לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הממלכה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2011

סיפור קטן ו.....


כבר המון המון זמן שלא כתבתי כאן על ספרים. לא בגלל שלא קראתי, אלא יותר בגלל ש... פשוט לא יצא לי לכתוב על ספרים, ועכשיו כבר עבר המון המון זמן ולא יצא וחלק מהספרים כבר הטשטשו בזכרוני וחלקם פשוט לא עוררו שום רצון מיוחד לכתוב עליהם, מלבד שהם היו טובים או שהיו לא משהו.

ספר אחד בכל זאת הטריד אותי כל כך, שגם עכשיו, חודש וחצי בערך אחרי הקריאה בו, הוא מעורר בי קצת אי נוחות. הספר הוא 'סיפור קטן ומלוכלך' של רוני גלבפיש, שקראתי עליו כמה וכמה ביקורות (וגם הצצתי לפעמים לבלוג שלה) והא די סקרן אותי.

במרכז הספר איתן, גבר צעיר ויפה תואר, עוסק בתחום המחשבים, נשוי באושר לאהובת נעוריו ויש לו גם ילדה קטנה וחמודה אותה הוא אוהב. חיו נראים כחיים זעיר בורגניים שלווים ונינוחים, עד שיום אחד ביוצאו לריצה בפארק הוא כמעט מועד על גופה של נערה צעירה שנאנסה. הוא מזעיק עזרה ומנסה קצת לשכוח את הסיפור הקשה, אבל המקרה מעלה בזכרונותיו מקרה שקרה בנעוריו: מקרה שבו הוא, אולי, קיים יחסי מין בכפיה. הרבה שנים אחרי המקרה הוא עדיין לא בטוח אם הנערה ההיא, איתה שכב בהיותו תלמיד תיכון, אמרה 'לא', וכעת, אחרי המפגש המטלטל בפארק, הזכרונות והספק מתעוררים בו וטורדים את מנוחתו.

הספר עוסק בהתמודדות של איתן עם הזכרון הזה, ואיך ההתמודדות שלו משפיעה על חיו ויחסיו עם הקרובים אליו, איך הוא פועל להשגת מחילה ולהבנת המעשה שעשה. נושא הספר ראוי מאוד בעיני: התחום האפור שבין הסכמה לאי הסכמה, חוויה שאני בטוחה שהרבה נשים עוברות (וגם גברים עוברים, תודה לדג). חוסר היכולת להיות החלטייות ולומר 'לא' תקיף והחלטי, ובמקומו- ללחוש ולקוות שהצד השני מתחשב וקשוב מספיק.

אבל ההתמודדות של איתן עם הנושא הזה, ומכאן של הספר, לאורכו- בעייתית משהו בעיני. לאורך הספר כולו נראה שלאיתן לא ממש איכפת מן הנערה אותה הוא אנס. כל מה שהוא רוצה זה מחילה לעצמו, לאשר לעצמו שכל הסיפור הזה לא באמת קרה, והנערה ההיא לא באמת אמרה לא. נראה שמה שמניע אותו הוא כמעט ודאות שהנערה ההיא אכן אמרה לא, כי לאורך כל הספר הוא חותר למפגש איתה (גם אם דרך אנשים אחרים) ולקבלת אישור שהוא בעצם בסדר. ובדרך, לא אכפת לו לגרום לה טרואמה נוספת שנובעת מהחיטוט בעבר. הוא כועס על חברו הטוב, שמנסה לעזור לו (ונראה שבניגוד לאיתן באמת רוצה לדעת את האמת ובאמת איכפת לו מהקרבן) כי החבר הזה מסתייג ממנו. איתן רוצה שיסלח לו בלי באמת לקחת אחריות על מה שעשה.

במסלול היסורים שלו איתן כל כך מרוכז בעצמו ובסבל שלו הוא בגלל מה שעולל לאחרת שהוא מזניח את המשפחה ואת העבודה שלו. שוב, אגואיזם צרוף- התוקף הרגיש והסנטימנטלי נראה כאן כמי שכמעט סובל יותר מן הקרבן, וזה נראה לי קצת בעייתי. 

דמות נוספת בעלילה היא הנערה שנאנסה שאיתן מצא בפארק. היא המזרחית היחידה (עד כמה שזכור לי) בסיפור, ושיכון העוני שממנו היא באה ומשפחתה נראים כמו קלישאה על הטיפוס המזרחי הדפוק. אני לא ממש הבנתי מה מקומה בעלילה, חוץ מהעובדה שהיא מציגה את איתן כאד עוד יותר מאוס, ואת המימד הזה בספר כבעייתי ומרגיז, בגלל הסטריאוטיפיות של הילדה ממוצא מזרחי שבלת על רקע האשכנזיות השבעה של איתן.

נעמי, אישתו של איתן לא מאמינה שאכן אנס. היא כועסת עליו מפני שהמקרה אירע בזמן שעוד היו חברים- כעסה הוא בשל הבגידה, ולא בשל המעשה הנורא שאיתן עשה לאדם אחר. וזאת למרות שהיא מציגה קודם לכן עמדה מוסרית לכאורה של אדם ישר. כל זה הופך אותה למאוסה גם כן בעיני. היא ואיתן מגיעים אחד לשני, כך נדמה לי.

עלילה מקבילה אחרת בסיפור היא של מקום העבודה של איתן, חברת מחשבים שמקימה פרויקט מיחשוב כלשהו בבית חולים. שם נדרש איתן לעגל פינות ולרמות קצת, להעמיד פנים שמערכת המחשוב עובדת למרות שאיננה תקינה לגמרי. כאן יכולות להיות השלכות של חיים ומוות. בסופו של הספר, איתן מסכים להעמדת הפנים שהבוס שלו מכתיב לו. הוא משתף פעולה עם שקר והעמדת פנים, ומראה שכל המסע שעבר, של נסיונו לגילוי האמת בספרה האחרת של חיו- בנוגע לאונס- כנראה לא הפכו אותו לאדם מוסרי או אכפתי יותר.

וזה מה שהפריע לי יותר מכל- דמותו של איתן לא מתפתחת במהלך הסיפור למרות המסע שהוא עובר לנסיון לגילוי האמת. הוא לא נעשה אמפתי יותר (שוב, נראה שגילוי האמת חשוב לו למירוק מצפונו הוא, ולא משום שצר לו על קרבנו), ובמסעו האגואיסטי הוא אף מזניח את המשפחה שלו ובעיקר את ילדתו. בסופו של דבר הוא ממשיך לעשות מעשים שהם מנוונים ושגויים מוסרית- הפעם במקום העבודה שלו. הוא דמות שלא יכולתי לפתח שופ סימפטיה, אהדה או הבנה כלפיה, וגם לא חשתי שהיא למדה משהו במהלך הספר. איתן נותר מאוס כשהיה בתחילתו, ואולי אף מאוס יותר. סופו של הספר, בחזרה מפוייסת ונינוחה אל חיק המשפחה נראתה לי מלאכותית ובעלת טעם רע. איתן לא 'הרוויח' מבחינתי את הפרס הזה, את המשפחה שלו. הוא לא הפך במהלך הספר לאדם טוב יותר ומודע יותר. 

אז נכון, לא תמיד חייבים לחבב את הדמות הראשית בספר. אפשר גם לתעב אותה, וזה לא יגרע מן הספר. אבל כאן נראה היה לי כל הזמן שאיתן הוא דמות שאמורים לאהוב ולהזדהות עמה. שהמסע שהוא עובר במהלך הספר אמור להטביע בו ובקוראים חותם. בספר הזה, חוסר האהדה שחשתי כלפיו נראית לי בעייתית משהו.

הספר כתוב היטב, וניכר שיש לגלבפיש המון כישרון, ואולי גם אהדה רבה מאוד לדמויות שלה. ועדיין, הספר הזה הטריד אותי, אולי אפילו קצת הכעיס אותי, על כך שהוא מציג כך את תופעת האונס.

 

נכתב על ידי mishmish in copenhagen , 1/3/2011 11:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  mishmish in copenhagen

מין: נקבה




18,208

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmishmish in copenhagen אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mishmish in copenhagen ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ