לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

יומני אלפוחרה


מכחול הזמן מצייר את עור הלב
Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ·ֳ¥ֳ¬ֳ ֳ¢`. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

תְּמוּנָע מְרַצֶּדֶת


אֲנִי מְצַלֵּם

שֶׁלֹּא כְּמַעֲשֶׂה קוֹלָאז' -

רוֹעֵם בִּי הַכֹּל,

תְּזָזִיתִי וּמְרַצֵּד.

בְּמַאֲמַצִּים

אֲנִי בּוֹחֵר תְּמוּנוֹת וּמַשְׁתִּיק אֶת תְּנוּעָתָן

עַד שֶׁהֵן מַבִּיטוֹת בִּי -

שֶׁשָּׁקַט לָרֶגַע,

לְרֶגַע.

 

* * *

רגע עם יעלת הרים פירינאית

 






נכתב על ידי , 1/2/2013 18:28   בקטגוריות ימים אחרים, קולאג'  
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-6/2/2013 11:22
 



קשב הקיץ בהרים


(בחינם, ניתן להקליק על כל תמונה...)

...

השכמתי מוקדם לספוג את צבעי היום העולה ולחוות את קן החסידה על רקע שונה.  ידעתי שהיום יהיה אחר, האדמה תיגע בי.  קן אחד מתוך 45,000 קיני חסידות שיש בחבל הארץ הזה.  ואני לא הקדשתי סידרה לציפור המופלאה הזו.


 

רק להקשיב לנקישת מקור החסידות של קהילה שלמה עושה מיני חידודים בלב ובעור.   הנה בדרך מצאתי קהילת חסידות אופיינית.  הן מעדיפות לקנן בעיקר בחורבות וצריחי כנסיות.  אמירה מעניינת...


 

התקרבתי וכוֹס החורבות הציץ אלי מפינת החורבה.  נראה שזו הפינה הקבועה שלו. אף חסידה לא בנתה קן סמוך לפינתו.



 

הכוֹס העלה בי את חווית המסתור שוב, מבהיר לי כמה קשה לי לצלם מתוך מסתור.  כמו ילד, אני משתעמם מהר אחרי שהבנתי את הרעיון.  לאחר דקות ספורות נגמרת לי חוויית הצלם המקצועי, ואני מבקש את החופש שבי.  את המגע הבלתי אמצעי עם הסביבה, עם רחש העשבים והעלים תחת נעליי והענפים שמלטפים את ידי ופני.  אני מבקש את המצלמה הלאחושבת, אלא מרגישה את ליבי הלוחש.

 

בוקר וקר כלכך בהרים, מחצית יוני וקר ורוח.  בהרים הקיץ נושב גם ברוח הקרה,  מתערבבים בו גוונים של אביב עם חומים-צהובים של קיץ.  אלה צבעי קיץ הרריים שמאפשרים ליהנות ממנו בלי לעלות על מוקד החום המהביל.  בוקר וסנונית הרפתות כבר עסוקה בסיום בניית הקן שלה.  שמחתי כלכך שהיא הסכימה להיכנס למסגרת המצלמה.  בדרך כלל, אני זוכה רק בקצה זנבה הגאה...  נראה שהבוקר אני זוכה מכל טוב הקיץ שבהרים.


 

מצאתי מקום מזמין ורך ונשכבתי על המצע החומזהב, מתגלגל לספוג את החום שעלה מהאדמה.  מבקש גם בעיניים את החום מסביבי.  נפלא.  קלטתי שאני יכול לצלם מגובה אפס.  מהרום של הלב שנוגע באדמה הזהובה.  יכולתי ממקומי לספוג את צבעי הכחול-סגול של ארטישוק הבר.  הוא עדיין לא נפתח במלואו וכבר מדגיש את יופיו על רקע גווני החום שמשתלטים גם על הקיץ ההררי.



 

השקט שבי התמזג עם השקט של עשבי הקיץ הרוחשים ברוח.  זרעי קיץ ראשונים כבר התרוקנו והרוח נשאם לאביב הבא, מסמנים לגווני הזהב לצבוע את האדמה החמה.


 

חובה קטנה (לא להתבלבל, היא עדיין גבוהה - כחצי מטר) חלפה בתוך שלל כתרי הזהב של צמחי הקיץ.  מרימה ראש חששני – היא אף פעם לא נינוחה, אך תמיד היא נפלאה!  הרגשתי את עיניי מתמלאות שמחה, מכילות אותה ואת כל אשר סביב.



 

בתוך השקט הזה הרעמתי בקליק, ומתוך המצע הזהוב התרוממה דוכיפת ממצוד תולעי הבוקר ועדיין הצלחתי ללכוד את יופייה בתנועה קדימה.  אני אוהב את הרקע החומזהוב של העולם סביבי.  היא כלכך יפה, צבעיה מזמרים אליי.


 

ביקשתי שלא להקליק את מנוחת הציפורים והחלפתי מצלמה שמתאפיינת גם באפשרות להחליף את הקליק המכני באלקטרוני.  בניחותא התגלגלתי לצידי השני, ומולי בתוך סבך הענפים ירגזית מצוייה בפתח קינה, מביטה אלי בסקרנות.  ליבי התרחב משמחה.  הן בדרך כלל ביישניות ופחדניות.  והנה זו מקוששת ומנקה את סביב קינה ממש מולי, מאפשרת לי לצבור שקט.  הייתי כלכך שקט שחשתי שהשקט והקשב נשפכים לתוכי.  ממלאים...

 

 

נאחזתי הבוקר בקשב הקיץ שבהרים.



נכתב על ידי , 22/6/2012 01:16   בקטגוריות מקלעת אור, קולאג', לְשַׁבָּת  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-4/7/2012 23:11
 



רסיסי מופע


עדיין לא כתבתי על צילום, רק בתגובות.

ברגיל, אני מהלך עם מצלמה או שתיים עלי, לאט.

לאט וחשוף לרסיסים של חוויות.

נותן להם לבעור על עורי, להאיט אותי.

בכדי להעיר את החשיפה שבי.

להאירה ממני.

 

והפעם לא כך היה.

סדנה נושאת אופי אחר.

המשתתפים האחרים באו להראות כי הגודל כן קובע.

להפיק את התמונה הטובה ביותר.

רק מלהביט בחצובות שלהם, עבר בי פחד חוסר היכולת, שלא לדבר מה חלף בי למראה עדשה באורך 80 ס"מ ובמשקל של כ- 2 ק"ג.

המצלמה שלי נהייתה עוּבּר ליד שלהם.  החצובה שלי הקטנה בכדי לצאת ידי חובת הצטיידות לסדנה, העליבה את הציוד שלהם.

ציפור אחרת הייתי שם, שדוברת את שפתם, אך עם מבטא אקזוטי.

אך עם דבר אחד כן באתי ובכמויות, אהבתי לטבע ולציפורים.

המדריך, רוּבּן, חש את אהבתי לציפורים ונצמד אלי.

התעניין ושאל ורצה לחוות את האור שבא ממני.

 

נכנסתי למסתור, התארגנתי עם המזון והשתייה והסתדרתי, מביט וצופה לסביבה.

מידי פעם חיברתי את המצלמה לחצובה בכדי להרפות את שרירי הידיים.

ושוב, ממתין וצופה ומצלם ומכייל את הציוד, וכותב פסוקים שאולי ינבטו לשירים.

 

חשבתי שהפעם לא יהיו בי רסיסים, כי הרסיסים נוצרים ובאים ויוצאים ממני, כגנרטור, כאשר אני צועד.

הפעם ישבתי שעות במסתור בסוף העולם שמאלה, בקרחת יער אלונים על הר עם רוח מקפיאה.

שעות של המתנה וצילום, כפי שאפשר לראות את עיני המציצות אל רוּבּן מהמסתור.

המסתור הוא דמוי אוהל עם הסוואה ומצויד ברצועות ורוכסנים לרוב, לייצוב ציוד הצילום.



 

באותו אחרצהריים ארוך חיפשתי את העקעק התכול.  ציפור שיר ביישנית ורגזנית באורך של כ- 35 ס"מ שכ- 20 ס"מ הם זנב תכלכל בעל גוון משתנה באור.  ציפור שמסתירה תעלומה בתפוצתה.  הציפור הזו נמצאת באירופה רק במערב ספרד ובחלק מפורטוגל.  אוכלוסיה נוספת של העקעק התכול ניתן למצוא רק בסין וביפן.  בין לבין, אין זכר לציפור היפה הזו.  חוקרים בעבר העלו את הסברה הלא מלאה שזה מעשה ידיו של מרקו פולו, והוא שהביאה במאה ה- 13 לאירופה.  אך למה דווקא לחצי האי האיברי?  בדיקות גנטיות העלו שההפרדה בין שתי האוכלוסיות התרחשה זמן רב לפני תקופת מרקו פולו.  ועדיין אין פתרון לחידת ההפרדה...

 

עוד אני ממתין וקורא וכותב, הן התחילו להגיע. בתחילה רחוק יחסית, 50 עד 100 מטר מהמסתור.  מאוד חוששות, וכנראה שגם אני שהתרגשתי, הזזתי את כל המסתור והייתי עבורן כדוב מסתער, והן לא העזו להתקרב.  ככל שנרגעתי ונעתי בלחישות איטיות, הן הלכו והתקרבו.

 

אחרי שעתיים  הן כבר הגיעו לעץ האלון שמולו התמקמתי, ממתין להן במסתור.

הכול נראה כמופע מאורגן, תמונה אחרי תמונה, ציפור נכנסת אחרי שחברתה סיימה ויצאה.

ראשונה הציצה מעבר למסך הבימאית שכנראה ארגנה את כל המופע.

(ניתן להקליק על התמונות בכדי להתקרב...)

 

 

הבימאית נעלמה וללא התראה הופיעה המספרת ובקול גדול מתחה כנפיים כמלוא יכולתה ונשאה קולה בשירה מהירה, מתקרבת ומתרחקת ולאיטה מתרככת. 


 

כמעט במקביל, הופיעו שני הרקדנים הראשיים שנתנו מופע מרהיב של ריקוד בשניים, לצלילי הציפור הראשונה.


 

אך הציפור, כציפורים, המאמץ הגדול הביא לה צורך לפרוק מטענים מיותרים, אפילו אם השירה עדיין בפיה – או אולי זו עדות לסיפוקים מיידיים, או סתם חוש הומור של ציפורים.




ביקשתי שלא יסתיים לעולם, אך הנה הופיעה שוב הבימאית והשתחווה בתודה להיותי קהל מבין ושקט כלכך...


 

חלפו להן דקות החסד והציפורים סיימו ועפו לדרכן...

רוּבּן הופיע בכדי לאסוף אותי ושאל על האור.

הסתבר שגם כאן הצלחתי לצעוד כמה צעדים ולאסוף כמה רסיסים.

נכתב על ידי , 14/6/2012 18:07   בקטגוריות קולאג', מקלעת אור  
50 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-23/6/2012 00:37
 



סיפורו של קולאז'


אתם כבר יודעים את אהבתי הרבה לציפורים ועל חלקן המרכזי בחיי בשנים האחרונות. ומעשה שהיה, כך הווה. במסע הראשון שלי לאפריקה, ידידה הזמינה אותי לתערוכת בּוּלאות שהיא הייתה מהמציגים בה. לצידי האולם המרכזי היו דוכני בולאות ממדינות שכנות לדרומאפריקה. בין הדוכנים, בלטה הנוכחות הצבעונית של בולי בוטסוואנה שהציגה על בוליה בעיקר את הציפור הלאומית שלה, הַכָּחָל הלילכי (Lilac-breasted Roller) שכבר הוצג אצלי לא אחת. ציפור רבת גוונים יפהפהיה. תותי-פרוּטי של הציפורים.

גם לפני זה אהבתי ציפורים, אך אחרי התערוכה הזו התחלתי יוצא לטיולים לחפש ציפורים, בישראל, בספרד ובמדינות אפריקה הדרומית. כ- 700 מיני ציפורים מונה המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל. במדינות הדרום של יבשת אפריקה מתקיימים להם בנחת כ- 1000 מיני ציפורים. כמות עצומה לכל הדעות. עד היום תיעדתי בערך כ- 350 מיני ציפורים והדרך עדיין ארוכה ומתגמלת עד מאוד. אך כיאה לאהבת נעורים, אני זוכר חסד לכָּחָל הלילכי היפהפה שפתח לפני את הדלת לעולם הרבגוני והרב מימדי של הציפורים.

אני חש שנבנה בינינו קשר אינטימי. הן אולי לא יודעות על קיום הקשר הזה בינינו, אך אני מנהל אותו מכיווני. לעיתים אני פוגש ציפור אשר נדמה לי שאני מזהה במבטה זיק של היכרות, או כך אני בוחר להאמין. שעות אחר הצהריים המאוחרות הוא הזמן הטוב לקבוע דייט עם ציפורי הַכָּחָל (Rollers). בשעות אלה, ציפורים שניזונות מחרקים נאספות סביב הכבישים מרוצפי האספלט. האוויר בסביבת האספלט חם יותר ומושך לסביבתו חרקים בכמויות עצומות. הרבה סנוניות ועפרונים נאספים אז ומציגים תרגילי אווירובטיקה מרהיבים, תוך כדי סעודת הערבית. ציפורי כָּחָל רבות נאספות גם הן ומסמנות את הדרכים בנוכחותן על שיחים, עצים וחוטי החשמל. לטעמי, ציפורי הַכָּחָל עולות על כולן בססגוניות ובתרגילי הגלגול שלהן באוויר.

במשך השנים הלכה וגדלה ספרית ציפורי הכחל שלי ועתה היא כוללת ארבעה מינים מתוך החמישה שמצויים באפריקה. בישראל ובאירופה נמצא רק אחד מהחמישה והוא הַכָּחָל המצוי (האירופי). בעזרתה האדיבה של תוכנת Picasa אני מביא לכם קולאז' של ארבעת מיני הַכָּחָל שבאמתחתי.

לא הרבה תמונות, אך הן מספרות לי על שעות רבות של ציפייה ואהבה.
על פיתוח סבלנות, על לימוד להישקט, להקשיב.

מקווה שתיהנו, שבת שלום

נכתב על ידי , 16/4/2010 20:12   בקטגוריות גלויות מאפריקה, קולאג'  
38 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-20/4/2010 22:52
 



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 40 פלוס , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשדות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שדות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ