| |
~
גם הוא בתמונה. |
| 9/2010
גמילה.
אני לוקחת 10 מ"ג פרדינזון ביום מאז אוגוסט שעבר. בנסיון הקודם לרדת במינון (ירידה של 2.5 מ"ג), נכנסתי לדכאון. הייתי עייפה ותשושה והרגשתי רע. הספירות שלי צנחו. ביקשתי ועליתי חזרה את 2.5 המ"ג האלה. נשארתי תקועה ב- 10 מ"ג. ביום ראשון השבוע, החלטנו (הראומטולוגית ואני), לנסות שוב לרדת (לאור הספירה הגבוהה (יחסית, כן?) של הלויקוציטים). הפעם בזיגזוגים בין 5 מ"ג יום אחד, ו-10 מ"ג למחרת.
ייום ראשון של 5 מ"ג
ביום הראשון כאב לי נורא הראש. הרגשתי כמו מישהו שלא שתה את הקפה שלו, אבל שתיתי את הקפה שלי כרגיל, ואפילו עוד קצת.
10 מ"ג
ביום השני היה לי התקף של לחץ דם גבוה. זה קרה בערב. ישבתי בנחת ליד המחשב, והלב שלי פתאום התחיל לדפוק כמו משוגע. מרגישים את זה בכל הגוף. זו תחושה מוזרה. חדשה. לא יכולתי לעשות כלום. ניסתי לעשות תרגילי נשימה. בסוף שכבתי במיטה עד שזה עבר. רק אז יכולתי להרדם.
5 מ"ג
ביום השלישי הייתה לי סחרחורת מטורפת. התהלכתי במעבדה לאט. השתדלתי לשבת. התנדנדתי כמו על ספינה, ולא חשוב מה עשיתי, זה לא עבר.
בערב היה התקף הבכי ההוא. התחלתי לבכות בצדק, אבל לא יכולתי להפסיק.
10מ"ג
ביום הרביעי הייתה לי תשוקה עזה לסוכרים ופחחמות. אכלתי שוקולדים עד שכאבה לי הבטן והייתה לי בחילה. באותו יום גם יצאתי לגמרי מאיזון. היה לי מצברוח טוב, אפילו היי, אבל רגישות גבוהה. הייתי רגשנית. כמעט בכיתי בגלל שירים ברדיו. בלילה לא הלכתי לישון עד מאוחר נורא.
5 מ"ג
עייפה עייפה עייפה עייפה. עייפות מצטברת בתוספת חולשה כללית ועייפות שרירים. זה בגלל כל השבוע, אבל החמישה מ"ג בטח תורמים גם משהו משלהם. אני מקווה שעד ראש השנה אני אחזור לאיזה קו יציב של איזון. מעצבן, חוסר היציבות המנטלית הזו. אני רואה איך היא קשורה במינונים של התרופה, אבל אני לא מוכנה לוותר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
