה הם קצת חלטורה, אבל אתם הצלחתם לרדת הרבה יותר נמוך. 
בסוף, איכשהו, סיימתי את התואר. הרבה שנים לאחר מכן, התחלתי לפנטז על אקדמיה. אמא שלי מאוד מחזיקה ממני, אבל אם היה מקדים את שמי התואר דוקטור (כמוה...), אז לא היה מאושר ממנה. הלכתי על בר אילן. אמרו לי שיותר קל לעשות שם. סגרתי מנחה, פרופסור איתן גלבוע, היה לי נושא מעולה לעבודת תיזה, שאמורה הייתה להתפתח לדוקטורט והתחלתי ללמוד. על הלימודים אני לא רוצה לכתוב הרבה. רוב הזמן זה היה מביך (אשר כהן היה מעניין). איכשהו, סיימתי את רוב חובות השמיעה, אפילו אישרתי את הצעת התיזה, אבל לא הצלחתי להתיישב על התיזה. נתקעתי ועד היום אני תקוע. באחד הימים קיבלתי טלפון מגורם רשמי במחלקה שלי.
- מה קורה אתך? 
- אין לי זמן וסבלנות לשבת על התיזה שלי.
- למה שלא תגיש את אחד הספרים שלך כעבודת תיזה?
- חזור שנית
- כן, עושים את זה פה. 
- אבל זה לא ספרים אקדמאיים והם כבר פורסמו. 
- מה אכפת לך לנסות?
לא ניסיתי. אין לי תואר שני ולא דוקטורט, אבל זרעי התחקיר של הערב נזרעו שם. 


נכתב על ידי רביב דרוקר , 7/5/2013 15:45  
48 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרביב דרוקר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רביב דרוקר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2013 © נענע 10 בע"מ