לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לילות לבנים


בחורה - אישה - נערה שכותבת על מחשבות, תהיות, על גברים, על נשים, על יחסים. על שמח ועצוב. על שחור, על לבן. בעיקר על מה שקורה לה בלילה לבן.

Avatarכינוי:  נורמה ולא ג'ין

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2017

על ריחות וזוגיות


שמתם לב פעם לריחות של אנשים? 


ריח אמיתי של גוף חי. ללא בושם. ריח של זיעה, ריח של צחנה, הבל פה. 


אני לא תמיד מריחה גברים, את ה"בודי אודר" הריח הטבעי. עם שני אנשים, גברים בחיי, זכור לי במיוחד ריח חריף, לא נעים במיוחד אבל גם לא מסריח. ריח מציק קצת כמו ההוויה שלהם. הראשון היה לפני עשור בערך. מהרגע הראשון הירחתי את ריחו הלא טוב וזה לא עצר אותי מלצאת איתו למרות שבכל פעם שהייתי לידו הוא תמיד הריח את הריח המוזר. וזה היה סימן והתעלמתי. ונכוויתי מאיש רשע שאהב אותי ולא אהבתי חזרה אך היה נקמן.


 


ואז הגיע האחרון, ה-"בלונדיני" מהפוסט הקודם. היום אני והוא נפרדנו סופית אחרי שבוע וחצי שדישדש בין פרידה לאולי לא פרידה. וגם הוא בדייט השני פתאום הריח לי... משהו שם הריח לא טוב. ונזכרתי בריחות של גוף ובהוא הנקמן, וחשבתי דווקא על חברה טובה שגם היא מריחה מעין ריח גוף משונה, אבל היא יצור שכולו טוב מה שמעט מבלבל. ועל אוכל שאוכלים וריחות ומחשבות - אולי גם לי יש ריח כזה בעיני מישהו? למרות שאני די בטוחה שלא.


 


ועכשיו הבלונדיני "שלי" כבר לא שלי כי ויתרתי. ואז התחרטתי. ואז הוא ויתר. ואני ויתרתי מלכתחילה, כי לפעמים מגלים תכונה שכל כך מכערת את הבן אדם, ואז יוצרת ריב מכוער בין שני אנשים יפים שנקלעו לסופה בלתי נשלטת של דרמה ורגשות ואז בום. שקט. דממה. זה נגמר באיוחה. ומשהו שם מת שאין ממנו דרך חזרה. ונשאר זיכרון על ריח מוזר שעם הפגישות והאינטימיות שנבנתה די מהר נעלם לי מהראדר. ואם החושים שלי מטעים אותי ומסתגלים בשכנוע עצמי שאין ריח מוזר והכל טוב, אז מצבי בכי רע. כי זה אומר שהמצפן שלי, האינטואיציה שלי, הבטן, הרחם כל מה שאמור לסמל את ההרגשה שלי, האני האמיתי שלי... כל זה משובש גם כן. כי בגיל 36, גם אמא בוגרת לילד מצליחה ליפול ברגש, בפח, במילים ומעשים כמו ילדה בת 20. 


 


והחיים בינתיים? מעגל אכזר. ולצערי המעגלים רק נהיים יותר מאכזבים. האהבות הופכות יותר קצרות וזמניות. אני משתדלת לבזבז את הזמן שלי פחות מאז הפרידה מאביו של הבן שלי. אבל המעגלים שאני כן נקלעת אליהם הם של היכרות, הידלקות ברמות שונות (נע בין פרפרים נדירים לבין כיף, הידלקות קטנה ועומק שנבנה) ואז שלב ניפוץ הפנטזיה, גועל נפש ברמה כזו או אחרת, פרידה, ותחושת פספוס והחמצה. 


ואז את הופכת לאדם רוחני. כי את מסתכלת על הסרט שנקרא "החיים שלך" ומבינה שמשהו שם לא עובד בזוגיות. את מקבלת שיעור, שוב ושוב וכנראה לא לומדת. כי בכל פעם יש כאפה מהיקום ועוד כאפה ועוד כאפה... ואני מנסה להבין - במה אני טועה? ובכל פעם, כמו בובת "נחום-תקום" אני מתרוממת אוספת את השברים, מגיעה למקום טוב ושמח וקורן אור...מאושר. ואז? במקום הגבוה והמואר הזה אני מכירה אדם שהוא לשם שינוי מוצא חן בעיני ושוב חוזר הגלגל ומגיעה הכאפה והאכזבה.


 


 




מדבר בעד עצמו


 


ועכשיו יש ריח של ג'וינט מהול בדמעות. כי עם הבלונדיני זה נגמר סתם. למרות שאין "סתם" זה נגמר סתם ואין דרך חזרה. תקלה אחת וזהו. נגמר. וכל הדיבורים על העתיד ו"כל הדברים שאפשר לעשות יחד" וגם הדברים שכבר קבענו יחד ויש כרטיסים, הכל מת. וגם משהו בי מת, אותו קול שחושב תמיד שיש תקווה לאהבה עבורי בעולם הזה. לא חייבת אהבה של דיסני, לא חייבת פרפרים גם. אבל אהבה פשוטה, בוגרת, לאהוב ולהיות נאהב ושלמישהו יהיה אכפת ממך וכיף לקום לידך בבוקר.


 


הוא כבר בטח שכח את הריח שלי.


 

נכתב על ידי נורמה ולא ג'ין , 19/4/2017 01:59  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הבוחן העליון ב-13/5/2017 16:17
 





59,515
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנורמה ולא ג'ין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נורמה ולא ג'ין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ