לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כשתגמר המוזיקה, כבו ת'אור.

ליצנים משמאלי ובדחנים מימיני, הינה אני תקוע באמצע... איתך

כינוי:  Brain_Damage

בן: 30

MSN:  0





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2018

הרגע הזה שאתה מפסיק להאמין בעצמך


ובום אחרי שנים של מאמץ ולבסוף הצלחה אחת ענקית, ואז נפילה גדולה.


 


הגשמתי, הגעתי הכי רחוק שביקשתי, ואז ראיתי שאני לא טוב מספיק, או שמשהו לא הסתדר, פיטרו אותי, וזה זרק אותי לרצפה, אין לי שום מוטיבציה לחפש עבודה או להתחיל לעבוד איפשהו.


כל מה שאני עושה זה רק לדלג בין בחורות בלי לדעת מה אני עושה


להיות תקוע בבית רוב היום ופשוט לא לעשות כלום


ומרחף מעלי פחד, שהכל נהיה אמיתי פתאום, שהזמן מתקצר, שיש לי לעשות עכשיו החלטות קריטיות שישפיעו עלי ויש פחות מקום לטעויות.


 


אם אני רוצה לטייל מתישהו אני צריך לתכנן את זה


אם אני רוצה קריירה אני חייב לפגוע בול, אם אני רוצה מתישהו להגיע לתחום החלל אני חייב לרוץ על התחום, אבל אני.. קשה לי, אני מהנדס בלי נסיון, ולוקח לי זמן ללמוד, אני לא איזה הברקה של היקום, וזה מרגיש כאילו התעשייה מחפשת הברקות.


 


אחרי שפיתחתי מערכת הובלה לשסתומים ללב בסטארטאפ והעיפו אותי כי התקשורת שלי עם הבוס הייתה גרועה יחסית (זה לפחות מה שאני חושב) התבלבלתי.


 


היא עדיין גם מרחפת לי בראש הבת זונה מאוסטרליה


 


פאקינג איי.


אני במבולבל, ומרגיש כאילו האמביציה שהייתה איתי כ"כ הרבה שנים פשוט זונחת אותי.


זה לא מרגיש טוב.

נכתב על ידי Brain_Damage , 23/12/2018 12:03  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





10,962
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לBrain_Damage אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Brain_Damage ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ