לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

שאלות של תרבות


אנחנו חיים בזמנים מיתיים. השינויים המתרחשים בעולמנו פרנסו אֶפּוֹסים עתיקים, ועליהם לכונן אֶפּוֹסים מודרניים חדשים. בתוך החוויה האֶפִּית והמיתית הזו אני חי וכותב את הבלוג הזה.
Avatarכינוי:  אריק בנדק-חביב

בן: 59

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2012    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2012

וחג שבועות תעשה לך


 


חג חקלאי, חג מתון מאוד בתכניו התיאולוגיים


חג שמשום מה אפילו חרדי החרדים לא מתכסחים עם עצמם ועם האלוהים הכפייתי, האלים והדכאני שלהם


חג ידידותי, אקולוגי, חג של אהבה, חג בו גויה ויהודי מבלים לא נשואים על ערימות החיטה בגורן


חג בו הרבנות הראשית לסוגיה, למיניה ,לזניה ולמשפחותיה, מנהיגי נטורי קרתא, מנהיגי חצרות חסידים ושאר שונאי הטבע


או אלה שחושבים על פי פרקי מיתוס הבריאה בתנ"ך, העולם לנו הוא לעשות בו כחפצנו


אפילו הם מקבלים איזה זעזועון קל ביחס לטבע ולעולם.


 


כשהייתי הרבה יותר צעיר, וכשהיהדות הציונית הדתית רצתה להראות לי ולדומיי כמה היהדות אינברסלית


כמה היא הומנית, כמה היא הקדימה את אומות העולם [ נו איך אמר ד'יזראלי על האירופים, כשאתם טיפסתם על עצים בני עמי כבר כתבו...] 


יצאו ספרים, מאמרים וכו' שהציגו את עוצמת הסובלנות והאהבה שיש בדת היהודית


דא עקא שאותם יהודים חביבים, הומניסטים בעלי תודעה אוניברסלית אולי עוד נמצאים בחוגים שונים


באוניברסיטה העברית [ברית שלום היא דוגמה לפעילות הומנית, הבוחרת בדיאלוג <בובר> על פני פוליטיקת הכוח <קיסינג'ר>


אבל בשוק הדעות האלים, הדכאני ורווי היצרים


נעלמו אנשים אלה, וקולם נשמר בספריהם, שאף הם ככל הנראה כבר אינם.


 


חג שמח


 


נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 25/5/2012 07:54   בקטגוריות אישי, בעקבות קורא של שיר, שאלות של תרבות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אריק בנדק-חביב ב-27/5/2012 08:49
 



סטונר - ג'ון וויליאמס,


 

 

 

 

 

הרשימה הקצרצרה הזו פורסמה בפורום ספרים וספרות בתפוז

סיימתי גם ספר זה במהירות רבה. 
במאמרון שבסיום הספר צוטט מבקר ספרות ששאל מדוע ספר זה לא זכה לפרוץ את מחסום "ספר של סופרים" ויתרה מכך, גם זכינו לתיאור של קריאת הספר כמו הוא שווה לצריכת סמים, או התנהגות פטישיסטית אחרת, וגבתי נסקה אלעל.

הספר מעניין מאוד, באמת. נכון אין בו, כפי שנכתב באחת התגובות כאן בפורום, פיצוצים, דרמטיזציה והפרבוליזציה של עלילת פעולה המקובלת כיום בספרות הקפיטליסטית והפוסטמודרניסטית, שבה הספר הוא מוצר צריכה לכל דבר, כמו אפטרשייב או תחתונים, להבדיל. הוא מעניין כיוון שהוא ביאוגרפיה של אדם, מגיל 19 לערך ועד רגע מותו. ביאוגרפיה נפשית בעיקר, כשהאירועים החיצוניים משמשים רק כטריגרים לפעילות הנפשית, וכמובן ב"ניגוד לכל הסיכויים" ובניגוד לדעות קדומות "הכפרי" הגס והלא משכיל הופך לאינטלקטואל ולאיש רוח, אבל ככל הנראה מת מאותה מחלה כמו אביו ומתנהג כמו הוריו.
העולם החיצוני ואירועי העולם החיצוני חודרים בקושי רב אל העלילה, ובכך הספר בולט בתמיכתו במדיניות "אי ההתערבות" שהשפיעה על מועד כניסתה של ארה"ב למלחמת העולם השניה [ איאן קרשאו - עשר החלטות.. וגו']

מענינת הדמות אשר חתכה את עצמה מהוריה, חתכה עצמה מן האדמה. הדמות משקפת איזו תפיסה נוספת או מורכבת של החלום האמריקאי שטוען בתוקף שאין לעבר ולגנטיקה שום יד ורגל בהצלחה האישית של היחיד.

השפה מינורית לגמרי. לא קראתי באנגלית, כך שאינני מסוגל לכתוב על האסתטיקה של האנגלית או על הטכניקה, או על אוצר מלים. בעברית השפה שטוחה, מטונימית-יצוגית באופן קיצוני, נטולת פיגורטיביות , האם יש רמז בתיאור על הלטינית ועל שלושת מרכיביה, הרטוריקה המוזכרת כמה וכמה פעמים?

"לעוף על הספר" כי שהוזכר בתגובה אחרת אי אפשר אם הקורא לא אוהב סוגות כאלה, כתיבה מופנמת שעיקרה הדיוק הלשוני.


כתובות אינטרנט מצורפות:
נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 21/5/2012 08:30   בקטגוריות יומן קריאה, פרוייקט 365  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של *צופה מהצד* ב-21/5/2012 09:19
 



איפה הסנסציה?



 


איירין נמירובסקי, סופרת יהודייה שנתפסה על ידי הנאצים ונרצחה כמו יהודים רבים במחנות ההשמדה, חיתה ופעלה בפאריס , והרומן הזה הוא בעצם רומן בהמשכים שפורסם בעיתון.


 


התרגום לעברית עורר כתיבה עליה, על גורלה .


אינני אוהב לקרוא ספרים על השואה, תחושת הדכאון, אין המוצא והייאוש המרחפת על ספרים אלה משתקת אותי, ואני נמנע מהם. אבל ספר זה, על פי הדש האחורי רחוק מ"השואה".


 


ואכן עלילתו של הספר היא על דוקטור אספר [ציפור בערבית] , מהגר לצרפת שלמד את תורת השיווק העצמי על בוריה, וגם למד איך לקבל שכר בלתי אפשרי כמו גם את הצד האפל של העושר, הלוואות וחיים על "הקצה".


 


אי אפשר שלא לראות הדהוד חזק של הספרות הריאליסטית בת המאה ה- 19 שעסקה בתיאור חיי השחיתות האישית והמוסרית של החברה הגבוהה בפאריס [ אבא גוריו, למשל ] . האם דוקטור דריו אספר, השרלטן הוא מראה לחברה הפאריסאית בת זמנו? 


לידו, יד ימינו בת זוגו המקבלת את כל מעשיו, לא בהשלמה חסרת אונים, אלא קבלה פעילה במיוחד, עד כדי קנית מתנות למאהבות של בעלה. הסיבה היא כי הוא העניק לה אהבה טהורה, הקרבן הנשי הנצחי. אילולא הזהירות של המספרת, היא היתה הופכת לצדיקה ולמלאכית של הכנסיה, כמעט [ אבל היא יהודייה אשת הדוקטור, הוא לא]. למרות זאת, עיצוב הדמות החד צדדית מוגזמת, קיטשית, מניפולטיבית ומאפיינת אופרת סבון או רומן למשרתות.



בכלל הנשים שם ברומן מוצגות בשלוש דרכים בלבד "קיצוניות":


 


צדיקות מושלמות או אחד הסטריאוטיפים הדוחים ביותר של אשה, - הזונה והפילגש שהפכה לאשה חוקית. המביך מכל היא אשת הדוקטור, שרגע לפני מותה מאושרת שהזונה-הפילגשתהפוך  לאשת הרופא, וכך תחסך ממנו הדאגה הנצחית לפרנסה.


 


וישנו הבן, יפה תואר שעבורו , לכאורה, פעל הדוקטור כפי שפעל, ברם הבן הופך ל"מורד" באביו. הוא רואה באביו  את תמצית השחיתות האישית, המוסרית. הוא רואה את אביו באור "האמיתי" של חייו, רמאות, ניצול חולשות אנשים.  האב לאורך הרומן מוטרד, אין עימות "ממשי" , ובכלל  תגובת האב לאחר החתונה עם אלינור ובריחת-נטישת הבן אף היא מגוחכת ומתאימה לרומן סנסציוני [רומן רומנטי]: המשפט המסיים של הרומן - הבן יחזור כי הירושה תמתין לו. 


 


מרכיב נוסף שחסר בספר שמתיחס לתקופת בין שתי המלחמות, למעט משפט אחד בספר המזכיר את "רוחות המלחמה"  הואן התיחסות לאיום הגרמני, אפילו למלחמת האזרחים בספרד אין התיחסות. היתכן שהאטימות הזו היא ביטוי לחרדה המשתקת?


 


כך או אחרת, הרומן כתוב כרומן סנסציוני-צהוב. הדמות הראשית היא אופורטוניסט ונהנתן שחי כמו "עלוקה" על גבם של בעלי הממון, מנצל חולשות, בעיקר של נשים, מוצא את מקור הממון המושלם [וארד] ומשתמש בשתי נשותיו כדי לפלס דרכו. אין ברומן עומק "פסיכולוגי" למעט תירוצי ה"עבר" האומלל וחוסר היכולת להשתלב כזר. הבעיה המרכזית של הרומן היא העדר סנסציוניות בכלל. הרומן אנמי, למעט הפעלת סטריאוטיפים ספרותיים כגון הרופא, האשה המלאך והבן המורד, יצירת דמוי עלילה באלזאקית [ הרופא הוא כמעט רסטיניאק] אין ברומן הזה עומק תרבותי-פסיכולוגי או חברתי, וגם הקשקוש בדש האחורי על "השתלבות הזר בחברה הצרפתית" אינו בא לידי ביטוי בעומק, אלא כעוד שלב/מרכיב בצבנה העלילה.


 


קריא מאוד. התרגום נותן כבוד לעברית מעט ארכאית.


לא חובה לקרוא, אגב.

נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 19/5/2012 09:23   בקטגוריות אישי, יומן קריאה  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-22/5/2012 17:07
 



ועוד כמה תמונות מתל אביב


 


פינת שד' בן ציון רחוב המלך ג'ורג' -  לכיכר מיכאל'ס


 


הנה קישור למידע רב על כיכר זו , ששמה גם היה כיכר המייסדים



באר וארבעה כלבים של הפסל יעקב דורצ'ין - צילום זה מופיע בקישור לתולדות הכיכר, ואינו שלי.


 


הצילומים שלי



מרפסת

גזי פיקוס

דיזינגוף - מגדל ימני

רחוב

חצר

חניה

גראפיטי


 

נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 11/5/2012 11:10   בקטגוריות אישי, צילומים, פרוייקט 365  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עצים עקומים


 

בחצר בית הספר נטעו באוגוסט שעבר עצים בתוך ערוגות ייעודיות.

רוב העצים חיים טוב, שניים נלקחו, הושמדו ואחרים פשוט נוטים  לצד.

 

חלק לימין וחלק לשמאל.

מה יהיה גורלם במאי שנה הבאה?

 

אצלם אותם גם אז

 


מבט למזרח

למזרח ערוגה אחרת

למערב, שתי ערוגות

למערב

נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 10/5/2012 07:39   בקטגוריות אישי, דהקונסטרוקציה, צילומים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

68,343
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תרשו לי להעיר , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאריק בנדק-חביב אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אריק בנדק-חביב ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ