לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


המקום בו אני כותב


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2017

בשבילי


שתקתי הרבה, כי לא רציתי לומר אף דבר לא אמיתי. לא רציתי לתת לפחד לדבר, אך שתיקתי לא גרמה לפחד לסגת.

   איך יאהבו אותי? אני פגום קשות באופן מסווה ומשעמם למדי לאחר שמנערים ממני את המסתורין. יותר מזה, אני לא עושה יותר מדי, כלומר, חוץ מלהיות חובבן בסוגות פופלאריות של אסקפיזם ומקצוען בסוגה נרקוטית אחת שלו. סבבה, אומנם אני סוג של כותב, אבל לא מדובר במשהו שמישהו מעוניין לקרוא ומה שגם בעיסוק זה איני מפגין רצינות יתרה. אז מה נשאר? לנסות להיות טוב, לקוות לקרבה שמתעלה על הפגמים, לפעול לשיפור תמידי של המוצר.
   תמיד היה לי קטע כזה, לחפש את המוטיבציה שלי באחרים. באופן ספציפי, השתמשתי בבנות זוג בשביל להצדיק ולעודד שיפור עצמי. מזמן הבנתי כמה המנגנון הזה חולה, אך בכל זאת פעמים רבות הוא שימש לי תמריץ כמעט יחיד בהיעדר מנגנון מוטיבציה אחר. נראה כי נזרקתי לי אל החיים הבוגרים ללא נכונות אמיתית  לדאוג לעצמי בשביל עצמי. יתכן והסיבה שאלה פני הדברים משום שלהיות מסכן זאת הייתה הדרך היחידה שלי לקבל אהבה ויחס בילדותי. משמעותית ומעניינת הסיבה תהיה ככל שתהיה, אין הכרתה בלבד מספיקה בשביל לבטל את התנייתי ההרסנית להתקרבן בחיפושי אחר האושר. הסיבות להיות אומלל הן רבות מספור, אך סיבה לשמוח יש בגדול אחת: בשביל להיות שמח, כי זה מרגיש טוב. האדם עצמו צריך לדאוג לשמחתו שלו, בכל ימיו, למען עצמו, כי אחרת לא תבוא. 

   נכון, פעמים רבות עולה הדחף להעניש את עצמך, לא לרצות לשמוח משום שנראה לך שמעשיך או/ו תכונותיך הופכות אותך ללא ראוי לשמחה. אך אני מאמין שניתן לראות שזאת טעות לחיות כך, אפילו אם אין לנו לפעמים ברירה אלא להרגיש כך. מנקודת המבט שלי, שום דבר טוב טרם יצא מלהרגיש רע בגלל מי שאתה או מה שעשית. צער ואשמה, במקרה האידיאלי מנותבים באופן מיידי לפעולות של תיקון הטעות, מזעור הנזק והקטנת הסיכוי להישנות בעתיד. תחושה רעה לעולם לא יכולה להוות תחליף ראוי לפעולות אלה ובמקרים רבים אפילו לא מהווה מונע הישנות אפקטיבי. 
   באופן אישי, נראה כי פעמים רבות אני משתמש בסבל שאני גורם לעצמי בשביל לשלם "מעין" קנס לאשמה שלי ולהמשיך לא לעשות שום דבר לשיפור דרכי. במקרה הטוב אני מרגיש אשם ועושה רע לעצמי בשביל להיות מסכן מספיק בשביל להימנע מהפעולות התובעניות הכרוכות בהתמודדות עם החיים. במקרה הרע, הדכאון שלי משתמש בדיוק באותו המנגנון בשביל להעמיק את עצמו. 
   כך או אחרת, לחוש אשמה או צער ולא לנקוט פעולה זה לכל הפחות סבל מיותר. גם להמשיך לחוש אשמה וצער לאחר שנקטת את הפעולות האפשריות והסבירות זה בדיוק אותו דבר. לא לתת לעצמך לשמוח כי אתה "כך וכך" זה למעשה עונש לא אפקטיבי שאתה לא לומד ממנו דבר. זה רק עוד סיבוב כל גלגל הסבל הקסום. 

בשביל לרדת מהגלגל, נראה כי צריך לרדוף אחר השמחה והחופש שלך בכל רגע, בעיקר אם הרגע הזה הוא עכשיו. אם תבקר ותשנא את עצמך על היותך "אדם רע" לא תוכל להיות "אדם טוב" כי במקום לעסוק בשיפור אמיתי של עצמך תעסוק בלסבול, מה שלא יאפשר לך את החיוניות והחיוביות שנחוצים בשביל שיפור אמיתי ובר-קיימא.

   בסופו של דבר, כל זה מצטמצם לאחריות האינסופית של האדם כלפי עצמו. כל נסיון לתלות אשמה במשהו או במישהו, כל מחשבה שאתה יכול להשתפר בשביל מישהו אחר בעודך אינך חושב את עצמך ראוי לטוב, אין אלו אלא תירוצים אשר יכולים ככל היותר לטשטש את האמת הקרה;

   אתה יכול להיות מאושר וחופשי ואהוב. האחריות האינסופית היא שלך בלבד. בין אם אתה מחבב את עצמך או לא, אתה מוכרח להיות שם בשביל עצמך, לדעת לסלוח לכוון, להקשיב ולעודד, כי אם לא אתה לך, מי לך? 

 

נכתב על ידי סאזורימאניה , 21/4/2017 02:05  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לימ ב-25/4/2017 16:28



Avatarכינוי:  סאזורימאניה

בן: 27



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסאזורימאניה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סאזורימאניה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ