לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2018

הכל וכלום [עדכון קיץ]


אני קצת מרגיש שמתחשק לי לכתוב אבל גם לא

מתרחשים כל מני דברים משמעותיים אבל הם לא מעובדים בחשיבה

הם נטמעים

הם לא הולכים לאיבוד

הם יושבים בתת מודע ועושים את מלאכתם השקטה והטובה

 

אתמול תפסתי את עצמי על חם מגרגר כמו שחתול עושה כשטעים לו

אבל לא אכלתי כלום, גירגרתי את הקיום עצמו, שנעם לי

וזה היה רגע יפה, פתאום לשים לב לזה

 

בכלל, לאחרונה לפעמים אני פתאום מתבונן על עצמי מהצד...

ככה פתאום

 

יש רגעים שזה קצת מעצבן, למשל שאני חושב מחשבה מעניינת ואני מדלג שמח בשבילי התודעה ואז פתאום אני מתבונן על עצמי מהצד ואומר- וואו, איזה יופי, סוף סוף אני חושב על משהו אחר ויוצא מהלופ המחשבתי שהייתי שרוי בו, ואז המחשבה הזו קוטעת לי את הדילוג הנחמד ואני כבר לא מצליח לשוב לשם

 

אבל בסדר. זה רגעים... יש כל מני רגעים...

 

לאחרונה אני שם לב לאיזשהי גישה לחיים שהתגבשה בי

 

ואני מציין את זה ככה בגלל שכל החיים אני נמנעתי מזה. כל החיים אהבתי רק להתבונן.. המון המון התבוננתי ותמיד נמנעתי מלהביע דעה, מלהחליט, מלהיות נחרץ לגבי משהו, מלבחור. הרגשתי שיש לי כל כך הרבה צדדים לשמוע עד שאוכל לגבש דעה אחת, והרבה פעמים נניח כששני אנשים התווכחו לידי, יכולתי להתחבר לשני הצדדים שכביכול סתרו אחד את השני.

 

הרבה שנים הרגשתי רע בגלל זה וחשבתי שאני לא בסדר, שאולי אני טיפש כי לכולם יש דעה ולי אין או לא מסוגל לפתח אחת, לדעת מה אני חושב על משהו. לאחרונה אני מבין שהמקום הזה שבחרתי להיות בו, הוא מקום בפני עצמו. הוא לא כלום ושומדבר. הוא משהו. אני פתאום מבחין באיכויות שלו, ביתרונות שלו, בזה שזו דעה בפני עצמה, גישה בפני עצמה.

 

אהבתי את העניין הזה ששני אנשים מתווכחים או מתפלפלים לידי ואני יושב ושותק, ובתוך הראש שלי אני כמו שופט או איזה רבי שצריך לשמוע את שני הצדדים ואז לפסוק משהו.

 

כשהייתי קטן סיפרו לי מן בדיחה כזו, על בעל ואישה שתמיד היו רבים והחליטו ללכת לרבי שיפסוק מי מהם צודק. בהתחלה הגבר דיבר ואמר היא ככה וככה והיא לא בסדר וזה וזה.. הוציא כל הג'יפה שיש לו על האישה, והרב אמר לו "תשמע, אתה צודק..." . אחר כך הגיע תורה של האישה והיא סיפרה כמה הגבר לא בסדר וכו וכו, והרבי ענה לה "תשמעי, את צודקת". הבעל והאישה התעצבנו ולא הבינו איך זה יתכן ששניהם צודקים ואמרו לרבי, תשמע, זה לא הגיוני, אתה אמרת קודם זה צודק ועכשיו זה צודק. אז מי צודק?! ענה הרבי "צודקים..."

 

כביכול בדיחה טיפשית, אבל היא נגעה בי עמוק והלכה איתי הרבה שנים, כי הרבי הזה זה בדיוק אני. איכשהו המון פעמים הבחנתי בשני אנשים שחושבים שהם מתווכחים ושדבריהם סותרים אחד את השני אבל בעצם הם בכלל לא סתרו... ואהבתי לשתוק ולשתוק ולתת להם להתפלפל לעומק, ואז כשהרגשתי שזה הרגע המתאים, נכנסתי לשיחה בשקט ונתתי להם את נקודת מבטי על איך בעצם שניהם צודקים ודבריהם יכולים להתחבר וללכת יחד. הרגשתי כמו סוג של מגשר, ובאמת כשאני חושב על המילה מגשר אני נזכר שהמון פעמים השתמשתי בדימוי של גשר כדי לתאר את עצמי, אמנם לא בהקשר הזה, אבל כן בהקשרים אחרים, וזה פתאום מתחבר לי... כי להיות גשר זה מסתבר מתבטא בכל מני צורות.. למשל בעבודתי עם הילדים הרגשתי שאני הגשר עליו הם צועדים מעולם הרוח אל האדמה הזו.. ובכלל מבחינה מקצועית אני מרגיש את זה חזק בזה שאני נמשך להמון כיוונים שונים שלכאורה לא קשורים אחד לשני, אבל בסופו של דבר יוצרים בתוכי הקשרים חדשים ויפים. [הנה הרצאה חמודה שנוגעת בנושא]

 

אתמול שתי חברות ניהלו איזה דיון/ויכוח לגבי קיומה של קארמה, מפגשים קרמתיים, גורל וכאלו. לכאורה נושא כבד וחופר להחריד במיוחד בחום הזה ווואלה אני שונא לחפור על מהות החיים ושאלות כאלו גדולות כמו מה זה מציאות או יקומים מקבילים או זמן-ולא זמן, יש ואין, אחדות מול נפרדות וכל השיט הזה.... אבל אני שם לב שזה מאוד מעסיק אנשים, וגם אותי זה העסיק, הרי אני מסתובב בחוגים האלו, בין האנשים שזה מעסיק אותם.. כזה, תגיד לי מי חבריך ואומר לך מי אתה... אבל בכל זאת, אני לא גדול בשכל האינטלקטואלי [אני גדול באינטואיציה], בלנהל דיונים ולחפור את הנשמה ואני גם לא רואה בזה טעם עבורי [עבור אחרים לא פוסל]. בכל מקרה מה שרציתי להגיד זה שבגלל שאני רואה שזה חרא שמאוד מעסיק אנשים אז לפעמים אני מרגיש צורך לכתוב את המבט שלי בעניין, לא סתם, רק כשאני חושב שזה יכול להועיל במשהו. רק כשאני מרגיש שיש לי משהו להעניק כעת, בזה שאשתף בידע שלי ובמסקנות שאני הסקתי מכל החידה הזו שנקראת הקיום האנושי. והנה, בכל זאת הסקתי מסקנות מסויימות, אחרי התבוננויות מרובות. לשון

 

מה זה גשר בעצם? זה משהו שמחבר בין שני דברים לכאורה נפרדים. אני נזכר פתאום בציור אחד של צייר ממאה שערים, לא זוכר איך קוראים לו ואין לי כרגע איך להשיג את הציור, אבל כשאשיג אשים אותו כאן בבלוג. בציור יש גשר וכתוב עליו 'אמת'.

אני מרגיש שעבורי המקום הזה שתמיד בחרתי להיות בו, של לא לקחת צד אף פעם, זה קשור לספק. אני מטיל ספק בהכל. זה עלול להשמע טראגי ומאוד לא בטוח. כלומר, אי ודאות אחת גדולה, אבל עבורי אני מרגיש שדווקא שם אני מקבל בטחון בקיום שלי, דווקא שם האמונה שלי מתחזקת, דווקא שם אני מצליח לצעוד על האדמה הזו, ולהרגיש שהיא כאן, ואני כאן, והנה מולי צועד אדם, וזה אמיתי, ויש לו לב, ולי יש לב... אני מרגיש אמת. 

 

יש את הביטוי "אמונה עיוורת". אני יכול להבין למה אנשים מסויימים עלולים להסתכל על הדרך שאני חי את חיי ולבקר אותה, לקרוא לי ראש קטן, או יותר מדי ספקן...פעם אחת אפילו קראו לי מגלומן [פשוט הייתי בדיוק באחת הדמויות, מה אני אעשה. ההוא שכח שהיא רק קמצוץ מכל מה שאני וגם מהכלום שאני] אולי ירצו להגיד לי- אלוהים, תבחר כבר! אתה לא יכול להיות גם דתי וגם חילוני וגם אתאיסט וגם מאמין באלוהים וגם בן וגם בת וגם גרגר חול חסר משמעות וגם נביא מוריד גשמים מכשף כישופים מתגלגל גילגולים... אבל אני מרגיש שמתוך הספק הזה, מתוך זה שאני הכל וכלום בו זמנית [כי כביכול אם אני כזה אז אני לא יכול להיות אחר] אני נהיה שלם.

 

די. אני בוחר שלא להתפלפל למוות. עבורי החיים תמיד ישארו במובן מסויים חידה, ואני שלם עם זה וזו דעתי. אני גם לא רואה טעם עבורי להתפלפל בשאלות הללו כי כמו שכתבתי באחד הפוסטים הקודמים- מה שחשוב עבורי כרגע זה לחיות בשמחה וברווחה, להיות טוב לעצמי ולעולם, ואם זה אומר שאני צריך לתזז ולפזז בין מליון תפקידים, נקודות מבט, דמעות של עצב ושמחה, המון מילים והרבה שתיקה- זה מה שאני אעשה. אני אעשה את זה כמו גדול.

 

יש אנשים שהם הכל או כלום. אני בוחר להיות הכל וכלום. אני מרגיש ששם האמת שלי, בחיבורים, בגשרים. מישהו אחד אמר לי לפני כמה ימים שהאמת שלי אוניברסאלית [שזה קצת מעניין כי בדיוק לפני שני פוסטים גם הזכרתי משהו שמישהי שאלה אותי לגבי אמת אוניברסאלית]..

בכל אופן, באותו רגע זה היה מחמיא והכל, שלא נאמר way too much כי כאילו מי אני בכלל? ואני צריך להזהר עם אמירות כאלו, כי בכל זאת, אחת מכל הדמויות שלי היא מגלומנית, סתם כי היא אלוהים, ולאלוהים מותר P: שלא יעלה לי לראש חזק מדי חס וחלילה... לשון

 

סתם סתם, אני צוחק. מה שאני רוצה להגיד זה שהאמירה הזו שלו לגבי גרמה לי להרהר מה הופך את האמת שלי לאוניברסאלית בעיניו? וכשהרהרתי על כך מה שעלה בי היה שבאמת שלי אני לא פוסל דבר. אני מחבר הכל ככה שלא יסתור אלא יתחבר. אני חי את חיי בצורות שונות שנתפסות אצל אחרים כניגודים אבל אצלי הם מתקיימים בהרמוניה...

ועכשיו, כשאני חושב על זה כך, אני מרגיש שמח, ושליו, ושלם עם מי שאני, שלם עם הילד הקטן שהייתי שתמיד פחד לדבר כשכולם הפגינו יכולות מרשימות של וכחנות והשמעת דעתם ולריב על מקומם ולהיות צודקים... ואני כבר לא מרגיש שאני טיפש בעניין הזה. אני מרגיש  שאני בוחר לי איפה נעים להתפלפל ואיפה ממש מיותר וסתם סוחט אנרגיה, כשעומד מולי בנאדם, בנאדם עם לב, בשר ודם ורוח אלוהית... כשאני עומד על אדמה, כשאני פוגש חתול רחוב. ככה, סתם... כלום שהוא הכל כזה... הכלום הכי יפה בעולם. אני מרגיש שזו דווקא חכמה גדולה. [ולא בקטע מגלומני וגם לא בקטע של ללקק לעצמי. בשבילי זה חכם. בשבילי זה תומך...] ואגב, הנה קישור לפוסט מ2016 שכתבתי ואני אוהב, ובפוסט הזה מבצבצים הזרעים למה שנכתב כאן היום]

 

 

קיצר, על זה פחות או יותר רציתי לכתוב, לא יודע אם הצלחתי להעביר את עצמי כי לדעתי בקיץ בכלל צריך לעסוק בהשתכשכות במים ולקבל קצת שמש ולחגוג את החופש אז כאילו מה הקשר למילים בכלל

 

אבל סבבה, הנחתי כאן ככה בקטנה ובלי להתאמץ [חשוב לי לאחרונה לכתוב בלי להתאמץ, לכתוב מה שקורה בי פשוט.. גם אם זה יוצא לא הכי קריא/קוהרנטי/מעניין/איזה בולשיט אחר]

 

רוצה גם לספר שבעוד שבוע אני נוסע לחופשה ואני נורא מתרגש כי זה פעם ראשונה שאני ממש משחרר את המושכות ונותן ליקום לשאת אותי ולקחת אותי למסע ולסמוך עליו. נוסע עם חברה אחת ועוד אנשים שאני בכלל לא מכיר, לא יודע לאן אני נוסע, איך ומה... כלום חחח... מישהי אחת שאני בכלל לא מכיר ואין לי מושג איך קוראים לה ארגנה את הנסיעות, לינה והכל... זה ממש לא אופייני לי אבל זה מרגיש כיף ונכון כעת, ואני מאמין שיהיה כיף ממש ומרפא ומחכה כבר לשוב עם חוויות וסיפורים.

 

רוצה גם לספר שחווה כעת חוויה מיוחדת של הלבד שלי... נוסע בעוד כחודש לשבוע באיזה יער בצפון לאיזו סדנה, ועלה בדעתי להזמין איזה חבר או חברה שיבואו איתי, וכל פעם שניה לפני שבאתי לעשות את זה משהו עצר אותי, והרגשתי שאני רוצה להיות שם לבד. לבד בין הרבה אנשים זרים... אולי הטעימה הראשונה שלי של החוויה הזו התחילה לפני שנה בכמה ימים שטיילתי לבדי בבייג'ינג, אז חששתי נורא ובסופו של דבר היה כיף מטורף ופשוט הלכתי ברחובות ובכיתי מאושר... ואחר כך הייתה לי טעימה נוספת מזה בסדנה של העיבוד עצמות... וזה השאיר טעם טוב. זה השאיר פשוט טעם טוב להתיישב ליד המדורה ולדבר עם אנשים שאני לא מכיר ולא להיות קשור לגמרי לאף אחד ולהיות חופשי לעשות מה שבא לי בלי להגיד לאף אחד.. [כי כשמטיילים עם חברים זה אחרת- אוכלים ביחד, ומה ואיפה אתה ולאן אתה הולך ומתי ניפגש וכלמני הגזרויות של כמה לבד לעומת ביחד].. ובסדר, גם את הביחד אפשר לקיים בצורה שהיא נעימה ולא כובלת, אבל עכשיו אני ממש מתרגש לגלות את הלבד שלי כי הוא מאוד חדש לי... ואני ממש שמח לגלות כמה הוא נעים, וכמה אני מרגיש בטוח ומצליח להפתח ולהיות אני במרחב של אנשים זרים שמאפשר לי זאת...

 

דברים שחשוב לי לעשות כל יום ובינתיים אני מצליח להקפיד-


לאכול פירות וירקות ולהשאר קשוב לגופי בעניין התזונה

לקחת ויטמינים

לשתות מספיק

לנגן ולשיר כל יום

לעשות משהו אחד שמחזק את גופי [הליכה/כפיפות בטן/ריקוד/תרגילים רנדומלים שאני ממציא]

להסתכל במראה ולהתפעל מכמה שאני חתיך [טוב נו זה רק ביומיים האחרונים אבל זה נחמד ומרפא אז נראה לי שאאמץ את זה חחח]

מפגש/שיחת חברים טובה

לפחות נשימה אחת עם כוונה

פוקוס על המתנות של היום

 

 

טוב ביי חמודים, זה היה עדכון הקיץ שלי

שיעבור ממש בשמחה

אמן

נכתב על ידי 36605 , 1/8/2018 18:34  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  36605




78,040

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל36605 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על 36605 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ