לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

פילבוקס


חוויות, דעות, סיפורי סקס, אירוטיקה ואהבה שכתבתי על גייז וביסקסואלים, שירים שאהבתי ותמונות שאספתי, הכל לפי מצב הרוח והחשק.
Avatarכינוי: 

מין: זכר

MSN:  לפנות אלי במייל ולבקש

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ֳ§ֳ©ֳ´ֳ¥ֳ¹. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

החודש לפני 8 שנים... אני והקוראים




החודש לפני 8 שנים כתבתי את הסיפור הראשון שלי ופרסמתי אותו באתר הסיפורים של Gogay. עברה להם עוד תשעה ירחי לידה עד שגם בא הבלוג לאוויר העולם ועברו להם עוד תשעה חודשי דגירה עד שהיה לי סקס ראשון עם בחור כלשהו. בתקופה זו כתבתי ופרסמתי עשרות סיפורים, רובם לפני שהתנסיתי בפועל במגע מיני כלשהו עם המין הגברי.


 


להפתעתי, אחרי פרסום הסיפור הראשון התחילו להגיע תגובות מחמיאות וחלקן אף מתלהבות מקוראים שאמרו כמה הסיפורים כתובים באופן "אותנטי"... חלק מהקוראים אף רצו להכיר אותי, אבל אני בכלל לא הייתי בכיוון. כל מה שרציתי באותו שלב היה לשחרר קצת קיטור ולתת דרור לפנטזיות. לא חלמתי שבכלל אגיע לידי מימוש של משהו מהפנטזיות ההומוסקסואליות שלי, לא חשבתי שאגע במישהו ובוודאי לא שאשכב עם מישהו. ההצעות, שחלקן היו מאוד מפורשות, אף הבהילו אותי. מה? שאני אפגש עם הומואים ביודעין? שאני אכיר מישהו "כזה"? שאני אעשה משהו מיני עם בחור כלשהו? שמישהו ידע שמאחורי הסטרייט הבורגני שאני כלפי חוץ מסתתר איזה דו מיני או מהומו בארון? שמישהו יידע עלי? אין מצב. לא בגילי ולא במצב המסובך שלי. אבל הזמן עשה את שלו והעזתי לעשות, ומאז מים רבים זרמו בנהר.




לא, הבחור הראשון שלי לא היה מישהו שהגיע אלי מהסיפורים וגם לא מישהו שפנה אלי בעקבות הבלוג, אלא מישהו ששלח לי ברכת יום הולדת שמח באטרף, כמה ימים אחרי שפתחתי שם כרטיס. מאז אני יכול לספור על אצבעות כף יד אחת ואולי קצת יותר את כמות הבחורים שהיה לי איתם משהו מיני ואשר הכרתי אותם כאן ממש, בבלוג. היו גם בחור אחד או שהגיעו אלי באטרף בלי שום ידיעה שזה אני, אבל איכשהו, אחרי הסקס כשנודע להם שאני הוא פילבוקס, היתה שם איזו התלהבות נוספת, כאילו מי יודע מי אני בכלל. סך הכל כותב סיפורים, קצת רומנטיקן וקצת [או הרבה] חרמן.




הבחורים הבודדים שהגיעו אלי בעקבות הבלוג, הגיעו מן הסתם כי עוררתי בהם משהו בעקבות הכתיבה המחרמנת והסקסיסטית שלי, אבל תמיד אני תוהה אם אותה סיבה שהביאה בחור כזה אלי היא לא הסיבה שגם תרחיק אותו בסופו של דבר ממני, כי הרי אני כספר הפתוח כמעט בפניו, כשאני כותב על כל מעללי כאן. מצד שני, למה שזה ישנה לו? אם הוא הגיע בגלל הסיבה שהגיע, והוא קיבל את מה שהוא רצה, ואם הוא יודע שכל עוד ירצה יוכל למצוא את זה אצלי, אז למה לא בעצם? קשה להכנס לראש של אחרים ואין טעם לעשות את זה. כל מה שאני יכול זה רק לעשות את מה שאני יודע והכי טוב שאני יכול ולתת לאדם שאיתי את ההרגשה הכי טובה שאני יכול, שאני רוצה אותו ורוצה להיות איתו, כי אני אכן כך, במיוחד עם מישהו שהגיע אלי מהבלוג בזמן האחרון...




לא אספר הרבה על החתיך [כן כן, אתה חתיך ואני מניח שאתה יודע את זה] אבל הוא באמצע שנות העשרים שלו, שחום, חטוב, עם עיניים יפות, אך ברגע הראשון שנפגשנו חשבתי שזו הולכת להיות פגישת נימוסין בלבד, ולא יקרה בה שום דבר אחר. גם בגלל שתכננו רק להפגש לדבר ולראות מי מה מו, וגם בגלל אופיו של הרגע הראשון בו נפגשנו. אני די מאמין ברמז שנותן הרגע הראשון, וכאן ברגע הראשון הזה היתה ברכת שלום ולחיצת יד רשמית ופשוטה. זה היה כאילו הבחור אמר לי "שמור מרחק, כי אני רק אדם נחמד שמתכוון לדבר איתך בנימוס ולא יותר". אם היה איזה שהוא חיבוק כשנפגשים או אפילו טפיחה גברית הדדית על השכם, הייתי מרגיש יותר בנוח, אבל לא היתה.




אז נפגשנו והנה אנחנו יושבים על הספה שותים ומדברים ומדברים ומדברים. עוברת איזו שעה ואולי יותר ושום מגע מעבר לאותה לחיצת יד רשמית כשנפגשנו. דוק של מבוכה אופף אותי, ואולי גם אותו. שלא תבינו לא נכון, הוא בחור מעניין והיה כייף לדבר איתו, אבל עיני רואות את עיניו היפות ורוצות להתקרב, שפתי סוקרות את שפתיו הנאות ורוצות לחוש, ידי בהישג יד אל ידיו המשורטטות בשרירים נאים ועדינים ורוצות כל כך לגעת, ואני לא מעז. אני מרגיש קצת בוק. בול עץ. מתחיל להרהר כשהוא מדבר.


 


האם לא אגע בו בכלל? האם הרגע יחלוף? האם לוותר מראש בלי לנסות בכלל? למה לא לנסות? הרי את ה"לא" יש לי כבר בכך שאני לא מעז לנסות, אז מינימום אני אשאר עם הלא, כלומר באותו מצב שיש לי "לא" בגלל עצם ההמנעות מלנסות, ומקסימום אזכה להיענות ונזרום ויהיה כייף. באיזה שהוא שלב של השיחה הוא מתח את ידו קצת קדימה, כאילו בחן איזו נקודה בלתי נראית על זרועו והביט בה ואני לא יכולתי להתאפק יותר, שלחתי את ידי לעברו ונגעתי בכף ידו בקלילות. אצבעותיו נסגרו על אצבעותי והתחלנו בליטופי כף יד לכף יד. זה היה חושני ונעים מאוד. זה הביא אותנו לרכון זה לעומת זה כעבור זמן קצת ולהתנשק. זה היה טוב ומשם הענינים התחילו להתגלגל.




אז כלל הרגע הראשון לא ממש עבד פה, ואולי כמו שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, אז זה היה המקרה היוצא מהכלל, אבל זכיתי להכיר ולהוקיר את הבחור הזה.


 


ואולי זו ההזדמנות לתת הצצה קצרה וחלקית אל דמותי האמיתית. אז הנה תמונה שצילמתי באחד החורפים האחרונים, ממש בגבעת הפילבוקס המיתולוגי של ימי ילדותי. אני קורא לה "פילובקס בפילבוקס".


 


ומאחר והבנתי שיש קוראים שלא מצליחים להגיע למייל שלי בדף הבלוג אז הנה הוא: phillbox@nana10.co.il









נכתב על ידי , 28/4/2014 13:20   בקטגוריות איך עובר לו רץ הזמן, אינטימיות, אמת, אף פעם זה לא מאוחר מדי, בין תדמיות למציאות, ביסקסואליות, גייז, הומואים, הגשמה, הדחקה, העזה, הרהורים, בלוגוספירה, התחלות חדשות, זכרונות, חופש הביטוי, חושניות, חיפוש, חרמנות, משיכה, נשיקות, סודות ושקרים, פגישה, פיתוי, פנטזיות, צעירים, ציפיות, שחומים, תמונות, תקווה, תשוקה, אהבה ויחסים, סיפרותי, שחרור קיטור, עמוק בארון  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פילבוקס ב-28/4/2014 19:48
 



איפה האישיות? הנשמה? הרגש?


 

בפוסט האחרון שאל אותי "סטרייט?" איפה האישיות של הבחורים שתיארתי אותם. אז קודם כל הסבר טכני קטן. החלטתי להוסיף את הקטע האחרון לפוסט הקודם בשליפה. רובם אם לא כולם הינם בחורים שכתבתי עליהם בעבר, ועל חלקם אף באריכות, אבל הפעם באמת צמצמתי אותם לגיל ומראה חיצוני כי לא בא לי להפוך את הפוסט למשהו ארוך יותר מדי.

 

ברור שלכל אחד מהם יש אישיות, ולחלק מהם אפילו מענינת, אבל דברים עמוקים כאלה מתבטאים בדרך כלל במערכת יחסים קצת יותר ארוכה מאשר סטוץ. רובם מעונינים בזיון טוב, ולפעמים רוצים לחזור עליו, אבל לא מעבר לכך. אני מניח שגם לנסיבות האישיות שלי יש חלק נכבד בכך. אפילו דני, 25, שכל מפגש איתו היה הכי חם, סקסי, חושני ומלא תשוקה כמו שאני אוהב, ושיש לו חוש הומור נפלא ותמיד היה כייף איתו, הבהיר לי לא אחד שזה רק סקס. אז מסתבר שגם סטוץ או יזיזות שהם רק סקס לא צריכים להיות קרים ומיכניים.

 

אבל נשאלת השאלה למה אני כל כך משטיח את הבחורים האלה לגילים ולמראה חיצוני? למה אני פחות ופחות כותב על אופי ורגשות. והשאלה הזו קשורה כנראה איכשהו לדותן, 28, המיתולוגי שהשבוע מלאה בדיוק שנה לפעם האחרונה בה פגשתי אותו... ביום הולדתו הקודם. דותן, שלקח לי את הלב וחתך אותו לחתיכות. דותן שלימד אותי שאסור לסמוך על כלום, שמילה זו לא מילה וש what you see is not what you get, דותן שהופיע בחיי ונעלם כלעומת שבא כמו חזיון תעתועים [פטה מורגנה] של הלך צמא במדבר שמדמיין לעצמו מעיינות ועצים וכשמגיע אליהם מגלה שזו בסך הכל עוד דיונה במדבר הנצחי. אז אחרי דותן, סגרתי את הלב ונתתי פיקוד לזין.

  

ולדותן אני מקדיש הפעם את השיר שכל כך הרבה שומעים בזמן האחרון ושאני לא נלאה מלשמוע שוב. אני תוהה מתי אוכל לחשוב עליו בתור בחור שהכרתי פעם, בלי לחוש את הכאב שמתלווה למחשבה הזאת.

 

Gotye (feat. Kimbra) - Somebody That I Used To Know [2011]

 

 

למרות זאת פה ושם יש בחורים שמעוררים בי רצון למשהו מעבר, אבל זה נשאר רק בגדר משאלת לב. השבוע היתה לי שיחה מענינת עם אלי, 30 ומשהו, יזיז [לשעבר?] ותיק שנראה צעיר בהרבה מגילו. עם אלי היתה הרבה התלהבות בהתחלה כשרק הכרנו ואחר כך משהו דעך שם, משהו שלא היה ברור לי עד הסוף למה הוא קרה. בשיחתנו האחרונה השובע כתב לי אלי שכל פעם שהוא מתחיל לצאת עם בחור חדש הוא אומר לעצמו שאם לא ילך איתו הוא רוצה לנסות להיות איתי עד הסוף לתקופה קצובה וקצרה, כי הפנטזיה שלו להרגיש איתי כמו שאישה מרגישה עם הגבר שלה. נחמד לשמוע שאני מושא הפנטזיות של בחור נערי חמוד בהיר ומושך כמו אלי, אבל ניסינו בשיחה זו לרדת לעומק הענין, למה הסקס ביננו התחיל לצלוע עם הזמן וכבר לא היה טוב כמו בהתחלה. ידעתי שזה לא בגלל שהחידוש פג או שאני פחות נמשך אליו אחרי שהשגתי אותו, אלא שזה משהו אחר. תוך כדי השיחה, אחרי שאלי אמר לי: "אני נותן הגוף אבל לא את הנשמה שלי" הבנתי, וההבנה הזו באה מהמקום של הפנטזיות שאלי עורר אצלי והיה הרבה יותר מסקס בלבד. אלא מרצון לאינטימיות עמוקה מאוד, ידידות, חברות, יזיזות בלעדית. אלי גם עורר בי קצת יותר מקורטוב של רגש, אבל זו היתה גחלת לוחשת בלבד שקרירותו של אלי שפכה עליה מים קרים ובסופו של דבר הורידה את מפלס התשוקה שלי כליוו. השבתי לאלי במילים: "אז אתה צריך את הסקס קר מיכני וכמה שפחות אינטימי.. אולי זה מה שהפריע לי..." ואלי השיב במילה אחת: "כנראה.....".

 


 

 

ואחרי כל ההקדמות, קצת על האישיות של הבחורים שהזכרתי. על חלקם אין לי מושג ירוק ועל חלקם אני יודע קצת יותר. אני מניח שחדי העין שביניכם יבחינו שעל על רובם אם לא כולם כבר כתבתי פה ושם  בבלוג והפעם אתן להם גם את השם שהדבקתי להם.

 

[*יזיז תיק בן 43 חטוב בהיר חלק שלא ראה אותי כבר כמה חודשים ומת להפגש?] - זהו שי, מוסיקאי, עדין, נעים הליכות, קליל וחם, למרות ארופיאיותו הבהירה שלא תמיד מזוהה עם חום בסטריאוטיפ המצוי. אני מכיר אותו כבר מעל שנתיים ותמיד יש לנו שיחה נעימה על החיים והעיסוקים שלנו לפני הסקס ותבדרך כלל הוא גם מצוייד באיזה ג'ויינט שעוזר להכנס לראש טוב. השבוע זה גם קרה. ראינו קצת אולימפיאדה, עישנו קצת, דיברנו קצת ואז פיו צללל לי על הזין וידי צללה על הישבן החלק בהיר מטריף שלו. אחרי כמה זמן כבר עברנו למיטה לזיון חזק וטוב.

 

[*יזיז נערי רזה שחיף חלק שחום בהיר בן 23 שגר לא רחוק ממני ומת לקבל ממני כבר שבוע אבל לא היה לי זמן להפגש איתו?] - זהו נתי, מובטל שלא מוצא את מקומו בחיים וחי אצל ההורים. האמת שהוא מבוגר בכמה שנים מגילו המוצהר, אבל נראה בקושי בן 17 - 18. נתי הוא ערסון שחיף גבוה, שתמיד כייף לעשות לו טיזינג קל שמביא לו את הסעיף לפני הסקס, במיוחד אם כשאני מתקשר אליו שירד והוא עונה לי אני כבר יורד ואז במיטה אני מבקש ממנו שירד לי כמו שהבטיח ואת זה כמעט אף פעם הוא לא עושה [לא אוהב]. נתי נמצא עמוק בארון ויש לו זין פצפון ומדי פעם איזה חברה שמחזיקה אצלו כמה חודשים לפני שהוא בא לבקש ממני "מסאז'" כי "כואב לו הגב" אבל יודע שיקבל יחד עם המסאז' גם את הזין שלי עמוק בישבן הקטן והנערי שלו. אני גם אוהב לאיים על נתי בדבר שהכי מפחיד אותו: נשיקה עם גבר. איכשהו שיצא שלא כתבי הרבה על האישיות שלו, אולי בגלל שזה לא ממש הצד החזק שלו...

 

[*בחור חדש בן 27 שחום סקסי רזה חם שהייתי איתו לפני שבועיים בגעש ודיבר איתי על נסיעה נוספת לשם השבוע?] – זהו ארז שאני בקושי מכיר אותו. כמה שיחות באינטרנט ובטלפון ופגישה אחת נוטפת חרמנות וסקס. בחור רב פעלים שעובד עובד ועובד בעבודות סטודנטיאליות מצויות, מנומס, מבטיח ומקיים. אהבתי את דבקותו במטרה שסימן לעצמו כנראה לפני שנתיים ואיכשו חזר לממש אותה איתי. היתה ביננו כימיה טובה שלא חרגה עדיין למחוזות אחרים וככל הנראה לא תחרוג.  

 

[*בחור בן 21 חמוד נערי רזה שלקח לי שלוש וחצי שנים מיום שנפגשנו פעם ראשונה עד שזיינתי אותו] – זהו רז, פעיל הומו גאה שכנראה חובב גברים מבוגרים. נעים הליכות, תקשורתי וחמוד. בדרך למיטה אנחנו מדברים על עניני יום יום, אפילו על פוליטיקה ועניני הצדק החברתי, אבל בחזרה בדרך כלל משתררות שתיקות קצת מביכות. כשהוא חרמן הוא שולח לי הודעה וכשאני חרמן אני שולח לו. נמאס קצת להזדיין רק במיטה אז בזמן האחרון אנחנו מדברים על אפשרות לנסוע יחד לגעש. אולי זה גם יקרה.

 

[*בחור בן 25 שחום אקזוטי גוף רגיל קצת מלא, ידיד טוב ויזיז לשעבר(?) שבמפגש האחרון שלנו הרגשתי שאני כבר לא חרמן עליו, אבל שולח לי הודעות אין ספור בזמן האחרון כמה הוא מת להפגש איתי?] – זהו פדרו האינדיאני. בחור קשוב, מבין, סימפטי ומלא אמפטיה. פעמים רבות כשהתייסרתי ביסורי עם דותן המיתולוגי, פדרו היה סוג של כומר עבורי ששיקף לי במראה לא מחמיאה את מה שקורה, אבל מעולם לא שפט. אני יודע שפדרו מאוד נמשך אלי, אני פחות, אבל יש בלהיטות הזו שלו כלפי משהו מלהיב. לא חשבתי שהיא תביא אותנו למיטה שוב, אחרי שבפגישתנו האחרונה לא הרגשתי שמץ של משיכה כלפיו, אבל השבוע היה לפדרו יום הולדת. ביום הולדתו דיברנו כמה פעמים אבל שכחתי מזה לגמרי. כמה שעות אחר כך נזכרתי וכתבתי לו: "היי, שכחתי לגברי! איזה סנילי אני! יום הולדת שמח פדרו :)" והוא השיב: "אני חולה עליך... תודה... ממש רוצה לראות אותך היום". כמה שעות אחר כך הייתי אצלו וזיינתי אותו כמו שכבר מזמן לא זיינתי. חזק, ארוך עמוק וחם כמו שהוא אוהב.  כשחזרתי שלח לי שלח לי פדרו: "היית מעולה היום, תודה :)"

 

 

[*בחור בן 25 בהיר חטוב שמדבר איתי כבר שלוש שנים בהפסקות, אבל דיבורים על ריק, ושבחודש האחרון מפציץ אותי בהודעות חרמניות, אבל מצד שני עוד לא החליט אם בא לו להזדיין איתי מאחורי הגב של החבר שלו?] – על הבחור הזה עוד לא כתבתי. עדיין לא נתתי לו גם שם. אולי אעשה לו טקס מתן השם, אחרי שאני אזיין אותו...חחח... אם זה יקרה או שהוא ימשיך לזיין לי את השכל עוד ועוד בלי להפגש, בתור איזה מושא פנטזיות חרמני בלבד. אגב, קיבלתי ממנו קובץ שבו הקליט את עצמו מפנטז בקול על סקס איתי... וזה היה מחרמן!  

 

[*בחור בן 23 רזה גבוה, שזיינתי פעמיים כשהיה חייל ונסעתי אז לשטחים כדי לעשות את זה, ופתאום פנה אלי השבוע אחרי שלוש שנים של שתיקה והתחיל לחפש מחדש את הזין שלי?] – זהו צוף. אין לי מושג מה אופיו ומה אישיותו כי כשנפגשנו הוא לא ממש הרחיב בדיבור. נפגשנו, הזדיינו. אחר כך נפגשנו שוב והזדיינו שוב. זיון אחד היה טוב והשני לא ממש. הנסיעה המפחידה בשטחים בדרך אליו זכורה לי יותר. כל רכב עם לוחית זיהוי ערבית כבר דמיינתי שהוא רכב של מחבלים שעוד רגע ירססו אותי ביריות. לא יודע מה קרה אבל זמן מה אחרי פגישתנו השניה, צוף שם אותי ברשימה השחורה שלו באטרף. לא יודע מה קרה ששלוש שנים אחר כך הוא הוציא אותי מהשחורה, הודיע לי שעבר לגור בת"א ורוצה להפגש איתי. אולי יום אחד אכיר אותו קצת יותר טוב ואולי לעולם לא, אלא אהיה עוד זין בשרשרת הכלים שטחנו ויטחנו את ישבנו הקטן והרך.

 

[*בחור בן 28  רזה נעים ומחרמן בטירוף, אבל מישהו שהסקס איתו היה קצת מתסכל כי קשה לו לקבל והיה קשה לי לגמור כשנפגשנו, אך הוא יצר איתי קשר מפתיע אחרי תשעה חודשים שלא דיברנו?] – זהו שניר. בחור אינטליגנטי, סימפטי, דיסקרטי, ארוניסט, חכם. בחור שלמד את המקצוע שאני עוסק בו, אבל פרש לעסקים אחרים. הוא לא חתיך הורס אבל הוא סקסי בטירוף. לא מסוגל אפילו להסביר לעצמי את עוצמות המשיכה שהוא מעורר בי ולמה זה ככה. לשמחתי גם אני מושך אותו. לצערי זה לא יקרה כל כך הרבה כי הבחור מנהל את שעשועיו בשעות לילה מאוחרת ואני לא ממש זמין בשעות כאלה, אבל אולי יום אחד זה יקרה.

 

רציתי לכתוב קצת על האופי של הבחורים והעשות מהם קצת יותר מפלקט שטוח, אבל איכשהו הדרדרתי תמיד לעניני חרמנות וסקסיות. מה לעשות? סה לה וי.

 

ופה מצאתי להכניס את השיר "החיים בורוד", במקור של אדית פיאף, אך כאן בגרסה של גרייס ג'ונס משנת 1977:

 

 Grace Jones - La Vie en Rose

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 10/8/2012 16:22   בקטגוריות אהבה נכזבת, אינטימיות, אירוטי, אכפתיות, אמת, אנרגיה מינית, אסוציאציות, אף פעם זה לא מאוחר מדי, בהירים, שחומים, שחורים, בין תדמיות למציאות, גייז, געגועים, הבטחות, הומואים, הפתעות בחיים, התלבטויות, התמדה, התפרפרויות, התרגשות, זיונים זה לא הכל, חושניות, חיפוש, חרמנות, לא חשוב הגיל, מוסיקה, משיכה, סטוצים, עידוד, פגישה, פיתוי, פנטזיות, ציפיות, צעירים, צער וכאב :(, רגשות, תמונות, תסכולים, תקווה, תשוקה, אהבה ויחסים, העזה, הזדמנות שניה, אופי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צונאמי 8: רגע האמת


בנסיעה הארוכה אל דותן הצצתי כל הזמן באטרף לראות אם הוא כותב משהו או לא, אבל הוא לא כתב כלום. כשהייתי 10 דקות ממנו כתבתי לו:

 

"אני מגיע תוך 10 ד'. אני מתרגש. אולי זה הדבר הכי משמעותי שעשיתי כבר שנים... לקחתי סיכון גדול לבוא היום כי אתה חשוב לי כל כך. הגענו לרגע האמת."

 

דותן המשיך לשתוק וזמן קצר אחר כך הוא גם התנתק מאטרף, כאילו מודיע לי שאין לי מה לחפש אותו. הגעתי לישוב שלו וסימסתי לו שאני שם. דותן לא ענה. פסעתי במשעול הצר המוליך אל ביתו והגעתי אל הדלת. דפקתי על הדלת, אבל לא היתה תשובה. צלצלתי אליו אבל לא נשמע כל צליל מתוך הבית ודותן לא ענה. נזכרתי שפעם אמר לי שהוא משאיר מפתח במקום מסוים ליד הדירה אז התחלתי לחפש אותו ומצאתי. הייתי בטוח שהוא יצא מהבית כשהבין שאני אכן מגיע והחלטתי להכנס פנימה ולחכות לו עד שיחזור.

 

ידעתי שאני הולך לקחת את זה הפעם עד הסוף ולא לוותר לפני שאציל את הקשר איתו או שהכל יתפוצץ באופן סופי. לא יכולתי לחיות יותר עם חוסר הוודאות. הכנסתי את המפתח לחור המנעול אבל משהו חסם אותו מבפנים. ללא ספק הדלת היתה נעולה מבפנים עם המפתח בתוכה. ידעתי שהוא שם. סימסתי לו "אני יודע שאתה בפנים, פתח לי בבקשה", אך הדלת לא נפתחה ודממה מוחלטת היתה בתוך הדירה. צלצלתי שוב ואז אחרי צלצולים רבים, דותן ענה. אמרתי לו: "אני בחוץ דותן, פתח לי בבקשה", אבל דותן אבל שהוא בכלל לא בישוב והציע שנדבר יותר מאוחר.

 

ידעתי שהוא משקר, אבל לא הוכחתי אותו על השקר הזה. מספיק שקרים היו ביננו וזה היה רגע האמת. דיברת בשקט וביקשתי ואולי יותר נכון התחננתי:  "בבקשה דותן פתח לי את הדלת. אני כאן ואני חייב לראות אותך ולדבר איתך. לא חשוב כרגע מה אמרת ומה אני אמרתי, רק פתח לי בבקשה." וחזרתי על זה כמו מאנטרה: "בבקשה פתח לי את הדלת... בבקשה..." רק אז, אולי מהחשש שמישהו מהשכנים ישים לב שאני עומד ודופק לו על הדלת, דותן ביקש שאתן לו שתי דקות והוא יתקשר אלי.

 

זמן קצר אחר כך שמעתי רעשים מתוך הדירה. אחרי דקה הדלת נפתחה ודותן עמד שם. אם חששתי שדותן יקבל אותי בקרירות ורק יאמר לי לומר מה שיש לי לומר ממרחק בטוח ולעוף משם, טעיתי. דותן היה לבוש רק בתחתונים, מרהיב מאי פעם. פסעתי פנימה ומיד נצמדנו זה לזה בחיבוק בלי לומר מילה. אולי היו גם נשיקות, אני לא יודע. הייתי מטושטש מרוב התרגשות. זמן מה אחר כך דותן ביקש שאחכה לו כמה דקות כי הוא חייב להתרחץ, וחיכיתי לו על המיטה, כשאני מנסה להחזיר אלי את שלוותי.

 

חיכיתי לו והמחשבות התרוצצו בקרבי. תמיד ידעתי שהמשיכה ביננו ממגנטת, יהיו הכעסים ביננו אשר יהיו, אך האם יש משהו שם מעבר למשיכה? האם דותן נתן לי להכנס רק כי לא היה נעים לו מהשכנים או שניתן להציל את הקשר שלנו מהמשבר שנקלענו אליו? אלה היו דקות ארוכות של המתנה למרות שלא נמשכו זמן רב.

 

כשדותן יצא מהמקלחת הוא נשכב לצידי ללא אומר, עזר לי להתפשט ונצמדנו זה לזה בחיבוק ארוך. הוא גער בי על זה שבאתי ללא הסכמתו, אבל אמרתי לו שאמנם אף פעם לא עשיתי משהו שהוא לא רצה, אבל הפעם ידעתי שאני חייב לעשות את זה. "היית צריך לתת למשקעים לשקוע קצת" אמר דותן, אבל אני התעקשתי שאם לא הייתי בא שום דבר לא היה שוקע והסערה רק היתה מתעצמת. אמרתי לו גם "פעם אחת ראשונה אני לא עושה מה שאתה רוצה, אבל תאמין לי שזה מחוייב המציאות, דותן."

 

המשכתי לדבר אליו מעומק ליבי על כל הדברים שנמנעתי מלדבר עליהם בכל החודש וחצי האחרון. על התסכולים שלי, על המועקות שלי, על כמה שהוא לא מבין איזה מהפכה הוא עשה לחיים שלי וכמה השפעה יש למה שקורה איתו על חיי היום יום שלי, כמה ליבי מתרונן מכל הודעה וכמה הוא נחמץ מכל שתיקה. דיברתי כשדותן חבוק בזרועותי וכאמרתי לו שהוא לא מבין כמה אני אוהב אותו וכמה הוא מיוחד בשבילי, הרגשתי שבניגוד לרציני להשאר רגוע ועניני, גרוני החל להחנק וכמה דמעות החלו לזלוג מעצמן. הצטערתי שזה קורה לי והייתי במבוכה, אבל רק הסכל לי הישר בעיניים ונישק אותי ברוך.

 

דיברנו. סוף סוף דיברנו. לא מעמדה של תוכחה זה כלפי זה, אלא על רגשות. אמרתי לו שאני חייב להרגיש בטוח. שבלי תקשורת אני לא מרגיש בטוח. שאלתי אותו מה אנחנו? שאלתי אותו אם כל מה שהוא רוצה זה רק שנהיה רק fuck baddies?, אך דותן אמר שהוא רוצה הרבה יותר מזה.

 

"אבל אלה רק דיבורים, דותן, הגיע הזמן למעשים. אני רוצה להרגיש כאהוב ולא כמישהו שרק בא לסקס. איך אפשר להרגיש ככה כשאני אפילו לא יכול להשיג אותך בטלפון ימים על ימים ושלרוב ההודעות שלי אתה בכלל לא עונה?" דותן אמר שאני צודק. הוא אמר שהוא אמנם בחור מורכב ולא קל אבל שהוא אוהב אותי באמת והוא פוחד מזה. הוא הסביר שאחרי מה שעבר בחיים קשה לו לתת אמון. שהוא לא היה בטוח שיכול לסמוך עלי ולכן הוא עצר כל הזמן. "

 

אז על דברים כאלה מדברים, דותן", אמרתי לו. "תגיד לי מה שאתה חושב ולא מה שאתה חושב שאני רוצה לשמוע", אמרתי [מרמז לזה שאמר לי שלא מפריע לו שאני נפגש עם אחרים, אבל בתוך תוכו זה מה שעצר את הקשר שלנו כל הזמן כנראה]. הסברתי לו שאני צריך לדעת דברים ברורים.

 

ואז הבטחנו זה לזה להשתנות. ואז דותן נצמד אלי עוד יותר. עיניו להטו בתשוקה המוכרת והטובה. הוא הוריד לי גם את התחתונים ואמר שהוא רוצה להרגיש מחובר אלי... והתחברנו חיבור טוב וחושני כמו בימים הטובים ואחריו המשכנו לשכב מחובקים ככל שיכולנו עד שהגיע הזמן ללכת. שנינו הצטערנו שזה היה לזמן קצר גם הפעם, אבל שנינו כבר היינו צריכים להיות במקומות אחרים. משכנו את רגע ההתנתקות עוד ועוד אבל לא היתה ברירה. המשכנו להתחבק ולהתנשק על סף הדלת ודותן ביקש שאתקשר כשאגיע הביתה להודיע לו שהגעתי בשלום.

 

האם הוסרה העננה? האם עתה נתחיל לצעוד בדרך חדשה? הכל היה עדיין שביר. הייתי חייב לדעת אם גם ממרחק של זמן ומקום דותן יתמיד בהבטחות הלאה או ששוב נשקע לתוך חוסר וודאות ותסכולים, כי את השבשבת במצבי רוחו של דותן כבר למדתי לצערי להכיר. ידעתי שלא קלה תהיה דרכינו והיא עדיין זרועת מוקשים. מוקשים הנטעים במשקעי העבר שכל אחד מאיתנו סוחב על גבו ומוקשים הנטועים בסביבה ובחברה. ידעתי שהרבה יותר קל לוותר. במיוחד בקהילה ההומאית, אנשים נוטים שלא להתאמץ. אם לא הולך בקלות, אז next. אני לא מזוכיסט ואני לא מחפש לסבול, אבל אני מוכן לסבול את הקשיים שבדרך כי אני מאמין שמשהו טוב שנמצא שם מעבר לקשת. הכי חשוב לי כבר לדעת באמת מה יש ביננו שאנחנו מסתובבים כך זה סביב זה כבר שנה וחודשיים ולא יכולים להרפות למרות כל המשברים שבדרך. אם טעיתי ודותן רק משחק בי, אז אני מוכן לשלם את שכר הלימוד הזה, אבל מצד שני אם אמצא שם את מה שאני מקווה למצוא, אז מצאתי יהלום אמיתי. 

 

אני את ההחלטה שלי כבר קיבלתי: לנסות לעשות כל מה שצריך ולהראות לו את הרצינות שלי. לא לחפש בחורים אחרים. לחצתי בכל הכוח על הבלמים של הרכבת הדוהרת של הסקסוהוליות שלי ועשיתי את הבחירה שלי בדותן, אך האם גם הוא באמת החליט סוף סוף מה הוא רוצה? האם זה יספיק? האם אתמיד? האם הוא יהיה יותר נגיש ותקשורתי? האם נעמוד בהבטחות שלנו? האם יושב האמון השברירי ביננו? הפעם אני לא אתן לעצמי לגלוש למחוזות הסקס הטוב והמוכר איתו, הפעם או שנתקדם הלאה או שנחדל. הגיע הזמן לישם את כל המילים היפות...

 

בחרתי לפוסט הזה את השיר Goo Goo Dolls - Iris משנת 1998, במיוחד בגלל השורות האלה:

 

 

"And you can't fight the tears that ain't coming

Or the moment of truth in your lies

When everything seems like the movies

Yeah you bleed just to know your alive

 

And I don't want the world to see me

Cause I don't think that they'd understand

When everything's made to be broken

I just want you to know who I am"

 

 

 



 

נכתב על ידי , 19/7/2011 08:44   בקטגוריות אינטימיות, אירוטי, אכפתיות, אמון, אמת, אסוציאציות, אף פעם זה לא מאוחר מדי, בין תדמיות למציאות, גייז, געגועים, הבטחות, הומואים, הזדמנות שניה, הרהורים, התמדה, התמסרות, התרגשות, זיונים זה לא הכל, חושניות, חיפוש, חששות, מוסיקה, מצב רוח, משיכה, נאמנות, סבלנות, סודות ושקרים, סקס, פגישה, פחדים, פנטזיות, פיתוי, ציפיות, רגשות, שחומים, שחורים, שיחה, תובנות, תהיות, תסכולים, תשוקה, תקווה, אהבה ויחסים, שחרור קיטור  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של האלכימאי ב-21/7/2011 00:25
 




דפים:  
333,848
הבלוג משוייך לקטגוריות: גאווה , סקס ויצרים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפילבוקס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פילבוקס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ