לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

היומן שלי


כינוי:  Me, I guess.

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2017


פתאום עולה המחשבה "הלואי ולא הייתי יכולה להתאהב", ושניה אחרי זה "מה פתאום, להתאהב זה האושר, זה המהות, זה הריגושים". אז למה הבכל זאת היא עולה בי?

פחד, חשש, חרדה, געגוע, זה לא כיף לי להרגיש את כל אלו. אבל אני מבינה שאין לי סיבה להרגיש את כל אלו, אני יודעת שזה הדדי. אני לא יודעת עד כמה. הוא כזה מהמם, וזה ברור לי... והמחשבה הזו שכל דבר שאני עלולה לכתוב עלול להרחיק אותו, להשתיק את עצמי כך....... זה לא נגון, זה לא מגיע לי. אני גם מהממת, הוא לא "מעלי", הוא גם זכה בי כמו שאני בו. הוא גם זכה בי בדיוק כמ ושאני בו. יש כאן זכייה הדדית. קחי נשימה, תהני מהרגע, תהני ממה שקיים.

היה לי כלכך הרבה שצף ורציתי לכתוב ופתאום יש בי מעין שקט.

אני מתרגשת לשמוע ממנו ולדבר איתו, לפעמים אני לא יודעת איך להכיל את כל ההתרגשות הזו עד למצב שחלקה מותמר לפחד, אבל איזו התמרה מצחיקה. למה לא להתמיר את ההתרגשות הזו לאושר או אהבה? מעין קול קטון בתוכי שעוצר ואומר "תירגעי, הכל יכול להתפקשש ולא ללכת לשום מקום, תירגעי עם ההתרגשות הזו" אבל באותה מידה הכל יכול להיות ממש סבבה, וללכת לכיון הכי טוב. 

 

הקול הקטן הזה, מה פרשו, מה משמעו, למה הוא עולה בי, למה לא להנות ממה שיש, תאמיני במה שיש, תחווי את זה, ואם את מוצפת התרגשות תמירי את זה לאהבה.

נכתב על ידי Me, I guess. , 21/11/2017 15:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMe, I guess. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Me, I guess. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ