לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

יומני אלפוחרה


מכחול הזמן מצייר את עור הלב
Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ©ֳ®ֳ©ֳ­ ֳ ֳ§ֳ¸ֳ©ֳ­. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

טַעַם שֶׁל פַּעַם


מוּל הַמִּנְזָר הִבַּטְתִּי בָּךְ,

מִבַּעַד לִכְתֵפֵךְ.

כְּשָׁנָה תְּמִימָה נָבַרְתִּי

דֶּרֶךְ שִׁכְבוֹת מִלִּים שֶׁהִסְתִּירוּ

אֵת לֹבֶן רַכּוּתָהּ,

בְּטַעַם שֶׁל פַּעַם.

 

עַתָּה, מִבַּעַד לְסוֹרָגִים

אֲנִי כּוֹתֵב

הַזְמָנָה לָפוּשׁ בְּתוֹךְ שָׁדֵךְ

לִינֹק מְעַט לְשַׁד עֲצַמוֹת

שֶׁאֲנִי זָקוּק לוֹ בַּיָּמִים הָאֵלֶּה

יוֹתֵר מִכָּל,

כַּטַּעַם שֶׁל פַּעַם.



מתוך המופע La Pepa של Sara Baras, יולי 2013

נכתב על ידי , 12/8/2013 19:48   בקטגוריות ימים אחרים  
100 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-4/10/2013 15:16
 



מֵקִיץ


יָרֵחַ מָלֵא

דּוֹחֵק אוֹתִי מִשֵּׁפֶל

כְּצֵל פִּנָּה חָשׁוּךְ

 

חֲרוּזֵי תְּפִלָּה הֵאִירוּ

שָׁמַיִם מַבְטִיחִים

 

חלקי ארגו - ספינת הארגונאוטים ששטה בשביל החלב

נכתב על ידי , 5/8/2013 18:04   בקטגוריות ימים אחרים  
62 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-7/9/2013 17:17
 



תְּמוּנָע מְרַצֶּדֶת


אֲנִי מְצַלֵּם

שֶׁלֹּא כְּמַעֲשֶׂה קוֹלָאז' -

רוֹעֵם בִּי הַכֹּל,

תְּזָזִיתִי וּמְרַצֵּד.

בְּמַאֲמַצִּים

אֲנִי בּוֹחֵר תְּמוּנוֹת וּמַשְׁתִּיק אֶת תְּנוּעָתָן

עַד שֶׁהֵן מַבִּיטוֹת בִּי -

שֶׁשָּׁקַט לָרֶגַע,

לְרֶגַע.

 

* * *

רגע עם יעלת הרים פירינאית

 






נכתב על ידי , 1/2/2013 18:28   בקטגוריות ימים אחרים, קולאג'  
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-6/2/2013 11:22
 



כיפור ספקות


לא, היא איננה פשוטה התקופה שאני עובר.  ובכלזאת,  ללא אמירה לקראת יום הכיפור איני פטור.

אנסה לכתוב הרהור על הכיפור האישי שלי מול עצמי השנה. 

 

לפני יובלות (שלוש שנים) כך כתבתי: "ואפשר גם ממשרדו של רואהחשבון לשלוח מחשבה מתוקה שתחצה אוקיינוסים."

 

שלוש שנים עברו מאז, ועתה אני שרוי במעין משרד של שמאי, עם רגליים מתפקדות לסירוגין, מקרטעות.

אני מביט לרגלי הפלמנקו הצעירות, וכבתעתוע רואה את שבר המים ברגליי שלי.


 

אך גם היום, עדיין מרגיש שגם ממעמקי המקום הזה אני יכול לשלוח מחשבה מתוקה שתחצה אוקיינוסים.

 

האפשרות הזו מאירה את החדר בו אני נמצא ומשמחת אותי מאוד מאוד, בעיקר בימים האלה של לפני יום כיפור.

המחשבה הזו מפשיטה את המחשבות המכפרות של הימים האלה.

היא מאפשרת לי להביט אל הספקות שחלחלו פנימה השנה ובשנים קודמות.

 

אני שולח יד למעמקי נפשי ומעלה כמה ספקות בצבע לא מוכר.

אני מביט בספקה אחת והיא מביטה בי, נותנת לי מקום להכיר אותה.

היא הרי מכירה אותי, חודשים היא חייתה בי.  עתה יש לי הזכות להכיר אותה.

במשך הימים שיבואו אלמד להכיל את הספקה וכך היא תהפוך למשהו וודאי שיוכל להיות חלק מהבניין שהוא אני.

 

אני לומד שלא לחפש פתרונות מיידיים מפולפלים לספקות ולניכור שרוחשים בנפש פנימה.

נותן להם מקום מולי למען נלמד להכיר אחד את השני.

למען אכפר את ספקותיי וניכוריי.


לילנית (Diego de Noche)

 

על שיח הלילנית הופיע פרח בצבע היין בתפרחת פרחים צהובים.

הוא נתן ביטוי גנטי לאפשרויות הגלומות במעמקי הפרח הצהוב.

נפלא איך שני הפרחים מתקיימים בחן האחד לצד השני,  ללא כל ספק.

 

 

גמר חתימה טוב לכם חבריי היקרים ולכל בני ממשפחותיכם.

נכתב על ידי , 24/9/2012 14:32   בקטגוריות ימים אחרים, נפש ונשמה  
63 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-8/11/2012 09:47
 



חִיּוּכִים א' ב'


א'

שֶׁהַחִיּוּךְ לִפְעָמִים

כְּמוֹ הַסְּנוּנִית

שֶׁבָּאָה תָּמִיד

וְלִפְעָמִים לֹא

 

ב'

אֲפִילוּ שֶׁהַחִיּוּךְ לִפְעָמִים

כְּמוֹ הַסְּנוּנִית

שֶׁבָּאָה תָּמִיד

וְלִפְעָמִים לֹא -

 

אֲפִילוּ אָז

אֲנִי מְאַהֵב

אוֹתִי

 

תָּמִיד



נכתב על ידי , 19/7/2012 14:31   בקטגוריות ימים אחרים, געגועים  
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-24/7/2012 13:33
 



רפרוף כנפי דרורה


חג המולד קרב ובא ואני הייתי עסוק בגופי שמעד.

לא, לא עכשיו, עכשיו אני דווקא מתאושש בצעדים מדודים.

בשבוע שעבר המערכות קרסו פה ושם, עברו לעבוד על מנוע רזרבי.

ממש לא זמן טוב בשנה.  כי בתקופה זו האורחים מגיעים ממחוזות הצפון הקפואים אלינו הדרומיים, רוויי השמש.  הכל יחסית ובערבון מוגבל.

ואני, במקום לטרוח ולארח ולבשל עסוק הייתי בלא להרגיש טוב.

דווקא מצא חן בעיניי שלא לעמול למען האחרים ולהתרכז בשיקום העצמי.

 

במסגרת מחלקת השיקום, בין סופת גשם אחת לשנייה, כאשר הרוחות שכחו, התעטפתי בשמיכת צמר עבה והעברתי את מרכז חיי לפאטיו.

עם המחשב, הספרים והמצלמה.

עוד לפני שחידשתי את האוכל לציפורים מזדמנות, הן הגיעו.

בעיקר דרורים.

דווקא הציפור הזו שנוטים שלא להתייחס אליה מפתחת איתי קשרים.

יש ביניהן כבר שלא חוששות לאכול מכף ידי, או לכרסם סיבים מזינים מהסוודר שלי.



 

הן ממושמעות הדרורים, קשובות לכל הוראה של הזכר התורן.  אצלנו, הוא נוהג לשבת על ענף הרדוף הנחלים.

גבוה מכולן וממני הוא מתצפת, מוודא שלא יאונה כל רע לאהובותיו.

בהינף כנף שלו וכולן מתעופפות, רק בכדי לשוב כעבור דקות ספורות.

 

תמיד יש את זו חסרת המנוחה משום עודף תשומת הלב של הזכר המתצפת.

לא שקטה ובניגוד לשאר חברותיה המקפצות ומנתרות, היא מתעופפת בחוסר שקט מקצה לקצה, מבקשת מעט שקט מהטרדן...

 

כלכך יפה היא ברפרוף כנפיה.  ופגיעה כלכך...


 

נכתב על ידי , 22/12/2010 21:03   בקטגוריות ימים אחרים  
64 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-6/2/2011 17:35
 



לַיְלָה בֶּאֱלוּל


אֱלוּל כְּבָר כָּאן מְנַשֵּׁק
בִּרְכַּיִם וְגוּף וּשְׂפָתַיִם גַּם כֵּן.
זוֹ וֶנוּס שֶׁכּוֹרָה בּוֹ חֵשֶׁק
לְהַשְׁכִּיחַ אֶת אָב הַמִּזְדַּקֵּן.

רֹאשׁוֹ רָכוּן מַבִּיט
בְּגַלִּים מִשְׁתַּקְּפִים מִמֶּנּוּ.
אֶת עֵינָיו הוּא מֵלִיט
מִתִּקְווֹת שֶׁזָּקְנוּ.

עַתָּה הוּא חוֹלֵם אֶת תִּשְׁרֵי
עַל הַר שֶׁבַּכּוֹכָבִים נוֹגֵעַ,
שָׁם יָשׁוּב וְיִבָּרֵא.

וַעֲדַיִן כָּאן, אֱלוּל הַיָּגֵעַ
מְשַׂרְטֵט יָרֵחַ דַּק וְגֵאֶה,
שֶׁרוֹאֶה אֶת מִלּוּאוֹ מִתְגַּעְגֵּעַ.

נכתב על ידי , 16/8/2010 13:23   בקטגוריות ימים אחרים, נפש ונשמה  
58 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-6/8/2013 13:38
 



חלונות שציירתי


יצאתי לבר בכדי להביט החוצה. לראות מתוך בועת מיזוג האוויר את החוץ שכאילו מפנה לי גב. אני שקוף כליצן מאופר באבק חיי. אחר כך שבתי הביתה והכול נראה באמת דהוי מאוד. כל ימי אני משרטט חלונות, שיבקע אור אל חדריי. אחרכך אני מסתיר את החלונות מפני האור, צד אותו לצרכיי, למרכולת ביתי וגופי. כאשר אני מביט הבוקר בחדרים אני מבין שהרבה תועלת כרגע אין בחלונות שציירתי. הכל התכסה באבק השיפוצים. הצבעים מביטים בי דהויים, מזהים אותי, כמוני. עתה אני יודע שאבק כיסה אותי. השיפוץ התקין מראות מאובקות לכל אשר אני מביט. רק הפער שבין הגוף לרוח ברור כלכך, חריף על לשוני. אני חש נמתח בתנועה המנוגדת של גוף ורוח. נשכבתי במיטה לחוש את העונג בלכאוב במיטה המוכרת.

נכתב על ידי , 10/7/2010 12:28   בקטגוריות ימים אחרים  
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-12/7/2010 11:38
 



בימים אלה


הימים סתומים לי, מציבים שאלות ואני מגייס את אי התשובות שבי, לקבל את שבא. לא להתרגל לקשיים, אלא להביט אליהם מהמקום שאני נמצא בו יחסית לאחרים. האחרים יש להם קשיים כלכך רבים ממני. בימים כתיקונם, אנשים לא קרואים אינם מגיעים לבית ואיני נוגע במקומות רחוקים ממני מלאי סבל. אך הימים כאן אינם כתיקונם. ספרד קופאת ומוצפת. כמחצית מהמדינה מוכת אסונות טבע. אנשים רבים מאבדים את כל שהיה מגלי מים ובוץ, או מלילות סופה שקרעו וריסקו גבעות ובתים של אנשים. של חיים. כתמיד, פני האנשים דרומה, ובדרכם הם צדים שמות וכתובות של אנשים ללינה חפוזה, או לשהייה ארוכה יותר, להירפא מעט ממוראות הימים. להתחזק. פליטים של עולם מודרני. גם בביתי יש מתייצבים עם מכתבי הפנייה. נוגעים בי פליטי חיים. היום ראיתי בפאטיו איש אחד מאכיל מכף ידו את אדום החזה שסימן את ביתנו כטריטוריית החיים שלו. מזכיר ימים אחרים, בהרים. שם אנשים כאדום החזה, היו מצלצלים בשבילים עם הסכין והכף התלויים להם בחגורה. אני זוכר שניסיתי בהתחלה ללמוד את פשר האנשים האלה. אנתרופולוג הררי. כתבתי הרבה רשימות. חשבתי. גם את הסיבות של אדום החזה ניסיתי להבין. מדוע הוא מצייץ ומראה לי בגאוותנות את מה שלא ניתן להסיר מזנבו. אף פעם לא הבנתי איך הפירורים האלה דבוקים לזנב המקפץ שלו. גאוותן. לא מסביר. בסוף הבנתי שאין מה להסביר. כאשר הגיעו אנשי ההרים בפעם הראשונה לביתנו לא הבנתי את הטקס. הם התקרבו, מודיעים בצלצולי הכף והסכין על בואם. אנשים זרים שכל קירבתם התבטאה שנקלעו לקראת חשיכה, דווקא לדלת ביתנו. בהרים, אין משאירים זרים בלילה בחוץ ובטח שלא על קיבה ריקה. אחרי שיאכלו אם ירצו ימשיכו. בדרך כלל אחרי הארוחה, הם היו פורשים שמיכה באחת הפינות ושוקעים בשינה. הכול היה מלא קודים סתומים, לא מובן. טקס שנכתב ונערך ושוכלל במשך מאות שנים. האיש יורד מהפרידה שלו, מפרק את השמיכה הקשורה וניגש למים לשטוף את הכף והסכין. אחד מבני הבית עוקב אחריו עד שהוא לוכד את מבטו ומזמין אותו. האורח מתקרב אל תוך חיבוק חתום בנשיקות לחיים וכבר הוא בחום העוטף שבחדר האורחים. אני צופה בטקס הלא מובן, מנסה לשווא לאתר את נקודות הקירבה של אנשים זרים. תוך דקות שיחה בטלה קולחת, על צייד ועופות השמים ומזג האוויר. עוד סימנים לא ברורים. בסכין בוצעים פרוסות עבות של לחם וגבינה קשה ושוטפים ביין אדום. כאשר שעת הארוחה מגיעה מוגשת לשולחן האוכל שבמרכז החדר קערה גדולה עם אורז ומיני בשר ועוף - פאייה הררית. כולם מתיישבים סביב השולחן. באמצעות הכף הפרטית, כל אחד מהסועדים מסמן לעצמו בקערה משולש פאייה, כראות ליבו. יין נמזג לכוסות ונלגם. שקט, אף אחד לא מדבר. כולם עסוקים בלהעמיס כפות גדושות פאייה משביעה אל תוך הקיבה. האורחים מקפידים שלא לפגוע במשולשי הטריטוריה שאותם סימנו בקערה השכנים. כל אחד והכף שלו. בסיום האורחים מקנחים את הכף ומצמידים אותה לחגורה לצד הסכין. הבטתי מכושף למראה, לא מבין. אחרכך הייתי מחפש אחרי צלילי ההולכים בהרים. כל אחד וכף האכילה המיוחדת לו עם הצליל האופייני רק לה. כל אחד קשור אל השריטות שבה כמו הפירורים בזנבו המקפץ של אדום החזה. חיים שלמים צמודים לצלילים העולים בשבילים בהרים. האנשים בבית שונים. צלילי חייהם שקטים מאוד עתה. מנסים לשרוד את הימים.


אדום החזה
נכתב על ידי , 12/3/2010 19:38   בקטגוריות ימים אחרים  
54 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-15/3/2010 11:27
 



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 40 פלוס , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשדות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שדות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ