לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הופ! לגדול בידיים טובות


בוב הבנאי - מצליח לתקן!!

Avatarכינוי:  אהה פה כותבים ת'שם?!





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2007

התאבדות. למה?


אני יודעת שזה קרה מזמן. אבל קראתי משהו ונזכרתי בזה. הייתי חייבת לכתוב על זה.

אני יודעת שלא היינו חברים הכי טובים, אבל הוא עדיין נורא חסר.

אני לא מצליחה להבין, למה למישהו להתאבד?

קרה לו משהו? עם המשפחה? משהו? אני לא מבינה.

אני לא קולטת, אי אפשר לשמוע על זה, ולשמוע דיבורים על זה, בבצפר, ובכל מבשרת, בלי לבכות.

אני ממש בכיתי.

בקושי הכרתי אותו, ובכיתי. ובכיתי. ובכיתי.

 

בוקר בהיר אחד קמתי בבוקר, ושמעתי שהוא, באמת הוא, התאבד.

וגם שמעתי מחברה טובה שלו מה קרה חצי שעה לפני שהוא התאבד.

הוא תכננן את זה כבר שבוע.

שבוע לפני הוא התנהג מוזר.

היא דיברה איתו חצי שעה לפני שזה קרה, בטלפון, ואמרה לו להביא משהו לחוג.

הוא אמר שהוא לא יכול, ושהוא לא יגיע לחוג.

שלושים דקות אחר כך הוא מת. 

 

 

נכתב על ידי אהה פה כותבים ת'שם?! , 30/8/2007 14:36  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סיפור בהמשכים - חלק ג'


"אה ו.. תשמעי, אני לא אמורה לספר לך את זה אבל.. רק מישהו אחד מהכיתה דיבר עלייך היום... גיל..."

'מה?! גיל? אוי לא.... בטח משהו רע....' היא חשבה לעצמה. רוני אהבה את גיל, כבר מכיתה ד'. הם תמיד היו ידידים, אבל אף פעם לא יותר מזה.

"הוא אמר ש... שניגנת ממש יפה ו.. הוא התחיל לצחוק על שירי... והיא בכתה.."

'בגללי שירי בכתה? ואני לא באתי כי ציפיתי לההפך... וואי.. מה עשיתי...'

"רוני? את על הקו?"

"אמ..מה? כן.. כן"

"את לא מאמינה... בקיצור, את חייבת לבוא מחר!! יאללה אמא שלי קוראת לי, נדבר מחר!"

"..ביי.. נדבר מחר.."

 

היא ניתקה את הטלפון.

מאז השיחה היא לא הפסיקה לחשוב על מה שגרמה לשירי. בסוף, היא הגיעה למסקנה שעליה לסכן את שמה הטוב ולהגן על שירי.

 

למחרת בבית הספר היא הלכה לכיתה בזריזות, וחיפשה את שירי. היא לא הייתה במקומה. אז היא חיכתה בכיתה, עד שהיא תגיע. בינתיים, גלי נכנסה, ואחריה גיל. רוני הלכה אל גלי, ושאלה אותה אם היא ראתה את שירי בדרך.

"לא.. למה?"

"כי.. אני רוצה.. אני רוצה להגן עליה, למרות הכל. אני מרגישה ממש אשמה בזה."

"טוב.. מה שבא לך, אני לא אגיד לך לא"

"תודה.."

 

כעבור כמה שניות, נשמע הצלצול. המורה נכנסה לכיתה, וכשראתה את רוני, אמרה לה כל הכבוד על הנגינה, והציעה לה לנגן במסיבת הסיום בעוד חודש. רוני נורא התרגשה, כי נורא רצתה להופיע! אבל במקום כן – יצא לה לא.

"למה לא?" שאלה המורה.

"כי.. כי.. לא יודעת,"

"אבל.. את מנגנת כל כך טוב!"

"אבל בחדשות לפני יומיים אמרו ששירי מנגנת יותר טוב ממני! אז למה לא הצעתם לה?!"

"כי.. היא לא הגיעה היום.."

"כן, אבל אני לא הגעתי אתמול! יכולתם להציע לה אתמול!"

"כן.. נכון אבל.. למה את לא רוצה?"

"אני רוצה.. מאוד.. אבל לא! שירי תנגן במסיבת סיום, לא אני!"

"טוב.. מה שתגידי.. גיל, רוצה לנגן? אתה מנגן על גיטרה, לא?"


המשך בפוסט הבא!

נכתב על ידי אהה פה כותבים ת'שם?! , 30/8/2007 12:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני לא מצליחה לעכל את זה.


אי אפשר! לא, פשוט אי אפשר לעכל את זה. אני ידעתי את זה בעיקרון, אבל אף פעם לא אמרתי את המילה הזאת עליה. אף פעם לא חשבתי שאני אצטרך להגיד את זה. אבל אז, גם אמא שלי אמרה לי את זה, וגם... ראיתי את הספר.. אוי לי. עם מי עוד היא יכולה לעשות את זה? רק איתה. והיא אפילו נסעה איתה לצרפת. כדי להכיר את המשפחה שלה, אני בטוחה בזה. היא לא אמרה למה, ולא הודיעה לפני. היא גם לא מספרת כלום לאבא שלה, והיא לא מדברת על מה שהיא. ולא על זה. ולא על כלום. היא שונה, מוזרה. אני מתחילה להיגעל ממנה. תמיד ידעתי שהיא כזאת ואפעם לא ממש נגעלתי ממנה. אבל כשממש אמרו לי שהיא כזאת, והספר.. אני נגעלת. זה פשוט מגעיל. למרות שאני צריכה "לקבל אותה כמו שהיא ולא להיות גזענית", זה עדיין מגעיל אותי בלב. ואין לי אפילו עם מי לדבר על זה.
נכתב על ידי אהה פה כותבים ת'שם?! , 30/8/2007 11:29  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

5,561
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , האופטימיים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאהה פה כותבים ת'שם?! אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אהה פה כותבים ת'שם?! ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ