לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


איידס, קבוקים ורוקנ'רול


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2014

צריך לכתוב על זה ספר


אני נזכר בך בפנייה לרחוב שלך.
אני נזכר בך גם בפנייה לרחוב של אמא שלך.
אבל בתכלס, אני נזכר בך גם בפנייה לרחוב שלי.
אני נזכר בך כשאני שומע ג'אז.
אני נזכר בך כשאני שומע כל דבר אחר שאני אוהב באמת.
אני נזכר בך במברשת שיניים שלך שנשארה בכוס, במגבונים בארון, בבושם שלי שלא אהבת בכלל וגם בהוא שלא יכלת לשלוט בעצמך כששמתי אותו ונשאר ממנו ממש ממש קצת.
אני נזכר בך בבתי קפה, בקולנוע, במוזיאונים ובכל מקום אחר שהייתי רוצה להיות איתך בו. אני נזכר בך כשאני רואה ברחוב בחורה יפה.

אפילו כשאני עובר בנס ציונה אני נזכר בך כי היה את ההוא שלומד איתך שגר שם וגם כי את בטוח עוברת שם בדרך לת"א..
כשאני קם וכשאני הולך לישון, כל היום וכל הלילה אני נזכר בך!
בהתחלה הפרידה עצמה, אז ענן כללי של מחשבות. עכשיו זה פשוט...שאני נזכר בך. לא משנה ההקשר וההרגשה.
היא לא ברורה, ההרגשה כשאני נזכר בך. אני לא בטוח מה היא בדיוק, אבל היא מכה כמו אגרוף בין הצלעות, בזה אני בטוח.

קשה לבלוע.
לפעמים אני רוצה שרק ניפגש כדי לדבר איתך שוב. רק לחלוק חוויות, מוזיקה, סרטים...אבל אז אני נזכר שזה לא הגיוני.
לפעמים אני רק רוצה שנשכב בטירוף! וזהו, נמשיך בחיינו, אבל אני נזכר שזה לא ראלי.

כל פעם כזאת, שאני נזכר בך אני מתכווץ פנימה כמו חילזון שנגעו בו ומתפלל שזה יעבור לגמריי כי כבר עבר הרבה זמן.
אני אומר לעצמי שהכל טוב כי אני הריי יודע שאני אמצא מישהי טובה אחרת, טובה יותר. לא טובה יותר, אבל טובה יותר בשבילי.
אני הריי יודע...

כל פעם כזאת, שאני נזכר בך אני מתרגש! כי אני יודע שאחווה את כל הטירוף הזה שוב, אולי אפילו בגדול יותר! עוצמתי יותר!!
אני אומר לעצמי, אבל מרגיש שזה לא הגיוני בכלל שדבר כזה יקרה. אני מרגיש שהייתי מוותר על כל מה שיש לעולם להציע לי ועל כל התגליות האלה, הנשים האדירות שאני יכול להכיר, רק כדי שזה יחזור להיות כמו פעם.

אני אומר לעצמי ומרגיש, מרגיש ואומר לעצמי, אומר ומרגיש אומר ומרגיש עד שהכל נופל ברגע אחד, כמו מחשב שקורס וכבה. אז אני, בלית ברירה, חוזר למציאות.
למקום הזה שבו את לא חלק.
עד שאני נזכר בך שוב. 


נזכר בך וכל הקונפליקט הזה בין ההיגיון והרגש, בין המחשבות שלי לרגשות שלי משתגע שוב.

זה לא מטורף לפעמים כמה אנחנו חצויים? כמה אנחנו מרגישים שיש בנו 2 צדדים שדוחפים אותנו לעשות פעולות כ"כ שונות ומנוגדות, כשלמעשה אנחנו רק אנחנו וזהו, עם כל הסלט הזה בפנים...

צריך לכתוב על זה ספר!


או לפחות סרט...

נכתב על ידי , 12/10/2014 20:26  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בן: 23

תמונה




21,810
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אהבה למוזיקה , מוזיקאים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לOrishibu אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Orishibu ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ