לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

שאלות של תרבות


אנחנו חיים בזמנים מיתיים. השינויים המתרחשים בעולמנו פרנסו אֶפּוֹסים עתיקים, ועליהם לכונן אֶפּוֹסים מודרניים חדשים. בתוך החוויה האֶפִּית והמיתית הזו אני חי וכותב את הבלוג הזה.
Avatarכינוי:  אריק בנדק-חבי"ף

בן: 64

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2008

התבגרות תל אביבית: ואן נויין ו- "עין כמהין"


 

פגשתי את השם של המשוררת הזו במאמר של מוסף הארץ , שכתב קובי בן-שמחון ושמו - "אני קטלוג בגדים, אישיות דו-קוטבית" . הסקירה של בן שמחון את חוברת השירים עוררה בי ענין, וכך מצאתי עצמי קונה את "המעיין" על שתי החוברות שצורפו אליו: המערבון ו- עין הכמהין.

בן שמחון הוא מעריץ, גם מנחם בן מעריץ ושניהם כמו מכירים את "הקלילות הוייטנאמית" :

 

... חורץ מבקר הספרות מנחם בן בהתלהבות. "היא הביאה לשירה העברית חדשנות, חופשיות, וייטנאמיות, שחרור ומיניות. היא לא כותבת עברית תקנית, אבל ברור שזה נכון ויפה. אצל ואן יש מצד אחד צירוף של פשטות ומצד שני משהו חושני ומעודן. יש לה צירופים בשפה שהם קצת מבחוץ, אני קורא לזה 'קלילות וייטנאמית'".

 

אינני יודע מה זו קלילות ויטנאמית, אבל הכתבה המעריצה של בן שמחון היא דוגמה ומופת ל"התקבלות" מהסוג המוצלח, שמעט משוררים זוכים לה.

 

קראתי את חוברת השירים. ראשית חובה לומר שהשירים קריאים בצורה בלתי רגילה, שהם "חַפִּים" ממשחקים ספרותיים שמאפיינים פעמים רבות משוררי בוסר, שחייבים להציג את הסחורה שלהם, ואני מקווה שהכתיבה הזו שלה לא תהפוך למנייריסטית.

למשל היא כותבת בשירהּ "משוררת המסמרים" [עין הכמהין, עמ' 39] "הנה אנחנו בכיעור הוידויים;". הקורא הממוצע שגדל על ברכי שירת הוידוי העברית הגדולה [ביאליק, אצ"ג, תפילות יום כיפור, למשל] יודע שיש כאן מחד, אמירה תרבותית חזקה מאוד, המגיבה להיסטוריה תרבותית-אומנותית ארוכת שנים, ומאידך היא כותבת באותו השיר "ואם הייתי כותבת שירה אז/ הייתי כותבת פרוזה", כלומר, הניסיון למקם את השיר בהקשר נרחב יותר ממנה עצמה הוא אולי נואל וחסר חשיבות.

 

ברם, מי שמסתכל על שמות השירים, מגלה בהם מסע תל-אביבי, ישראלי מוכר לעייפה, כמו פריז "שלוש תמונות מפריז" [ עין כמהין, עמ' 23-25]. הראשונה מסתיימת "מבין העננים / קרן/ אוגוסט קוביסטית" [23] והתמונה נשמעת באוזיי קלישאתית לגמרי, כמו צורפו כל מרכיבי הפאריז הסטריאוטיפית לשלוש שורות.  התמונה השניה כבר מגשת הרבה יותר, אם כי הפתיחה אולי לא מבטיחה רבות: "אוגוסט על / טילת שאנז אליזה / דופק ברחם", ובהמשך השיר "הנה הגוף שלנו / מרצפות מדרכות של כבישים" הצירוף השני "מדרכות של כבישים" מצליח להזיר [ליצור הזרה] את התמונה הקבועה בראש. [עמ' 24] בתמונה השלישית והאחרונה גם המבט אחר, שונה קצת לא מתרשם מ"פאריז" "גשם אפוי בסירופ גרנד מרנייה... / בשעה של פריז, על גדות הסיין" גם כאן השימוש  בהזרה של ה"מיתוס" פאריז" עושה את שלה, ופאריז מצטיירת אחרת. אבל ואן משוטטת גם במנהטן, הוליווד, אמשטרדאם , וכך נפתחת לעינינו תמונת התבגרות ישראלית טיפוסית, אם נוסיף אליה-עליה תמונות ממזרח אסיה. למשל, השיר הפותח את החוברת "נהר המקונג" [עמ' 6] "הלילה חלפתי על שלוש מטות / כמו שטתי במקונג / ולחשתי את יפי הפרת והחדקל. ... // בבדידות / יש רעש צרצרים מדרום ללאוס. / ממטרות של אוויר קר מהאנוי " נכון שהמבט של נויין אל ויטנאם הוא אחר לגמרי מהמבט של הישראלי הממוצע, שהרי היא צאצאית של:

 

"הוריה נמנים עם הפליטים שכונו "אנשי הסירות", אלה ברחו מארצם בסירות לתוך הים בתקווה להצלה ולחיים חדשים, כחלק מנדידת הפליטים שנמשכה כעשור. הוריה של נויין ברחו ב-1977, לאחר שסבה נרצח בידי הקומוניסטים. הסירה שעליה נמצאו נפלטה לחוף הפיליפינים, אך כניסתם למדינה נאסרה, במקום זאת הם שוכנו במחנה פליטים עד שיימצא להם פתרון אחר. הוריה נמנים עם הפליטים שכונו "אנשי הסירות", אלה ברחו מארצם בסירות לתוך הים בתקווה להצלה ולחיים חדשים, כחלק מנדידת הפליטים שנמשכה כעשור. הוריה של נויין ברחו ב-1977, לאחר שסבה נרצח בידי הקומוניסטים. הסירה שעליה נמצאו נפלטה לחוף הפיליפינים, אך כניסתם למדינה נאסרה, במקום זאת הם שוכנו במחנה פליטים עד שיימצא להם פתרון אחר. " [בן שמחון]

 

דומני, שאחד המאפיינים הבולטים בכתיבה של נויין היא "חוסר הכבוד" ללשון העברית. כבר ראינו את טכניקת ההזרה שלה, ולטעמי, השימוש הקל שלה בשפה נובע מהיעדר "תרבות עברית" בביתה, אותה תרבות המשקיעה את 2000 שנות ועוד בכל טקסט שנכתב, כך למשל תל אביב הופכת ל- תל מלים [עמ' 9]  או בעמוד 11 "רוחות" "תקשיב לעיר הזאת/ מעל האמרות, תכתוב מה הכל אומר/ כשהם כותבים את מה/ ... רעשים מאובנים מהבוקר של // הלאחר // " או תמונת בוקר "שקיפות הבוקר / בשליפת תיון / גרגירי צ'ילי על האומלט/ ... // ארייר למענך / חיל, בעל כומתה, דרגה ושוט/.." [עמ' 14] השפה שמתחייבת רק לעצמה, אם כי אפשר , כמו בכל שיר, מעצם טבעו של השיר, משמעויות והקשרים רחבים יותר מהמשמעות הראשונה / הראשונית.

 

קשת הנושאים בחוברת הזו איננה רחבה במיוחד. בסיס השירים הוא גבר-אשה והמתרחש ביניהם. גם חלק גדול מהדימויים מפנה אל יחסי גבר-אשה, כך ש"עין הכמהין" הופך לספר שירה על אהבה, או על מערכת יחסים בין גבר לאשה, שהמין הוא חלק מרכזי בהם. בשיר "זוכרת זכרותך" [עמ' 21], לבד מהשם הבנאלי להחריד של השיר, השיר עצמו מרכז ומגבש את המוטיבים המרכזיים של השירה של ואן נויין, במובן הזה, זהו שיר ארס פואטי, שלי הזכיר משום מה את "ואם ישאל המלאך" של ביאליק [שיר וידוי כמובן]. השיר פותח ב: "זוכרת שרצית / משפט של אונס על דרגש עץ. / .. אני זוכרת זכרותך בזכרונות//.. מרותקים לזמן? בודדים מהדיונות / של אפריקה הגדולה. .. / ניו יורק. ניו יורק. / אהפוך את הלב / תהפוך לי את הבטן / אחרי זה נתאהב" .  משחקי הכוח של זכר-נקבה ממוקדים כולם בשיר הזה. בדיקת חומרי השיר : אונס, דרגש עץ, להתנשק, זכרות, זמן, אפריקה, ניו יורק וכו' מצביעים היטב על המעבר מהפרטי לכללי, מהמאולף לפרוע, מהמדומיין למציאותי, קונקרטי. הדוברת יודעת, שאהבה תבוא אחרי שהרשימה הזו תושלם. וזה נמצא בבסיס השירים בחוברת זו.

 

התגובות לואן נויין במרשתת, לפחות, אך לא רק, רבות ואוהדות במיוחד. די מעניין  לקרוא שני פוסטים שנכתבו אודותיה. האחד ב"קפה דהמארקר" שם גם לואן נויין יש דף אישי והשני באתר "רשימות", הנחשב למכובד מאוד.

אתחיל בדהמארקר, שם כותבת אליזרין וייסברג, המגדירה את עצמה ככתבת שטח נועזת כך:

 

"את ואן נויין ראיתי לראשונה על במת הבארבי. היא הקריאה משיריה במבטא תל-אביבי מושלם שהתנגש עם החזות האוריינטלית שלה, מה שהיה מדליק בהחלט. חלקנו שיחות קצרות באירועי חברה למוזמנים בלבד אליהם לא הוזמנתי: היכרות שהספיקה לה כדי להזמין אותי למסיבת יום הולדתה ב-Streets. ... [דילוג שלי ] ואן נויין הייתה שיכורה ומקסימה במיוחד. היא לבשה שמלה בהירה שחשפה מטען גנטי משובח וקווי מתאר של חוטיני "

 

די עצוב לקרוא שזה העיקר בדמות שהיא מוקד הרשימה, השאר הבלים מטופשים בסגנון ניו-זורנליסטי מתאמץ ומגוחך, שאינו עוסק בואן נויין, אבל .. שימו לב, ואן נויין מספיק חשובה כדי להיגרר למסיבה בשבילה. [ עולם האסוציאציות שלי זורק אותי ל-אבא גוריו - של באלזאק בתיאורי הנשף ובמאמץ של האנשים לטפס כמה שיותר גבוה בסולם החברתי ולהיות חלק מהחוג האופנתי והחשוב. מול הרשימה המטופשת הזו מופיעה הרשימה של טלי לטוביצקי, עין כמהין, בה כמוני, מנסה לטוביצקי לאפיין את  חוברת/ספר השירים של ואן נויין.

עיקר דבריה של לטוביצקי הם:

 

1. אני לא יודעת אם זה ספר שירים משובח, כלומר כזה שעומד כמכלול, וזה פחות חשוב בעיני כרגע. יש כמה שירים מצוינים בעיני, יש כמה שנראים לי די סתמיים. רובם ריקים, ויותר מזה, מעידים על איזו ריקות קיומית

2.  השירים שלה לא-רגשיים להפתיע (חוץ ממקרים בודדים, ונדירים למדי, של הכרזות רגשיות מפורשות) וגם זה איכשהו, משום מה, מקל על ההתקרבות אליהם

3. היא יוצרת רשימות, אוספת פרטי מציאות שוליים ולוכדת אותם יחד בתמונה מילולית חד פעמית, כמעט שרירותית, ואפקטיבית. הייקואית בנשמתה

 

דבריה ותובנותיה של לטוביצקי נראים לי סבירים מאוד, ודי מאפיינים ומאייכים את הפואטיקה של ואן נויין, בלי כמעט להיזקק ללשון ולהגדרות "מקצועיות", אם כי לטעמי יש מקום לחקור את השפה אותה היא יוצרת בשיריה.

 

ברשומה שלה, לטוביצקי לא רואה בעייה בניקוד המרושל של הספר, כאן אני חולק עליה נמרצות, ומצטרף לאלי הירש : "מוסף ומתהדרת בשם נדיר ביופיו -  "עין הכמהין".‬ השירים מנוקדים משום מה, והניקוד אכזרי ברישולו. גם העריכה והעיצוב מחופפים. אפשר היה בלי ניקוד, אבל עם קצת שאר רוח טיפוגרפי. "

לטעמי, מישהו השתמש בתוכנת ניקוד ולא טרח לבדוק את התוצאות, למרות שאחת, יעל שטיין חתומה על עריכה לשונית. איך בדיוק יוצדק הניקוד הזה: אַתָּה מול אֲתָה ואלה שגיאות ניקוד "קלות" יחסית כי הן לא ממש מגדירות את היגוי המילה, אבל למשל בשיר :יפו ד' עמ' 12] המילה האחרונה מנוקדת בּשַׂרִים, לו אהגה בקול את המילה היא תקבל היגוי אחר לגמרי, כאשר הדגש הוא על ה- שׂין. צר לי, לא מכיר מילה כזו בעברית, והדוגמות רבות מאוד.

 

כללית, קריאת שיריה של ואן מעוררת. היא בהחלט קול אחר מהקול הטיפוסי והשגרתי עד מחנק של משוררים צעירים משני העשורים האחרונים, לכן, אולי לדעתי, היא זוכה, לבד מכשרונה, להתיחסויות רבות מאוד.

 

קריאה נוספת -

 

הקטע "עין כמהין" שהתפרסם בוואלה, על שמו נקרא הספר והוא מופיע בסיום החוברת.

ראיון טיפוסי בעיתונות ה-סלב, זמן תל אביב, מייצרת הכוכבים ומשמידתם. "ואן נויין משוררת ועורכת בבוטיק" ,

ושני שירים שלה שהודפסו ב- NRG ליד שיריה של אנה הרמן [כבוד גדול, לא?!]

 


בן שמחון, ק, [27.3.08], אני קטלוג בגדים, אישיות דו-קוטבית, מוסף הארץ

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=968678&contrassID=2&subContrassID=13

 

נויין, ו [מרץ, 2008], עין הכמהין, תל אביב: המעיין, בתמיכת קרן יהושע רבינוביץ לאומנות תל אביב

 

וייסברג, א [19.4.07] ,יום הולדת לואן נויין, קפה דהמארקר: מוח קטן בעולם הגדול

http://cafe.themarker.com/view.php?t=28999

 

לטוביצקי ט, [3.4.2008], עין כמהין, רשימות: talila

http://www.notes.co.il/talila/42650.asp

 

הירש א, [16.3.08], החופש הגדול, YNET; ספרים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3519501,00.html

נכתב על ידי אריק בנדק-חבי"ף , 11/4/2008 07:29   בקטגוריות הגיגים על שיר, יומן קריאה, שאלות של תרבות  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אריק בנדק-חביב ב-12/4/2008 17:49




78,932
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תרשו לי להעיר , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאריק בנדק-חבי"ף אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אריק בנדק-חבי"ף ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ