לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

~


כינוי: 

מין: נקבה

Google:  litos.mail

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2010

לבדי.


מחר יהיה היום החמישי בלעדיו. במוצ"ש הוא נסע וביום שישי הוא יחזור ובין אז ובין מחר-כך, אני לבדי.

 

בימים הראשונים היה לי כיף. אם להיות כנה, כבר קצת התגעגעתי לשקט הקר שבין החדרים. רקדתי עם הלבד כמו מתעמלת אומנותית דקה עם סרט. משכתי אותו אחרי ברחובות כשטיילתי, לבד, עם הכלבים. רקדתי בדילוגים דרכו בחצר, בין מכונת הכביסה לחבלים, ובמעגלים מעל הראש בין הסירים המתבשלים והמקלחת. בסוף כל יום, ליוו אותי גלים רכים שֶלבד אל תוך חלום. אולי קצת חזרתי להיות אני שפעם הייתי. אני לבד. הדהוד מחשבות, ושקט בין החדרים ובתוכם. 

 

 


(כאן יש וידאו)

 

ניצלתי את השבוע הזה להורדת הילוך. התלבטתי הרבה והחלטתי לעזוב את הקורס המעולה שנרשמנו אליו יחד. קשה לי להגיע פעמיים בשבוע לשעתיים. גם בלי הקורס, אני הולכת פעמיים בשבוע לפילאטיס ופעם בשבוע לפסיכולוגית וגם עובדת עשר שעות ביום לכל הפחות. עכשיו גם התחלתי דיקור לכאבי הגב... זה הרבה עשייה. והקורס- כיף, אבל מתאים לתקופות אחרות בחיים. בעיקר כיף לי להיות שם איתו. אבל נמצא לנו ביחד משהו אחר, שיתאים לי יותר).

 

אז השבוע הורדתי הילוך. השתדלתי לחזור מוקדם מהעבודה (עד כמה שיכולתי). אכלתי ארוחות מסודרות בצהריים וגם בערב, והחלפתי את הקפה של הערב בתה. בישלתי מרקים. קניתי נעליים. אכלתי חמישה פרלינים מעולים. כתבתי.

 

איזון. איזון חמקמק. אני לא מצליחה להתקיים בו. תמיד אני מסורבלת. תמיד אני נחבלת, נתקעת, נפצעת, חולמת בהקיץ. מגזימה ומטפסת ומביאה את עצמי אל הסף, ואחר כך מתרסקת אל החולי. האמת היא, שאני דיי גאה בעצמי על שהרגשתי את התהום הפעם, רגע לפני שנפלתי לתוכה, אבל הייתי רוצה שלא להתקרב אליה בכלל.  הלוואי ואצליח לגלות איך להלך על קו גובה. גבוה, אבל לא בין מצוקים. לטפס, אבל במתינות. לא להגיע למצב של אפיסת כוחות וקוצר נשימה.

 

אז זה המצב. בלעדיו התכנסתי לתוכי. ניסיתי לאסוף כוחות. לעשות שינויים. ליישר למרכז. בהתחלה רקדתי עם הלבד כמו מתעמלת אומנותית דקה עם סרט, אבל עכשיו, הימים עוברים והלילות קרים ושקט בין החדרים ובתוכם, ונדמה לי שהסרט שלי הולך ומתארך, ומשתרך סביבי ומסרבל לי את הצעדים, קשור סביבי ומתהדק. אני מתגעגעת. עוד יום אחד ולילה וכמה שעות.

 

נכתב על ידי , 2/12/2010 00:27  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLitos אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Litos ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ