לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לזכר ימי התום


וכשתגיעי לבית שלו ותמצאי אותו שמה, ספרי שאני מחכה בלילות ואל תספרי עד כמה... אז מה מחבר בסופו של דבר שני אנשים יחד? צל חרטות, משקל העבר, מסע של בדידות ופחד!!! אני עייפה מלכסות יותר, עייפה מלרדוף בין הברירות לשלם או לוותר, אני אשלם עד הסוף!


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2006    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      




הוסף מסר

12/2006

עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור/ אפרים סידון


בארץ אחת מעבר לים חי מלך זקן, נבון וחכם. שמו היה משונה וקשה לשינון

לאונרד-פרדיננד-פדהצור הראשון. אנחנו נקרא לו כמו רוב הציבור פשוט-

פדהצור בקיצור.

 

בארמון נהדר, על ראשו של ההר, עם אישתו ושלושים ילדיו הוא שם גר. הוא היה מלך טוב ואמרנו חכם, וכל בני העם אהבו את מלכם.

 

תמיד כשהמלך עבר בדרכים הם זרקו לעברו סוכריות ופרחים, ופעם אפילו (בלי כוונה) נכנסה לו לעין ימין שושנה.

באותה הדקה ממש הוא קיבל בעינו השניה סוכריה על מקל. שבועיים הוא לא ראה שום דבר אך המלך שתק ומילה לא אמר.

 

יום אחד פרדיננד עשה מסיבה והזמין את המלכים בסביבה, שבאו והטיבו ליבם והודיעו בקול:" זהו מלך גדול ואין שום פליאה וזאת הסיבה שהעם אהבו אהבה כה רבה".

ואז קם פרדיננד ממקומו וסיפר בדיוק מה עושה לו עמו:" הם שרים לכבודי, שיר הלל" הוא אמר "והציבו פסלי במרכז הככר, לראש השנה קיבלתי ברכה ויש לי כניסה חופשית לבריכה,ודבר אחרון וכלל לא פשוט, כל בוקר שולחים לי שלושה קילו תות". ושעה שהכל מחאו לו כפיים, הרימו כוסית והריעול לחיים, קפץ ממקומו בן מלך ידוע ואמר: "שטויות בריבוע, הוא עושה רק מה שהעם רוצה משום כך העם כה מרוצה, אם יפסיק פרדיננד להיות מלך טוב, יפסיק העם אותו לאהוב".

 

"אוף" צעק פרדיננד "בחיי, בן המלך הזה תסלחו לי, קנאי, ועל כן שידע: אכריז על פקודה, פקודה מוזרה מאוד, ועובדה , אף על פי כן שהצו כה מוזר עמי יאהבני אותו הדבר".

 

ליאונרד- פרדיננד פדהצור הראשון לא הצליח אותו הלילה לישון. ישב במיטה, גרד בראשו וחשב, ובבוקר הודיע לכל את הצו. פוקדה משונה וזהו דינה:

"מהיום חייבים כל תושבי המדינה כולם כאחד בלי הבדל מין וגיל

להפסיק ללכת על שתי הרגליים, ובתוקף צו מלכות מיוחד להתחיל ללכת על רגל אחת".

 

בגשם, בחום, בכל זמן ובכל מקום, ממש לשחק ב"קלס" כל היום. ובשביל להרגיז- באמת בלי סיבה פרדיננד פדהצור בוסיף וציווה- על כל הפקידים ללא שאלות:

"מקל של כביסה  באוזן לתלות

ומי שמקלו מהאוזן יוריד-סופו יהיה רע ומפחיד"

 

היה די קשה אנשים התעיפו, שלושים ותשע פקידים התעלפו ומשלחת זקנים קמה מיד, קפצה אל ההר(על רגל אחת) בקומה נמוכה, ובלב קצת נרעד התייצבו הזקנים לפני פרדיננד: "מלכנו הרם, הגדול, החכם, פרדיננד פדהצור אהוב כל העם, הבן...באמת קשה בהחלט על רגל אחת לעמוד כל העת. ומה עוד שמקל הכביסה עוד צובט, בקיצור פרדיננד, בפנינו פניה- הרשה להוריד את הרגל השנייה".

שאל פרדיננד: "על רגל אחת אותי אוהבים הרבה או מעט?" נבהלו הזקנים, "פרדיננד היקר באמת לא השתנה שום דבר, אומנם כמה צעירים נועזים לכלכו את פסלך בקליפות תפוזים, אך העם את מלכו מכבד ומוקיר אפילו עם רגל אחת באוויר".

 

"כך" חייך פרדיננד, "זה נאה ויאה ושמע בן המלך הזר ויראה, אך לשם ביטחון אעשה ניסיון משונה ודומה לראשון, ואתם הזקנים, רדו מההר והמתינו לצו שיגיע מחר".

 

ליאונרדו- פרדיננד פדהצור הראשון עוד לילה נוסף לא הצליח לישון, ישב במיטה, גרד את רגליו וחשב מה אפשר לדרוש כבר עכשיו, כי דרוש לו למלך עוד איזה צו שירגיז את עמו ויקשה את חייו. ביום המחר, כשהשמש עלתה פקודה חדשה בעיר נתלתה. וכך כתוב בצו השני:

 

"המלך הטוב, כלומר אנוכי, אוסר מהיום על כל הבריאות להגות ולבטא חמש אותיות" א' ד' י' מ' וגם ו' יתבטלו לחלוטין החל מעכשיו יאסר לביטוי בתכלית האיסור ויוציאו מכלל משפט ודיבור"

 

כלומר ילדה ששמה אורה מהיום שמה הוא רה, כך המלך הורה. וילד אחר ששמו הוא מישה מהיום שמו הוא שה, כך המלך הרשה.

 

ושוב קמה משלחת זקנים ומיד הם עלו אל ההר לארמון פרדיננד, "פרנ" הם אמרו "הלך הקר" "מה?" שאל פרדיננד "לא מבין שום דבר איזו שפה, התבישו רבותיי לא הבנתי כמעט אף מילה, בחיי!" "אבל" גמגמו הזקנים, "הן עכשיו אסורות  א' ד' י' מ' וגם ו' " הסכים המלך "באמת זה נכון "אך הצו איננו חל בארמון, חייב למלאו רק העם הפשוט, בארמון תוכלו לדבר כיאות".

 

"מלכנו הרם יש בעיות, קשה לדבר בלי חמש אותיות, אנשים כועסים, מתרגזים, טוענים..., שהפעם המלך הגזים וגם שלט גדול תלו על רמזור שהמלך הוא ח-ר כלומר חמור"

מלכנו הרם,העם מבקש אל תתערב עם בן מלך עיקש, חזור להיות הטוב, הרשה לעם להלך על שתיים ברחוב, את מקל הכביסה המציק להסיר, חמש אותיות לשפה להחזיר, הרשה לדבר כמו כל בני העם, השב לבני עמך את כבודם..."

"די" צעק פרדיננד "לא אסבול, אתם עם פשוט ואני כל יכול.

בן המלך צדק העם כפוי טובה ופושע מובהק, עם המסרב לשאת ולסבול איננו ראוי למלכו הגדול תשבי המדינה כולכם תענשו, גזרות חדשות מידי יום יתחדשו, יהיו עונשים לגברים ולנשים, מהיום יסבלו אלפי אנשים!!!"

 

כך צעק פרדיננד ברמקול מן ההר לכל בני עמו שחיכו בכיכר. עודנו נואם, עודו מאיים אדום מחמה צועק וזועם, מבטיח לעם צרות למכביר ועונשים ומלקות בכפר ובעיר, קם כל העם ובשקט מוזר טיפס אל ההר פרץ בקלות לארמון הרחב, תפס את הוד מלכותו באוזניו קשר את אדון פרדיננד הנרגז, דחפוהו, צועק וזועם לארגז סגרו ת'מכסה, דפקו מסמרים, רשמו בגדול זהירות זה שביר" ,הדביקו בולים של דואר אוויר וכתבו:

 

"המטען: פדהצור בקיצור

הכמות: בערך מלך אחד,

הכתובת: רצוי אי רחוק ושומם

ונא להקפיד שיגיע שלם."

ושלחו.

 

בארץ אחת מעבר לים, חי בשלווה ובשקט העם.

אומנם אין לו מלך נחמד לאהוב ולצעוק "יחי והידד" ברחוב,

אבל מאידך איננו חושש, מפני שגעונות של מלך טיפש.

 

 

ועכשיו כדי להבין נסו להשוות את זה ליחסיים בין אנשים.....

 



נכתב על ידי פשוט א' , 21/12/2006 19:56  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-29/5/2011 07:08




Avatarכינוי:  פשוט א'

בת: 26




38,035
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , פילוסופיית חיים , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפשוט א' אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פשוט א' ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ