לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

שפיות מטורפת


זו לא השפיות שעושה אותנו נורמלים, זה הטירוף.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2010


שעות שבין-לבין.
בקושי ישנתי בלילה האחרון. או בכלל, בכל השבוע. בתור בנאדם שכל-כך אוהב לישון זה מעיד על מצב לא טוב.
אני מפזרת את עצמי בין מקום למקום. בין אנשים לאנשים. כותבת כל פעם במקום אחר. כך שאין אפילו בן אדם אחד חוץ ממני שידע לעקוב אחר רצף הפוסטים שלי. המחשבות שלי. הדברים שאני רוצה לשמור לעצמי אבל שאני לא יכולה להשאיר בראש.
אז אני כותבת. אני לא יודעת על מה, או למה. אני כותבת כדי להרגיש קצת... יותר. יותר טוב? יותר קיימת? פשוט יותר.
אני כבר לא עוקבת אחרי המילים של עצמי. אני ערה כבר יותר מ16 שעות אחרי לילה של בקושי שלוש שעות שינה. מזמן הייתי צריכה לישון. אבל במקום לישון אני חושבת ובמקום לחשוב אני כותבת ואולי ככה - אולי קצת - ארגיש יותר טוב.

אני לא יודעת מה קורה איתי. אני נותנת לאנשים מסויימים להשפיע עליי יותר מדי ואנשים אחרים לא משפיעים עליי בכלל. הקפתי את עצמי בקבוצת חברים שרעילה אחד לשניה. שניים מול אחת ואחת מול שניים וביחד אנחנו ארבעה ואני תמיד זו שמנסה לגשר, זו שמנסה לסדר, זו שסותמת את הפה או זאת שמדברת יותר מדי. זאת שתמיד, בסוף, צריכה לבחור. ונמאס לי מזה.
אבל מאחר ואני חוזרת שוב ושוב למצבים כאלה אני מתחילה לחשוב שבאיזה מקום חולני ומעוות אני נהנית מזה. נהנית מהכוח שיש לי, אולי? נהנית להרגיש שבאמת משנה למישהו מה אני אחשוב? שבאיזשהו מקום נחמד לי שנלחמים עליי?
זה כל-כך ילדותי ומפגר. זה כל-כך גן-ילדים. אבל שם יש לי שליטה. שם אני לפחות מרגישה אהובה, גם כשנפגעים ממני. גם כשאני נפגעת.
איך הם הפכו להיות היחידים? איך מנעתי מכל אדם אחר אפשרות לאיזשהו קשר איתי? יש את המשפחה שלי, ואותם, ועוד כשלושה אנשים שיש להם השפעה משמעותית עליי. וזהו.

איך נתתי לה כל-כך הרבה כוח עליי? ולמה, למרות שמכל בחינה הגיונית כבר מזמן הייתי צריכה להפסיק לשים את עצמי במעמד הזה, למה אני עדיין ממשיכה? לתת לה להתייחס אליי בצורה כל-כך אגואיסטית ופוגעת? היא חושבת שהיא רואה אותי אבל היא רואה רק את עצמה. ואני רצה אליה כמו מפגרת. גם כן חברה.

אחרי הכל מפתיע אותי כל פעם מחדש לגלות שדווקא הוא החבר הכי אמיתי שהיה לי ... אי פעם בערך. בתור בן-אדם שעל פי מראה הוא לא אוהב אף אחד חוץ מאת עצמו, הוא אוהב אותי בכל-כך הרבה דרכים שאני לא יודעת אפילו איך להודות לו. איך להביע במילים בכלל כמה הוא חשוב לי.

טוב, נסחפתי קצת. מי היה מאמין שאחרי כל השנים האלה אני עדיין אמצא את עצמי כותבת פוסט ושומעת אוונסנס. אולי אחרי הכל לא השתניתי עד כדי כך.

הגיע הזמן לישון.
נכתב על ידי שפיות מטורפת , 13/3/2010 00:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  שפיות מטורפת

בת: 9




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשפיות מטורפת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שפיות מטורפת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ