לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

היומן שלי


כינוי:  Me, I guess.

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2017


אני מרגישה מותקפת, והחלטתי לנצל את המצב כדי לנסות ולהתקדם רוחנית, להתקדם לעבר עצמי. אז לא הגעתי לאירוע חשוב ובן משפחה כועס עלי כי מבחינתו הוא רואה את זה כאילו לא כיבדתי את האדם שעמל וטרח למען האירוע הזה. אך אני יודעת שחוסר ההגעה שלי היא לא מתוך מקום של חוסר כבוד אלא מתוך מקום של אהבה לעצמי. אני לא יכולתי להגיע, עשה לי רע לחשוב על זה, כיבדתי את עצמי. להגיד כן לאחרים על חשבון לא לעצמי זה לא דבר שאני עושה עוד. אז איך מתמודדים עם ההרגשה שמישהו טוען שאת לא בסדר ולא מכבדת אדם שיקר לך? אני יכולה להבין למה הוא רואה את זה ככה, אבל אני יודעת שזה לא הסיפור. כואב לי לחשוב שפגעתי באדם שאהוב עלי מאוד, אז אוכל לצלצל ולהסביר לאדם כמה הוא חשוב לי ואי ההגעה שלי לא קשורה לזה, בסופו של דבר זה עניין שלי מולו, ולא מול בן המשפחה שתוקף אותי בנושא. 
נכתב על ידי Me, I guess. , 11/4/2017 15:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ארכיטיפ המורה


 

מה התחיל, התחיל.
מה שנגמר, נגמר.
מה שקורה, הוא הדבר היחיד שיכול לקרות.
האנשים הנוכחים הם האנשים המדויקים.

 

כשהתבקשתי לחשוב מה צריך למות אצלי, מספר דברים עלו. דבר ראשון א', א' צריך למות אצלי. זה דבר חזק בשבילי להגיד, כי לא חשבתיעל זה לבד, הנשמה שלי מסרה לי את זה כששאלתי אותה בכנות ובפשטות "מה צריך למות?" ואם א' צריך למות אצלי, זה בגלל שזה חוסם דברים אחרים בחיי. וברור לי אלו דברים, אני רואה את זה. אני שמחה שאני עם הזמן מתקדמת ומבינה יותר ויותר, המערכת יחסים הזו היא כמו שיעור אחד ענק, הוא נכנס לחיי בדיוק בשביל לספק לי את השיעור הזה. ואני רואה אותו כנשמה הטובה הזו, שבאה לסייע לי לחוות ולהרגיש דברים שאני ביקשתי להרגיש.

מה עוד צריך למות? כמובן שהשיפוטיות, כך ישר חשבתי. ואז אנשים אמרו גם תחושת הקורבן והחיפוש ביטחון אצל אחרים. המחשבה הראשונה שלי היתה שאני מעבר לזה, שכבר אני יודעת שלהיות קורבן זו החירה ושהאהבה שלי לעצמי לא תלויה באחר. אבל תכלס? מחשבה שניה גרמה לי להבין שהשיפוטיות שלי כלפי עצמי, קשורה קשר הדוק לכך שני מחפשת ביטחון אצל אחרים, אישור אצל אחרים, הרי אם לא היה כך הדבר, והייתי בוחרת ומפנימה את זה שכל האהבה שלי לעצמי תלויה אך ורק בי, לא היתה שיפוטיות, כי שיפוטיות זו השואה. השפיטה העצמית, ההלקאה העצמית, החוסר ביטחון, הכל מתקשר גם לתחושת הקורבן. אמנם אני כבר למדתי והתפתחתי ולא בוחרת להפגע כמו פעם, אך המחשבות הקטנות שעולות לראש לעיתים- כמעט כל חבר קרוב בחיי אני בוחרת במחשבות של האם הוא באמת אוהב אותי, האם באמת טוב לו בחברתי, זה לא היה ככה בעבר. זה בטוח נובע מתוך הצורך הגדל שלי באהבה, באישור סביבתי. כי נגמרה לי מערכת יחסים לא מזמן, ואני מנסה לכסות על הבור, אבל הבור הזה עם חור בתחתית, ולא משנה כמה אהבה אכניס אליו, עד שלא אסתום את החור, זה לא יעבור. סתימת החור היא הבנה שהאהבה קיימת בתוכי ולא מהסביבה, שהאהבה שהיתה, עודנה כאן, היא פשוט עוברת דרך צינורות אחרים. לאהוב את עצמי, להיות מסוגלת להכיל את עצמי בפני עצמי, ללא אנשים סביבי, משהו שהיה כלכך קל בהודו ועכשיו קצת יותר קשה.

 

"קשה" , עוד דבר שדיברנו עליו. שום דבר לא קשה לנו, לי. אמרו לי שזה קשה ואני אימצתי את המחשבה הזו, אבל שום דבר לא קשה. אמרו לי שלחשוף רגשות וחולשות החוצה זה דבר קשה, אבל זה לא. אני בחרתי להאמין להם ולכן הקושי הפך להיות שלי. אבל יש לי את הבחירה, עודנה. וזה לא. אמרו לי שקשה להכיר בן אדם שיתאים לך, אבל זה לא, לא קשה לאהוב אדם, לא קשה. אני לא בוחרת במחשבה הזו. אמרו לי שקשה לסלוח לבן אדם שפגע בך, אך לא. לא קשה לסלוח, והסליחה תמיד מתחיל בסליחה לעצמך, וזה הכי קל בעולם. רק לבחור.

מישהי אמרה לי משפט נכון, פעם שניה שאומרים לי אותו בשיעורים הללו. הדרך לאושר לא צריכה לעבור דרך הסבל, תיזהרי במה שאת מזמנת. תכלס!!!!! למה אני צריכה שישברו לי את הלב כדי לקום? למה אני צריכה להרגיש רע כדי להעריך את הטוב? אני לא רוצה לסבול, אני לא  רוצה שישברו לי את הלב. אני רוצה להיות מאושרת, לאהוב ללא תנאים, ללא גבולות, ולא לסבול בדרך לרגע. וואלה, זה מה שמגיע למלכה לא? אני יכולה לקבל הכל, ואת כל הטוב. אני לא צריכה לסבול בשביל להגיע לשם. זה לא חייב להיות ככה, אני פשוט יכולה לחיות בטוב. ואין ספק שהקשר הבא שלי יהיה כולו טוב, כי אני בוחרת בזה עכשיו, ואבחר בזה כל יום מחדש, קשר טהור של שמחה ואהבה, ללא סבל וללא שבירת לב. יהיה הרפקאות ותשוקה ואושר, אך אין סיבה לסבול, זה יהיה אושר רצוף. כן, ככה זה יהיה.

 

"מורי האלוהים מסתכלים על עולם נסלח. הם יודעים שהוא אינו מנוהל על ידי חוקים שהעולם המציא. הוא מנוהל על ידי כוח הנמצא בתוכם אך לא נוסע מהם.." להסתכל על עולם נסלח- ללא שיפוטיות, להסתכל על בני אדם באהבה שהיא הבנה, ללא שיפוטיות כלל וכלל. פשוט לאהוב, להבין שהכל קורה כמו שנועד, שגם "הרע" נועד, ותודה להם על זה, תודה לי על זה. החוקים של בני האדם אינם האמת, הם רק נועדו לגרום לנו להרגיש בשליטה. אך מי שבטוח בתוצאה, מרגיש בנוח באי ידיעה, אמון זה שם המשחק. יש בתוכי כוח ענק, שאני עדיין מגלה ואני חווה, כל יום מחדש, כל רגע מחדש.

נכתב על ידי Me, I guess. , 4/4/2017 15:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMe, I guess. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Me, I guess. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ