לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סוכן זוטר, מקסימום לבלר


ומאז הוא חי בפרדוקס, שם יש לו בית קטן עם גינה והרבה שקט נפשי.

Avatarכינוי: 

בן: 48



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2006

מסמך אנושי מזעזע: אדם מחטט בזבל בחיפוש אחר סאב-טקסטים!


טוב, אני אוותר על ההקדמות והפתיחות עד שאמצא לי שפה שלא נשמעת כמו קול של מישהו אחר (עדי אשכנזי, צאי לי מהראש!), ואגש ישר לקטע העסיסי: במסגרת ההתנסות הראשונה שלי כזונת רייטינג אני מתכבד לפתוח את הבלוג הזה במונו(ב)לוג קצר על סרטים ארוטיים.

 

 

לא פורנו. ארוטיים. כמו אלה שמשדרים בערוץ הסרטים המקורי והפּוּשטי בימי חמישי בלילה, נגיד. לא שאני מסתכל על דברים כאלה בכלל. אבל אי-אז בשלהי העידן התעשייתי - בראשית ימי הכבלים, באפלה הגדולה שלפני הפצעת האינטרנט - לא היתה ברירה לפעמים אלא לנסות לפרוק את ההורמונים הגועשים מול הסרטים האלה. וזה לא היה קל. כל כמה דקות היתה סימולציה של סקס עם קלוז-אפ על שדי הסיליקון של שנון טוויד, נענועי אגן מתחת לסדיני סאטן מופשלים עד-קו-הצנזור, תאורה רכה עתירת צללים וגניחות אסתטיות. אפילו אז, עוד לפני שסף הגירוי שלי נשטף והוצף באינספור אימג'ים זמינים של הרד-קור בכל גווניו ונטיותיו, זה לא היה מדליק במיוחד. לא מחרמן ובטח שלא ארוטי. אנטי-ארוטי, בעצם.

 

כי מה בעצם קרה בסרטים האלה? קודם כל, תמיד יש אלימות. כמעט תמיד יש רצח. אם מישהי חסודה מתחילה להשתרלל, למשל, אתם יכולים להיות בטוחים שאחד המאהבים שלה יהיה רוצח פסיכופט. או שהיא תרצח אותם. או שבעלה ינסה לרצוח אותה. בכל אופן, סביר להניח שזה ייגמר בבכי. ואמא הרי הזהירה אותך.

 

אכן כן, במסווה של סרט לחרמנים אנחנו מקבלים הטפה שמרנית על הסכנות הקטלניות שבהפקרות מינית. המטיפים ל"ערכי המשפחה" היו שמחים לממן את הסרטים האלה. אולי הם באמת עושים את זה.

(בקרוב התחקיר?)

הנער שיושב על הספה עם הזין ביד מקבל את המסר ששחרור מיני מוביל למוות, שלא לדבר על זה שהמסר עוד מוטבע במוח שלו ברגע האורגזמה (אם הוא מצליח לגמור בתוך כל חרדות הסירוס האלה).  אפשר לראות את אותו מסר, בצורה קצת פחות פשטנית אולי, גם בהרבה סרטים הוליוודיים שמוגדרים "ארוטיים" (נו, מה הסרט הראשון שעולה לכם לראש? ואיך הוא נגמר?).

 

זה כנראה קשור גם לבהלת האיידס (המוצדקת! לא אמרתי שלא! נותר לי רק לבכות את נעוריי שנעטפו בקונדום), אבל קשור עוד יותר לערכים פוריטניים עמוקים ומוצקים שחלחלו - בלי או עם כוונה - לסרטים שמתיימרים למרוד בפוריטניות. סוג של פרדוקס.

 

הפרדוקסים האלה של התרבות האנושית והנפש האנושית מעניינים ומשעשעים אותי. או מעוררים בי רצון לדפוק את הראש. בקיר. לפעמים הם בולטים במיוחד דווקא בדברים טריוויאליים, בתוצרי תרבות נחותים (או "נחותים" לחובבי רלטיביזם), בביטויים אמנותיים שאין מאחוריהם הרבה מחשבה יצירתית או שאיפה לתקינות חברתית. טראש, בקיצור. הבלוג הזה ילקט טיפות אקראיות מהמרק הגדול והסמיך של מידע שמציף אותנו, מהמיץ של הטראש וממעיינות הישועה, וישפריץ אותן איך שייצא.

 

תזרמו אתי. אני בטוח שהתמונה תתבהר בהמשך, גם לכם וגם לי.

 

נכתב על ידי , 11/10/2006 22:25  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   3 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ללה ב-21/12/2008 13:23



51,191

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למרמיט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מרמיט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ