לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

פילבוקס


חוויות, דעות, סיפורי סקס, אירוטיקה ואהבה שכתבתי על גייז וביסקסואלים, שירים שאהבתי ותמונות שאספתי, הכל לפי מצב הרוח והחשק.
Avatarכינוי: 

מין: זכר

MSN:  לפנות אלי במייל ולבקש

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ֳ§ֳ©ֳ´ֳ¥ֳ¹. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

איפה האישיות? הנשמה? הרגש?


 

בפוסט האחרון שאל אותי "סטרייט?" איפה האישיות של הבחורים שתיארתי אותם. אז קודם כל הסבר טכני קטן. החלטתי להוסיף את הקטע האחרון לפוסט הקודם בשליפה. רובם אם לא כולם הינם בחורים שכתבתי עליהם בעבר, ועל חלקם אף באריכות, אבל הפעם באמת צמצמתי אותם לגיל ומראה חיצוני כי לא בא לי להפוך את הפוסט למשהו ארוך יותר מדי.

 

ברור שלכל אחד מהם יש אישיות, ולחלק מהם אפילו מענינת, אבל דברים עמוקים כאלה מתבטאים בדרך כלל במערכת יחסים קצת יותר ארוכה מאשר סטוץ. רובם מעונינים בזיון טוב, ולפעמים רוצים לחזור עליו, אבל לא מעבר לכך. אני מניח שגם לנסיבות האישיות שלי יש חלק נכבד בכך. אפילו דני, 25, שכל מפגש איתו היה הכי חם, סקסי, חושני ומלא תשוקה כמו שאני אוהב, ושיש לו חוש הומור נפלא ותמיד היה כייף איתו, הבהיר לי לא אחד שזה רק סקס. אז מסתבר שגם סטוץ או יזיזות שהם רק סקס לא צריכים להיות קרים ומיכניים.

 

אבל נשאלת השאלה למה אני כל כך משטיח את הבחורים האלה לגילים ולמראה חיצוני? למה אני פחות ופחות כותב על אופי ורגשות. והשאלה הזו קשורה כנראה איכשהו לדותן, 28, המיתולוגי שהשבוע מלאה בדיוק שנה לפעם האחרונה בה פגשתי אותו... ביום הולדתו הקודם. דותן, שלקח לי את הלב וחתך אותו לחתיכות. דותן שלימד אותי שאסור לסמוך על כלום, שמילה זו לא מילה וש what you see is not what you get, דותן שהופיע בחיי ונעלם כלעומת שבא כמו חזיון תעתועים [פטה מורגנה] של הלך צמא במדבר שמדמיין לעצמו מעיינות ועצים וכשמגיע אליהם מגלה שזו בסך הכל עוד דיונה במדבר הנצחי. אז אחרי דותן, סגרתי את הלב ונתתי פיקוד לזין.

  

ולדותן אני מקדיש הפעם את השיר שכל כך הרבה שומעים בזמן האחרון ושאני לא נלאה מלשמוע שוב. אני תוהה מתי אוכל לחשוב עליו בתור בחור שהכרתי פעם, בלי לחוש את הכאב שמתלווה למחשבה הזאת.

 

Gotye (feat. Kimbra) - Somebody That I Used To Know [2011]

 

 

למרות זאת פה ושם יש בחורים שמעוררים בי רצון למשהו מעבר, אבל זה נשאר רק בגדר משאלת לב. השבוע היתה לי שיחה מענינת עם אלי, 30 ומשהו, יזיז [לשעבר?] ותיק שנראה צעיר בהרבה מגילו. עם אלי היתה הרבה התלהבות בהתחלה כשרק הכרנו ואחר כך משהו דעך שם, משהו שלא היה ברור לי עד הסוף למה הוא קרה. בשיחתנו האחרונה השובע כתב לי אלי שכל פעם שהוא מתחיל לצאת עם בחור חדש הוא אומר לעצמו שאם לא ילך איתו הוא רוצה לנסות להיות איתי עד הסוף לתקופה קצובה וקצרה, כי הפנטזיה שלו להרגיש איתי כמו שאישה מרגישה עם הגבר שלה. נחמד לשמוע שאני מושא הפנטזיות של בחור נערי חמוד בהיר ומושך כמו אלי, אבל ניסינו בשיחה זו לרדת לעומק הענין, למה הסקס ביננו התחיל לצלוע עם הזמן וכבר לא היה טוב כמו בהתחלה. ידעתי שזה לא בגלל שהחידוש פג או שאני פחות נמשך אליו אחרי שהשגתי אותו, אלא שזה משהו אחר. תוך כדי השיחה, אחרי שאלי אמר לי: "אני נותן הגוף אבל לא את הנשמה שלי" הבנתי, וההבנה הזו באה מהמקום של הפנטזיות שאלי עורר אצלי והיה הרבה יותר מסקס בלבד. אלא מרצון לאינטימיות עמוקה מאוד, ידידות, חברות, יזיזות בלעדית. אלי גם עורר בי קצת יותר מקורטוב של רגש, אבל זו היתה גחלת לוחשת בלבד שקרירותו של אלי שפכה עליה מים קרים ובסופו של דבר הורידה את מפלס התשוקה שלי כליוו. השבתי לאלי במילים: "אז אתה צריך את הסקס קר מיכני וכמה שפחות אינטימי.. אולי זה מה שהפריע לי..." ואלי השיב במילה אחת: "כנראה.....".

 


 

 

ואחרי כל ההקדמות, קצת על האישיות של הבחורים שהזכרתי. על חלקם אין לי מושג ירוק ועל חלקם אני יודע קצת יותר. אני מניח שחדי העין שביניכם יבחינו שעל על רובם אם לא כולם כבר כתבתי פה ושם  בבלוג והפעם אתן להם גם את השם שהדבקתי להם.

 

[*יזיז תיק בן 43 חטוב בהיר חלק שלא ראה אותי כבר כמה חודשים ומת להפגש?] - זהו שי, מוסיקאי, עדין, נעים הליכות, קליל וחם, למרות ארופיאיותו הבהירה שלא תמיד מזוהה עם חום בסטריאוטיפ המצוי. אני מכיר אותו כבר מעל שנתיים ותמיד יש לנו שיחה נעימה על החיים והעיסוקים שלנו לפני הסקס ותבדרך כלל הוא גם מצוייד באיזה ג'ויינט שעוזר להכנס לראש טוב. השבוע זה גם קרה. ראינו קצת אולימפיאדה, עישנו קצת, דיברנו קצת ואז פיו צללל לי על הזין וידי צללה על הישבן החלק בהיר מטריף שלו. אחרי כמה זמן כבר עברנו למיטה לזיון חזק וטוב.

 

[*יזיז נערי רזה שחיף חלק שחום בהיר בן 23 שגר לא רחוק ממני ומת לקבל ממני כבר שבוע אבל לא היה לי זמן להפגש איתו?] - זהו נתי, מובטל שלא מוצא את מקומו בחיים וחי אצל ההורים. האמת שהוא מבוגר בכמה שנים מגילו המוצהר, אבל נראה בקושי בן 17 - 18. נתי הוא ערסון שחיף גבוה, שתמיד כייף לעשות לו טיזינג קל שמביא לו את הסעיף לפני הסקס, במיוחד אם כשאני מתקשר אליו שירד והוא עונה לי אני כבר יורד ואז במיטה אני מבקש ממנו שירד לי כמו שהבטיח ואת זה כמעט אף פעם הוא לא עושה [לא אוהב]. נתי נמצא עמוק בארון ויש לו זין פצפון ומדי פעם איזה חברה שמחזיקה אצלו כמה חודשים לפני שהוא בא לבקש ממני "מסאז'" כי "כואב לו הגב" אבל יודע שיקבל יחד עם המסאז' גם את הזין שלי עמוק בישבן הקטן והנערי שלו. אני גם אוהב לאיים על נתי בדבר שהכי מפחיד אותו: נשיקה עם גבר. איכשהו שיצא שלא כתבי הרבה על האישיות שלו, אולי בגלל שזה לא ממש הצד החזק שלו...

 

[*בחור חדש בן 27 שחום סקסי רזה חם שהייתי איתו לפני שבועיים בגעש ודיבר איתי על נסיעה נוספת לשם השבוע?] – זהו ארז שאני בקושי מכיר אותו. כמה שיחות באינטרנט ובטלפון ופגישה אחת נוטפת חרמנות וסקס. בחור רב פעלים שעובד עובד ועובד בעבודות סטודנטיאליות מצויות, מנומס, מבטיח ומקיים. אהבתי את דבקותו במטרה שסימן לעצמו כנראה לפני שנתיים ואיכשו חזר לממש אותה איתי. היתה ביננו כימיה טובה שלא חרגה עדיין למחוזות אחרים וככל הנראה לא תחרוג.  

 

[*בחור בן 21 חמוד נערי רזה שלקח לי שלוש וחצי שנים מיום שנפגשנו פעם ראשונה עד שזיינתי אותו] – זהו רז, פעיל הומו גאה שכנראה חובב גברים מבוגרים. נעים הליכות, תקשורתי וחמוד. בדרך למיטה אנחנו מדברים על עניני יום יום, אפילו על פוליטיקה ועניני הצדק החברתי, אבל בחזרה בדרך כלל משתררות שתיקות קצת מביכות. כשהוא חרמן הוא שולח לי הודעה וכשאני חרמן אני שולח לו. נמאס קצת להזדיין רק במיטה אז בזמן האחרון אנחנו מדברים על אפשרות לנסוע יחד לגעש. אולי זה גם יקרה.

 

[*בחור בן 25 שחום אקזוטי גוף רגיל קצת מלא, ידיד טוב ויזיז לשעבר(?) שבמפגש האחרון שלנו הרגשתי שאני כבר לא חרמן עליו, אבל שולח לי הודעות אין ספור בזמן האחרון כמה הוא מת להפגש איתי?] – זהו פדרו האינדיאני. בחור קשוב, מבין, סימפטי ומלא אמפטיה. פעמים רבות כשהתייסרתי ביסורי עם דותן המיתולוגי, פדרו היה סוג של כומר עבורי ששיקף לי במראה לא מחמיאה את מה שקורה, אבל מעולם לא שפט. אני יודע שפדרו מאוד נמשך אלי, אני פחות, אבל יש בלהיטות הזו שלו כלפי משהו מלהיב. לא חשבתי שהיא תביא אותנו למיטה שוב, אחרי שבפגישתנו האחרונה לא הרגשתי שמץ של משיכה כלפיו, אבל השבוע היה לפדרו יום הולדת. ביום הולדתו דיברנו כמה פעמים אבל שכחתי מזה לגמרי. כמה שעות אחר כך נזכרתי וכתבתי לו: "היי, שכחתי לגברי! איזה סנילי אני! יום הולדת שמח פדרו :)" והוא השיב: "אני חולה עליך... תודה... ממש רוצה לראות אותך היום". כמה שעות אחר כך הייתי אצלו וזיינתי אותו כמו שכבר מזמן לא זיינתי. חזק, ארוך עמוק וחם כמו שהוא אוהב.  כשחזרתי שלח לי שלח לי פדרו: "היית מעולה היום, תודה :)"

 

 

[*בחור בן 25 בהיר חטוב שמדבר איתי כבר שלוש שנים בהפסקות, אבל דיבורים על ריק, ושבחודש האחרון מפציץ אותי בהודעות חרמניות, אבל מצד שני עוד לא החליט אם בא לו להזדיין איתי מאחורי הגב של החבר שלו?] – על הבחור הזה עוד לא כתבתי. עדיין לא נתתי לו גם שם. אולי אעשה לו טקס מתן השם, אחרי שאני אזיין אותו...חחח... אם זה יקרה או שהוא ימשיך לזיין לי את השכל עוד ועוד בלי להפגש, בתור איזה מושא פנטזיות חרמני בלבד. אגב, קיבלתי ממנו קובץ שבו הקליט את עצמו מפנטז בקול על סקס איתי... וזה היה מחרמן!  

 

[*בחור בן 23 רזה גבוה, שזיינתי פעמיים כשהיה חייל ונסעתי אז לשטחים כדי לעשות את זה, ופתאום פנה אלי השבוע אחרי שלוש שנים של שתיקה והתחיל לחפש מחדש את הזין שלי?] – זהו צוף. אין לי מושג מה אופיו ומה אישיותו כי כשנפגשנו הוא לא ממש הרחיב בדיבור. נפגשנו, הזדיינו. אחר כך נפגשנו שוב והזדיינו שוב. זיון אחד היה טוב והשני לא ממש. הנסיעה המפחידה בשטחים בדרך אליו זכורה לי יותר. כל רכב עם לוחית זיהוי ערבית כבר דמיינתי שהוא רכב של מחבלים שעוד רגע ירססו אותי ביריות. לא יודע מה קרה אבל זמן מה אחרי פגישתנו השניה, צוף שם אותי ברשימה השחורה שלו באטרף. לא יודע מה קרה ששלוש שנים אחר כך הוא הוציא אותי מהשחורה, הודיע לי שעבר לגור בת"א ורוצה להפגש איתי. אולי יום אחד אכיר אותו קצת יותר טוב ואולי לעולם לא, אלא אהיה עוד זין בשרשרת הכלים שטחנו ויטחנו את ישבנו הקטן והרך.

 

[*בחור בן 28  רזה נעים ומחרמן בטירוף, אבל מישהו שהסקס איתו היה קצת מתסכל כי קשה לו לקבל והיה קשה לי לגמור כשנפגשנו, אך הוא יצר איתי קשר מפתיע אחרי תשעה חודשים שלא דיברנו?] – זהו שניר. בחור אינטליגנטי, סימפטי, דיסקרטי, ארוניסט, חכם. בחור שלמד את המקצוע שאני עוסק בו, אבל פרש לעסקים אחרים. הוא לא חתיך הורס אבל הוא סקסי בטירוף. לא מסוגל אפילו להסביר לעצמי את עוצמות המשיכה שהוא מעורר בי ולמה זה ככה. לשמחתי גם אני מושך אותו. לצערי זה לא יקרה כל כך הרבה כי הבחור מנהל את שעשועיו בשעות לילה מאוחרת ואני לא ממש זמין בשעות כאלה, אבל אולי יום אחד זה יקרה.

 

רציתי לכתוב קצת על האופי של הבחורים והעשות מהם קצת יותר מפלקט שטוח, אבל איכשהו הדרדרתי תמיד לעניני חרמנות וסקסיות. מה לעשות? סה לה וי.

 

ופה מצאתי להכניס את השיר "החיים בורוד", במקור של אדית פיאף, אך כאן בגרסה של גרייס ג'ונס משנת 1977:

 

 Grace Jones - La Vie en Rose

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 10/8/2012 16:22   בקטגוריות אהבה נכזבת, אינטימיות, אירוטי, אכפתיות, אמת, אנרגיה מינית, אסוציאציות, אף פעם זה לא מאוחר מדי, בהירים, שחומים, שחורים, בין תדמיות למציאות, גייז, געגועים, הבטחות, הומואים, הפתעות בחיים, התלבטויות, התמדה, התפרפרויות, התרגשות, זיונים זה לא הכל, חושניות, חיפוש, חרמנות, לא חשוב הגיל, מוסיקה, משיכה, סטוצים, עידוד, פגישה, פיתוי, פנטזיות, ציפיות, צעירים, צער וכאב :(, רגשות, תמונות, תסכולים, תקווה, תשוקה, אהבה ויחסים, העזה, הזדמנות שניה, אופי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צונאמי 8: רגע האמת


בנסיעה הארוכה אל דותן הצצתי כל הזמן באטרף לראות אם הוא כותב משהו או לא, אבל הוא לא כתב כלום. כשהייתי 10 דקות ממנו כתבתי לו:

 

"אני מגיע תוך 10 ד'. אני מתרגש. אולי זה הדבר הכי משמעותי שעשיתי כבר שנים... לקחתי סיכון גדול לבוא היום כי אתה חשוב לי כל כך. הגענו לרגע האמת."

 

דותן המשיך לשתוק וזמן קצר אחר כך הוא גם התנתק מאטרף, כאילו מודיע לי שאין לי מה לחפש אותו. הגעתי לישוב שלו וסימסתי לו שאני שם. דותן לא ענה. פסעתי במשעול הצר המוליך אל ביתו והגעתי אל הדלת. דפקתי על הדלת, אבל לא היתה תשובה. צלצלתי אליו אבל לא נשמע כל צליל מתוך הבית ודותן לא ענה. נזכרתי שפעם אמר לי שהוא משאיר מפתח במקום מסוים ליד הדירה אז התחלתי לחפש אותו ומצאתי. הייתי בטוח שהוא יצא מהבית כשהבין שאני אכן מגיע והחלטתי להכנס פנימה ולחכות לו עד שיחזור.

 

ידעתי שאני הולך לקחת את זה הפעם עד הסוף ולא לוותר לפני שאציל את הקשר איתו או שהכל יתפוצץ באופן סופי. לא יכולתי לחיות יותר עם חוסר הוודאות. הכנסתי את המפתח לחור המנעול אבל משהו חסם אותו מבפנים. ללא ספק הדלת היתה נעולה מבפנים עם המפתח בתוכה. ידעתי שהוא שם. סימסתי לו "אני יודע שאתה בפנים, פתח לי בבקשה", אך הדלת לא נפתחה ודממה מוחלטת היתה בתוך הדירה. צלצלתי שוב ואז אחרי צלצולים רבים, דותן ענה. אמרתי לו: "אני בחוץ דותן, פתח לי בבקשה", אבל דותן אבל שהוא בכלל לא בישוב והציע שנדבר יותר מאוחר.

 

ידעתי שהוא משקר, אבל לא הוכחתי אותו על השקר הזה. מספיק שקרים היו ביננו וזה היה רגע האמת. דיברת בשקט וביקשתי ואולי יותר נכון התחננתי:  "בבקשה דותן פתח לי את הדלת. אני כאן ואני חייב לראות אותך ולדבר איתך. לא חשוב כרגע מה אמרת ומה אני אמרתי, רק פתח לי בבקשה." וחזרתי על זה כמו מאנטרה: "בבקשה פתח לי את הדלת... בבקשה..." רק אז, אולי מהחשש שמישהו מהשכנים ישים לב שאני עומד ודופק לו על הדלת, דותן ביקש שאתן לו שתי דקות והוא יתקשר אלי.

 

זמן קצר אחר כך שמעתי רעשים מתוך הדירה. אחרי דקה הדלת נפתחה ודותן עמד שם. אם חששתי שדותן יקבל אותי בקרירות ורק יאמר לי לומר מה שיש לי לומר ממרחק בטוח ולעוף משם, טעיתי. דותן היה לבוש רק בתחתונים, מרהיב מאי פעם. פסעתי פנימה ומיד נצמדנו זה לזה בחיבוק בלי לומר מילה. אולי היו גם נשיקות, אני לא יודע. הייתי מטושטש מרוב התרגשות. זמן מה אחר כך דותן ביקש שאחכה לו כמה דקות כי הוא חייב להתרחץ, וחיכיתי לו על המיטה, כשאני מנסה להחזיר אלי את שלוותי.

 

חיכיתי לו והמחשבות התרוצצו בקרבי. תמיד ידעתי שהמשיכה ביננו ממגנטת, יהיו הכעסים ביננו אשר יהיו, אך האם יש משהו שם מעבר למשיכה? האם דותן נתן לי להכנס רק כי לא היה נעים לו מהשכנים או שניתן להציל את הקשר שלנו מהמשבר שנקלענו אליו? אלה היו דקות ארוכות של המתנה למרות שלא נמשכו זמן רב.

 

כשדותן יצא מהמקלחת הוא נשכב לצידי ללא אומר, עזר לי להתפשט ונצמדנו זה לזה בחיבוק ארוך. הוא גער בי על זה שבאתי ללא הסכמתו, אבל אמרתי לו שאמנם אף פעם לא עשיתי משהו שהוא לא רצה, אבל הפעם ידעתי שאני חייב לעשות את זה. "היית צריך לתת למשקעים לשקוע קצת" אמר דותן, אבל אני התעקשתי שאם לא הייתי בא שום דבר לא היה שוקע והסערה רק היתה מתעצמת. אמרתי לו גם "פעם אחת ראשונה אני לא עושה מה שאתה רוצה, אבל תאמין לי שזה מחוייב המציאות, דותן."

 

המשכתי לדבר אליו מעומק ליבי על כל הדברים שנמנעתי מלדבר עליהם בכל החודש וחצי האחרון. על התסכולים שלי, על המועקות שלי, על כמה שהוא לא מבין איזה מהפכה הוא עשה לחיים שלי וכמה השפעה יש למה שקורה איתו על חיי היום יום שלי, כמה ליבי מתרונן מכל הודעה וכמה הוא נחמץ מכל שתיקה. דיברתי כשדותן חבוק בזרועותי וכאמרתי לו שהוא לא מבין כמה אני אוהב אותו וכמה הוא מיוחד בשבילי, הרגשתי שבניגוד לרציני להשאר רגוע ועניני, גרוני החל להחנק וכמה דמעות החלו לזלוג מעצמן. הצטערתי שזה קורה לי והייתי במבוכה, אבל רק הסכל לי הישר בעיניים ונישק אותי ברוך.

 

דיברנו. סוף סוף דיברנו. לא מעמדה של תוכחה זה כלפי זה, אלא על רגשות. אמרתי לו שאני חייב להרגיש בטוח. שבלי תקשורת אני לא מרגיש בטוח. שאלתי אותו מה אנחנו? שאלתי אותו אם כל מה שהוא רוצה זה רק שנהיה רק fuck baddies?, אך דותן אמר שהוא רוצה הרבה יותר מזה.

 

"אבל אלה רק דיבורים, דותן, הגיע הזמן למעשים. אני רוצה להרגיש כאהוב ולא כמישהו שרק בא לסקס. איך אפשר להרגיש ככה כשאני אפילו לא יכול להשיג אותך בטלפון ימים על ימים ושלרוב ההודעות שלי אתה בכלל לא עונה?" דותן אמר שאני צודק. הוא אמר שהוא אמנם בחור מורכב ולא קל אבל שהוא אוהב אותי באמת והוא פוחד מזה. הוא הסביר שאחרי מה שעבר בחיים קשה לו לתת אמון. שהוא לא היה בטוח שיכול לסמוך עלי ולכן הוא עצר כל הזמן. "

 

אז על דברים כאלה מדברים, דותן", אמרתי לו. "תגיד לי מה שאתה חושב ולא מה שאתה חושב שאני רוצה לשמוע", אמרתי [מרמז לזה שאמר לי שלא מפריע לו שאני נפגש עם אחרים, אבל בתוך תוכו זה מה שעצר את הקשר שלנו כל הזמן כנראה]. הסברתי לו שאני צריך לדעת דברים ברורים.

 

ואז הבטחנו זה לזה להשתנות. ואז דותן נצמד אלי עוד יותר. עיניו להטו בתשוקה המוכרת והטובה. הוא הוריד לי גם את התחתונים ואמר שהוא רוצה להרגיש מחובר אלי... והתחברנו חיבור טוב וחושני כמו בימים הטובים ואחריו המשכנו לשכב מחובקים ככל שיכולנו עד שהגיע הזמן ללכת. שנינו הצטערנו שזה היה לזמן קצר גם הפעם, אבל שנינו כבר היינו צריכים להיות במקומות אחרים. משכנו את רגע ההתנתקות עוד ועוד אבל לא היתה ברירה. המשכנו להתחבק ולהתנשק על סף הדלת ודותן ביקש שאתקשר כשאגיע הביתה להודיע לו שהגעתי בשלום.

 

האם הוסרה העננה? האם עתה נתחיל לצעוד בדרך חדשה? הכל היה עדיין שביר. הייתי חייב לדעת אם גם ממרחק של זמן ומקום דותן יתמיד בהבטחות הלאה או ששוב נשקע לתוך חוסר וודאות ותסכולים, כי את השבשבת במצבי רוחו של דותן כבר למדתי לצערי להכיר. ידעתי שלא קלה תהיה דרכינו והיא עדיין זרועת מוקשים. מוקשים הנטעים במשקעי העבר שכל אחד מאיתנו סוחב על גבו ומוקשים הנטועים בסביבה ובחברה. ידעתי שהרבה יותר קל לוותר. במיוחד בקהילה ההומאית, אנשים נוטים שלא להתאמץ. אם לא הולך בקלות, אז next. אני לא מזוכיסט ואני לא מחפש לסבול, אבל אני מוכן לסבול את הקשיים שבדרך כי אני מאמין שמשהו טוב שנמצא שם מעבר לקשת. הכי חשוב לי כבר לדעת באמת מה יש ביננו שאנחנו מסתובבים כך זה סביב זה כבר שנה וחודשיים ולא יכולים להרפות למרות כל המשברים שבדרך. אם טעיתי ודותן רק משחק בי, אז אני מוכן לשלם את שכר הלימוד הזה, אבל מצד שני אם אמצא שם את מה שאני מקווה למצוא, אז מצאתי יהלום אמיתי. 

 

אני את ההחלטה שלי כבר קיבלתי: לנסות לעשות כל מה שצריך ולהראות לו את הרצינות שלי. לא לחפש בחורים אחרים. לחצתי בכל הכוח על הבלמים של הרכבת הדוהרת של הסקסוהוליות שלי ועשיתי את הבחירה שלי בדותן, אך האם גם הוא באמת החליט סוף סוף מה הוא רוצה? האם זה יספיק? האם אתמיד? האם הוא יהיה יותר נגיש ותקשורתי? האם נעמוד בהבטחות שלנו? האם יושב האמון השברירי ביננו? הפעם אני לא אתן לעצמי לגלוש למחוזות הסקס הטוב והמוכר איתו, הפעם או שנתקדם הלאה או שנחדל. הגיע הזמן לישם את כל המילים היפות...

 

בחרתי לפוסט הזה את השיר Goo Goo Dolls - Iris משנת 1998, במיוחד בגלל השורות האלה:

 

 

"And you can't fight the tears that ain't coming

Or the moment of truth in your lies

When everything seems like the movies

Yeah you bleed just to know your alive

 

And I don't want the world to see me

Cause I don't think that they'd understand

When everything's made to be broken

I just want you to know who I am"

 

 

 



 

נכתב על ידי , 19/7/2011 08:44   בקטגוריות אינטימיות, אירוטי, אכפתיות, אמון, אמת, אסוציאציות, אף פעם זה לא מאוחר מדי, בין תדמיות למציאות, גייז, געגועים, הבטחות, הומואים, הזדמנות שניה, הרהורים, התמדה, התמסרות, התרגשות, זיונים זה לא הכל, חושניות, חיפוש, חששות, מוסיקה, מצב רוח, משיכה, נאמנות, סבלנות, סודות ושקרים, סקס, פגישה, פחדים, פנטזיות, פיתוי, ציפיות, רגשות, שחומים, שחורים, שיחה, תובנות, תהיות, תסכולים, תשוקה, תקווה, אהבה ויחסים, שחרור קיטור  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של האלכימאי ב-21/7/2011 00:25
 



צונאמי 7: איך מתקנים חורבן?


 

דקות ספורות אחרי ששלחתי לדותן את ההודעה האחרונה עליה השלכתי את יהבי, דותן הגיב:

 

"אביב... [זה לא השם שלי, אבל נמאס לי לעשות איקסים כל פעם שכותבים את שמי]

אני כאוב..כי האמנתי לך...עברתי התעללות..עברתי מצוקות, והרבה, בעולם שבו אני חי.  גנבו אותי..שיקרו לי...אבל אתה איכזבת אותי מעל הכול. באמת. סליחה על הכול מכל הלב..תצליח.

אני לא עונה יותר..אני בוכה עכשיו..בוכה עמוק... עזוב אותי...תהנה לך ושכח ממני...בבקשה"

 

לא יכולתי לשתוק ולא יכולתי לשכוח ממנו. הרגשתי שכל מה שאני רוצה באותו רגע זה להיות לידו. לחבק. לנחם. לבכות יחד איתו, וכך כתבתי:

 

"אלוהים אדירים דותן. אני בוכה איתך. אני רוצה להיות לידך עכשיו. בבקשה תסכים שאבוא. בבקשה. לא אבקש ממך כלום בחיים רק לבוא לראות אותך עכשיו. אנא...

לעולם לא אוכל לשכוח אותך. זה כמו שתגיד לי לשכוח את עצמי. אני בא אליך. בבקשה תסכים לראות אותי. אני רוצה שתחלוק איתי את מה שמעיק עליך. אני רוצה להיות שם בשבילך. שלך ורק שלך אם רק תיתן לי. שתקנו יותר מדי כבר מזמן היינו צריכים לדבר."

 

תגובתו של דותן לא איחרה לבוא:

 

"לא אביב. אל תבוא ...שום טוב לא יצא מזה.


תקדש אותי בטבעת יהלום..ואני שלך..תוכיח לי, ואני איתך...בלב שלם. תקדש אותי...תראה שאתה מוכן להכל ואני אאמין לך. כרגע יש תהום פעורה בינינו והיא בגללך.

היית תקווה שלי, אך התקווה הזו נעלמה. תקדש אותי..תוכיח לי.. אל תחפש אחרים.... אתה היחיד שמקיים איתי יחסים... אין לי איש אחר בעולם. תוכיח לי...תקדש אותי..כמו בעל את אישתו...ותעבור איתי חוויה שלמה. אי רוצה קדושה ממך השבוע..תוכיח לי!!!!


בבקשה ממך...זה כל התקווה שלי ממך... אם לא תענה או תסרב אני מבין לחלוטין ואומר לך רק טוב. אני לא מביט לאחור. היית האחרון ונשארת האחרון ששכב איתי במשך השנה האחרונה, תבין כמה אני רציני.


אני דורש משהו חומרי אך זו הדרך שלי לדעת שאתה תמים טהור וכנה איתי. זכותך לסרב ואני רוצה שתסרב כדי שכל הדרמה הזו תגמר אחת ולתמיד.

 

תוכיח את עצמך ותן לי להוכיח לך את עצמי...אני סומך עלייך. תבוא עם טבעת תקדש אותי גם אם רק לשעה ואז תן ותראה שאני יחיד ומיוחד בשבילך.


רוצה להוכיח לי רצינות? תענה על מבוקשי. אם לא אז לא... הכול בסדר. הכל נתון בידיך, ורק בידיך!!!!!!"

 

בלשון המעטה לא אהבתי את הבקשה המוזרה שלו. לקנות לו טבעת יהלום כדי להוכיח לו שאני רציני? זה התחיל להריח לי ריח לא טוב של מערכת יחסים בין שוגר דדי לבן טיפוחיו. לא זה מה שאני רוצה להרגיש איתו. זה היה גם קצת חמדני. אחרי שתי טבעות זהב, האחת שאבדה והשניה שנגנבה [אם אכן זה מה שקרה], לא הרגשתי בנוח עם הבקשה הזו. טבעת כזו, אם בכלל, צריכה לבוא אחרי בנית מערכת יחסים טובה ומבוססת ולא משהו שנמצא על כרעי תרנגולת כמו שלנו. מצד שני זה היה התנאי שלו, אז מה עושים?

 

ידעתי שאני חייב לפתור את הבעיה היום כי אחרת כל השבוע אני לא אוכל לעשות כלום וזה רק יאכל אותי מבפנים. אבל איך פותרים בעיות בלי לדבר? בלי לראות זה את זה? מדברי דותן הבנתי שיש סיכוי לגשר על התהום ביננו, אבל הדרך שלו לגשר עליה לא נראתה לי נכונה. הדרך הזו גם לא היתה בת ביצוע, בוודאי לא מהרגע להרגע ובוודאי לא עכשיו. מאיפה בדיוק הוא חשב שאני יכול לשלוף לו טבעת יהלום בצהרי יום שבת אפילו אם אני רוצה? איך הוא חשב שאני אוכל להסביר לאשתי הוצאה חד פעמית כזו? מה זו החמדנות הזו שנפלה עליו פתאום?

 

אולי מערכת המושגים שלו כל כך שונה משלי שספק אם אי פעם נגשר עליה? אולי יש משהו בתרבות שהוא בא ממנה שפותר בעיות בדרך כזו? אולי זו ההוכחה האולטימטיבית בעיניו לאהבה שלי ולרצינות שלי? חשבתי וחשבתי ובסוף החלטתי פשוט לצאת לדרך אליו ולנסות לדבר איתו פנים אל פנים. דותן סרב, אבל החלטתי להתעקש. אמרתי לו שהעתיד של שנינו על כף המאזניים, אבל לפני הכל אני חייב לראות אותו ולדבר איתו.

 

טבעת יהלום בוודאי לא יכולתי לשלוף לו באותו רגע וגם לא רציתי להתחיל כך לפתור בעיות איתו, אבל דותן ביקש עוד משהו. הוא ביקש בלעדיות, כלומר שלא אחפש בחורים אחרים, ואת זה לפחות יכולתי להבטיח לו. אז אולי באמת הטבעת היא רק הדרך שלו להוכחת הבלעדיות? אם להכנס לראש שלו, אז כנראה שהוא חושב שאני לא אלך להוציא כסף על טבעת יהלום למישהו אם הוא באמת לא יחיד ומיוחד אצלי. החלטתי לבוא אליו בכל מקרה, רוצה או לא רוצה. ידעתי שזה עכשיו או לעולם לא ואמרתי לו:

 

"אם הייתי יכול הייתי מביא לך עכשיו גם את הירח.. אבל אני יכול להביא לך רק את הלב שלי ולהפקיד אתו בידיך. אני שלך ולא יהיה לי אף אחד אחר. אתה ורק אתה. הגיע הזמן שנהיה רציניים. יש לי לב עדין ושביר. שמור עליו. אני בדרך אליך. בבקשה קבל אותי. זה לא פשוט אפילו לבוא עכשיו. תהיה ריאלי וגם הטבעת תבוא. תראה לי שזה רציני בשבילך כמו שזה בשבילי. אנחנו חייבים להפגש עכשיו."

 

כשדותן הבין שאני בא אליו שלא על פי הכללים שלו הוא לא ענה לי. הוא נשאר מחובר לאטרף [שזה המקום בו הוחלפו ביננו כל ההודעות האלה], אבל לא אמר כלום. ניסיתי לראות את הצד החיובי שבענין. הוא לא המשיך לומר לי לא לבוא, אם כי גם לא אמר שיסכים לפגוש אותי. ידעתי שיש מצב שאני נוסע 100 ק"מ בשביל כלום, אבל ידעתי שכך זה חייב להיות או שהכל יהיה אבוד. זה היה להיות או לחדול. שתקתי ועצרתי את עצמי מספיק. הגיע הזמן לעשות משהו. יצאתי לדרך הארוכה אליו וקיוויתי שהוא לי הזדמנות, או יותר נכון קיוויתי שהוא יתן לנו הזדמנות...

 

ולפוסט הזה בחרתי* את השיר Incubus - Drive משנת 2000:

 

Sometimes, I feel the fear of uncertainty stinging clear

And I can't help but ask myself how much I let the fear

Take the wheel and steer

It's driven me before

And it seems to have a vague, haunting mass appeal

But lately I'm beginning to find that I

Should be the one behind the wheel


Whatever tomorrow brings, I'll be there

With open arms and open eyes yeah

 

 

 

*הערה: זה אחד השירים ששלחה לי היועצת קלי בהקשר לפרשת דותן...

נכתב על ידי , 18/7/2011 13:56   בקטגוריות אהבה נכזבת, אכזבה, אכפתיות, אמון, אמת, אסוציאציות, אף פעם זה לא מאוחר מדי, בין תדמיות למציאות, גייז, געגועים, הבטחות, הומואים, הזדמנות שניה, הרהורים, התמדה, התפרפרויות, זיונים זה לא הכל, חיפוש, חרטה, טעויות, כעס, מוסיקה, משיכה, סבלנות, עצב, פחדים, פיתוי, פנטזיות, ציפיות, קנאה, רגשות, שחומים, שחורים, שוגר דדי, תהיות, תסכולים, תקווה, אהבה ויחסים, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פילבוקס ב-19/7/2011 06:57
 




דפים:  
322,307
הבלוג משוייך לקטגוריות: גאווה , סקס ויצרים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפילבוקס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פילבוקס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ