לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כל מה שלא תמצאו בבנאדם נורמלי3>

כינוי:  מירב3>

בת: 22

ICQ: 304489913 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2008

שנאה עצמית.


 

אני בתקופה הכי קשה שעברתי בחיים שלי

אני בתקופה הכי כואבת שלי

אני בתקופה ששוברת אותי הכי הרבה

אני בתקופה שגרמה לי לשנוא את עצמי.

זה מעבר ללהגיד " איזו מפגרת אני " " אני שמנה "

זה פשוט לשנוא את עצמך. את איך שאתה נראה ואת איך שאתה נראה מבפנים.

הרבה אומרים לי את ילדה מדהימה את ילדה מקסימה.

למה אני לא רואה את היופי הזה שכולם מדברים עליו?!

בחיים שלי לא חשבתי שאני יגיע למצב שאני ישנא את עצמי ככה.

שאני אומרת לי לעצמי " מה ניהיה ממך ילדה?! איפה מירב של פעם? "

ואל איזו מירב בכלל אני מדברת?! אל מירב בת 5 שהכל היה נראה לה מושלם.

אני מדברת על מירב שהייתה עד כיתה ז'. הילדה הכי תמימה בעולם שבשבילה הכל היה מושלם.

כיתה ח' כבר הכל התחיל להשתנות. הבנתי שאי אפשר להשאר תמימים לנצח

ושכלום לא מושלם כמו שהוא נראה.

אני כבר למדתי שהכל עובר בחיים והכל זה לטובה ושצריך לחייך.

אבל כל פעם שוכחת את זה. ואני בטוחה שכל החרא הזה יעבור אני יגיד לעצמי את זה.

חבל שבמצב נוכחי אני לא יכולה להגיד את זה.. ורק אומרת את זה שהסערה כבר עוברת.

אני לא מפסיקה לפגוע באנשים. פוגעת פוגעת פוגעת ופאקינג לא יודעת איך אני מתחילה את זה אפילו.

חלקם סולחים חלקם נשארים עם השברים אני משאירה אותם מרוסקים ממני.

 

אני פשוט רוצה שהכל יעבור.

להתחיל הכל מהתחלה.

עברתי כ"כ הרבה שינויים אבל אני רוצה כבר שיבוא אחד גדול ממש ענקי

שימחוק הכל ואני יוכל להתחיל באמת אבל באמת מהתחלה.

 



I've found a reason for me
To change who I used to be
A reason to start over new
and the reason is you

http://www.youtube.com/watch?v=3Q30-2QpZVc

השיר שלי ושל דידו. הילדה הכי נדירה שיצא לי להכיר.

 

דרך אגב אני צילמתי ת'תמונה:O

אולי יש בי כישרון כל שהוא? או שזאת סתם המצולמת :D


 

 

 

נכתב על ידי מירב3> , 30/4/2008 19:54  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נאחזת.


 

תוהה אם יהיה לי חסר. כמה זה משונה כרגע . אני פשוט תוהה . ואולי יותר מידי ? מה אני בעצם מחפשת? התום שהיה לי מזמן נעלם..אני לא הולכת למסד מאומה .למה אני  בעצם נאבקת ? בשביל מי ? בשביל עצמי לא.  אני בכלל רוצה את זה ? המלחמה שווה ? המלחמה תורמת ?  אני בין כה וכה נאחזת בזכרון .אז למה להחזיק בחבל ? מה מושך אותי למשוך כל כך הרבה ? הזדהות ? למה אני מחפשת מאחורה כל כך הרבה ? נאחזת שם .  אולי לעצור זאת התשובה הנכונה ? לתייג רגשות לא הולך לי יותר . נזכרת באותו רגע אחרייך . נשבעתי שאני אדע מה זה להיות שם . למה בעצם ? בשביל מה היה שווה ללכת אחרי הלב ? אחרי הכל ההנאה הגמורה הזאת החזירה אותי לחיים . אפשר להגיד שלא ? אני יודעת שאי אפשר . הרי כל דקה ושנייה למדה אותי לקח אחר . אז זו הייתה המטרה ? מי מהצד יוכל לקרוא לזה אושר . מרגישה שאני אוחזת בכוח משהו שמראש מועד לכישלון .  בתור אחת כל כך אופטימית למה לגבי זה אני פסימית כל כך ?  אולי אני פשוט מציאותית  ? אולי אנחנו מתעקשים לשמור על משהו שהקסם שלו הלך מזמן  ? ההגעה הבלתי ידועה לחיים שלי החזירה אותי לחיים מחדש. באמת יכלתי לקרוא לעצמי בן אדם שחי את החיים ולא נעצר . אבל לאחרונה הטלנובלת סבון הבדויה שלי נתקעת ולא ממשיכה כהלכה .
אולי כדאי לא לתת לכאב ראש להשפיע על הסדר המתוקתק שלה עד עתה ?  אני במילא נאחזת באותו דבר כל הזמן . ושוב . מה מושך אותי למשוך כל כך הרבה ? אני בכלל יודעת להיות רק אני ? אולי אני צריכה למצוא את עצמי במקום שלי לפני שאני מחפשת את עצמי במקומות אחרים  ? אולי כדאי להמשיך להאבק ? יש לזה טעם ? 
למה אני בעצם מחכה ? אולי אני תמימה מראש למצב ? אני לא הולכת למסד דבר.  אז למה עולות לי כל כך הרבה סימני שאלה ? את האמת שלא הייתי במצב רציני כזה אפעם . אולי רק בצד השני . אני תוהה . זה הדבר הנכון ?
ואולי אני מיועדת לאובדן לבדי ? אולי אני צריכה לתת לזמן לזרום וללמוד קצת לחיות ? אני נתקעת באותה נקודה תמימה כל הזמן . אני לא אוהבת יותר חוסר שינויים . מרוב שינויים שהוצבו לי  . כבר התרגלתי . ועכשיו אני צריכה אותם . אני יודעת שהגעגועים יאכלו אותי . אבל משהו ישאר ממני בטוח . לא ? אני עושה טעות ? אני מחכה כל הזמן לרגע שאגיד לעצמי שוב . איך יכלת לחשוב ככה בכלל ?  אבל לאחרונה אני לא מוצאת את האושר.  אז אני מחזיקה בכאב . בשביל מה ? למה אני עושה את זה לעצמי ? .

?

בסימן שאלה ענקי . כמו הפוסט המייגע הזה.
מצבי העגום שאני נוהגת לא לדבר עליו ולהיות אופטימית לגביו מתחיל להדהד לי בראש .
מה אני רוצה בכלל?
החשק שלי לדברים שאני אוהבת מתחיל לרדת . כבר אין חשק לרקוד.  אין חשק לצאת לבלות . החוסר באושר הזה משפיע עליי . השירים משעממים למדי ואני כאילו מחפשת שינויים בשגרה רגילה .
סליחה , מישהו יודע לעלות חיוך?

 

מוזר שאפילו הפוסטים שלי כבר בלתי נסבלים בעיניי.

 

לא תקופה רעה.
פשוט משהו בה תוקע אותי.
ואני בסימן שאלה גדול.
זה לא שאני יושבת בבית עם אקדח ושואלת את עצמי
'לירות או לא לירות'
וואלה , למדתי כבר שהכל עובר 3>

זה פשוט הגעגוע למליון דברים שאין לי בכלל חשק אליהם יותר.  כי כלום לא עושה לי טוב.טוב באמת.

 


אבל אני פשוט מודה לכל אותם אנשים שרק לראות אותם מעלה לי חיוך.

 

 


נכתב על ידי מירב3> , 28/4/2008 19:43  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דברים שרציתי לומר.


אמרו שמי שאנחנו קוראים לה אהבה.זו שלא שואלים בה כל כך הרבה שאלות .נמצאת מעבר לפינה .מעבר לדלת .ואני בתמימותי .חיפשתי בכל הפינות .פתחתי את כל הדלתות. ומה באמת מצאתי? . לכן הרחקתי נדודי .אל האיים שמעבר לאופק .האיים ששמם מופיע על בולים בלתי מזוהים .איים ,עצי קוקוס במרחב.מצילים על חופי הזהב ,והים שבהם כחול יותר מכחול . מדע לא מדוייק.כמה זמן צריך לעבור . כמה מילות צריכות להאמר . מהלחישה הראשונה . ועד למסע מטורף אל רקיעים עליונים . היכן כתוב הזמן ? חסרון . הצגה ראשונה . או שניה ? מעולם לא לקחת . מפני שגם לך חסרות אותן מילים ראשונות . ומוליכות אותם אל הבר . אל אולמי הריקודים . להצגה ראשונה או שנייה . מעבר למילים . מעבר למחיצות . מעבר לערפל . אל מעבר לאופק . ים של טעויות . כי לא רציתי .שאלה של הבנה . לא לומר את המילה הנכונה. אומדים את מעלות החום. בולעים את המילים . ובכלל לא שמים לב , המוזיקה מזמן פסקה. האורות מזמן כבו . ואיש לא נותר באולם , מלבדינו ? כאילו אני שותפה . כאילו אין אחרת . כאילו תמיד ידעת . כאילו מעולם לא היה בו החסר . כאשר חסרו לך מעות קטנות . ואני הייתי שם . עד שאמצא את המילים הנכונות . המקצבים המתאימים . יאהב בגלל . ולא ירפה . עוד קורים מקרים כאלה , מספרם הולכים ונעלמים . והאהבה איתם . תי להן לשעות . את הזמן שהן מבקשות . תני להן למילים. את האותיות שהן דורשות . תני להן למגינות .את המשוררים שלהן יכתבו . תני להן לאהבות . את החום שלהן יזדקקו . לדעת לתת ולקבל בחזרה. אל תגידו לי מה יש מעבר לאופק. כי רק החוסר . שוב החוסר. ידיעה הזאת . נותן לנו את השקט . להלך לחופו של הים . להביט בגלים הבאים משומקום . לחלום את החלומות הבלתי ברורים . ולאהוב את האהבות הבלתי ניתנות להשגה. ישבנו על החול והבטנו על הגורל שבאופק. נשמנו את הגלים . את ריח הספינות ההולכות ובאות . את צידו השני של השקט . והכל נראה אדום כל כך . אבל האופק לא היה בהיר כל עיקר. הגלים לא הביאו בשורות טובות עימם . וצידו השני של השקט . לא היה כל כך שקט. לכן הדברים שהיו צריכים לומר . לא נאמרו . אולי זה היה דווקא בגלל הים . אולי דווקא בגלל הגלים . אולי דווקא בגלל הצד השני של השקט. שאינו אלא הסערה שמתחוללת לנו בפנים . כמה דברים לא אמרנו בזמן ? תמיד ישארו השאלות שלא יוכלו לענות לנו עליהם ? מהו המיאוס ? ואיך מוצאים שוב נקודת זמן ישנה ? זהו חלקו של חלום קטן . אותו הגשמתי אז . תמיד יש לנו חלומות.גדולים ונשגבים. הסוגרים על החלומות הקטנים . אולי בגלל החלומות הגדולים ? צריך לשכוח את הקטנים ? חלומות גדולים ונשגבים . סוגרים על הקטנים . ואולי נפתח את הדלת ונלמד סוף סוף,להגשים?


על מה לא דיברנו , על כל הדברים בעולם , על מזג האוויר , יפי הנוף . הארכיטקטורה של העיר המסעדות הכי טובות . על החלומות הכי גדולים . שנשארו בגדר חלומות . על מה לא דיברנו . בכל אותו שטף שיח . על מה לא דיברנו . על מה שבאמת היינו צריכים לדבר.


הקטעים הנ"ל , הם השראה גמורה מהספר 'דברים שרציתי לומר לך' הרבע הרביעי . רצון לכתוב את כל מה שיושב עלי בדרך קצת אחרת . אולי כי המילים יודעות יותר טוב ממני מה אני באמת רוצה. אני בסימן שאלה גדול יותר מהתאומים שנשברו מזמן . רוצה לשבור בעצמי את השאלה הגדולה . ואולי אני פשוט יודעת את התשובה ,אבל מסרבת להקשיב לה?


אני חייבת להודות , השינויים האחרונים דווקא מוצאים חן בעיניי , וגם הרעים בניהם . כל מיני בועות שהנתפצו מוכיחות לי שהחיים הם סוג של סרט . ובתור אחת שסרטים אצלה זה הנאה גמורה . זה דיי מוצא חן בעיני . לשבור אותי אתם לא תצליחו . גם לא בחלומות הכי טובים שלכם . הניסיונות שלכם עפים לאט לאט . וכבר תפסיקו לנסות .מסכנים . אני לא הולכת לחפש את הסיבה לשינויים . להפך . כאן הסימן שאלה דווקא מאוד מתאים לי . אמרתי לכם , סרטים מוצאים חן בעיני . השינויים האחרונים עושים את החיים שלי למעניינים . אז ג'יזס , שלא ימאס לכם . זה רק מראה כמה אני מעניינת אותכם . וזה דיי מחמיא .

 

להפך.
אני בתקופה דיי רעה,
ובדיוק בגלל זה אני אופטימית .
אני יודעת שמשהו טוב צריך להגיע בקרוב .
גם אם לפניו יגיעו 454345 דברים רעים ,
יש לי במה להאחז .
יש דברים שאני מחכה להם .
חברים שאני שומרת עליהם .
ודברים שאני לעולם לא אשכח .
אני פשוט רואה את זה אחרת . כשמנסים וואלה בכוח להפיל אותי
. בד

 


 

לילה של 3 שעות בטלפון ורק בכינו ביחד.

אני יודעת שכל הקשר הזה והשיחות לא נשמעו כמו ידידים.

כולם אמרו שאם אנחנו לא חברים אנחנו ניהיה.

אני יודעת שהעברתי מסר מוטעה.

אני פשוט יודעת שלא הייתי בסדר פה.

אבל לפחות אנחנו עדיין בקשר טוב.

כי למרות שהוא הבין שלא יהיה מערכת יחסים הוא לא מוכן לוותר.

כי אנחנו ידידים שתוך פחות מחודש אנחנו יודעים כמעט הכל וכל שנייה בטלפון.

וצורחים שמתגעגעים.

כי אין עוד בנים כמו איציק. והוא טוען שאין עוד בנות כמוני.

אומר שאני ילדה מדהימה שיש לי אופי מיוחד.

בעיני הוא טועה, אבל אני לא רוצה להתווכח אני פשוט אומרת תודה.

כי הוא לא אוהב ממש.. הוא קיווה שיצא מהקשר הזה מערכת יחסים.

למרות שפגעתי בו הרבה מעבר לזה שאמרתי שאני לא בכיוון הזה.

מי שרוצה פרטים יותר לעומק יכול לשאול, אני לא חושבת שמה שקשור אליו צריך להתפרסם כאן.

 

ג'ינס פאקינג בני 17-18 מתאהבים בי אבל ילדים שאני רואה כל יום לא.

" זה לא קשור ללהיות שיא המקובלת.. זה פשוט הגיל שלכם.. אתם קטנים מדי. "

כי מתיאס תמיד צודק.

 



כי לשתות בירה אצל נויה זה כיף.

וגם כי סתם יש לי פה של מוצצת :D

נכתב על ידי מירב3> , 24/4/2008 15:34  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

4,802

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למירב3> אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מירב3> ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ