לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אני אוהבת חתולים

Avatarכינוי: 

בת: 21

ICQ: 295842869 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2015

יזכור


אני נזכרת שהוצאתי ראש צוות בתפקיד. סיימתי הסמכות, ומלבד כל האחריות המטורפת שנופלת עליך כשאתה ראש צוות, יש גם דברים טובים כמו יציאות של אחת ל5. לדעתי זה בעיקר כדי לדרבן אותנו החיילים ללמוד ולסיים את כל ההסמכות.

אז הוצאתי ראש צוות, וחשבתי שאתחיל סופסוף לצאת חמישיות, שזה חלום בבסיס סגור של חיל אוויר, ואז התחיל צוק איתן.

 

האזעקה הראשונה תפסה אותי כשהייתי לבד ובשטח פתוח וזו הייתה הפעם הראשונה שחשבתי שאני הולכת למות. בחיים שלי לא ראיתי את הטילים של כיפת ברזל כל כך קרובים ומעל לראש שלי. נראים כמו כדורי אש. בזמנו בכלל לא הייתי בטוחה אם זו כיפת ברזל או הטילים עצמם.

 

בבסיס היה לא קל. שינה למשל זה לא משהו שהכרתי בתקופה ההיא, וזה לא היה איכפת לי.

למרות שעבדתי מאוד קשה כדי להגיע לראש צוות ולצאת אחת ל5, זה ממש לא קרה. אבל גם לא חשבתי על זה. זה היה לי כל כך ברור שאסגור את השבת הזו ואת השבת הזו וגם את זו וכך הלאה וכך הלאה. מי חושב על בית בזמן כזה?

אני לא הייתי לוחמת, לא טייסת ואפילו לא מכונאית מוטסת. אין לי סיפורי גבורה על דברים שעשיתי בשטח. אני הייתי הטכנאית בטייסת. אני זוכרת שהייתי באה בשעות (גם אם הן הזויות) לטייסת לעבוד, והייתי שומעת כל כך הרבה הקפצות בפרק זמן שעבדתי שם.
בכל הקפצה קצת נשבר לי הלב. אם מקפיצים מסוק שלנו, המצב מאוד לא טוב.

אני זוכרת את הלילה ההוא שעבדנו עד איזה 3 בלילה כי הייתה פשוט המון עבודה, ובדיוק נחת מסוק שהיה מגואל בדם. 

אני זוכרת שהייתי צריכה לעבוד מהר, לעבוד חכם. אני זוכרת שסגרתי שבת בת יחידה, והייתה כל כך הרבה עבודה, שבמזל רק שני אנשים בגף שלי ידעו לעשות אותה, אחד הנגדים, ואני. הייתי כל כך לחוצה שאפשל כי המון היה תלוי בזה. זו לא עוד סתם טיסת אימונים, זה הדבר האמיתי.

אני זוכרת שאחד החברים הכי טובים שלי היו בעזה, ובכל פעם שהיה לו זמן להתקשר הייתי הכי מאושרת בעולם. אני זוכרת שאח של חברה שהייתה איתי בחדר היה בפנים ודאגתי יחד איתה. אני זוכרת שבכל אזעקה היו צוחקים עלי על כמות הקללות שהיו יוצאות לי מהפה כי אני הכי עדינה ולא מקללת שיש, ופתאום אזעקה אחת ואני נהיית ערס צעצוע קטן.

הייתי נורא עצבנית במלחמה הזו. באמת היה בי פשוט המון כעס. על כל אזעקה, על כל הקפצה, על כל הרוג.

זה לא מגיע להם.

אני מעריצה אותם.

 

נכתב על ידי , 22/4/2015 11:12  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא יכולה יותר


לא יכולה יותר עם ההורים האלו

הם כל כך צרי מוחין

לא יכולים לפתוח את הראש ולראות מעבר

רק הם צודקים ורק הם יודעים

אני אומרת משהו אחד הם שומעים משהו אחר

 

באמת שיש לי הורים מדהימים ומקסימים וחכמים

אבל לפעמים אני פשוט לא מסוגלת יותר. נסו אתם להיות נערה מתבגרת שגרה עם הורים סובייטים ולא בריאים בגיל המדינה.

 

אני לא יכולה לריב איתם כי אז בגללי הם ירגישו לא טוב 

והנה עכשיו רבנו ואמא שלי אמרה לי שהיא תמות בקצב הזה בגללי.

וואלה יופי, אני מתאפקת ככ הרבה ועד שאני כבר לא מסוגלת יותר אז אני גם צריכה להרגיש הכי חרא בעולם.

אני לא יכולה לעשות כלום. כלום.

חייבת לעבור לגור לבד כבר

נכתב על ידי , 20/4/2015 14:28  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אז יומולדת


והבנתי שאני לא מאושרת

 

 

 

אני שונאת לומר את זה. אני מרגישה כזו... כפוית טובה. מפונקת. כזו שלא יודעת להעריך מה שיש לה.

אני מודה כל יום על מה שיש לי, באמת. אבל... אני פשוט לא מאושרת, לא בתקופה האחרונה. יותר מדי נפל עלי. אני מצטערת.

אפילו לא נעים לי לומר את זה כשאני יודעת שיש אנשים שהיו רוצים שיהיה להם מחצית ממה שיש לי. אני בטוחה שאני נשמעת הכי אנוכית ונוראית שיש כרגע. אני באמת מצטערת.
אני פשוט מרגישה ככה, הלוואי שיכולתי לשנות את זה.

 

יהיה בסדר

נכתב על ידי , 5/4/2015 23:32  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

43,050

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרינה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רינה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ