או
חוות דעת של קורא "הדיוט" על שני ספרים, מי מעניין ומי משעמם על סמך קריאה במבוא לספר.
לאחרונה רכשתי שני ספרים שעוסקים בשירה מזרחית.
האחד של יוחאי אופנהיימר - מה זה להיות אותנטי, והשני של קציעה עלון - אפשרות שלישית לשירה.
שני המפרסמים הם חוקרי ספרות, שניהם מלמדים באתרים אקדמיים, שניהם קראו זה את כתבי זה, שניהם מושפעים עמוקות מהמחקר הספרותי-פילוסופי-תקשורתי הפוסטמודרניסטי הצרפתי ושניהם מתיחסים לחוקרים המציגים עמדות "חתרניות" לזרמים ההגמוניים במחקר, בוודאי חוקרים עם שמות לא מערביים במובהק, המייצגים אותנטיות מחקרית ככל הנראה בתחום השירה שבשוליים, שירת מהגרים, שירת נשים או שירה שחורה, וכמובן גם שירה מזרחית בארץ. ר"ל שניהם חוקרים מתוך פאראדיגמות חיצוניות הנובעות מהתפתחויות היסטורית בתרבות המערבית, שהחלו , נגיד, במלחמת העולם השניה ועדיין ממשיכות להתפתח בימינו אלה.
לכן מפתיע, לכאורה מדוע ספר אחד, מבחינתי כקורא מרתק ומעניין יותר מהשני. מדוע ספרו של אופנהיימר הצליח לעורר בי ענין בלתי פוסק וקראתיו בהתלהבות רבה, וספרה של עלון מעלה בי חוסר ענין, וככל הנראה יישלח לקרן הזווית שם מעלים אבק עוד הרבה ספרי מחקר משמימים, שקוראיהם הם בעיקר הסטודנטים של החוקר, או חוקרים שקוראים כל פיסת נייר הקשורה לנושא מחקרם, גם היא משעממת נורא.
נכון אין בי יומרות להיות אובייקטיבי, אינטיליגנטי או חכם במיוחד, אבל יש בי רצון להראות למה אחד משעמם והשני מעניין, ואולי הגיע הזמן שחוקרי השעמום יבינו מדוע ולמה הם משעממים נורא.
אז הנה טעימה קלה מפסקה פותחת של שני מבואות, על אותו נושא:
הפסקה הפותחת את המבוא של אופנהיימר
שאלות מבוא
"ספר זה משרטט את קווי המתאר המרכזיים של השירה, שנכתבה בעברית על ידי יוצרים ויוצרות שהיגרו ממדינות ערב או נולדו בישראל למשפחות מזרחיות, ומגדיר עמדות חוויתיות-תרבותיות משותפות אשר באות לידי ביטוי בכתיבה של יוצרים ויוצרות אלו. תשתית זו משותפת ליוצרים שכתבו מתוך תודעה של הגירה, שהם חוו אותה במישרין או בעקיפין - באמצעות בני משפחתם" [ אופנהיימר, 2012, עמ' 7]
הפסקה הפותחת את המבוא של עלון
מה זו מזרחיות?
"בשנים האחרונות נערכים בישראל, מעל במות שונות, ולעיתים אף תחת כותרות שונות, דיונים ערים סביב השאלה שהוצבה בכותרת: המזרחליות מהי? האם הכוונה לרפרטואר תרבותי , או לעיקר כלשהו המצוי בלוז הנפש המזרחית, או אולי למוצא ביולוגי, או שמא לנסיבות חיים ישראליות תלויות זמן ומקום? על מה אנחנו מדברים שעה שאנו מתייחסים למזרחים? רבים מבין העוסקים בנושא מתייחסים לבעייתיות של המושג מזרחיות, למערום המושגי (יהודי ארצות האסלאם, ספרדים, יהודים-ערבים, יהודי המזרח התיכון, יהודים ים תיכוניים, בני עדות המזרח, לוונטינים, יוצאי ארצות ערב, שחורים, ישראל השנייה, תושבי שכונות ועיירות הפיתוח הם רק חלק מן הכינויים) המעיד על היופימזם (לשון נקייה) המאפיין את סימונו" [ עלון 2011, עמ' 7 ]
מבט ראשוני לגמרי מצביע על כך שפסקת המבוא של אופנהיימר קצרה מאוד, ענייה במרכאות ובמשפטים באורך הגלות [אם כי אף הוא לא חף מתחביר פתלתל משהו] ואילו אצל עלון פסקה גדושה עד להתפקע, עשירה במידע רב וטוחנת את המוח קצת.
אופנהיימר מייד נוגע בלב נושא הספר "שירה מזרחית" אצל עלון יש משחק מקדים "מה זו מזרחיות?" והמשחק המקדים לא ממש מעניין. הוא יותר משקף את הרצון של הכותבת להראות את מידת הידע, ולכן, אולי המהימנות של המחקר, ואילו אופנהיימר בשלב הפתיחה, פסקה ראשונה יותר מעוניין ליצור קשר עם הקורא.
עלון כותבת על פי תכתיבי הכתיבה האקדמית, מבלי לברר לעצמה, לדעתי, מיהו קהל היעד האפשרי למעט סטודנטים וחוקרים אחרים, בעוד שאופנהיימר דווקא מנסה לפרוץ החוצה מקהל היעד הצפוי עד לדכא של ספרי מחקר כאלה.
במלים פשוטות - המבוא של עלון הוא ערימת ענק של מלים, משעמם במיוחד, זהיר ומסתייג, משעמם לטעמי, ולכן הספר לא ייקרא. היתרון של אופנהיימר, שהוא כלל לא מפחד לומר את דעתו, ללא מערכת ההסתייגויות הבלתי נסבלת של מחקרים בתחום פרשנות התרבות, כתב אחרייך, קרא את הספר הזה ומחקרים אחרים של עלון בנושא זה, כך שעדיף, לטעמי כקורא הדיוט, לקרוא אותו עלייך מאשר אותך על עצמך.
כן, כן, אני שטחי.
אופנהיימר, י [ 2012] מה זה להיות אותנטי, שירה מזרחית בישראל, ת"א, רסלינג, 269 עמודים,
עלון, ק [2011] , אפשרות שלישית לשירה, עיונים בפואטקה מזרחית, תא, הקיבוץ המאוחד, 175 עמודים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אריק בנדק-חביב
