לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2014

אם תפצירי בי לומר על מה ולמה


 





 



כשהייתי אצלה באיטליה היא נהגה לספור לאחור- עוד שש שנים ומספר כלשהו
של ימים. פעם אחת היא שאלה אותי אם זה בסדר להתחרט ולחזור ומה יגידו. רציתי לומר
לה שכן ושתחזור ושיגידו. אבל לא עניתי. בחנות הבגדים היא קנתה מכנס צהוב ואני
התלבטתי בין חולצת סטן סגולה לבין להישאר. מבעד לחלון נהגה להשליך עלי חסה לצב של
השכנים, אני הייתי מצלמת אותה עושה כן וחושבת על כך שלהאכיל צב זה גם להאכיל בית ותוהה
ביני לבין עצמי; מה מכיל את מה- מה את מי או מי את מה. ומעשנת סמים. בבקרים היא
הלכה ללימודים ואני הלכתי לקיים קלישאות. התיישבתי על מדרכה ורשמתי בעפרון ועישנתי
עשרות סיגריות ועדיין לא גיליתי את אלחנדרה פיסארניק אז בכיתי לקולות הרוק. באחד
משיטוטיי נתקלתי במיסטר אריק. זה היה ערב והוא היה בן חמישים וגרוש ואב לבת
מנוכרת. אני הייתי בתולה ולא דיברתי עם אבא שלי. כשהתיישבתי עליו הוא התייפח. בחזרה
בדירה היא ישנה והיפנים מהחדר הסמוך הכינו משהו מסריח והעולם התרחש כפי שקיוויתי כשאמרתי לו שאני חייבת לעוף מכאן. התקשרתי אליו
כמעט כל יום. הוא קרא לי אחות ורציתי לשאול אותו מתי יודעים שנהנים. הפקיסטני
שניהל את הטלפנייה היה מסרב לגבות ממני את הכסף עבור השיחות ולא הפריע לי שהוא היה
אומר את זה לציצי שלי. כשסיפרתי לו על כך הוא אמר אחות נראה לי שאת עושה חיים. בליל
של שפות ואנשים שרצו בתוכי בונים בנין מיותר בזמן שבהיתי בפיצה וניסיתי להיזכר בטעם
של דברים.



זה שלצידי לא מבין את העניין בלאונרד. אני זוכרת את הארגז האחרון נעלם
לו במעלה גרם המדרגות. הדלקתי סיגריה והמתנתי לסבל שירד. כשהוא ירד הוא מיהר
למסחרית ואני אצתי אחריו עם השטרות ביד. הוא אמר שזה כבר סודר ולא הבנתי. הוא לא הביט לי בציצי אלא גלש מהחנייה וסינן "תאמרי תודה לסבא שלך". עליתי לדירה ושם ראיתי
אותו לראשונה. אומרים שליאונרד איבד את זה לגמרי מתישהו בין הפריצה לחנות שלו ושיפוץ
הבניין. זה שלצידי שואל אותי על משמעות ואני עונה לו "מי שיידע לנסח את המשפט". כשהוא
שואל מה זאת אומרת אני כותבת באצבעותיי
על גבו.  אחר כך הוא הופך אותי ונתלשת לי
שיערה. כשלאונרד הכיר אותה היא היתה נורא יפה והעלתה בשיחות קביעות תמוהות  כמו שקור זה סוג של צבע. באחד הימים נשמעה נקישה בדלת. היא התנודדה שיכורה ושאלה אותו היכן האופניים
שלה. לפני שהספיק לענות היא רכבה אל פנים דירתו.אני מקשיבה לו וכותבת אותו כשנמצאת לבדי. ואז הגיע היום ההוא כשאמרתי לו שאני מכירה את
מקור הציטוט שהשתמש בו, הו אז הוא קרב אלי ואמר לי את פסיכית לא פחות ממני.



אומרים שההגדרה לאי שפיות היא לעשות את אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות
לתוצאות שונות.  כשחזרתי על זה בפניו הוא
פטר באם תפצירי בי לומר על מה ולמה, חש אני שלא אוכל להשיב אלא: כי היתה זו היא, כי היה זה אני. 



 









רקע:


 


מהר. ובלי לחשוב. חול או אבק ?


הדברים הקבועים הם אלה שעומדים מחוץ לדלת. באחת הפעמים שהייתי באיטליה, ביקרתי חברה. אל מעלה דירתה הובילו חמש קומות מתפתלות, בקומה הרביעית היה קבוע עציץ- היא כינתה אותו 'בוב'. "משהו לנצח את תחושת הזרות עמו", אמרה. היא התגעגעה לארץ עד בלי די, בכתה, ואני לא הבנתי איך היא יכולה להיות עצובה, כשאיטליה היא הילדה הכי יפה בגן. 
בנקודה הזאת לא השקנו כלל- אני תמיד העדפתי להאבד במזוודות והיא לא סבלה את הרעיון הזה של מרחק סגור בתיק. מאז טיילתי עוד ולמדתי להתגעגע.
בבניין שלי הדבר הקבוע שעומד מחוץ לדלתי הוא לאונרד. לאונרד מתעורר בצווחות בבקרים ונופל ממיטתו באופן קבוע. הוא ממהר לצאת ולעמוד מחוץ לדלת דירתו, נעול באנפילאות וחמוש במטאטא, מראהו כשל דחליל ללא ערוגה. לפעמים כשאני מתעוררת וזה שלצידי עדיין ישן, אני כותבת עם האצבעות סודות על גבו הערום. תחביב ישן שמרטיט אותי כמו הידיעה על מוסיקה שמתנגנת ונמצאת במצב MUTE. אני מספרת לו ככה הכול. עוד מעט יגיע הקיץ ואני אקנה חולצת טי-שירט לבנה ואדפיס עליה תמונה של א.המינגווי ואלבש אותה יחד עם ג'ינס. את זה אני מספרת בקול. מחלק העיתונים באופן קבוע מניח את העיתון שלי למרגלותיו של לאונרד ומתחיל לשטוף את אוזניו בדברי זימה על בחורות וזיונים ואיך הוא הרים ת'היא ודחף לה אצבעות מאחור בתא השירותים. לאונרד לא זע. מחלק העיתונים משולהב, עוצר לרגע, ולאחר שמוודא שאין עוד איש בקומה, תוהה בקול על איך זה יהיה לזיין בחור וממהר להסביר שהוא לא בקטע הזה, לפעמים קצת פורנו גברים, סתם מתוך סקרנות ומה אתה מסתכל עלי ככה? אתה לא חושב שזה קצת הומואי מצדך לבהות בי? הומו. 
בשיעור שאלו אותי אודות זיכרון ראשון של כאב. עניתי מיד; הייתי בת 6, באחד הפרקים של 'הקוסם מארץ עוץ' דורותי בונה ציפור ענקית ועל ידי הקלקה בנעליה היא מפיחה בציפור חיים- דבר ששלח אותי לאסוף את כל הדפים שיכולתי למצוא בבית, ולהדביק אותם האחד לשני לכדי מבנה של ציפור. נרגשת, רצתי לקרוא לחברתי שגרה בקומה מעל, נקשתי על דלת ביתה, אפילו שזאת הייתה שעת צהריים ואסור לי, אמרתי לה שהיא חייבת לבוא איתי מהר. למה? כי יש משהו שהיא צריכה לראות. ואז זה קרה. פתאום הרגשתי סחרחורת. עצב אדיר. מלווה בבושה. רציתי לבכות. אמרתי לה שבעצם לא משנה. והלכתי. שבתי לביתי. נכנסתי לחדר. השטיח היה בצבע כחול, תריסי החלון היו מוגפים למחצה. הציפור שלי הייתה ותישאר רק מנייר. התבגרתי ברגע בודד וזה היה בשעות הצהריים ואימא ישנה והעולם היה נראה לי קשוח וחסר כל קסם. 
מאנה, השכנה מהקומה הרביעית, נוהגת באופן קבוע להחליף את העיתון שלה בזה של השכן מהקומה הראשונה. לחתולה שלה היא מסבירה שעד שמחלק העיתונים מגיע אליה הידיעות מתקררות, ומילים הן כמו קרואסון חם, אין היא יכולה לתאר לעצמה לאכול אותו אחרת. וכך באופן קבוע מחוץ לדלתי, כשהיא לבושה בחלוק, חתולתה בעקבותיה, היא מבצעת ההחלפה.
הוא אוהב את הגבות העבות שלי. אני אוהבת כשהוא נשכב על הבטן. אני בוהה בעכוזו שגורם לי לרצות להקים עליו סטודיו לפיסול. 
לאונרד נרפה וחוזר פנימה לדירתו. עוד כשעה הוא ידפוק עם המטאטא על הרצפה ויקלל וייצא לחפש את זה שמפיל אותו כבדרך קבע ממיטתו. לפני כן הוא יצלצל למשטרה ויצהיר על כוונותיו לקפוץ מהגג. כשישאלו אותו מדוע הוא ישתמש במילים של חנוך לוין ויענה- 'מסיבות אישיות' ויצחק ארוכות. 
ב- "אל תאמין לו יעקוב..." האפרכסת תיטרק. 
אמון הוא דבר קבוע שנלקח מדי פעם לתקופת מבחן זמנית. לא ראיתי אותו שנים. פעם קראתי שההבדל בין סופת חול לסופת אבק הוא משך הסופה. חלקיקי החול כבדים מן האבק ולכן הרוח נושאת אותם באוויר פחות זמן. האבק בזכות משקלו הזעיר, יישאר באוויר זמן ארוך יותר, וכך הסופה יכולה להגיע למקומות רחוקים יותר. אז על מוכנות. מהר. בלי לחשוב. חול או אבק?


 






נכתב על ידי , 24/10/2014 19:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאייץ' אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אייץ' ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ