לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אני אוהבת חתולים

Avatarכינוי: 

בת: 20

ICQ: 295842869 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2015

סיכום


אז אפשר לומר שאיבדתי שלושה אנשים שהיו מאוד קרובים אלי.

אחד זה החבר שכנראה בגד בי, השני זה החבר הכי טוב שמסתבר רוצה אותי, והשלישית טסה לי לחצי שנה לדרום אמריקה.

במכה אחת כולם "נפרדו" ממני.

ממצב של לדבר כל יום כל היום עם כל אחד מהם הגעתי למצב של התנתקות מוחלטת. באמת נראה לי שמישהו מריץ עלי דאחקות שם למעלה. הוא לא שמע על הדרגה? קצת איזון? הכל נפל עלי במכה.

 

אמא שלי אמרה לי שזה לטובה כי אני מתחילה פסיכומטרי ולא יהיו לי הסחות דעת. זה היה יכול להיות נכון אם לא הייתי חושבת עליהם כל הזמן. אני מניחה שהזמן יעשה את שלו (אם לא אני אשתגע).

 

אתמול ישבתי עם חבר לשוקו ובירה (אל תשאלו) והוא כל הזמן אמר לי שאני יפה וכוסית (אף על פי שהשמנתי!), והוא מהבנים האלו שמוצאים פגמים בבחורות ושאין להם בעיה לומר אם משהו לא נאה בעיניהם (ואני תמיד כועסת עליו על זה, אגב). אז היה לי נחמד לקבל ממנו מחמאות. בתקופה האחרונה אני לא מרגישה הכי טוב מבחינה חיצונית ומבחינה... נפשית נאמר? נו אתם יודעים. אז זה רומם אותי קצת יאי

 

נרשמתי לבגרות במתמטיקה שבמאי, ואני מתחילה פסיכומטרי באפריל. אין לי מושג איך אני הולכת לעשות את זה ביחד עם העבודה. אני לא הכי טובה בלשלב, אבל אני משתדלת. נקווה לטוב.

 

התלבטתי אם לרשום משהו על הבחירות שהיו, אבל נראה לי שאוותר. הנושא הזה כבר נהיה כל כך מגעיל

נכתב על ידי , 23/3/2015 11:28  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני נמצאת במצב מוזר.

לפני כחודש אני ומ' נפרדנו, מאז אני די על הקרשים. אני עדין חושבת עליו כל הזמן ועדין מתגעגעת אליו. אני יודעת שלא נדבר יותר בחיים ושלא נתראה יותר בחיים ולמרות שני אמורה לשמוח על זה כי הוא פגע בי, העובדה שהוא יצא מחיי קשה לי. אני יודעת שגם אם הוא עכשיו יבוא אלי על ארבע ויתחנן לחזור, אני אסרב, כי אחרי מה שהוא עשה לי לו מגיע לו שאני בכלל אסתכל על הכיוון שלו, למרות שאני יודעת שעמוק בפנים אני ארצה. מצד שני אני גם יודעת שהוא לא יחזור וגם לא ינסה. כמובן שזה לטובה.

 

בין כל הבלאגן הזה, יש לי חבר ממש טוב שיודע על הכל. חבר ממש ממש ממש ממש טוב. זה מישהו שאני מכירה המון שנים, מישהו שדי כפיתי את עצמי עליו. בתיכון הוא לא חיבב אותי בכלל, וזה עצבן אותי אז פשוט בכח גרמתי לו להתחבר אלי, ומפה לשם הנה אני כבר סיימתי צבא ואנחנו עדין שומרים על קשר ומדברים כל יום. אני מספרת לו על כל שטות שקוראת לי, והוא מספר לי. יש בינינו קשר חברותי מיוחד. זה הרבה יותר מסתם ידיד, או סתם חבר טוב.

לפני יומיים נפגשנו אני, הוא ועוד שני חברים. ישבנו ושתינו שוקו ונשנשנו קצת באיזה בית קפה בעיר. אחרי זה ליווינו אחת מהחברות שישבו איתנו, ואז נותרנו רק אני והוא. הוא כמובן ליווה אותי הביתה בנוהל, כי זה מה שהוא תמיד עושה כשאנחנו נפגשים. אחרי כמה דקות חלפנו על פני ספסל בדרך לביתי "רינה, בואי נשב רגע" והתיישבנו. מפה לשם אני אסכם ואני אספר לכם שהוא אמר לי שכבר תקופה שהוא רוצה שנהיה יותר מידידים, ושהוא היה צריך לומר לי את זה הרבה יותר מוקדם, וכשסיפרתי לו על מ' הוא הבין שהוא לא יכול לחכות יותר, כי הוא לא פה ולא שם, והמצב הזה תוקע אותו. הוא הסביר לי שהוא כלל לא בא עם ציפיות. הוא היה מאוד נבוך, וראיתי שזה קשה לו. הוא סיפר לי שכשהייתי עם מ' הוא הרגיש שהתרחקתי וזה שבר אותו. (ספרתי לו על מ' רק כשנפרדנו כי התכנון שלי היה לספר לו עליו פנים מול פנים ולא בהודעות, וזה לא כל כך יצא כמו שתכננתי כי... טוב נפרדנו לפני שהספקתי להפגש איתו)

 

אני חושבת שהבחור הזה הוא בן אדם מדהים. אני חושבת שיש לו לב טוב, שהוא אחד האנשים הכי הכי הכי חכמים שאני מכירה. אני חושבת עליו באמת כמעט ורק דברים טובים ואני באמת מאוד אוהבת אותו. הוא אחד האנשים שהכי חשובים לי בעולם הזה, ובגלל זה, בעיקר בגלל זה, אני לא מסוגלת לומר לו שאני רוצה אותו. אני לא מסוגלת לנסות להיות איתו. אני הייתי בצד שלו. אני הייתי עם מ' כשסביר להניח שהסיבה שהוא בדיעבד לא היה 100% בקשר היא בגלל האקסית שלו, ואני נפגעתי מזה. ע', הידיד, חשוב לי יותר מדי, ואני אעשה הכל רק לא לפגוע בו. אז אולי אני אפספס פה את אהבת חיי, ואולי באמת אני אפספס פה משהו מדהים שאין כמותו, אבל אם יש את הסיכוי הכי הכי קטן שזה יפגע בו, כי הראש שלי והלב שלי עוד תקועים על מ', אני אוותר על ההזדמנות הנפלאה הזו, ולא אשחק בו, כי זה לא מגיע לו. מגיעה לו מישהו שרוצה אותו בכל מאודה. לא מישהי שעוד שבורה בגלל איזה אידיוט שכנראה בגד בה עם האקסית שלו. 

שאלתי אותו מה הוא מעדיף עכשיו, אחרי שאמרתי לו שאני עדין חושבת על מ' אז זה לא יכול לקרות בינינו, שאלתי אותו אם הוא מעדיף שאתרחק ואפסיק לשלוח לו הודעות, והוא אמר לי חד משמעית שכן, שלא אשלח לו יותר הודעות. וזה מה שאני עושה. וזה באמת קשה לי, מיותר לציין שלא מכל אחד הייתי מתקשה להתנתק ככה, אבל ממנו זה באמת קשה. הוא תמיד תמיד תמיד היה שם, ואני כל כך נהניתי מזה שיש לי חבר טוב שאני יכולה באמת לספר לו הכל, ועכשיו זה נגמר. אני איבדתי אותו. אבל אסור לי להיות אגואיסטית עכשיו, ולמרות שהכי בא לי לשלוח לו הודעה בכל רגע נתון, אני עוצרת את עצמי. כי מגיע לו יותר.

אני הייתי במקום שלו, ואני לא רוצה לפגוע בו כמו שפגעו בי.

נכתב על ידי , 17/3/2015 22:35  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לפני יומיים


כשעבדתי במסעדה, התחלקנו אני ועוד שתי מלצריות לאיזורים. אני הייתי על המקורה והבחוץ של המסעדה, והן היו על הבפנים שלה.

בין האנשים היושבים בחוץ, הגיח משום מקום אדם מבוגר, לבוש במעיל דובי, והתיישב בשולחן רחוק בשמש. היה חם, והמראה שלו קצת הרתיע אותי, אבל כמו מלצרית טובה בכל זאת ניגשתי אליו בחיוך ושאלתי "מה תרצה להזמין?" "אספרסו כפול" הלכתי והקלדתי לו את ההזמנה ולאחר כמה דקות גם הגשתי לו אותה. אחרי זמן מה, עשיתי סיבוב בין היושבים בשולחנות ושאלתי את כולם אם הכל בסדר, האדם עם האספרסו עדין ישב שם, אז ניגשתי אליו ושאלתי אותו אם הוא צריך עוד משהו, הוא ביקש עוד אספרסו, וכך עשיתי. הזמנתי לו אספרסו נוסף. לאחר עוד כמה זמן ראיתי אותו עדין יושב שם במעיל דובי שלו, בשמש, בחום אימים. קצת מוזר לראות בן אדם שמזמין אספרסו, לבוש במעיל דובי ויושב בשמש. ניגשתי אליו שוב, בין היתר לראות אם הוא רוצה עוד משהו "הכל בסדר?" שאלתי בחיוך, "לא, האמת שלא, הכל לא בסדר" הוא ענה. חשבתי כבר שהוא יאמר שהאספרסו היה מגעיל או שחם לו מדי או איזו תלונה כזו או אחרת- "אמא שלי נפטרה היום". נשבר לי הלב. "וואו, אני משתתפת בצערך" "את יודעת, כל החיים את מרגישה בטחון כשההורים שלך בחיים, אבל ברגע שאחד מהם מת, זה כאילו הכל קורס עליך". הוא אמר לי בעודו שובר שיניים במבטא רוסי. לא ידעתי איך להגיב בדיוק, רציתי כל כך לעשות משהו טוב בשבילו אבל שום דבר שבעולם לא יכול לעזור לו עכשיו באמת. "ההורים שלך בחיים?" "כן" "אמא שלי נפטרה בגיל 93, כנראה שזה לטובה בשבילה" "כן בגיל הזה כבר מאוד קשה" אמרתי כאילו שזה אמור איכשהו לנחם אותו. "אם אתה רוצה או צריך עוד משהו רק תגיד לי" "אפשר כוס מים עם קרח?" "בטח" הלכתי משם בהליכה מהירה ובלי לראות בעיניים מה הולך סביבי הבאתי לו כוס מים עם קרח. אחרי זה באו עוד אנשים ולקחתי מהם הזמנות. ראיתי שהוא ביקש חשבון ומלצרית אחרת הביאה לו אותו. אני המשכתי לקחת הזמנה מהשולחנות, כשסיימתי הוא כבר לא היה שם. 

רציתי לומר לו משהו לפני שהוא הולך. רציתי שידע שבאמת איכפת לי וזה לא היה מזויף כי אני מלצרית ואני רוצה טיפ מסריח.

עברו יומיים ואני עדין חושבת עליו. כמעט בכיתי באותה המשמרת. כשחזרתי הביתה בכיתי באמת. אני לא יודעת למה זה כל כך נגע בי, אבל עדין מציק לי שלא נפרדתי ממנו לשלום. באמת כואב לי כשאני חושבת עליו ומדמיינת אותו שובר שיניים ומנסה להסביר לי איך האובדן הגדול הזה השפיע עליו. ואני מכירה אותו בדיוק 5 דקות. זה מוזר?

נכתב על ידי , 10/3/2015 21:12  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

42,780

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרינה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רינה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ