לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

יוצאת מארון הקודש


הבלוג של אשתו של אלוהים: על פמיניזם, אקטיביזם, סוציאליזם, זכויות אדם וחווה, פוליטיקה, חברה, תרבות, חינוך, תיקון ושינוי חברתי
כינוי: 

בת: 43





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2008

בוז לאורי גוטליב


 

אני כמעט ולא רואה ערוץ 2 ו-10. צפייה בערורצים האלה מוציאה אותי מדעתי. החדשות נהפכו לבידור. הבידור נהפך לחדשות. לא ראיתי את האח הגדול ולא את מפרץ האהבה. אין לי מושג מה הולך בהישרדות. ריאליטי לא מעניין אותי, את החדשות שלי אני לרוב צורכת בערוץ 1 הממלכתי וב-CNN.

 

על "שבוע סוף" שמעתי באיזו שיחת קולר בלימודים. כולם התחילו להגיד סבבה סבבה, ואני תהיתי מה קורה לעם הזה. בירררתי ואמרו לי שזה מתוכנית טלוויזיה ושככה וככה קוראים לה ושהיא סאטירה. נגיד. אתמול, לפני שיצאתי מהבית להפגנה ממול הקרייה, שמתי להקלטה את שבוע סוף, כדי לראות מה התוכנית הזו שווה, וגם כדי לראות אם באמת ישדרו אותה, למרות "המצב".

 

במעבר חד אני עוברת עכשיו להפגנה - היה בסדר. אנשים התאווררו, צעקו. עמדתי שם והבנתי את תמצית הבעיה של השמאל הישראלי. אין לנו קול אחיד. היו לפחות שלושה מוקדים של רעש. התופים (גימיק חזק בעיניי), היהודים והערבים. כל אחת מהקבוצות משכה לכיוון שלה. התופים רעמו והיו שני מגאפונים. זה לא ממש עבד. השוטרים היו אלימים ומגעילים במיוחד, בעיקר הסמויים שהתגלו אחר כך כשעברו לצד של השוטרים והסתחבקו איתם. לקראת עשר כולנו התחפפנו משם. עלוב. ועדיין, זה היה טוב יותר מאשר להישאר בבית ולקטר מול הטלוויזיה.

 

בחזרה הביתה, קו 10, הנהג לא נכנס לרחוב יפת ועלה לשדרות ירושלים. מה קורה, שאלנו אני ועוד אישה אחת. "קיבלנו הוראה לא להיכנס לרחוב יפת", אמר הנהג. "זורקים שם אבנים על אוטובוסים". השעה כבר הייתה מאוחרת וירדנו בשדרות ירושלים, צעדנו יחד בירידה של רחוב ארליך - כל אחת לביתה. הרחובות היו ריקים מאדם כמעט. כשהתקרבתי לבית ראיתי להק של ניידות משטרה עם הצ'קלקות מופעלות וכל הקומפלט. מלא שוטרים ושוטרות עמדו ליד הניידות. הבטתי בהם משועשעת, אבל התאפקתי לא לומר מלה. הם נשאררו שם ברחוב עוד שעה ארוכה.

 

אחרי המקלחת בדקתי מה היה בשבוע סוף. ובדיוק כשהחדשות נגמרו, אורי גוטליב הופיע על המסך. וכך הוא אמר (העתקתי מלה במלה): "החדשות מעזה לא מפסיקות לזרום ואנחנו בשבוע סוף ממשיכים לעקוב ולהחזיק אצבעות לחיילי צה"ל. את התוכנית שעוד מעט תראו הקלטנו לפני הפעולה ובחרנו לשדר אותה כי כולנו חייבים טיפה של שגרה בכל הבלאגן הזה. ואם אפשר גם לצחוק קצת אז עוד יותר טוב. מערכת שבוע סוף מקדישה את התוכנית לתושבי הדרום בתקווה להעלות חיוך קטן גם בימים קשים כאלה. תיהנו ושיהיה שבוע שקט".

 

בדקתי כמה פעמים שזה מה שהוא אמר כדי לדייק בציטוט. הבוז לאורי גוטליב. מעניין מה אורי גוטליב של "עד כאן" היה אומר על גוטליב של "שבוע סוף". כי ת'אמת, עד אתמול בערב דווקא חיבבתי את גוטליב. עוד מהימים של הדמות הסהרורית שלו מעניין של זמן, דרך שוטטות שמאוד אהבתי, ובטח שהיה כיף לראות אותו בעד כאן. גם יצא לי לראות אותו באיזו הפגנה, לא זוכרת על מה. ואז מגיע הרגע הזה שהוא מקריא את ההודעה הממלכתית עד מיאוס של ערוץ 2. לא נפסיק לצחוק, כן? העיקר שחזיק אצבעות לחיילי צה"ל, ונקדיש את התוכנית לתושבי הדרום (מזל שהוא לא נקב בשמות של היישובים, או אמר התושבים היהודים). "טיפה של שגרה בכל הבלאגן הזה" משמעו, מתברר, תוכנית סאטירית לא מצחיקה בעליל. ראיתי קצת את המשכה. והיא באמת לא מצחיקה. הייתה שם אולי בדיחה אחת טובה: צריך לשים את אהוד ברק בראש החמאס ותוך כמה חודשים החמאס ייהפך ללא רלוונטי - זה באמת רעיון לא רע בכלל.

 

נכתב על ידי , 28/12/2008 10:06   בקטגוריות דת ומדינה  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ליאת ב-5/2/2009 20:40



107,131
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , משפחתי וחיות אחרות , דת
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאשתו של אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אשתו של ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ