לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

שאלות של תרבות


אנחנו חיים בזמנים מיתיים. השינויים המתרחשים בעולמנו פרנסו אֶפּוֹסים עתיקים, ועליהם לכונן אֶפּוֹסים מודרניים חדשים. בתוך החוויה האֶפִּית והמיתית הזו אני חי וכותב את הבלוג הזה.
Avatarכינוי:  אריק בנדק-חבי"ף

בן: 64

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2004    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2004

צופן דה-וינצ'י - דן בראון / או איך ספר בינוני הופך לרב מכר


 

  


כל מי שיקליד היום בגוגל את "צופן דה וינצ'י" יקבל ערימות של מידע מגוון. ועולה השאלה מדוע ספר בינוני מסוג זה זכה לתשומת לב כה רבה.


פרופ' אביעד קליינברג מסביר במאמר ארוך מדוע הספר הזה כולו רצוף טעויות ועיוותים . 


 מסקנתו של פרופ' קליינברג היא:


 


מה עוד אפשר לומר? שזה רק חלק קטן מן ההבלים המופיעים בספר הזה. הבל חביב במיוחד הוא הקביעה כי השם "יהווה" מורכב מ"יה" ומ"חווה" (באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב). כל זה לא מפריע לו להיות רב-מכר גדול מאוד בארה"ב. מה זה אומר? לא תמיד קול המון כקול שדי, ולא תמיד קול שדי כקול שדיים.


 


נעה מנהיים מנסה להסביר מדוע ספר זה הפך לרב-מכר אצלנו, היהודים, במדינת ישראל, בעוד הפסיון של ישו נדחה. במאמר ב-YNET היא מגיעה למסקנה הצינית-משהו ש:


 

יתכן שכל ההיקסמות הזו שלנו ממעלליהם של אחינו הנוצרים, מקורה באיזושהיא תחושת אחווה. בעוד שה"פסיון של ישו" שקול לסרט וידאו משפחתי, שבו אנו יכולים לצפות בקרובינו ובקורותיהם, לצקצק בלשונינו ולומר "הנה, תראו מה יצא מהם. תמיד חשבתי שהוא קצת לא יוצלח, הישו הזה", "צופן דה-וינצ'י" - עם הספקולציות הפרועות שלו על ילדיהם של ישו ומרים - מאפשר לנו להאמין להרף עין שאולי אחותנו הקטנה והגבר שלה אכן יצרו שושלת מכובדת, שצאצאיה מלכו בצרפת, ושאולי, רק אולי, מתרוצצים להם אי שם בעולם, ישועים קטנים, אחינו האובדים. לבנו היהודי, האמון על קיבוץ גלויות, מתרחב. אחרי הכל, כולנו יהודים.


 


מה הפך את הספר הזה, בניגוד לרבים אחרים, שאף הם ספרי מתח "מתוחכמים" לא פחות לרב-מכר כאן ובארה"ב?


האם הטריוויאליות הסמבולית המגוחכת שלו, המאפשרת לקורא לחשוב שהוא גם למד דבר-מה בעל ערך ולא רק העביר את זמנו בקריאת טקסט מותח, או אולי סקרנות עמוקה ובלתי נשלטת לדקדנטיות האירופית, שבמקרה דנן מתיחסת לכנסיה ול"דה וינצ'י"? מיותר לציין שיש המותחים קווים מקבילים בין ספר זה לבין "שם הורד", קווים מוזרים, אבל שבהחלט מצביעים על ההיקף הנרחב של קוראים לדן בראון.


 


אך ישנם בוודאי גורמים נוספים להצלחת הספר. הראשון שבהם היא העלילה השקופה, החוזרת על עצמה ללא הרף ומבוססת על תחבולת  ההצלה הפתאומית. תבנית זו משחררת את הקורא מהצורך להיות ממש "מתוח" ומפנה אותו להתבוננות ברכיבים אחרים שבראון מעונין שיתבונן בהם, למשל צבירי המידע הקונספירטיבי-היסטורי-דקדנטי המובאים בכמויות עתק בספר. למשל הרעיון שלישו ולמריה יש צאצאים במאה ה-21 בצרפת, למשל סיפור התאהבותם של סופי ולנגדן. שאלתי את עצמי: מדוע  היות טיבינג הדמות הרעה לא מוסתרת כלל בספר, ואפילו סיפור חטיפתו נשמע כפארסה על תחבולות מהסוג הזה? האם בראון מפעיל נרטיב עתיק יומין של פרוטגוניסט-אנטגוניסט [ישו/אנטיכריסט]? אבל, ננסה לראות את זה מנקודת המבט של הקורא הממוצע, אותו קורא שכל רצונו להנות מקריאתו ואינו מחפש עומקים במקומות שאין בהם עומקים אגב. [זו הטעות לדעתי של פרופסור קליינברג. הוא, הפרופ', איננו הקורא הצפוי של דן בראון]. הקורא הממוצע, לדעתי, מקבל סיפור צפוי, עם כיסוי דקיק של הפתעה שמאפשר לו, לקורא, להרגיש כמו הוא פיענח את החידה ברומאן, למרות מאמצי הסופר להסתיר זאת. מה צריך יותר כדי להחמיא לקורא? כדי לגרום לו להרגיש "חכם" ופותר חידות?


הסיום הקטשי של הספר, מפגש המשפחה פשוט נשמע כתסריט עתידי לסרט הוליוודי. התבנית הזו, שחכמי הוליווד עלו עליה כבר לפני כמה עשורים זוכה בסיפור הזה למיצוי ולמימוש מופלא, על גבול האגדה אם לא הנס, הנה עוד סיבה למכירה טובה.
כך, בין הזלזול של קליינברג לבין הזלזול של מנהיים [הנסמכת על קליינברג] חי לו ספר חיים עצמאיים, מבלי להתיחס כלל לביקורות החריפות אודותיו. הפער הנצחי בין הקוראים המיומנים והאלטיסטים לבין הקורא הממוצע שוב מתבטא בפער בין הביקורת לבין נתוני המכירות.


אני, לכשעצמי, חושב שזה אחד מספרי המתח הגרועים שקראתי, אשר מנצל באירוניה ובציניות חומרים מרתקים מההיסטוריה של הנצרות.


חבל

נכתב על ידי אריק בנדק-חבי"ף , 5/7/2004 07:19   בקטגוריות ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




78,944
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תרשו לי להעיר , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאריק בנדק-חבי"ף אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אריק בנדק-חבי"ף ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ