לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מבט מפוקח על ישראל, העולם הערבי ובכלל

Avatarכינוי: 

בן: 29

ICQ: 25451884 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2009

צה"ל והחברה הישראלית


אחד הפוסטים המומלצים על-ידי העורכים בישראבלוג, נכון לכתיבת שורות אלה, הוא הפוסט "המודל הבטחוני-חברתי לישראל מתוקנת" של עתודאי.קום. בפוסט זה, מפרט כותב הבלוג את משנתו לגבי המבנה הרצוי של צה"ל. לדבריו, יש להוציא מן הצבא את כל בעלי התפקידים שאינם קשורים ללחימה באופן ישיר ולהעביר אותם למסגרת השירות הלאומי. השירות הלאומי יהפוך לאלטרנטיבה מחייבת לכל מי שלא משרת בצבא, אך לא ייחשב לנחות לעומת השירות הצבאי. יוקמו מסגרות קהילתיות של שירות צבאי במגזרים "הבעייתיים", כמו הערבים והחרדים, שם הם יוכלו לתרום את חלקם במסגרת הקהילה המקומית. בנוסף, הכותב טוען שיש לאפשר לאלו שחפצים להשתחרר מהשירות הצבאי לשלם מס "סולידריות" של 36 משכורות חודשיות כחלופה לשירותם בצבא. בסופו של דבר, תתקיים בחברה הישראלית החלוקה הבאה: 30% משרתים בצבא, 60% משרתים בשירות לאומי ו-10% משלמים את מס הסולידריות.

לפי דעתי, יש בידיו של עתודאי.קום טעות. הוא מתעלם לחלוטין מהעובדה שהצבא בישראל הוא הרבה יותר מסתם צבא כמו במדינות אחרות. לצבא בישראל יש תפקיד הרבה יותר רחב מלספק ביטחון לתושבי ישראל. הצבא בישראל הוא "הדבק החברתי" שמחזיק אותנו ביחד. השירות הצבאי הוא השער אל החברה הישראלית. מגזרים שלא משתתפים בנטל השירות הצבאי לעולם יישארו בתחתית הסולם החברתי הישראלי.

 

החברה הישראלית היא חברה שסועה: עשירים מול עניים, אשכנזים מול מזרחים, ותיקים מול עולים, שמאלנים מול ימנים ועוד. לולא השירות הצבאי, כנראה שרוב הישראלים לא היו פוגשים ישראלים אחרים, שונים מהם. זהו רעיון "כור ההיתוך" של דוד בן-גוריון: נכנסים בצד אחד של הצבא כל מיני יהודים מכל מיני סוגים ויוצאים בצד השני ישראלים אחידים. לפיכך, לשירות הצבאי יש תפקיד חברתי משמעותי מאד: ליצור סולידריות ישראלית, שלא הייתה קיימת בלעדיו. בלי השירות הצבאי (והמלחמות התורניות שמעמידות אותו למבחן) היינו כבר אוכלים אחד את השני. צה"ל הוא צבא העם לא רק בגלל שאנחנו מוקפים בזליוני ערבים ואנחנו צריכים שכל אחד יתגייס למאמץ. צה"ל הוא צבא העם גם בגלל שסביר להניח שבלעדיו לא היה באמת עם.

 

אך הצבא ממלא גם תפקיד חברתי אחר, שפחות נעים לדבר עליו. השירות הצבאי מהווה הצדקה לסדר החברתי הקיים בישראל. מאחר והאתוס הציוני קובע שהסכסוך הישראלי-ערבי נכפה עלינו על-ידי הערבים המנוולים, אין לנו ברירה אלא לקיים צבא גדול וחזק. אם כך, ההיגיון אומר שמי שמשרת בצבא ומסכן את חייו עבור כולנו - צריך לקבל יותר. חלוקת הנטל הצבאי בחברה מצדיקה את חלוקת המשאבים, הן הכלכליים והן הערכיים. כדי להבין את התפקיד הזה שהצבא ממלא, חישבו על מגזרים שלא משתתפים בנטל השירות הצבאי: הערבים והחרדים. אלו קבוצות שוליים. רוב בני קבוצות אלו סובלים מעוני קשה. אף אחד לא היה חי חיים כאלה מרצונו החופשי. ואולם, אי-שיתופם בשירות הצבאי מצדיק את מעמדם החברתי - הם לא נותנים ולכן לא מגיע להם. אנחנו לעומת זאת, הישראלים האמיתיים, משרתים בצבא, ולכן מגיע לנו לחיות טוב יותר.

 

מדוע הערבים והחרדים לא משרתים בצבא? חוק שירות הביטחון קובע שכל אזרח ישראלי בגיל גיוס צריך להתגייס לשירות ביטחון מלא של 36 חודשים לגברים ו-24 חודשים לנשים. כלומר, נבחרי העם הסכימו שכולם צריכים להתגייס, ללא הבדלי דת, גזע ומין. אז למה בכל זאת מגזרים שלמים בחברה הישראלית פשוט לא מתגייסים? נוח מאד לחשוב שהערבים והחרדים לא משרתים בצבא כי הם לא רוצים. אבל האמת היא שגם אנחנו לא רוצים שהם ישרתו בצבא. נוח לנו להגיד שהם מנצלים את המדינה - לא עושים צבא ועוד שותים לנו את כספי הביטוח הלאומי, כאילו שמדובר בפרס הראשון בלוטו. האמת היא שאם ניתן להם להתגייס נצטרך ממש להכיר אותם ולתת להם להיות חלק מאיתנו, ואת זה אנחנו לא רוצים. נכון, רבים מהם לא מעוניינים להתגייס. אך באותה מידה ישנם רבים אחרים שמבינים שהשירות הצבאי הוא המפתח לשיפור מצבם החברתי-כלכלי. אנחנו, בהביננו זאת, מעדיפים למנוע מהם את השירות הצבאי כדי שנוכל להמשיך לדחוק אותם לשוליים בלב שלם.

 

אז איך בכל זאת אפשר לשנות את הצבא, כך שהוא ישיג את המטרה הראשונה, איחוי הקרעים בעם, ולא יביא לעיוות הנלווה של סדר חברתי בלתי-שוויני?

תחילה, יש להחיל שירות צבאי מלא על כולם. כן כן, גם על ערבים וגם על חרדים. נשמע מוזר? זה רק בגלל שהתרגלתם לסדר החברתי הקיים. השירות הצבאי וההתחככות בישראלים אותנטיים תביא לכך שתוך מספר שנים, אולי דור או שניים, שתי הקבוצות האלו יהפכו לחלק אינטגרלי מהחברה הישראלית. נכון, צריך אומץ, זהירות ורגישות רבה בביצוע מהלך כזה, אך הוא אפשרי. אנחנו רק צריכים לרצות מספיק.

השלב השני, החשוב גם הוא, הוא "נרמול" השירות הצבאי. כיום, השירות הסדיר בישראל הוא הארוך בעולם. אין אף מדינה, כולל אירן וסוריה, שמגייסות את אזרחיהן לשלוש שנים תמימות. אורכו של השירות הצבאי, בשילוב עם ההטבות המעטות שהוא מקנה לחיילים משוחררים, הופכים אותו ללא אטרקטיבי, ולכן מעודדים רבים להשתמט. גיוסם של כלל הצעירים בישראל יביא לגדילה במצבת כוח האדם של צה"ל, ולכן הוא יוכל לגייס חיילים לפרקי זמן קצרים יותר. לכך יש להוסיף תגמולים נוספים לחיילים משוחררים, כמו מימון מלא להשכלה גבוהה, מתן סיוע משמעותי ברכישת דירה והקלות במיסים. השירותי הלאומי צריך להישאר כאלטרנטיבה לשירות הצבאי. אך בניגוד למצב הקיים היום, הוא צריך להיות אלטרנטיבה עבור פרטים אינדיווידואלים, ולא עבור קבוצות שלמות. רק מי שלא יכול לשרת בצבא יבצע שירות לאומי. כמובן שאין בכך בכדי לרמוז ששירות לאומי אינו מכובד, ראוי או מועיל כמו שירות צבאי. הוא רק ממלא תפקיד חברתי פחות חשוב להבאת החברה הישראלית בנקודה זו בהיסטוריה. בכל אופן, אין לאפשר את קניית הפטור מהשירות הצבאי, כפי שמציע עתודאי.קום, שכן הדבר יביא לכך שהעשירים לא יתגייסו כלל, ולכן לא יתחככו באחיהם הישראלים האחרים.

 

אם כן, הצבא צריך להיראות כך:

1.      גרעין קשה של צבא מקצועי - מדובר במסגרת מצומצמת שבה משרתים רק אלו שחפצים בקריירה צבאית. מסגרת זו תכלול את כל הפיקוד והסגל המקצועי הקבוע.

2.      צבא סדיר - חיילים סדירים יישרתו בצבא כשנה וחצי: חצי שנה של הכשרה ושנה של מילוי תפקיד כזה או אחר. זה הצבא שיקיים את הביטחון השוטף: שמירה על הגבולות ומבצעים צבאיים מוגבלים. לאחר סיום השירות הסדיר, הדומה באורכו לשירות סדיר שנהוג במדינות מערביות אחרות, יצורפו החיילים המשוחררים ליחידות מילואים.

3.      צבא מילואים - דומה לצבא המילואים שקיים היום, בשינוי אחד: חיילים ייקראו לשירות מילואים רק לצורך אימון ובשעת חירום. כל פעולות הבטחון השוטף ינוהלו אך ורק על-ידי הצבא הסדיר. בכך תפתר גם בעיית ההשתמטות ממילואים, הקיימת לאור שירות המילואים הארוך, התדיר והתובעני שחיילים נאלצים לבצע.

4.      מיקור חוץ של שירותים לא-צבאיים - כל שירותי מכונאות הרכב, הפעלת רשתות התקשורת, בישול וכדומה צריכים לצאת מהצבא אל המגזר הפרטי. אין סיבה שהצבא יקיים את השירותים האלה בשוטף בכוחות עצמו. מספיק שהצבא יחזיק במילואים בעלי תפקידים מקבילים שיגיוסו בשעת חירום ויוכלו למלא תפקידים אלו בחזית. הדבר יוביל הן להתייעלות הצבא והן ליצירת מקומות עבודה חדשים.

 

לסיכום, בפוסט זה הראיתי שהצבא בישראל הוא לא רק ארגון שצריך למלא את שורותיו כדי לשמור על ביטחון המדינה, אלא שיש לו גם תפקיד חברתי חשוב: לקרב את הקבוצות השונות בחברה הישראלית. הראיתי גם שהשירות הצבא משמש כהצדקה לחלוקת המשאבים הלא-שוויונית שמתקיימת בישראל ונתפסת על-ידי רבים כמובנת מעליה והגיונית. לבסוף, הצעתי מודל חלופי, שונה מהמודל החברתי-כלכלי של עתודאי.קום, לצבא הישראלי שיקדם את האחדות והשוויון בחברה הישראלית.

 

נכתב על ידי , 5/6/2009 02:30   בקטגוריות דמוקרטיה, ציונות, אקטואליה, צבא, ביקורת, שוויון, שירות לאומי, שירות צבאי, שירות חובה, סדיר, מילואים, צה"ל, החברה הישראלית  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Josef ב-5/6/2009 19:14
 





6,979
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , צבא , אקטואליה ופוליטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJosef אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Josef ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ