לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

MUSIC-ALLEY


נגיעות, טעימות ומעברים מוסיקליים בזמן.
כינוי:  Musicoholic

גיל: 12

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2007

Freedom's just another word for nothing left to lose - Part 1


שלום לכם יקיריי,

 

טוב, אז כמו כל דבר טוב, נראה שגם חופשתי ,שהתאפשרה בזכותה, הסתיימה.

אז קודם כל המון תודה ל- סתוסתו שעשתה פה עבודה נפלאה ואפילו קנתה לבלוג הזה מנוי פרו בשקט בשקט (תודה שוב יא הייטקית אחת!).

אם היא תסכים, אני חושבת להציע לה שותפות בבלוג. (אחרי הכל, היא זאת שקנתה את כל המניות!!!)

 

כפי שהבטחתי, פוסט על ג'ניס ג'ופלין והקשר המאוד מיוחד שיש לי איתה.

 

לא עזרו לי ניסיונותיי הכושלים לקצר את הפוסט- זה היה פשוט בלתי אפשרי. 

עם כל ה- ADDים הסליחה ועם כל הטורחים לקרוא עד הסוף- כנראה שאתם באמת אוהבים את ג'ניס (או אותי).

לנוחיותכם, חילקתי את הפוסט לשלשה חלקים שיתפרסמו ברצף.

 

אני לא יודעת כמה פעמים התחלתי לכתוב את הפוסט על ג'ניס ומחקתי. על אנשים שקרובים לנו הכי קשה לנו לכתוב כי זה אף פעם לא יוצא כמו שאנחנו באמת מתכוונים. כזו היא ג'ניס בשבילי ואני בטוחה שכשאקרא את זה שוב, ארצה למחוק ולכתוב משהו אחר עליה אבל די, עכשיו אני לא מוחקת ומה שיצא- זה מה שיישאר.

 

זה לא הולך להיות פוסט ביוגרפיה על  ג'ניס, גם לא סקירת האלבומים והתפתחותה המוסיקלית. את זה אתם יכולים למצוא בגוגל תוך שנייה.

הפוסט הזה הוא החיבור שלי איתה וכמה קרוב אני מרגישה לאישה שמתה כחודש וחצי לפני שנולדתי.

רק סימני הדרך שהיא הותירה אחריה, הובילו אותי, כעבור שנים ארוכות, באופן מפתיע ואף הזוי הייתי אומרת -  אליי.

 נשמע מוזר, אני יודעת. תנסו בכל זאת להישאר ולנסות להבין.

 

של ווי?


 

Kozmic Blues

 

אני לא יכולה לשים את האצבע בדיוק על הזמן שבו שמעתי את ג'ניס לראשונה כיוון שהיא תמיד הייתה שם, ברקע, עם כל הדודים והדודות. מאוד אהבתי לשמוע את השחרור הזה בקול שלה כשהיא  שרה ואת הצרידות שאהבתי אצל זמרים בכלל ואצלה בפרט.

כמו שהבת של  אלן - המנהל המוסיקלי שלי באפריקה, אמרה לאבא שלה אחרי שהיא שמעה אותי בפעם הראשונה בחדר חזרות: "היא יודעת לצרוח את זה ממש טוב". כך גם אני חושבת על ג'ניס, רק שאצל ג'ניס, להבדיל ממני (קטונתי), הצרחות הם בעצם אקורדים. לא תווים בודדים- אקורדים! תחשבו על זה, זאת יכולת פנומנאלית בעיני.

 

Maybe

 

 

גם לחלק גדול מהילדות שלה התחברתי. היא נולדה וגדלה בפורט ארתור – עיירה קטנה בטקסס. אני נולדתי במדינה קטנה ועיר נידחת בדרום עם טייטל מרשים:"בירת הנגב" - באר-שבע. לא ממש סבלתי שם (מלבד העובדה שאני שונאת מדבר) כי גדלתי בעיקר בתיאטרון ב"ש. העדפתי לברוח למציאות אחרת כל לילה על הבמה מאשר להתמודד עם ההריסות שההורים שלי השאירו אחרי הגירושין ובמהלכם.

חיכיתי בקוצר רוח לרגע שאעוף משם.

 

Interview in Port Arthur -Texas

 

* מתחת לכל ה-giggles , אפשר בקלות להרגיש את הכאב שהיא גוררת איתה מתקופת ההתבגרות שלה. אם תקשיבו לכל הראיון, תשימו לב שהקול שלה נשבר מידי פעם.

 

ג'ניס:

"Texas is OK if you want to settle down and do your own thing quietly, but it's not for outrageous people, and I was always outrageous".

נופס:

גם אני! גם אני!

 

ג'ניס:

I'm one of those regular weird people""

 

נופס:

פזמון חוזר (גם אני! גם אני!)X2

למה את חושבת שציטטתי את האנטר ס. תומפסון בכותרת הבלוג שלי?

When the going gets weird, the Weird turn pro""

 

ג'ניס:

מבריק!

 

נופס:

בהחלט! (וחבל שאני לא חשבתי על זה קודם )

תמסרי לו ד"ש ממני ותשמרי לי מקום טוב על הבר. אגב, נראה לי שאחרי שאמות אחזור לעשן.

 

 Coo Coo

  

גם לסגנון שלה מאוד התחברתי. הסטיילינג שלה קלע בול לטעם שלי (כולל הנוצות בשיער) וקטע מצחיק שאני זוכרת מהילדות שלי זה שאמא שלי חזרה מחו"ל והביאה לי תקליט של ג'ניס. היא אמרה לי "אני לא מכירה את הזמרת הזאת אבל ראיתי איך היא לבושה על העטיפה והייתה לי תחושה שתתחברי לסגנון שלה..."

 

Raise Your Hand

 

עד לכתיבת המחזמר על ג'ניס (ארחיב בהמשך), מעולם לא טרחתי לקרוא על ג'ניס מעבר לביוגרפיה הבסיסית, אך עם השנים גיליתי עוד ועוד קווי דמיון ואני לא מדברת רק על הקול שלנו שאומרים שהוא דומה.

החיבור שלי לג'ניס מגיע דווקא מכאב עמוק מאוד והצורך להקיא אותו החוצה בלי פילטרים. להרגיש ולהקיא ולהרגיש ולהקיא ולהרגיש ולהקיא. ולהרגיש.

והקהל מתרגש כשמקיאים עליו, אך הוא לא טיפש ויודע בדיוק אם דחפת אצבע לגרון כדי לאלץ את זה לצאת או שהרגשת וצברת עד שאת לא יכולה יותר והכל עולה למעלה עד שאי אפשר להחזיק את זה פנימה יותר והוא מתפרץ בעוצמה על הקהל - ונוגע בו.

 

ג'ניס:

"I'm a victim of my own insides. There was a time when I wanted to know everything. I read a lot. I guess you'd say I was pretty intellectual. It's odd, I can't remember when it changed. It used to make me very unhappy, all that feeling. I just didn't know what to do with it. But now I've learned how to make feeling work for me. I'm full of emotion and I want a release, and if you're on stage and if it's really working and you've got the audience with you, it's a oneness you feel. I'm into me, plus they're into me, and everything comes together. You're full of it. I don't know, I just want to feel as much as I can, it's what 'soul' is all about."

 קפקא:

"No people sing with such pure voices as those who live in deepest hell"

 

נופס:

זה פוסט על ג'ניס, מה אתה מתערב?

 

אני מסכימה עם דברייך ברמת העיקרון. גם לואיז ארמסטרונג אמר משהו דומה, אך לא הייתי ממהרת לעשות הכללות, יש גם יוצאי דופן. (סתאאם, אני מנסה להיות  פוליטקלי קורקט לשנייה....פליז דו קונטיניו דיר.)

 

ג'ניס:

"People, whether they know it or not, like their blues singers miserable. They like their blues singers to die afterwards."

נופס:

You're such a drama queen my love!

ג'ניס בייבי, את לא חושבת שלקחת את זה אה ביט טו פאר? לסיים את הקריירה המוסיקלית שלך בגיל 27 נשמע לי דרמטי מידי. לא סיימתי אפילו את ה-30 למותו של הנדריקס. אז נניח שהם אוהבים שהזמרת שלהם מתה בסוף, סו פאקינג וואט?!

 

ג'ניס:

"You're supposed to be doin' an article on me… Fuck reality!"

נופס:

LOL!!!

אר יו פור ריל?

 

ג'ניס:

"I was the same chick, because I've been her forever, and I know her, and she ain't no star: she's lonely, or she's good at something. I have to get undressed after the show, my clothes are ruined, my heels are run through, my underwear is ripped, my body's strained from my clothes, my hair's stringy, I got a headache and I got to go home, and I'm lonely, and my clothes are all fucked up, my shoes have come apart, and I'm pleading with my road manager to please give me a ride home, please, please, just so I can take these fuckin' clothes off, and that ain't no star, man, that’s just a person."

 

Down On Me

 

 

Nophs ל- Music Alley

 

 

המשך יבוא...

 


מומלץ!!!מומלץ!!!מומלץ!!! (פינה חדשה שהמצאתי כרגע)

 

חדשות טריות וחמות מהתנור שהגיעו אלי ממש ברגעים אלו:

 

אתר מוסיקלי חדש ונפלא עלה לאוויר. זה הבייבי של מיטקה, שפנה אלי לפני מספר חודשים כדי להציע לי להיות אחת מצוות העורכים (כל אחד יכול להיות DJ!!!). הייתי חייבת לשמור על זה בסוד, אבל עכשיו  זה אופישל - אז כנסו בהמוניכם, הירשמו, חברו את האינפוזיה המוסיקלית, והפיצו לכולם!

מיטקה דארלינג, המונת'לפים בהצלחה!!!

 

נכתב על ידי Musicoholic , 9/1/2007 08:59  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMusicoholic אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Musicoholic ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ