לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2018

עשיתי פיפי


נכנסתי לשירותים לעשות פיפי. חשבתי לעצמי איך זה שההורים שלי אוהבים אותי? הרי הם ככ רציניים ואני כל כך קטן ושובב, ואז הבנתי שזה בדיוק בגלל זה

אני קטן וחמוד וחי ממש, אני מצחיקותם ומשמח אותם בנוכחותי, אני מעורר אהבה בליבם וזכרון ישן של פשטות ותום ושמחה נקייה מהדברים הקטנים, שטות

ואז קמתי מהשירותים וניגבתי את הפיפי והסתכלתי על הנייר וראיתי שם את המחזור שלי ושכחתי בכלל שהוא קיים כי הייתי ממש בחוויה של ילד, ואז הרגשתי ילד אישה כזה.

 

קצת הופתעתי, לא ציפיתי לראות שם מחזור

לא ציפיתי בכלל לכלום

הייתי ממש ברגע ובתוך החוויה

ישבתי על השירותים אבל בעצם קצת חלמתי בהקיץ

ואז פתאום הדם הזה עורר אותי מהחלום

 

באופן כללי לאחרונה אני מרגיש שמאוד מחובר לילד שבי

בקטע טוב, לא מדי, לא כזה שמנתק אותי משאר מה שמתקיים בי

מהאישה, האם, הנערה, החיה, הזקן האינדיאני, המרדן... עכשיו הכדור בידיים של הקטן

והקטן הזה, אומרים שגדול יהיה, אבל אני מרגיש שהוא כבר

והוא משחק במיומנות שגדולים כבר שוכחים

 

אני רואה את הוריי, הם כבר מתעייפים

הם הרבה יותר כבדים ממני בהווייתם, למרות שחרוצים ממני בעשייה מסוג מסויים

הם כמעט ולא משתטים

אם יש משהו שאני אוהב במיוחד זה לראות את אבא שלי משתטה

אתמול הוא שם שיר בפלאפון שלו ורקד קצת בסלון

אז עברתי לידו והצטרפתי קצת לריקוד, בדרכי ל[לאזוכרתלאן]

 

אלו רגעים הומאופטיים כאלו

רגעים כביכול יומיומיים

שבפנים אני יודע כמה חשיבותם גדולה

כמה חשוב לי לתפוס את הרגע הקטן הזה שאבא רוקד בסלון, ולרגע, לשניה או שתיים לרקוד איתו, או להצטרף אליו לשירה

להעצים את רגע המשחק שבו

להגיד לו בלי מילים ובלי ראש בכלל, בלי מחשבה "כן."

כן הראש שלי מעורב קצת, כי אני שם לב לרגעים האלו לאחרונה, כי אמא ואבא מאוד חשובים לי, וגם החיות והשמחה שלהם

עכשיו כשגופם מתעייף, והם נהיים כבדים כי בעצם כבר במסע לצד השני של הכדור

ואמנם יש להם עוד זמן, עד שימותו

אני ממש פוחד מהיום שזה יקרה

אבל בינתיים אני שמח שיש לי אותם ולהם אותי

 

 

[אם אני "שם לב", זה אומר שהלב מעורב או הראש? וכן נו, הרי נפרדים אבל גם לא נפרדים, וללא ספק קשורים ומשפיעים אחד על השני. בכל אופן התכוונתי שיש שם מחשבה שמעורבת, אבל היא לא שולטת בעניינים. הגוף יודע לאהוב, במגע, במחווה, במבט, בתנועה.. מעניין פתאום להרהר על הביטוי תשומת לב, כי לפעמים אנשים טוענים ששמו לב אבל שמו רק את הדעת. בכל אופן אני לא בראש (קריצה) להרהורים ]

 

 

ואוקי טוב, השיר הזה כבר הופיע כאן כמה וכמה פעמים אבל נדמה לי שהוא הכי מתאים

 

 

ואולי גם קצת זה

 

 

 

נכתב על ידי 36605 , 8/9/2018 10:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עת להתערב [לעת ערב להפוך לעורב]


פתאום אני חושב כמה אני טוטאלי ביצירותיי. בפרוייקט הגמר בתיכון חשבתי לתלות את עצמי שמה בתור פרויקט הגמר, שגופתי תהיה המיצג

[מזל שלא עשיתי את זה, ובכל מקרה הוצאתי את עצמי להורג בדרך עקיפה באותו הפרויקט..]

ועכשיו עם פרויקט הצילום גם סוג של ... עשיתי קאט.

הרגתי חלק בי

נפרדתי.

ונולדתי מחדש

הפרויקט הבא עם זאת אני חושב הולך להיות חי מאוד. בא לי משהו פופי טראשי האראג'וקו פימפי משו הפקת אופנה כזה

שיני זהב וגלאם מכל החורים

 

היצירות ההן היו ארספואטיות במובן של התערבבו עם החיים עצמם. כבר לא היה ברור מה החיים שלי ומה האמנות. הגבולות הטשטשו. בעצם, זה תמיד היה ככה. גם כשהפסיכולוג שלח אותי לאשפוז וזה כאילו נגע-לא נגע בי. זה לא באמת ריגש אותי המשמעות של הסיטואציה, אלא שיש כאן פאקינג חומר טוב ליצירה. אז צילמתי אותו בסתר מדבר על מצבי העגום ושולח אותי לאשפוז תכף ומיד, והצגתי את זה כחלק מהפרויקט.

 

הרגשתי ככה גם כשעמדתי אז בתור בגהה, והאישה ההיא ציננה עצמה במניפה אדומה וכל האנשים בתור נראו כמו הבעטלרים מהסיפור של רבינו, לכל אחד חסר איזה איבר כזה או אחר, והכל נראה כה מעורר השראה.

באותו רגע זה התבהר לי. אני חיה אמנות. אני אמנות. כשעוברת ליד ביוב עוצמת עיניים ומיד הוא מפל מים. כל קקי של כלב ברחוב מעורר בי עולם ומלואו.

זה קצת מזכיר לי את יונה וולך,  שהלכה לאשפוז קצת בראש של ללכת לחופשה לחפש השראה. אבל טוב, לתת טריפ למי שהוא גם ככה טריפ מהלך לא היה רעיון משהו.

וולך מזכירה לי את עצמי של פעם במובנים רבים.

בכל אופן

באמת מתחשק לי שהפרויקט הבא יהיה מנותק מעט מהחיים האישיים שלי. מתחשק לי לנסות להתעסק בהרמוניה הויזואלית.

לא לגמרי לשים את הנפש בצד, כי חוויה אסטתית ויזואלית היא חוויה נפשית רגשית, ואמנות פונה אל הרגש

וגם

אני בנאדם כזה, אני לא יכול באמת לנתק.

 

אבל יש לנתק ויש לנתק. ויש לחבר עד כדי טשטוש גבולות וזה מסע מרתק ועמוק ומרפא שלוקח בממוצע 5 שנים להתחיל לעכל

אבל

עכשיו אני רוצה ליצור עם גבול

 

ולהתעסק בבשר קצת

(תרתי משמע)

כלומר להשאר במעטפת, בענייני הגשמיות

באופנה, זוהר, חומר

חוצמיזה שהייתה לי תשוקה להפקות אופנה ודברים נוצצים מגיל צעיר, אז יאללהההה

 

[ולצד הטוטאליות עומדת חוסר המוטיבציה, ומזל שיודעת מה מעורר בי אותה ובעזרת השם שזה לא יהיה פרויקט פעם במאה שנה אלה יותר ויותר. מתגעגעת לאמנית שאני 3>]

 

 

 

 

ובאופן כללי מתחברת לאחרונה לנערה שבי וזה כיף ממש 3>

 

 


 

 

עריכה- רוצה לציין, כי אולי משתמע אחרת מהפוסט- כבר לא מחפש השראה במחוזות השגעון

מחפש השראה ממש כאן 3> ובעצם, אפילו לא מחפש אותה

היא מוצאת אותי

היא אני

 

נכתב על ידי 36605 , 4/9/2018 17:02  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  36605




77,842

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל36605 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על 36605 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ