לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד


עלה למעלה עלה כי כח עז לך, יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים, אל תכחש בם, פן יכחשו בך. דרוש אותם ויימצאו לך מיד. (הרב קוק)
Avatarכינוי: 

בת: 40




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2007    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2007

על האמת והשקר - מחשבות בעקבות הופעה


כשיצאנו (הנשמה ואני) מההופעה של להקת פונץ'  (כדאי להכנס לקישור ולהבין בדיוק מה זה היה), אתמול בערב, הופעה ששילבה את מוזיקת הרוק שלהם ומדרש יהודי מבוסס עליו.

הייתה לי קצת דרך ללכת עד האוטובוס וקצת זמן לחכות.

 

בהתחלה חזרתי בעיני רוחי למקום ולאנשים.

כן, אחרי שראיתי אותם ב'תמונע' וב'סינדרום' – חללים קטנים עמוסי קהל צעיר, אוהב ונלהב, היה קצת משעשע לראות שם את הקהל שנכנס טיפין טיפין לאולם החדש והאלגנטי – רוב דתי, לא מעט נשים מבוגרות עוטות שביסים שעבורן זוהי 'הרצאת הערב התרבותית שהן הולכות אליה', עוד כמה מידות של קהל צעיר של 'כיפות סרוגות' – בנים ובנות, והמידה הקטנה ביותר של אנשים שהייתי יכולה גם לראות בהופעות המעושנות בפאבים – חלק מהפרצופים אפילו מוכרים לי.

כל אלו ביחד, כולל אותי, מלאנו בערך חצי אולם.

גם הלהקה עצמה נראתה קצת כמו ילדי בר-מצווה נרגשים וחגיגיים, לבושים נקי ויפה, קצת נבוכים,

מרחב שונה מזה שהם רגילים להופיע בו,

קהל שונה , יותר אור מכרגיל, גם הקהל יושב בכסאות, מהוגן וחגיגי.

הרגשתי איך הם מחפשים את מקומם ואת המקום הנכון להביא ממנו את המוזיקה שלהם, גם במקום כזה.

 

אני אחזור להופעה עצמה, אבל שוב אליי, אחריה,

אחרי ששחזרתי את ההופעה המעניינת, עלה בי זכרון משיחה שהייתה לי עם הדרקון, יום לפני ראש השנה, השנה,

אי שם בטיול ערב בדרך מ'בגסו' ל'מקלאוד גנש' (דרמסאלה-הודו).

הדרקון טען שמתוך מדינות המערב, ישראל היא אחת המדינות המנותקות ביותר מהוויה רוחנית, מאמונה, מתרבות שנוגעת במקומות האלו, מנוכחות של הרוח והדת בחיים של 'הרוב החילוני'.

(למזרח, הוא אמר, ובצדק, בכלל אין מה לנסות להשוות שהרי שם האלים והאמונות ספוגים בכל מקום וזמן ואדם, באופן ממש פיזי).

למשל, הוא אמר, ארה"ב נחשבת מקום מאד חילוני, אבל אין נאום של הנשיא ש'אלוהים' לא מוזכר בו באופן מסויים, ואין שכונה שאין בה נוכחות ברורה לקהילות דתיות מסוגים כאלו ואחרים. אפילו היהדות על זרמיה השונים והמגוונים צומחת ופורחת שם הרבה יותר מבארץ, שכאן היא מוגבלת לקהל האורתודוקסי ומאיימת על מי שלא.

אני, כרגיל אצלנו, תפסתי את הצד האופטימי.

ואמרתי שבתור מי שמחוברת, כל חייה אפשר לומר, ליהדות באופנים שונים, אבל מהצד החילוני (שונאת את המילה הזאת) של הסקאלה, אני רואה איך יותר ויותר יש לה מקום ועניין בחברה ובתרבות הישראלית.

איך אנשים כבר לא מרגישים שיש בהכרח חיבור אוטומטי בין קיום הלכה לאפשרות ללמוד, לחוות, למצוא את החיבורים שלהם לטקסטים, לתרבות, לאמונה היהודית. ויותר מזה – יש צמא ועניין ונפתחים הרבה מקומות חדשים שנותנים לצורך הזה מענה ואף מגבירים אותו כתוצאה מהיצע שהם מציעים – החל מקבוצות לימוד בכל הארץ, פסטיבלים, רצון לציין חגים באופן משמעותי או לתת משמעות לטקסי חגים כמו חתונה, בר/בת מצווה וכו'.

וגם, שאם פעם הייתי אומרת שאני עוסקת ביהדות (ובדרך כלל היה צריך להוסיף - לא, אני לא דתיה, אני אפילו קיבוצניקית...), הייתה שם את נימת ההתנצלות וההתכוננות הפנימית שלי למבט שאומר – "חוזרת בתשובה או סתם תמהונית, או אולי שניהם...",

והיום, לעומת זאת,  זה יותר לגיטימי וחלק מהשיח הכללי.

הדרקון לא הסכים איתי. הוא טען שעם כל הכבוד, זה זניח ברמה הכוללת, ובעיקר, שאני רואה את זה כי אני איכשהו מעורבת בזה ומרבית חבריי שייכים איכשהו לעולם הזה, כמו שאם נשפוט על פי חבריו ומכריו – ניתן יהיה לחשוב שישראל היא מרכז בודהיסטי גדול ומפותח.

לא הגענו למסקנה סופית מלבד ההסכמה הברורה שאין לנו כוונה לנהור עם מאות החביירים לבית חב"ד למחרת לחוג את ראש השנה ושאנחנו מעדיפים לאכול את התפוח בדבש שלנו על ברכותיו באופן המתאים לנו. בסוף איכשהו, באופן סמלי זה יצא במסעדה שנמצאת במקדש של הדאלאי למה...

אבל כל המקום הזה (בית אביחי) – עוד מקום שמנסה לחבר ולהביא מהטעם הזה. ובפרט הופעה כזו שפונה לתפר שבין העולמות, גרמו לי לחזור לשאלה הזו –

האם באמת יש שינוי משמעותי פה במקום וביחס לתרבות ורוח ואמונה? האם נוצרה בארץ האפשרות הפתוחה לשלב אותם בחיים ולא להתייחס אליהם רק כמשהו מנותק מהם או ששייך לימים מאד מוגדרים ומבודדים (יום כיפור, פסח, חתונה, מוות...)???

 

יוסי בבליקי, סולן פונץ', פתח אתמול את ההופעה שנקראה 'אמת ושקר' במשפט היפה –

"יש שני סוגי אנשים שפוגעים באמת – אלו שחושבים כי יש בידם את האמת וכל האמת ואלו שחושבים שאין אמת בעולם כלל, לא ברור איזה מזיקים יותר'.

ואני בדיוק לפני כמה ימים חשבתי לעצמי שאם פעם היו כל מיני מדדים אחרים לאנשים שרציתי שיהיו סביבי, היום בראש הרשימה כמעט עומדת מידת האמיתיות של האדם והנאמנות שלו לעצמו, וזה בתנאי שאלו באים עם יכולת הקשבה וכבוד והשתנות.

אז הקשבתי לשירים ולמדרשים על שירי פונץ' שעשה רוני שויקה בהמשך, והחיבורים שהוא מצא מהם לתנ"ך ולתלמוד ולמדרש – הוא בעיקר נגע בנושא של נביאי אמת ושקר ואיך יודעים שהולכים בדרך האמת, ומתי יודעים שלא טעיתי בדרך.

ודוקא בגלל שאני חיה בעולם אמוני מבחינתי אבל לא הילכתי  כלל, כך שהדרך אינה סלולה ומסומנת באותות ברורים –

זו שאלה שכל הזמן אני פוגשת ומקווה להמשיך לפגוש, כי עצם השאלה היא כמו פנס שעוזר לי לחפש.

ואני חושבת שבמידה רבה זו הסיבה שאני אוהבת את הלהקה הזו – להקשיב להם ולראות אותם מופיעים. מעבר למוזיקה הטובה ולמילים הנוגעות, אני מרגישה אצלם את הניסיון להיות אנשי אמת ולהיות נאמנים לעצמם ולהביא את זה בכלי שלהם – שהוא מילים ומנגינה ועמידה על במה. וכשרואים את העיניים של בבליקי כשהוא שר, אי אפשר לחוש שם זיוף.

 

ומה השאלה שמנחה אותכם בדרך?

ואיך אתם יודעים אם אתם על הדרך הנכונה?

 

נכתב על ידי , 2/10/2007 07:18   בקטגוריות דיאלוג, מוזיקה, עם המקורות  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של איתי() ב-27/11/2007 03:29




28,982
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליונת הסלע אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יונת הסלע ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ