הדבר היינו כך, מכיוון שבשנות התבגרותי נמנעה ממני היכולת לחוש . כוונתי היא, שמגיל צעיר הייתי שרוייה בדיכאון המוגדר כקליני, ובמשך השנים רגשותיי התמעטו עד כדי כך שניצבה ממולי חומת ארוכה, מפותלת וגדולה, אותה אף אחד לא יכל לחצות ואף אני עצמי לא יכלתי להושיט יד ולבקש מזור.. אנשים אשר נטלו כדורים פסיכיאטריים, לבטח יודעים מה היא ההרגשה האפאתית שמשתלטת על הגוף ויוצרת הילה עצומה של קור... זו ההרגשה ממנה ניסיתי לברוח כל ימי חיי, עד שלבסוף השתקעתי ויצרתי לעצמי בית קטן מעבר לחומה, שם התגוררתי לבדי בלי נפש חיה שתצור קשר. 

כשהייתי בת שישה עשר, הכרתי בחור והתאהבתי בו, הקשר לא הצליח כי לא יכולתי לעבור את המחסום הזה, את החומה. תמיד ניצבתי מהצד השני עטופה בסערות נפש המכלות אותי, או בשפה יפה - ריחמתי על עצמי והייתי שרוייה בידיכאון עמוק . הדבר לא מנע שיברון לב, ועמלתי קשות לנסות לאהוב את הבחור... אך ללא הועיל . 

ארבע שנים אחר כך, לאחר שלא חוויתי קשר רציני שארך ליותר מחודשיים (וגם אלו היו מועטים) הכרתי גבר שאותו פגשתי דרך חבר טוב . נסיבות פגישתנו היו הזויות במקצת, אך התוצאה הרת אותה ההרגשה שלה ייחלתי מזה המון שנים - אהבה . 

החודשים עברו להם, וּבנתיים אנחנו יחדיו בערך 8 חודשים . לאחרונה סיימתי לשרת את מדינתנו הקטנה והשתחררתי לחופשי, כמובן שהתעקשתי לקחת חודש - חודשיים חופש מן השיגרה על מנת שאוכל להבין מה ברצוני לעשות בזמן הקרוב.

כעת, לאחר חודשיים של בטלה, נרשמתי ללימודי מוסיקה במסלול פחות רציני (כלומר; לא מסלול לתואר, אלא מסלול תעודה) ואני מתחילה את לימודיי ב14 לחודש זה . הדבר מדהים אותי ... רציתי ללמוד מוסיקה מאז שאני זוכרת את עצמי, אני גאה בעצמי ושמחה מאוד על בחירתי. 

חלומי הנצחי הוא לתור בעולם אחר מוסיקה, לטייל בקובה ובדרום אמריקה, ביוון וברומא... בערים יפייפיות המכילות אומנות ומוסיקה שלה כל העולם מקשיב בדומייה... ללמוד ולהשכיל ולחזור המוסיקאית הכי טובה שאוכל להיות, והבן אדם הכי עשיר מחוויות , לחזור אישה בעל עוצמה וחוזק נפשי כך שלעולם לא אומר לעצמי יותר "אינך יכולה לעשות כך" ופשוט אעשה כעולה על דעתי . לסמוך על החלטותיי, ולחיות את חיי.  

מאידך, 

בן זוגי עסוק כמעט תמידית.. הגעגועים אליו רבים, וצצה תמידית השאלה בליבי האם הוא ינהל את חייו בצורה זו. אני שואלת זאת, כי אני מעוניינת לבלות חלק נכבד מחיי עימו, אך כעת, איני בטוחה שהוא מעוניין באותו הדבר ואני למעשה חושבת שהוא רוצה לסיים את הקשר בינינו אך מתחבט בתוככי נפשו . אני מאוד עצובה מכך.. אני אוהבת את האדם הזה אהבת אמת, אך לא אוכל להיות האישה שמחכה לצד הגבר, ולא אוכל להיתלות באוויר בעודי שואלת שוב ושוב האם האדם הזה אכן מעוניין לבלות איתי את השנים הקרובות הללו . 

אני מניחה.. שאף פעם אי אפשר לדעת, הזמן וליבי יאמרו את שלהם .