לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


סוף עונת התפוזים

Avatarכינוי:  ~דוּשה~

בת: 27

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2008

אריתראה מה?


אז, פליטים.

מכיוון שזה הנושא החם, ולא רק בעמוד הראשי של ישראבלוג, אלא בכלל בתוכֵנו, החל מהגבול עם מצריים בואךָ תל-אביב,

פשוט אי אפשר להתעלם (אם נתעלם זה ייעלם?)

בכלאופן, אז בעניין הזה. באופן בסיסי ביותר, בכמה מילים, אפשר להגיד שאלו אנשים במגיעים ממדינות באפריקה כמו חוף השנהב, אריתריאה, סודן וכד', בהם מתנהלות מלחמות אזרחים או מלחמות גרילה נגד השלטון (לפעמים גם וגם), התושבים בורחים לכיוון מצרים, בעוד שגם מצרים זה לא מפלט ראוי במיוחד, כשהממשלה בקשרים טובים עם מדינות המוצא שלהם ולא מעוניינת בטובתם (בדצמבר 2005 היתה הפגנה של פליטים בקהיר, ו-180 פליטים בהם גם ילדים קטנים נרצחו מאש המשטרה. הממשלה דיווחה על 23 הרוגים בלבד.)

התחנה הבאה שלהם כמובן, היא צפונה לכיוון ישראל. אף על פי שישראל חתומה על אמנת ז'נבה, המחייבת אותה להגן על פליטים אלו, ברגע שהם מגיעים לגבול הישראלי אלו שנתפסים מובאים לכלא קציעות והשאר ממשיכים בדרכם לת"א, שם הם שוהים במקלטים מטונפים עם תנאי תברואה והיגיינה ירודים במיוחד.

כיום מוכרים כ125 פליטים לפי אמנת ז'נבה בישראל. פליטים אלו מוגנים בפני גירוש עד שישתנה המצב בארצם באופן שיאפשר את חזרתם הבטוחה למדינת מוצאם. בסה"כ 125 מתוך אלפים ואולי אפילו עשרות אלפים שחוצים את גבול ישראל-מצרים לפחות במשך תקופת זמן של שנה וחצי.

אפשר להגיד, ישראל לא מסוגלת לקלוט אותם. אפשר להגיד, קודם נטפל בבעיות שלנו ורק אח"כ בבעיות של אחרים. אפשר לסגור את הגבול למעבר. אבל מה שאי אפשר, הוא להתעלם מקיומם של אלה שכבר פה.

אסור להרשות להחזיר אותם למצרים, שתסגיר אותם למדינות מוצאם ולשלוח אותם למוות וודאי. אסור לתת להם לגור בתנאים מחפירים כל כך שלא הייתם מאחלים לאדם שאתם שונאים ביותר. אסור להגיד שהם לא מוגדרים כפליטים משום שהם ממדינה עוינת, אותה מדינה שמהשלטון העוין בה הם בורחים. אסור למנוע מהם טיפול רפואי ואח"כ להאשים אותם בהבאת החצבת לארץ (שבכלל הובאה במטוס מטיסה למזרח הרחוק). אסור לתת לשואה שנייה להתבצע, אסור להסכים לרצח עם ממש מול עיניכם.

 

מה כן אפשר לעשות?

אפשר להצטרף לפעילות של אחד הארגונים הפועלים בנושא, אפשר להביא ציוד למקלטים בדרום ת"א. אפשר לחתום על עצומות רבות שמפורסמות באינטרנט ומיועדות לרה"מ, אפשר להתעניין בפעילות של תנועת הנוער המחנות העולים שפועלת במקביל עם קבוצת נערים שמשוכנים כעת בקיבוץ נערן בבקעה, קבוצת פליטים בערד שהוקם עבורם מרכז חינוכי וקבוצת פליטים מאריתראה ששוכנו בחודש שעבר במחנה רעננה מרכז לתקופת זמן מוגבלת עד שיימצא להם דיור ועבודה, וכעת נשארו שם פליטים מעטים. אפשר להעלות מודעות ע"י שיעורי חברה בבתי ספר. אפשר לגייס בעיקר מזון יבש, כלי בישול, צעצועים ודברים בסיסיים ביותר ולהתקשר עם אחת האגודות שפועלות בנושא.

יש כלכך הרבה מה לעשות, אסור לראות ולהתעלם. כנראה שהכדור בידיים שלכם.


לקריאות נוספות:

קשר סין אל רצח העם בחבל דארפור, סודן

הדיקטטורה הסודנית האיסלאמית של רב אלוף אל באשיר אחראית למותם של מעל 400,000 אפריקנים בחל דארפור שבדרום מערב סודן.

מוערך שמעל 2.5 מיליון כפריים בחבל דארפור נעקרו מבתיהם ונמצאים במצב תמידי של מחסור, התמודדות עם מחלות ורעב כבד. בנוסף פליטים אלה מהווים מטרה לתקיפות רצופות בידי מילציות הפועלות בחסות הממשלה והן חלק ממדיניות מכוונת של טרור ורצח עם.

אוכלוסיית דארפור מתחלקת לשתי קבוצות- שבטים אפריקנים שחורים ושבטים ערביים. הטבח מבוצע בשבטים האפריקנים ע"י הג'נג'וויד, מיליציה מזוינת המגויסת מקרב השבטים הערבים ונתמכת ע"י הממשלה הסודנית.

מה הקשר של המשטר הסיני?

המשטר הסיני השקיע יותר מ10 מיליארד דולרים אמריקנים כדי לפתח את שדות הנפט של סודן. יותר מ-60% מהנפט המופק בסודן משמשים כדי לספק את מה שנראה כצמא שאינו יודע שובע של סין לנפט.

המשטר הסיני הוא גם ספק הנשק העיקרי של בדיקטטורה הסודנית האיסלאמית, המעבירה את הנשק לג'נג'וויד, המיליציות אשר מבצעות את הזוועות האכזריות בחבל דארפור.

בנוסף לתמיכה של המפלגה הקומוניסטית הסינית במפלגה של אל באשיר, והתעלמותה ממדיניות הטיהורים האתניים של מפלגתו, הטילה המפלגה הקומוניסטית הסינית וטו על כל מאמציה ונסיונתיה של מועצת הביטחון של האו"ם לשלוח לאזור דארפור כוח שמירת שלום או להטיל סנקציות.

כל זאת קרה עד שאנשים מסביב לעולם, אשר קיבלו השראה מהשחקנית מיה פארו החלו לדבר על "אולימפיאדת רצח עם".

מיה פארו הצהירה באופן חד משמעי בטלוויזיה האמריקנית כי "סין היא שותפה לפשע של רצח העם בחבל דארפור" היא המשיכה וציינה כי בזמן שסיסמת הרפובליקה העממית של סין לאולימפיאדה היא "עולם אחד חלום אחד" המציאות בחבל דארפור היא "סיוט אחד שסין לא יכולה להרשות לעצמה לטאטא מתחת לשטיח".

בעקבות דבריה הבמאי סטיבן ספילברג, שלקח על עצמו את האחריות האומנותית לתיעוד האולימפיאדה, התפטר כאשר לדבריו מטרתו היא לזרז ככל האפשר את הפסקת הטבח בדארפור.

 

אמנת הפליטים (עיקרי הדברים)

הגדרת פליט- "המונח פליט חל באדם הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו... ובגלל פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסויים או להשקפה מדינית מסויימת ואיננו יכול להיזקק להגנה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור; או הנמצא עקב המאורעות האמורים מחוץ לארץ שבה היה קודם לכן מקום מגוריו הקבוע והוא חסר אזרחות, ואינו יכול לחזור לאותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור"

זכויות הפליט- הזכות המשמעותית ביותר הצומחת לפליט, בעקבות הכרה במעמדו היא הזכות להגנה בינ"ל. מדינה לא תגרש פליט משטחה אלא בשל סיבות הקשורות בבטחון או בסדר הציבורי וגם זאת לאחר הליך תיקון הקבוע בחוק.

האמנה מונה שורה של זכויות מינימום אשר על המדינה החברה באמנה לספק לפליטים בשבטח. בכמה עניינים קובעת האמנה כי פליט יהנה מזכויות שאינן נופלות מזכויות אזרח במדינה- חופש הדת והחופש להקנות חינוך דתי לילדים (סעיף 4), זכות גישה לערכאות, זכות להנות מהחינוך היסודי (סעיף 22) והזכות להינות ממערכת הרווחה (סעיף 23). בעניינים אחרים יש לתת לפליט יחס שאינו נופל מן היחס לעובדים זרים השוהים כדין- זכות ההתארגנות (סעיף 15) והזכות לעבוד (סעיף 17)

איסור גירוש- סעיף 33 לאמנה קובע את העיקרון, המהווה את לב ליבה של האמנה לאמור "שום מדינה לא תגרש ולא תחזיר פליט באיזו צורה שהיא אל גבולות הארצות שבהן יהיו חייו או חירותו בסכנה מטעמי גזע, דת, אזרחותו, השתייכותו לקיבוץ חברתי מסויים או להשקפה מדינית מסויימת"

 

מחל"ף בראשית

בחודש מרץ 2008 נקלטו בקיבוץ נערן 17 נערים פליטים מאריתראה וסודן. בקיבוץ הוקם מרכז חינוכי שילווה את הנערים עד לקליטתם בפנימיות ברחבי הארץ.

זהו מכתבו של נוה מקיבוץ נערן, המרכז את הפרויקט בקיבוץ:

"נסעתי לתל אביב לראות את המקלטים בהם מתאכסנים הפליטים מאפריקה. אזור התחנה המרכזית נראה עלוב, מוזנח, שכוח. מקום שכמעט לא נמצאים בו ישראלים ילידי הארץ. אזור של חנויות רהיטים, מקררים משופצים, חנויות נעלים ברחוב נווה שאנן. עובדי בניין, עובדי קבלן, זרים, זונות, פליטים, ילדים, רוכלים, נרקומנים, אלכוהוליסטים. נכנסים למקלט בשדרות הר ציון. ארגזי עץ גדולים שעליהם יש מזרון, פליט, שמיכה. ממשיכים פנימה, מיכל שואלת: "אתה רוצה להתחיל למעלה או למטה"? אני לא בטוח שאני בכלל רוצה להתחיל לראות משהו. "למטה" אני עונה. יורדים בגרם מדרגות שעליו שטיח כחול דהוי הגג שחור עם ציורי קיר בצבע צהוב זוהר. "פעם היה פה מועדון" מיכל מעדכנת. ריח של זיעה ותחב מתגבר ועולה ככל שיורדים במדרגות, בתוך חלל גדול, חשוך ברובו מתגלות מיטות קומותיים צבעוניות צמודות אחת לשנייה. ביניהן עמודי בטון לבנים. אפשר לראות שיש ציוד שהגיע מתרומות. מזרוני קפיצים גדולים, שמיכות עם ציפיות, נראה שמספיקים יומיים לציוד שמגיע לשם לאבד את החן שלו. הריח הרע נדבק בכל, בוץ על המיטות, על המצעים, הפליטים ישנים עם בגדים, חלקם עם נעליים,(הזכיר לי כיתת כוננות מהצבא רק שלהם אין באמת בשביל מה לקום בבוקר, לצאת מהמיטה להתחיל את היום). מיכל דיברה איתם בלבביות, "מה שלומכם, מה שלומכם", שלום לכל אחד, "יש עבודה, לא? לא נורא אולי מחר". יצאנו החוצה ועלינו למעלה, בדרך רואים אנשים. עולים לקומות העליונות, עוברים ליד "מועדון חברים" מוזר, הוא סגור עכשיו.

ריח שתן, שלוליות על המדרגות למעלה ( פה כבר אין שטיח כחול) "אילן לא יאמין איך נראה פה עכשיו, היינו פה לפני שבוע והוא אמר על המקלט הזה שזה המקלט הכי מסודר שראינו עד עכשיו" עוברים ליד השירותים, עזבו עזבו לא רוצה להיכנס לזה אפילו. ממשיכים למעלה נכנסים למקלט של הנשים והילדים. מואר,יחסית נקי, שתי נשים מבשלות במטבח שלושה ילדים אולי. לא יותר מדי. מגיע ילד מחבק לי את הרגל לא עוזב אותי, רץ מחבק את מיכל, מיכל מנסה לתקשר עם הנשים כמה זמן הן שם? מה הן עושות? כמעט כולן מאריתריאה. בדרך למטה עוברים ליד כוך פתאום יוצאת משם אישה צעירה מסדרת את הכוך. ליד הכניסה אני רואה שוטרים הם שואלים אותי מה אנחנו עושים שם ומבקשים מאיתנו לצאת. בחוץ אנחנו רואים מעל מאה שוטרים הם נכנסים למקלט ומוציאים את הגברים מלמטה מעלים אותם על אוטובוסים אנחנו מנסים לברר פרטים, הם נלקחים לתשאול. "מי שפליט באמת יחזור ומי שסתם הסתנן יגורש". בדרך למקלט במטלון מיכל אומרת לי "איזה חרא זה להיות אפריקאי". במטלון היה קצת פחות צפוף, מואר עם טלויזיה פתוחה. תוכנית על אסונות בAXN . יושבים לדבר איתם. אני מנסה שהעיניים לא ימשכו לטלוויזיה , מנסה להתרכז, הם לא אכלו עדיין באותו יום, שואלים אותנו מה יהיה איתם, אם יש עבודה, סיפרנו להם על המשטרה במקלט בהר ציון. דרך אגב מסודן לישראל לוקח 3 שבועות לא סיפור, אם יש מזל עם טרמפים זה יכול לקחת שבוע. יצאנו והתרחקנו בדרך לפגישה בעירייה מולנו ראינו את משטרת ההגירה. הם בטח היו בדרך למקלט."

 

נכתב על ידי ~דוּשה~ , 8/4/2008 12:40  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דניאל ב-16/4/2008 00:35



8,954
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל~דוּשה~ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ~דוּשה~ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ