לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

יומני אלפוחרה


מכחול הזמן מצייר את עור הלב
Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2016    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2016

סופרמון, ההצגה ממשיכה


וכך היה ההמשך, סיפור שהסתיים בחסד ירחי שמהיקום (ולא אומר שמימי.)

כלכך הרבה שנים שהוא סייע בי למצוא את החוטים שבי.

בלילה הראשון העננים חסמו מבעדו להגיע לידי הסדקים הסמויים להאיר אותי.

נזכרתי בפיסיקה הפשוטה, כי מה שזורח למעלה חייב גם לרדת.

אזרתי את מעיל הצפון והעזתי ועליתי לגג הקפוא לצפות בשקיעת הסופרחבר שבי.

זכיתי באור ראשון של בוקר לצפות בשחפים מתעופפים לנמל לעסקי ארוחת הבוקר שלהם.

ידעתי כי סבלנותי תצליח לבסוף להאיר אחד או שניים מול אור הירח.

כמה השתלמה הסבלנות.

נגעו לליבי השחפים על רקע הירח המאיר מול הסיירה נוודה, שזוכים עם אור ראשון לגוונים המיוחדים שלהם.



 

המתנתי שוב והלאה והתחממתי לאורות ראשונים של זריחת שמש ולגווני הסיירה המשתנים מול עיניי המתקסמות.

ואז הגיע הרגע שהסופרמון נשק להרים.  היה כבר אחרי זריחה, ובכל זאת הלב נרעד מהגודל וממושלמות הנשיקה.  ירדתי למטה לכוס הרויבוש המהביל שהכנתי לי.  מראה ייחודי שלא אשכח זמן רב.

סופרמון!!



 

עוד עסקתי במשך היום בזה ובזה.  ניסיתי לכתוב, אך המראה היה גדול והתמלאתי באור גדול ורב.  גם ענייני שיניים לא עצרו ממני לרדת לים והמתין לזריחה הבאה של הסופרמון.  מקריאה, ידעתי כי גודלו יהיה קטן רק בשבר אחוז ודווקא בוהקו יגדל עוד יותר.  עמדתי מול המקום שידעתי כי יופיע.  מצפה ויודע כי מופעו יאחר, עד שיתרומם מעל הסיירה נוודה.  הוא הופיע טיפין טיפין וליבי רעד ולא נשם חליפות.  כנראה שכך חשו הפגאנים כאשר ראו מראה דומה. ואז הוא הופיע במלוא הדרו.  הצבע היה בלתי אפשרי. והבוהק כמעט מסנוור משום גודלו.  כמעט היה בלתי אפשר להכיל את המראה.  כך אני חשתי.

מאוהב, אפילו שידעתי שאני לא יחיד וגם לא מיוחד.  אך כן ידעתי שהוא מעורר בי חוטים סמויים מהעין אל נפשי.



 

*כל הצילומים ממצלמה נישאת ידנית

נכתב על ידי , 16/11/2016 22:11  
52 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-24/11/2016 11:37
 



קצת לפני, כקדימון


מעשה שהיה כך היה, ב – 26 בינואר, 1948, עוד ימים לפני שנולדתי הוא הופיע במלוא זוהרו - 14 אחוזים גדול יותר מכפי שהוא בדרך כלל מופיע במילואו ו-30 אחוזים בהיר יותר.

מחר ב- 14 בנובמבר שנה זו, שוב יופיע הסופרמון הזה לענגנו.  לאוהבים ולחיבוקים.

הכיף בעיצומו, לפחות שלי, המכור לירח כבר עשרות שנים.

ראו הוזהרתם! במופע כזה לא נזכה מפאת הגיל או ההזדמנות, עד ל - 25 בנובמבר, 2034.

מופע אחד כל 86 שנים.  הוא באמת חושב שהוא משהו!

אז בידקו בדוד גוגל הטוב מתי הירח אמור לעלות במילואו המופלא מחר, וצאו מחובקים ליהנות.

 

יצאתי היום כדי לחוות את הקדימון והיה מחזה יפהפה.

למרות שכאן השמש שוקעת במאוחר וגם אני קצת התבלבלתי בזמן.  ובכל זאת משהו יצא והנה הוא לפניכם.

הירח היה כבר יחסית גבוה בשמים ועדיין נראה גדול יותר וזוהר מכפי הרגיל.

 

אמרתי, רק קדימון :)

 



נכתב על ידי , 13/11/2016 21:33  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שלי ב ב-15/11/2016 15:27
 



מַנְגִּינָה


שׁוֹזֵר

בָּךְ קוֹלוֹת נֶאֱרָגִים בִּשְׁתִי.

מַמְתִּין לָעֵרֶב לִשְׁקִיעַת הַצְּבָעִים.

 

תָּלוּי בַּעֲנָנִים מִתְנַדְנֵד

בֵּין שְׂדוֹתַיִךְ

מְנַגֵּן בִּמְצוּלוֹתַיִךְ נוֹגַעַת

בְּנִגּוּן שֶׁלִּי

שֶׁלֹּא צוֹלֵחַ

בִּי.

 

אַתְּ קְשׁוּרָה לְנוֹפַיִךְ

יוֹתֵר מִמֶּנִּי.

כָּךְ מִסְתַּלְסֶלֶת הַמַּנְגִּינָה



נכתב על ידי , 6/11/2016 17:40  
43 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-12/11/2016 01:44
 



אפילו היום


שוב יושב ומהלך מהרהור להרהור לאהוב.

אני זוכר את היום הזה שבו רפרפתי בטלוויזיה והעין נעצרה על רצח.

ושוב רפרפתי חזרה והאוזניים קלטו: "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה..."

עדיין זה הולם בי, שוב פתאום!

 

ימי רצח רבין הם מהקשים שאני זוכר בחיי.

 

כִּי מַה זֶּה לְפֶתַע בְּאֶמְצַע חַיֵּינוּ לִכְרֹעַ פִּתְאֹם וְלָמוּת.

כך שואל אברהם חלפי, בעניין אחר.

 

לא, יצחק רבין לא נורה באמצע חייו.

אלה אנחנו שנורינו באמצע התקווה.

כאשר חשבנו שהנה אורגזמת החיים תיגע גם במדינת ישראל.

עם עיניים מבריקות ולב מקווה.

כך באמצע החיים כרענו ממשא המלחמות.

מניפוץ של תקוות.

 

ואני ממשיך למנות את הימים שמצטברים לשבועות ושנים.

21 שנים כבר מצלצל השעון מאותו יום ארור.

אלפי ימים ולילות מתהפכים.

שהם מיליוני שנות אור בין אז להיום.

התפשטות של אַיִן מואצת והולכת.

אולי עד למפץ גדול נוסף.

 

ועתה, שוב אני שומע הד מתגלגל מעתיד מוסתר.

שוב ההסתה רוחשת.

שוב הקיצוניות מלחכת בעשב שדותינו.

שוב אַיִן חוגג ברחובות.

 

אֲפִלּוּ שֶׁהַיּוֹם

אַיִל עֲדַיִן לֹא בָּא

מִתּוֹךְ סְבַךְ הַשָּׁלוֹם

 

אֲפִלּוּ שֶׁ

עָקְדוּ אוֹתְךָ

כְּאִלּוּ לֹא הָיִיתָ

הַיּוֹם אַתָּה הֹוֶה

וּמָחָר? 

 

ומי שיתאמץ יראה בסבך את צילו של הָאַיִל משתרך אחרי יצחק,

ועדיין לא יודע לבוא במקומו.

הוא משׂרך את רגליו ודועך.

מסתיר את עיניו תחת כובע האפילה.

שלא נראה אותו כך.

נכתב על ידי , 5/11/2016 00:59  
40 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-8/11/2016 11:56
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 40 פלוס , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשדות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שדות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ