לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  Calcifer

בת: 19





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2014

אורן


כשאחי נהרג הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל, כאילו כולם קמו לפתע לתחייה. אנשים שלא דיברתי איתם שנים; חברות מהטירונות, אנשים שהחלפתי איתם - במקרה הטוב - מילה ביסודי, ילדים שהיו כמה שכבות מתחתיי והחליטו שזה מגניב להוסיף חיילים לפייסבוק, כולם השתתפו בצערי, ואני בכלל לא רציתי שיקחו לי את הצער. כי הוא שלי, על אחי הגדול. על אורן שלי, שהיה בגולני. על אורן שלי, שהיה קצין למרות שאמרתי לו ששום דבר טוב לא קורה לקצינים. על אורן שלי, הקטן שלי, שהוא בכלל גדול ממני בארבע שנים ויום בדיוק.

 

אספתי את אמא מהעבודה ונסענו ישירות לבית החולים אחרי שהודיעו לנו שהוא נפצע. אמא בכתה קצת ואני שתקתי הרבה והבאתי לה טישויים שקניתי רגע לפני, כי ידעתי שהיא תתחיל לבכות.

ראיתי אותו שוכב שם לגמרי לבד עם המון אנשים זרים מסביבו שבאמת ניסו לעזור אבל לא הצליחו. אתה היית לבד, ואני רק רציתי ללכת אליך, לעמוד לידך ולהגיד לך שתתעורר כי אתה אחי הגדול, כי אתה אורן שכל החברות שלי מאוהבות בו, כי אמא לא מפסיקה לבכות וכי כמעט נגמרו כל הטישויים שקניתי כמה רגעים לפני.

הייתי חייבת ללכת אלייך ולא יכולתי, כי הם לא נתנו לי, הרופאים. הם החזיקו אותי חזק ולא נתנו לי לעבור, "הם עושים כמיטב יכולתם, את חייבת להישאר פה," סירבו לתת לי להתקרב אפילו סנטימטר אחד יותר. אבל הם לא הבינו אותי, אורן. רק רציתי שתשמע אותי בפעם האחרונה, רק להגיד שאני אוהבת אותך ושאתה האדם האהוב עליי בעולם. רק שתשמע, שתדע שאני שם ותעשה מאמץ אחד אחרון להתעורר. רק אחד קטן ואחרון. ואם לא היית מצליח, זה גם היה בסדר, אורן. כי שמעת אותי בפעם האחרונה.

 

הכל התחיל להשחיר כשהכניסו אותך לאדמה, אורן. הכל היה שקט ושחור ורק אתה היית שם. רק אותך שמעתי. שמעתי אותך קורא לי וצועק עליי וצוחק איתי וראיתי את אמא פתאום קורסת ואותך נכנס עמוק יותר ויותר.

 

כולם השתתפו בצערי, אורן, למרות שבכלל לא רציתי. רציתי שזה יהיה הצער שלי עלייך, הצער הפרטי והכל-כך מר שלי על אח שלי שהלך, שנטמן באדמה רחוק רחוק ממני, כמו זרע שאתה יודע מראש שלא יפרח.

תמיד רצית שאחייך, אמרת ש"אני יוצא למלחמה אז תשמרי על עצמך ועל אמא, ואני אחזור עוד מעט," הבטחת, "ולא משנה מה - " "תחייכי," השלמתי אותך ואתה רק חיבקת אותי והנהנת, כי ידעת שאני יודעת מה אתה רוצה הכי בעולם.

אז עכשיו אני רק רוצה שכולם יחייכו ויחזירו לי את הצער שלי. שיתנו לי בחזרה את כל כולו, ואני מבטיחה להסתדר איתו ולחייך, רק לא עכשיו, בסדר אורן?

רק שכולם יחייכו, בשבילך, אורן, ולא ישתתפו בצערי.

 

~

אני בת יחידה ומעולם לא היה אורן, ובכל זאת, באיזשהו מקום, תמיד היה

נכתב על ידי Calcifer , 27/7/2014 14:13  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Calcifer ב-30/7/2014 12:16
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לCalcifer אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Calcifer ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ