לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

פילבוקס


חוויות, דעות, סיפורי סקס, אירוטיקה ואהבה שכתבתי על גייז וביסקסואלים, שירים שאהבתי ותמונות שאספתי, הכל לפי מצב הרוח והחשק.
Avatarכינוי: 

מין: זכר

MSN:  לפנות אלי במייל ולבקש

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ֳ²ֳ©ֳ£ֳ¥ֳ£. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

כשתתחבר יעלה לך חיוך על הפנים


הוא בסך הכל היה איזה בחור צעיר, שהיה אז חייל, שאספתי כמה פעמים בעבר בדרכי לגעש. בחור שמהר מאוד הבנתי שאני לא הטעם שלו, אבל היה בכל זאת נחמד להיות בחברתו למרות שלא קרה ביננו כלום. נראה לי שלא ראיתי אותו כבר יותר משנה אבל ההודעה שקיבלתי ממנו השבוע כשהייתי במקרה בעיר בה הוא גר, לא יכלה להשאיר אותי אדיש.

 

"זוכר אותי? היית אוסף אותי בדרך לגעש... אני בבעיה... אני צריך להגיע מהר לאיכילוב" הוא כתב ואני כבר ניחשתי מה קרה לו. כששאלתי הוא הוסיף: "סקס שהיה לי אתמול נגמר לא טוב. אני מפחד שנדבקתי במשהו ואני חייב להגיע לאיכילוב לקבל טיפול מונע... ובאוטובוסים זה שעות ואני מפחד שלא אספיק לקבל את הטיפול היום".

 

לקחתי ממנו את הכתובת והטלפון ויצאתי לנסיעה קצרה בדרך אליו. למרות שהייתי חרמן אש, נאלצתי לדחות הצעה מפתה מהנער החרמן בן ה- 17 וחצי שחיפש אותי שוב בפעם השלישית תוך שבוע והודעתי לצעיר שאני בדרך אליו. "תודה תודה תודה! אתה לא מבין כמה אני מעריך את זה! אתה מלך! מעריץ אותך. באמא שלי שיש לי דמעות בעיניים..." הוא כתב לי ואני ידעתי שזה לא בגלל עקב ההסעה לאיכילוב, אלא בגלל תחושת הפחד, הרגשת הבדידות הכבדה וחוסר האונים שאפפו אותו כשנודע לו שהגבר שהיה איתו, תוך כדי סוטול-סקס הוריד את הקונדום ועשה מה שעשה בלי ידיעתו ואחר כך התחמק ממנו כשביקש לראות בדיקות שהוא בריא.

 

אספתי אותו, השתדלתי לעודד אותו. סיפרתי לו על מישהו שאני מכיר שקיבל את הטיפול הזה ואף הדרכתי אותו מה לומר כדי שיקבל את הטיפול ולא ינפנפו אותו. בנוסף, סיפרתי לו גם קצת על הצרות שלי עם האתיופי שלי, כדי להסיח את דעתו. בסופו של דבר הגענו לאיכילוב ושלחתי אותו לדרכו במצב רוח קצת יותר טוב. כמה שעות אחר כך הוא עדכן אותי שנבדק וקיבל טיפול מונע ותרופות להמשך וכתב לי באטרף:

 

"שולח לך פה הודעה כדי שכשתתחבר יעלה לך חיוך על הפנים.

א. בזכותך קיבלתי טיפול שבמקרה של הדבקה יכול להציל אותי [לא היה לי כוח לנסוע באוטובוסים אחרי היום הקשה שעברתי].

ב. עודדת אותי.

ג. הוכחת לי שיש גם אנשים שמוכנים לעשות דברים בלי רצון לקבל תמורה, ואני אעביר את זה הלאה ואחפש לעשות מעשה טוב למישהו אחר - בזכותך [אני תמיד בסדר אבל עכשיו אהיה מוכן באמת לתת מכל הלב].

 

אז תחייך, כי יש פה מישהו שאתה יכול לפנות אליו בכל בעיה או רצון לדבר ולפרוק... שמח שאני מכיר אותך, ושוב תודה. בזכותך קיבלתי טיפול."

 

וכל מה שיש לי לומר לכולם זה: עשו טוב. לא רק ביום 11.3.2014 שהוכרז כיום המעשים הטובים, אלא בכל יום ויום בו אתם נתקלים במישהו שמשהו קטן שאתם יכולים לעשות בשבילו יהווה עבורו שינוי גדול. ותעבירו את זה הלאה...

 

 

 

והפעם בחרתי את השיר Tremeloes - Even The Bad Times Are Good משנת 1967:

 

 

 

ואני עדיין חרמן אש...חחח

 

 



 

 

נכתב על ידי , 28/2/2014 06:59   בקטגוריות אהבת האדם, אכפתיות, אמת, אסוציאציות, גייז, מוסיקה, מחלות מין, מחמאות, עידוד, עזרה לזולת, צעירים, שנות ה- 60, תובנות, נתינה, טיפול מונע, חששות, פחדים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פילבוקס ב-28/2/2014 15:50
 



איפה האישיות? הנשמה? הרגש?


 

בפוסט האחרון שאל אותי "סטרייט?" איפה האישיות של הבחורים שתיארתי אותם. אז קודם כל הסבר טכני קטן. החלטתי להוסיף את הקטע האחרון לפוסט הקודם בשליפה. רובם אם לא כולם הינם בחורים שכתבתי עליהם בעבר, ועל חלקם אף באריכות, אבל הפעם באמת צמצמתי אותם לגיל ומראה חיצוני כי לא בא לי להפוך את הפוסט למשהו ארוך יותר מדי.

 

ברור שלכל אחד מהם יש אישיות, ולחלק מהם אפילו מענינת, אבל דברים עמוקים כאלה מתבטאים בדרך כלל במערכת יחסים קצת יותר ארוכה מאשר סטוץ. רובם מעונינים בזיון טוב, ולפעמים רוצים לחזור עליו, אבל לא מעבר לכך. אני מניח שגם לנסיבות האישיות שלי יש חלק נכבד בכך. אפילו דני, 25, שכל מפגש איתו היה הכי חם, סקסי, חושני ומלא תשוקה כמו שאני אוהב, ושיש לו חוש הומור נפלא ותמיד היה כייף איתו, הבהיר לי לא אחד שזה רק סקס. אז מסתבר שגם סטוץ או יזיזות שהם רק סקס לא צריכים להיות קרים ומיכניים.

 

אבל נשאלת השאלה למה אני כל כך משטיח את הבחורים האלה לגילים ולמראה חיצוני? למה אני פחות ופחות כותב על אופי ורגשות. והשאלה הזו קשורה כנראה איכשהו לדותן, 28, המיתולוגי שהשבוע מלאה בדיוק שנה לפעם האחרונה בה פגשתי אותו... ביום הולדתו הקודם. דותן, שלקח לי את הלב וחתך אותו לחתיכות. דותן שלימד אותי שאסור לסמוך על כלום, שמילה זו לא מילה וש what you see is not what you get, דותן שהופיע בחיי ונעלם כלעומת שבא כמו חזיון תעתועים [פטה מורגנה] של הלך צמא במדבר שמדמיין לעצמו מעיינות ועצים וכשמגיע אליהם מגלה שזו בסך הכל עוד דיונה במדבר הנצחי. אז אחרי דותן, סגרתי את הלב ונתתי פיקוד לזין.

  

ולדותן אני מקדיש הפעם את השיר שכל כך הרבה שומעים בזמן האחרון ושאני לא נלאה מלשמוע שוב. אני תוהה מתי אוכל לחשוב עליו בתור בחור שהכרתי פעם, בלי לחוש את הכאב שמתלווה למחשבה הזאת.

 

Gotye (feat. Kimbra) - Somebody That I Used To Know [2011]

 

 

למרות זאת פה ושם יש בחורים שמעוררים בי רצון למשהו מעבר, אבל זה נשאר רק בגדר משאלת לב. השבוע היתה לי שיחה מענינת עם אלי, 30 ומשהו, יזיז [לשעבר?] ותיק שנראה צעיר בהרבה מגילו. עם אלי היתה הרבה התלהבות בהתחלה כשרק הכרנו ואחר כך משהו דעך שם, משהו שלא היה ברור לי עד הסוף למה הוא קרה. בשיחתנו האחרונה השובע כתב לי אלי שכל פעם שהוא מתחיל לצאת עם בחור חדש הוא אומר לעצמו שאם לא ילך איתו הוא רוצה לנסות להיות איתי עד הסוף לתקופה קצובה וקצרה, כי הפנטזיה שלו להרגיש איתי כמו שאישה מרגישה עם הגבר שלה. נחמד לשמוע שאני מושא הפנטזיות של בחור נערי חמוד בהיר ומושך כמו אלי, אבל ניסינו בשיחה זו לרדת לעומק הענין, למה הסקס ביננו התחיל לצלוע עם הזמן וכבר לא היה טוב כמו בהתחלה. ידעתי שזה לא בגלל שהחידוש פג או שאני פחות נמשך אליו אחרי שהשגתי אותו, אלא שזה משהו אחר. תוך כדי השיחה, אחרי שאלי אמר לי: "אני נותן הגוף אבל לא את הנשמה שלי" הבנתי, וההבנה הזו באה מהמקום של הפנטזיות שאלי עורר אצלי והיה הרבה יותר מסקס בלבד. אלא מרצון לאינטימיות עמוקה מאוד, ידידות, חברות, יזיזות בלעדית. אלי גם עורר בי קצת יותר מקורטוב של רגש, אבל זו היתה גחלת לוחשת בלבד שקרירותו של אלי שפכה עליה מים קרים ובסופו של דבר הורידה את מפלס התשוקה שלי כליוו. השבתי לאלי במילים: "אז אתה צריך את הסקס קר מיכני וכמה שפחות אינטימי.. אולי זה מה שהפריע לי..." ואלי השיב במילה אחת: "כנראה.....".

 


 

 

ואחרי כל ההקדמות, קצת על האישיות של הבחורים שהזכרתי. על חלקם אין לי מושג ירוק ועל חלקם אני יודע קצת יותר. אני מניח שחדי העין שביניכם יבחינו שעל על רובם אם לא כולם כבר כתבתי פה ושם  בבלוג והפעם אתן להם גם את השם שהדבקתי להם.

 

[*יזיז תיק בן 43 חטוב בהיר חלק שלא ראה אותי כבר כמה חודשים ומת להפגש?] - זהו שי, מוסיקאי, עדין, נעים הליכות, קליל וחם, למרות ארופיאיותו הבהירה שלא תמיד מזוהה עם חום בסטריאוטיפ המצוי. אני מכיר אותו כבר מעל שנתיים ותמיד יש לנו שיחה נעימה על החיים והעיסוקים שלנו לפני הסקס ותבדרך כלל הוא גם מצוייד באיזה ג'ויינט שעוזר להכנס לראש טוב. השבוע זה גם קרה. ראינו קצת אולימפיאדה, עישנו קצת, דיברנו קצת ואז פיו צללל לי על הזין וידי צללה על הישבן החלק בהיר מטריף שלו. אחרי כמה זמן כבר עברנו למיטה לזיון חזק וטוב.

 

[*יזיז נערי רזה שחיף חלק שחום בהיר בן 23 שגר לא רחוק ממני ומת לקבל ממני כבר שבוע אבל לא היה לי זמן להפגש איתו?] - זהו נתי, מובטל שלא מוצא את מקומו בחיים וחי אצל ההורים. האמת שהוא מבוגר בכמה שנים מגילו המוצהר, אבל נראה בקושי בן 17 - 18. נתי הוא ערסון שחיף גבוה, שתמיד כייף לעשות לו טיזינג קל שמביא לו את הסעיף לפני הסקס, במיוחד אם כשאני מתקשר אליו שירד והוא עונה לי אני כבר יורד ואז במיטה אני מבקש ממנו שירד לי כמו שהבטיח ואת זה כמעט אף פעם הוא לא עושה [לא אוהב]. נתי נמצא עמוק בארון ויש לו זין פצפון ומדי פעם איזה חברה שמחזיקה אצלו כמה חודשים לפני שהוא בא לבקש ממני "מסאז'" כי "כואב לו הגב" אבל יודע שיקבל יחד עם המסאז' גם את הזין שלי עמוק בישבן הקטן והנערי שלו. אני גם אוהב לאיים על נתי בדבר שהכי מפחיד אותו: נשיקה עם גבר. איכשהו שיצא שלא כתבי הרבה על האישיות שלו, אולי בגלל שזה לא ממש הצד החזק שלו...

 

[*בחור חדש בן 27 שחום סקסי רזה חם שהייתי איתו לפני שבועיים בגעש ודיבר איתי על נסיעה נוספת לשם השבוע?] – זהו ארז שאני בקושי מכיר אותו. כמה שיחות באינטרנט ובטלפון ופגישה אחת נוטפת חרמנות וסקס. בחור רב פעלים שעובד עובד ועובד בעבודות סטודנטיאליות מצויות, מנומס, מבטיח ומקיים. אהבתי את דבקותו במטרה שסימן לעצמו כנראה לפני שנתיים ואיכשו חזר לממש אותה איתי. היתה ביננו כימיה טובה שלא חרגה עדיין למחוזות אחרים וככל הנראה לא תחרוג.  

 

[*בחור בן 21 חמוד נערי רזה שלקח לי שלוש וחצי שנים מיום שנפגשנו פעם ראשונה עד שזיינתי אותו] – זהו רז, פעיל הומו גאה שכנראה חובב גברים מבוגרים. נעים הליכות, תקשורתי וחמוד. בדרך למיטה אנחנו מדברים על עניני יום יום, אפילו על פוליטיקה ועניני הצדק החברתי, אבל בחזרה בדרך כלל משתררות שתיקות קצת מביכות. כשהוא חרמן הוא שולח לי הודעה וכשאני חרמן אני שולח לו. נמאס קצת להזדיין רק במיטה אז בזמן האחרון אנחנו מדברים על אפשרות לנסוע יחד לגעש. אולי זה גם יקרה.

 

[*בחור בן 25 שחום אקזוטי גוף רגיל קצת מלא, ידיד טוב ויזיז לשעבר(?) שבמפגש האחרון שלנו הרגשתי שאני כבר לא חרמן עליו, אבל שולח לי הודעות אין ספור בזמן האחרון כמה הוא מת להפגש איתי?] – זהו פדרו האינדיאני. בחור קשוב, מבין, סימפטי ומלא אמפטיה. פעמים רבות כשהתייסרתי ביסורי עם דותן המיתולוגי, פדרו היה סוג של כומר עבורי ששיקף לי במראה לא מחמיאה את מה שקורה, אבל מעולם לא שפט. אני יודע שפדרו מאוד נמשך אלי, אני פחות, אבל יש בלהיטות הזו שלו כלפי משהו מלהיב. לא חשבתי שהיא תביא אותנו למיטה שוב, אחרי שבפגישתנו האחרונה לא הרגשתי שמץ של משיכה כלפיו, אבל השבוע היה לפדרו יום הולדת. ביום הולדתו דיברנו כמה פעמים אבל שכחתי מזה לגמרי. כמה שעות אחר כך נזכרתי וכתבתי לו: "היי, שכחתי לגברי! איזה סנילי אני! יום הולדת שמח פדרו :)" והוא השיב: "אני חולה עליך... תודה... ממש רוצה לראות אותך היום". כמה שעות אחר כך הייתי אצלו וזיינתי אותו כמו שכבר מזמן לא זיינתי. חזק, ארוך עמוק וחם כמו שהוא אוהב.  כשחזרתי שלח לי שלח לי פדרו: "היית מעולה היום, תודה :)"

 

 

[*בחור בן 25 בהיר חטוב שמדבר איתי כבר שלוש שנים בהפסקות, אבל דיבורים על ריק, ושבחודש האחרון מפציץ אותי בהודעות חרמניות, אבל מצד שני עוד לא החליט אם בא לו להזדיין איתי מאחורי הגב של החבר שלו?] – על הבחור הזה עוד לא כתבתי. עדיין לא נתתי לו גם שם. אולי אעשה לו טקס מתן השם, אחרי שאני אזיין אותו...חחח... אם זה יקרה או שהוא ימשיך לזיין לי את השכל עוד ועוד בלי להפגש, בתור איזה מושא פנטזיות חרמני בלבד. אגב, קיבלתי ממנו קובץ שבו הקליט את עצמו מפנטז בקול על סקס איתי... וזה היה מחרמן!  

 

[*בחור בן 23 רזה גבוה, שזיינתי פעמיים כשהיה חייל ונסעתי אז לשטחים כדי לעשות את זה, ופתאום פנה אלי השבוע אחרי שלוש שנים של שתיקה והתחיל לחפש מחדש את הזין שלי?] – זהו צוף. אין לי מושג מה אופיו ומה אישיותו כי כשנפגשנו הוא לא ממש הרחיב בדיבור. נפגשנו, הזדיינו. אחר כך נפגשנו שוב והזדיינו שוב. זיון אחד היה טוב והשני לא ממש. הנסיעה המפחידה בשטחים בדרך אליו זכורה לי יותר. כל רכב עם לוחית זיהוי ערבית כבר דמיינתי שהוא רכב של מחבלים שעוד רגע ירססו אותי ביריות. לא יודע מה קרה אבל זמן מה אחרי פגישתנו השניה, צוף שם אותי ברשימה השחורה שלו באטרף. לא יודע מה קרה ששלוש שנים אחר כך הוא הוציא אותי מהשחורה, הודיע לי שעבר לגור בת"א ורוצה להפגש איתי. אולי יום אחד אכיר אותו קצת יותר טוב ואולי לעולם לא, אלא אהיה עוד זין בשרשרת הכלים שטחנו ויטחנו את ישבנו הקטן והרך.

 

[*בחור בן 28  רזה נעים ומחרמן בטירוף, אבל מישהו שהסקס איתו היה קצת מתסכל כי קשה לו לקבל והיה קשה לי לגמור כשנפגשנו, אך הוא יצר איתי קשר מפתיע אחרי תשעה חודשים שלא דיברנו?] – זהו שניר. בחור אינטליגנטי, סימפטי, דיסקרטי, ארוניסט, חכם. בחור שלמד את המקצוע שאני עוסק בו, אבל פרש לעסקים אחרים. הוא לא חתיך הורס אבל הוא סקסי בטירוף. לא מסוגל אפילו להסביר לעצמי את עוצמות המשיכה שהוא מעורר בי ולמה זה ככה. לשמחתי גם אני מושך אותו. לצערי זה לא יקרה כל כך הרבה כי הבחור מנהל את שעשועיו בשעות לילה מאוחרת ואני לא ממש זמין בשעות כאלה, אבל אולי יום אחד זה יקרה.

 

רציתי לכתוב קצת על האופי של הבחורים והעשות מהם קצת יותר מפלקט שטוח, אבל איכשהו הדרדרתי תמיד לעניני חרמנות וסקסיות. מה לעשות? סה לה וי.

 

ופה מצאתי להכניס את השיר "החיים בורוד", במקור של אדית פיאף, אך כאן בגרסה של גרייס ג'ונס משנת 1977:

 

 Grace Jones - La Vie en Rose

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 10/8/2012 16:22   בקטגוריות אהבה נכזבת, אינטימיות, אירוטי, אכפתיות, אמת, אנרגיה מינית, אסוציאציות, אף פעם זה לא מאוחר מדי, בהירים, שחומים, שחורים, בין תדמיות למציאות, גייז, געגועים, הבטחות, הומואים, הפתעות בחיים, התלבטויות, התמדה, התפרפרויות, התרגשות, זיונים זה לא הכל, חושניות, חיפוש, חרמנות, לא חשוב הגיל, מוסיקה, משיכה, סטוצים, עידוד, פגישה, פיתוי, פנטזיות, ציפיות, צעירים, צער וכאב :(, רגשות, תמונות, תסכולים, תקווה, תשוקה, אהבה ויחסים, העזה, הזדמנות שניה, אופי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על דני, אכפתיות, איטליה וכדורגל


 

חודש וחצי עבר מאז הגילוי של דני, 25. השתדלתי מצד אחד לתת לו את הספייס שלו, אבל מצד שני לשמור על איזה זיק של תקשורת, שידע שהוא חשוב לי גם מעבר לאינטרסים. שיבין שלמרות שאנחנו לא יכולים להזדיין ומי יודע אם אי פעם נזדיין שוב, אכפת לי ממנו וממה שקורה לו. הסמסים האחרונים ביננו הוחלפו לפני כשלושה שבועות, ערב נסיעתי לאיטליה, הוא לא הרחיב לגבי המצב שלו ואמר רק "בינתיים בסדר" ועברו לכמה חילופי דברים על הנושא האהוב עליו באמת, כדורגל.

 

דני לא היסס ללגלג אז על אהדתי לנבחרת איטליה שהפתיעה וניצחה את גרמניה בחצי גמר אליפות אירופה, ואמר שהם סתם אפסים. ידעתי שאת הגמר אראה כבר באיטליה וחיפשתי לי שם את מרכז האקשן בכיכר העיירה המנומנמת שלידה הייתי. הכיכר היתה מלאה בתי קפה שכולם הוציאו החוצה מסכי טלוויזיה לנוחיות הקהל ואיתרתי לי את המקום בו התגודדו האוהדים הכי קולניים שמן הסתם היו גם הכי צעירים וחמודים. בדרך לשם עוד הספקתי להתעטף בדגל איטליה שקניתי באיזה דוכן ולמרוח על הלחיים את פסי הירוק-לבן-אדום של דגל איטליה, כיאה לאוהד מדופלם והצטרפתי לחגיגה. האוהדים לא הפסיקו לשיר מול המסך עליו התחילה איטליה לחטוף שער אחר שער. כשנחתם המשחק ב- 4:0 לטובת ספרד, הם גם העיפו זיקוקים כאילו לקחו כרגע את האליפות. אוהדים אמיתיים הם כאלה שממשיכים לעודד ולהתלהב גם כשהקבוצה שלהם מפסידה ונהניתי לראות את המשחק לידם, כשאני חצי מעיף מבט על המשחק וחצי עליהם, הנה כמה תמונות:

 



 

ולכבוד נבחרת הכדורגל של איטליה ה- Squadra Azzurra, השיר Azzuro, במקור של Adriano Celentano משנת 1968, אך כאן בביצוע נבחרת הכדורגל של איטליה גרסת 2004:

  

 

 

כשחזרתי לארץ הייתי די עסוק בהשלמת פערים בעבודה וכמובן גם בטחינת ישבנים של בחורים חמודים, אבל לבסוף סימסתי לדני סמס זהיר. כתבתי שאני חושב עליו ושאלתי מה שלומו ואיך הוא עובר את התקופה הזאת. דני השיב למחרת בהודעה שקצת ריגשה אותי, ללא שום סיבה נראית לעין: "מה קורה אביב? גם אני חשבתי עליך. שאלה קשה שאלת. לא יודע איך לענות. יום אחד הכל כרגיל ויום אחר אני בדיכאון. חוסר וודאות כי עוד לא נבדקתי. פחד נוראי. מצד שני אני משתדל לשדר עסקים כרגיל שאף אחד לא יידע. לא נעים." השבתי לו בקשקושים על איטליה ובתקווה שתקופת חוסר הוודאות אצלו תסתיים לטובה בקרוב. אמרתי לו שיחזיק מעמד ושיתקשר כשיוכל. לסיום שלחתי לו חיבוקים.

 

עם דני אני לא יכול לדעת ממש כיצד להתנהג. מצד אחד הוא שונא דביקות רגשנית, שאני נוטה לפעמים לגלוש אליה, אך מצד שני אני בטוח שכמו כל אדם במצב קשה הוא צריך את ההרגשה שאכפת לי ממנו. דני עמוק בארון והוא עובר הכל לבד, מה שמקשה עליו עוד יותר. חוץ מהנשא המנייאק ששכב איתו בלי לגלות לו, אני כנראה האדם היחידי בעולם שחולק איתו את הידיעה על מה שעובר עליו. רציתי שידע שהוא לא לבד, שגם אם לאור המצב הוא לא חווה אינטימיות בזמן האחרון, החיבוק שלי שמור לו. כרגע וירטואלי, אבל אם רק ירצה הוא יקבל גם את החיבוק האמיתי והחם שלי. 

 

ולדני, שאני מקווה לפגוש, גם אם זה לא לסקס, אני מקדיש את השיר של  U2 משנת 2005 - Sometimes you can't make it on your own: 

 

  

  

נכתב על ידי , 20/7/2012 16:05   בקטגוריות אכפתיות, אמת, אסוציאציות, איטליה, גייז, געגועים, דאגות, הרהורים, זיונים זה לא הכל, כדורגל, מוסיקה, U2, חיבוקים, עידוד, תמונות, תשוקה, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
334,077
הבלוג משוייך לקטגוריות: גאווה , סקס ויצרים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפילבוקס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פילבוקס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ