לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2014

מפגש אקראי באמצע החיים


התחלתי את השנה בזה שפגשתי באקראי את אמא שלי. ככה במקרה ברחוב. עברה על פני. היא אפילו לא זיהתה אותי.
אני מיד זיהיתי. לא לקח לי אפילו שניה לזהות. אפילו כשעצרתי אותה והיא הורידה את האוזניות, היא חשבה שאני באה לשאול מה השעה או משהו. ידעתי תמיד שלא משנה מתי אראה אותה באקראי (וידעתי שאראה אותה באקראי אבל היום וליד הבית לא הייתי מוכנה לזה), ידעתי שאני אזהה אותה ושהיא לא תזהה אותי. ידעתי שזה יהיה ככה בדיוק. אבל לא ידעתי אם אני אפתח שיחה, אם אתעלם... כניראה שהאופציה הראשונה היא הנכונה. ברגע שהבינה ולקח לה כמה רגעים הסתכלה על לולה הקטנה שיושבת בעגלה והיתה בשוק. היא גם רעדה. נורא וחיבקה אותי.
היא היתה בשוק אבל אמרה ״ידעתי שעשית אותי סבתא״. ככה פשוט לקחה לעצמה את תואר הסבתא.. היא אפילו לא מכירה את המשמעות של להיות אמא אז בטח לא סבתא.. אבל מילא. היא ביקשה להרים אותה. לא כל כך רציתי שהיא תרים אותה אז הרמתי אותה ועשיתי לה תרגיל. לולה לא הולכת לכל אחד ובטח לא לזרים ובטח לא ממני. אז לולה כמובן לא רצתה לבוא אליה ואני שמחתי שלולה שיתפה איתי פעולה.. גם יצאתי בסדר ..(למרות שאני ממש לא חייבת לצאת מולה בסדר אבל אני נוהגת בה בחמלה), וגם יצא שהיא לא הרימה אותה כמו שרציתי..
מסתבר שהיא עובדת ממש קרתי ליד מקוב למקום מגוריי. מסתבר שהיא כל יום נמצאת לידי, עוברת לידי. מסתבר שהרבה פעמים עברה לידי. מסתבר שיש איזו יד אלוהית שכניראה רצתה שהאישה הזו תיראה את הנכדה שלה. שהאישה הזו תדע שהיא סבתא. מסתבר שיש לה מישהו ששומר עליה שם למעלה אם זה קרה ככה בצורה כזו אקראית. מסתבר שאני סלחנית ונוהגת בחמלה יותר ממה שחשבתי שאני מסוגלת.
מסתבר שכל העולם כולו, גשר צר מאוד.
אחרי שזה קרה, פתאום הבנתי ששוב לא שאלתי את כל מה שרציתי לשאול. רציתי לשאול אותה איזה שיר שמעה ברגע שהורידה את האוזניות (כי רגע לפני היא זמזמה לעצמה), רציתי לשאול איפה היא גרה בתל אביב, רציתי לשאול אם יש לה מישהו, מה איתה ולאן יוצאת לבלות. רציתי לשאול אותה כמה חברים יש לה ועם מי העבירה את החג. רציתי להגיד לה לבוא איתנו לגינה רק כדי שתיראה מה היא מפסידה. בכל זאת, הייתי עצורה מאוד, אדישה מאוד, כהרגלי איתה, וחייכנית מאוד - משהו שלא ״מתאים״ לקשר לא קשר שלי איתה. איפה שהוא הייתי מבסוטית שהיא ראתה מה היא מפסידה ולא לוקחת חלק בו, מצד שני קצת מטריד אותי שהיא ראתה את לולה, מצד שלישי אני עצובה בשבילה.
סתם כותבת.. מתפוצץ לי הראש.
נכתב על ידי , 28/9/2014 22:00  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רון ב-1/10/2014 14:28
 



ראיתי בקטגוריות "אופטימי" אז נקרא לזה אופטימי...


לולה נכנסה היום למשפחתון. כרגע. ממש עכשיו נכנסתי חזרה הביתה אחרי שהייתי שם איתה שעה וראיתי שהיא לא רואה אותי ממטר.

היא מאוד חברותית והיא רואה ילדים וזה מאוד קוסם לה לראות אנשים קטנים בגודל שלה. המשחקים שם מעניינים אותה נורא, יש לה שם מלא מלא משחקים פזורים. גם בבית יש לה משחקים פזורים אבל שם יש מלא מלא מלא משחקים צבעוניים, קטנים, גדולים דברים שכניראה מסנוורים אותה ומעניינים יותר מאשר זה שלאמא עוד רגע נגמר החמצן והיא מתעלפת משברון לב!

אז לא, לא בכיתי, אומנם לרגע קטן היתה לי גולה בגרון אבל זה מהר עבר.. סך הכל אני מאוד פרופורציונאלית לאירוע. אני משלימה עם זה שמעכשיו זו המציאות ומעכשיו היא לא תהיה רק איתי ומעכשיו אני לא זו שתאכיל אותה ותחליף לה ותשחק איתה במהלך היום (טוב אם לא בכיתי עד עכשיו אז זה הזמן).

היתה שם עוד אמא שממש היתה חזקה והתנהגה כמו כל יום רגיל, היא שמה אותו שם, היתה איתו כמה דקות והיתה צריכה ללכת ואמרה לו שלום יפה ואמרה לגננת "התכונני לבכי" בהלצה וחצי גיחוך.. היא כמובן צדקה כי ברגע שקמה ללכת הוא התחיל לבכות לה. היא לקחה אותו נישקה ואמרה ביי והלכה. הוא המשיך לבכות והגננת הרגיעה אותו.. הוא נרגע די מהר (אם כי עדין היה ניראה לי קצת ממורמר). ואז שמתי את עצמי במקומה. לא הצלחתי. אמרתי לעצמי הלוואי שהייתי כזו קלילה.. אני הולכת משם בלב כבד כשלולה צוחקת ומחייכת ומבסוטית והיא הולכת בקלילות כשהילד שלה בוכה וצורח... מתי אהיה כזו אמא קלילה? בילד השני? השלישי? מעניין אם אהיה מתישהו..

האמת אם אני לא בוכה ולא מוציאה את זה כניראה שהגוף מרגיש שעובר עלי משהו. התעוררתי היום לכאבי ראש איומים ואני עדין חווה אותם בבומים במיוחד כשאני קמה וצועדת. בסוף השבוע שישי-שבת היה לי חום והרגשתי ממש על הפנים. אני מדחיקה כל תחושה של באסה מלחזור לעבודה ומכך שלולה נכנסת למשפחתון ואז זה יוצא בצורה של חולי. מדהים איך הגוף מחובר אלי ומבין שעובר עלי משהו רע ושאני חייבת להוציא את זה איכשהו.

 

אז זהו.. אנסה לערוך את הפוסט היום ונסכם את היום הראשון של לולה במשפחתון. בינתיים אשב על קוצים ואחכה לשעה 11:30-12:00.

 

שיהיה יום מקסים ופורה ושנה מעולה ולכל הקטנטנים שנכנסים היום לראשונה לגן - שיהיה בקלות ושתצחקו ותחייכו ממש כמו שלולה חייכה..

להורים מה אאחל? קחו בקלות כמו האמא הזו שראיתי היום. איזו תותחית.

 

 

החיוך שלי חיוך רק בגלל שאני לידה והיא גורמת לי לאושר כזה כשהיא לידי.. אבל הוא עקום כי לא כל כך כיף לי היום וגם הראש שלי כואב.

ולולה? לולה תמיד מבסוטית. תמיד מחייכת. מאחלת לה לשמור על החיוך והצחוק הזה שלה תמיד.

 

סתם כותבת.. שומרת על אופטימיות. סבבי

 


 

עריכה: 2.9.14, 10:22 היום השני בגן.

 

אתמול לקחתי אותה כבר ב 10:30 כשהגננת הרגישה שזה הספיק לה בשביל היום הראשון. היא מאוד שמחה לראות אותי וזחלה לעברי וחייכה וסקרה את הפנים שלי בחיוך מאוזן לאוזן והרגשתי אפילו מעין חיבוק כזה או אחיזה ממש חזקה בעורף שלי.. אוף.

התקשרתי עכשיו לגננת לבדוק מה קורה איתה כי אתמול כבר ב 10:15 קבלתי ממנה טלפון והיום עדין לא. אז שמעתי שהגננת התרחקה מהמקום אבל הצלחתי לשמוע את הבכי של לולה שלי.. אני יודעת שהיא עייפה עכשיו והם מנסים להרדים אותה ושתישן בלי יד (כי היא תמיד נרדמת ורוצה לאחוז יד.. לאיודעת מתי התחלנו את ההרגל הלא טוב הזה שעכשיו היא צריכה להגמל ממנו לבד בלעדיי...), אני מרגישה אשמה כל כך.. אני מרגישה רע לדעת שהיא בוכה ואני מרחק 10 דקות הליכה ממנה ויכולה פשוט לבוא ולהרגיע ואני לא עושה את זה. אני מרגישה אשמה שאני עושה ילדה ואז במקום לגדל אותה אני נותנת לגננת לגדל לי אותה במקומי.. התחלתי לבכות ברגע ששמעתי אותה בוכה שם במעומעם למרות המאמצים של הגננת שלא אשמע.. ואז היא שמעה על הקול שלי שאני חלשה ואז היא ניסתה להרגיע ואמרה שהיא מבינה איך אני מרגישה ושאני יכולה להזיל דמעה.. אני מתביישת לבכות ליד אנשים אז התאפקתי ולא בכיתי לה בטלפון אבל אני יודעת שהיא שמה לב..

 

טוב, אז גם אני נשברתי.

נכתב על ידי , 1/9/2014 08:00   בקטגוריות בית ספר, שחרור קיטור, אופטימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סתם כותבת.. ב-11/9/2014 09:37
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , פילוסופיית חיים , נשיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם כותבת.. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם כותבת.. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ