לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

In Fiction


And my days, stretch out, beneath the sun

Avatarכינוי:  Tidal

בן: 33

Google: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2018    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

6/2018

קחו אותי למקום אחר


חשבתי שהאתר הזה סגור, שלא נשאר לאן לחזור.

ברור שיש עוד מקומות, ברור ... רק שכאן זה מרגיש אחרת.

אולי זאת הנוסטלגיה והעובדה שבסבב כזה או אחר אני כותב כמה שנים, תמיד מכאב.

מחפש משהו ולא מוצא.

יש משהו בלהוציא הכל החוצה, את אותם הדברים שאני לא יכול להגיד לאף אחד.

כאן זה אנונימי ואין שום קשר בין מי שאני ביום-ביום לבין כל מה שנשפך לי החוצה.

הייתי אומר שטוב לחזור, אבל זה אף פעם לא טוב לחזור.

 



זה מתחיל אצלי תמיד בתחושה קלה של אי נעימות, יצא לכם איי פעם להרגיש שאולי שכחתם לכבות את האור כשיצאתם מהבית אבל אתם כבר דיי רחוק וממהרים להספיק לעבודה/לימודים/כל-דבר-אחר אז תבדקו כבר בערב.

אל תחשבו על משהו משמעותי כמו ששכחתם לנעול את הדלת של הבית או השארתם את הנייד מחובר למטען או כל דבר חשוב בסגנון, אלא הרגשה של משהו זניח.

ואז אני חוזר הביתה, והאור כבוי. אבל התחושה עדיין שם.

וככה זה מתחיל ...

ואז נמשך כמה ימים ומעמיק לאט לאט, שבועות לפעמים עד שאני מתחיל לחפור ב"למה ?".

עד אז אני מדחיק. ואני ממש טוב בלהדחיק, או לפחות נראה לי.

 

4.5 שנים איתה (עם א') הלכו להם לפני (כמעט) שנה לתהום הנשייה ולאחר ככה וככה חודשים התחלתי לצאת עם מישהי אחרת.

כל הגועל נפש שהיה לי לא יצא כאן כי לא חשבתי שיש לאן להוציא ... אם הייתי יודע, כנראה שדברים היו נראים אחרת מבחינתי.

לא שזה משנה עכשיו.

 

עם ד' זה התחיל נהדר, דיי פנטסטי אפילו.

עברו להם חודשיים ראשונים של פוצי מוצי וגן עדן וכל החרא הזה, ואז בחודש השלישי זה נכנס לסוג של שגרה ... שזה תמיד טוב. כנראה.

בחודש הרביעי זה התחיל להרגיש לי תקוע.

לפני שבועיים התחלתי להרגיש כאילו ששכחתי לסגור את האור כשיצאתי מהבית.

 

תראו, זה דפוק לגמריי שזה הטריגר כאן, כאילו ... ממש ממש דפוק.

הלכנו לארוחת שישי אצל אחד ההורים של ד', וזה היה זוועה מבחינתי.

כל המנהגי קבלת שבת זה לא משהו שאני עושה או נהנה לעשות.

אני דיי אנטי אפילו באופן בלתי מוסבר.

אני לא בקטע של דת, או קידוש, או כיפה או כל דבר אחר שנהוג במסורת בית יהודי.

כשהם התחילו לשיר שירים הלכתי לשירותים כי לא רציתי לקחת חלק בזה.

כן, עד כדי כך.


הסופש הזה אמור להיות מעין נקודת מפנה, עוד לא ברור לי לאן אבל.

האם אצליח להתגבר על היצר ההרסני של להשמיד את הכל ולהשאיר מאחורי אדמה חרוכה (כמו שאני תמיד עושה, מסתבר) ?

או שאולי, בכלל, עדיף לי למשוך עוד כמה שבועות עד שהיא תתחיל להרגיש שאני לא 100% שם איתה ותאותת לי משהו לגבי זה ?

 

יש לי הרבה בעיות ברמת האישיות ... אבל זאת, זאת היא הבעיה הכי גדולה: פתאום אני מתגעגע לאקסית ומרגיש ריקנות בפנים.

אףאחד לא מבין אותי כמו שהיא מבינה.

ועם ד' אני מתחיל להרגיש תקוע, לא מתקדם לשום מקום ... כלפי חוץ משדר עסקים כרגיל.

מצד אחד לא הבטחתי לה שום דבר, לא חתונה ולא ילדים ולא כלום.

מצד שני אני ממש לא יודע מה לעשות עם כל זה.

האם לשבור את הכלים כרגע ולנסות לחדש תקשורת עם א' ? למה זה טוב בכלל ?

 

כאילו ששכחתי כשנפרדתי ממנה והיא מיררה בבכי, ביקשה שלא אעשה את זה.

ולא שכחתי את כל החרא שהיה, והיה ועוד איך שהיה.

אני מחלק את זה 50-50, לוקח הרבה מן האשמה על עצמי.

ואלה דברים שלא ישתנו, ולא ישתפרו, כי אני בתור הבן אדם שאני אשאר ולא אשתנה.

והיא תישאר היא.

ומה שלא עבד כמה פעמים, בטח ובטח שלא יעבוד בפעם בחמישית או השישית.

 

זה מיותר.

אבל אני מתגעגע.

קיבינימט כמה שאני מתגעגע אליה.

ועוד תוך כדי אני משחק את המשחק שהכל כרגע אחלה עם ד' שזה בכלל גרוע.

 


 

לא תמיד אני מצליח למצוא את המילים לבטא אל כל מה שאני רוצה, לרוב אני לא.

אנסה שוב מתישהו בהמשך, בתקווה שישאר כאן משהו.

 

רק מה שכן, כמה שזה עושה לי טוב לפרוק את זה החוצה.

לא הרבה יבינו, הרוב לא.

נכתב על ידי Tidal , 16/6/2018 22:00  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סופרת שלעולם לא תהיה ב-16/6/2018 23:42
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTidal אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Tidal ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ