לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

שאלות של תרבות


אנחנו חיים בזמנים מיתיים. השינויים המתרחשים בעולמנו פרנסו אֶפּוֹסים עתיקים, ועליהם לכונן אֶפּוֹסים מודרניים חדשים. בתוך החוויה האֶפִּית והמיתית הזו אני חי וכותב את הבלוג הזה.
Avatarכינוי:  אריק בנדק-חביב

בן: 61

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2016    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2016

תעלומה - ישראל אפרת


תַּעֲלוּמָה / ישראל אפרת

 

לְכָל אָדָם יֵשׁ חֶדֶר

עָמֹק בַּלֵּב

שָׁם לֹא יַזְמִין אוֹרֵח.

 

עָמֹק בַּלֵּב, בִּדְבִיר

הַצַּעַר

יַעֲבֹד אֱלוֹהַּ בְּשִׂמְחָה.

 

שָׁם לֹא יַזְמִין אוֹרֵחַ,

שָׁם לֹא יַזְמִין עַצְמוֹ –

 

איזה שיר מקסים, שיר המחבר כמובן בין אדם לבין אל, או יוצר אנלוגיה בין לב האדם לבין קודש הקודשים, דא עקא שלקודש קודשים הכהן הגדול נכנס בימי כיפור, ללב בו אלוה עובד בשמחה, אדם לא יכנס, ללבו שלו.

התפנית הזו מענינת, מפני שבבית הקודם בדביר - עמוק בלב - הצער אלוה יעבוד בשמחה, כמו הצער הינו תנאי לשמחת האל? אכן, תעלומה, ומהיכן יודע הדובר על החדר הזה, שגם הוא אינו מוזמן לבקר בו, למרות שאינו אורח?

או אולי, החזרה פעמיים על הדרת האורח מקודש הקודשים בגופו הופך גם את האדם ל"אורח" בגופו, כלומר איזו תפיסה דתית ידועה שהגוף הוא משכן לנשמה אותו יסוד אלוה ממעל הנמצא בכל אדם, משכון, הלוואה או מתנת חיים, ולכן גם האדם שקיבל מתנה זו מנוע ממנה.

 


מקור - פרויקט בן יהודה

ביוגרפיה - ויקיואנד

נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 22/9/2016 09:33   בקטגוריות 2016, הגיגים על שיר, פרוייקט 365, שיר ביום, שנת תשע"ו, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גם זו תרבות, בהחלט תרבות




מקור - גידי וויץ - הארץ
נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 16/9/2016 08:17   בקטגוריות 2016, מות הישראליות הישנה, פרוייקט 365, שאלות של תרבות, שנת תשע"ו, אקטואליה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לאמי - חנה סנש


לְאִמִּי / חנה סנש

 

מִנַּיִן לָמַדְתְּ לִמְחוֹת דְּמָעוֹת?

לָשֵׂאת הַכְּאֵב בַּחֲשַׁאי?

בְּסֵתֶר לִבֵּךְ לְהַטְמִין הַתְּלֻנָּה,

הַסֵּבֶל, הַבְּכִי, הַדְּוָי...

 

שִׁמְעִי אֶת הָרוּחַ!

בְּלוֹעַ פָּתוּחַ

שׁוֹאֶגֶת בְּגַיְא וְהָרִים.

רְאִי אֶת הַיָּם – בְּקֶצֶף וְזַעַם

מַצְלִיף אֶת עִנְקֵי הַסְּלָעִים.

 

הַטֶּבַע כֻּלּוֹ רוֹעֵשׁ וְגוֹעֵשׁ

פּוֹרֵץ כָּל גָּדֵר וְצוּרָה...

מִנַּיִן הַשֶּקֶט הַזֶּה בְּלִבֵּךְ?

מִנַּיִן לָמַדְתְּ גְּבוּרָה?

 

נהלל 15.1.1941

 

כידוע גוגל הוא אחד מכלי החיפוש המרכזיים שלי בבלוג הזה. אני מחטט בו רבות או מעט ומחפש דברים מענינים על משוררים שלא תמיד שמעתי את שמעם, אבל טרחו ודאגו בני משפחתם, אחרים להקים להם יד וירטואלית נגישה לכל מאן דבעי במרשתת. דא עקא, לרבים יש רק שירים מפוזרים פה או שם, לחלקם דף בויקיפדיה או באוניברסיטת אוהיו או בשניהם גם יחד, ללא הבדל ניכר בין שתי האינציקלופדיות.

משוררת כמו חנה סנש, הרוויחה את עולמה ההיסטורי ואיבדה את עולמה האומנותי. אין הרי דרדקית ישראלית היום שלא שמעה או תשמע על גבורתה של חנה סנש. כמה מאותם ילדי ההווה ילמדו על שיריה או את שיריה למעט שני הקאנונים - הליכה לקיסריה ו-אשרי הגפרור.

 

אז כמובן פרויקט בן יהודה עושה ועשה מעשה גדול וכינס את שיריה, כתביה, יומניה. מתוכם בחרתי את השיר - לאמי. גם מפני שנשים משוררות כותבות הרבה לאמן, ואין לדעתי דמיון בין אם המשורר [ ביאליק, למשל ] לבין אם המשוררת [ לתמונת אמא, גולדברג], והנה בשיר הזה הלל לאם, אשר בניגוד לחירות הפרועה של הטבע - רוח, ים, טבע שפורצים "כל גדר וצורה.."  , שככל הנראה הוא המודל לביטוי רגשות וכאבים  ולא " בְּסֵתֶר לִבֵּךְ לְהַטְמִין הַתְּלֻנָּה,", עדיין היא, האם 

 

מִנַּיִן הַשֶּקֶט הַזֶּה בְּלִבֵּךְ?

מִנַּיִן לָמַדְתְּ גְּבוּרָה?

 

במלים אחרות, הגעש והפרץ הרומנטי של המאה ה- 19 מועמת עם השליטה המוחלטת על הרגשות והבעתן, וידיעת הסתרתן בלב, עד כדי "איונם" [ מנין השקט הזה בלבך?" וזו גבורה.

 

הבית השני, שהוא לבו של השיר מוסיף לעצמו שורה ועוד חרוז:  רוח- פתוח [ טורים 1 ו- 2] והחרוז הרגיל בין שורה שנייה לשורה רביעית - הרים- סלעים [ שורה 3 ושורה 5 ]. שבירת מבנה הבית והוספת החרוז מצביעים על חשיבותו העמוקה, על אולי "קינאה" ברוח ובים המשנים את העולם בפראותם, והבחירה של האדם, שקט, שליטה בעצמו ובחייו.


ביוגרפיה - ויקיואנד
נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 15/9/2016 19:42   בקטגוריות 2016, הגיגים על שיר, שנת תשע"ו, שיר ביום, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הַּמְּחֻתָּן אֱלֹהֵינוּּ... / ק"י סילמן


 

הַמְּחֻתָּן אֱלֹהֵינוּ, הַכַּלָּה תּוֹרָתֵנוּ,

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שַׁדְכָנֵנוּ נִקְרָא;

יִשְׂרָאֵל בֶּן חוֹרִין חֲתַן הַתּוֹרָה,

הַר קֹדֶשׁ הַר סִינַי לְחֻפָּה נִבְרָא

      לְכוּ נְרַנְנָה, שִׁיר נְשַׁנְנָה, יַחְדָּו בְּמַקְהֵלָה

      צַד חָתָן, צַד כַּלָּה – מַזָּל טוֹב! (שוב)

 

הַמְחֻתֶּנֶת אַרְצֵנוּ, הַכַּלָּה עֲבוֹדָתֵנוּ,

הָרַעְיוֹן הַלְּאֻמִי שַדְכָנֵנוּ נִקֱרָא;

הֶחָלוּץ הָעוֹלֶה חֲתַן הַעֲבוֹדָה,

רָקִיעַ שֶׁל תְּכֵלֶת לְחֻפָּה נִבְרָא.

      לְכוּ נְרַנְנָה, שִּׁיר נְשַׁנְנָה, יַחְדָּו בְּמַקְהֵלָה,

      צַד חָתָן, צַד כַּלָּה – מַזָּל טוֹב! (שוב)

 

המנגינה – א. זיטומירסקי

 

ראשית גילוי נאות - בתו, שלומית בסוק היתה מורתי לספרות בתיכון. 

 

השיר הזה הינו דוגמה מובהקת ליחס של הקדושה שב"בנין הארץ" שעולים רבים עם ראשית המאה העשרים ובהמשכה חשו, כשהגיעו לארץ והחלו לבנות אותה, כל אחד בדרכו וברוחו.

מהשיר עולה שחווית האהבה האלוהית - המיסטית [ מתוארת בזוהר, אצל האר"י ובכתבי מקובלים רבים ] מועתק מהבית הראשון אל הבית השני שהוא בנית הארץ על ידי החלוצים.

אפשר לפתח את ענמין החלוץ, הגבר והיעדרות החלוצה לעומק, אבל סילמן בן זמנו , די לו בשיר שהצליח להתאים מילה במילה את המציאות למציאות המיסטית-המשיחית-משהו.

משיר זה אפשר גם להבין את תשתית תחושת הקדושה של המתנחלים ביו"ש.

 



 

ביוגרפיה - ויקיואנד
נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 13/9/2016 08:01   בקטגוריות 2016, פרוייקט 365, שיר ביום, שנת תשע"ו, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צבי שץ - פרח היער


פֶּרַח-הַיַּעַר / צבי שץ

 

אֲנִי יוֹדֵעַ

רַק לְרַטֵּט;

אֶתְגַּעְגֵּעַ

לְאוֹר שֶָׁקֵט...

 

בַּת-קוֹל שָׁכָכָה,

אִוְשַׁת-עָלִים,

בַּת-צְחוֹק זָרָחָה

בַּדִּמְדּוּמִים...

 

רֵיחוֹת-הַיַּעַר –

כָּל אֵלֶּה לִּי.

רוּחוֹת-הַסַּעַר

לֹא בִשְׁבִילִי.

 

עַל אֵם-הַדֶּרֶךְ

יִשְּׂאוּ הֵם חוֹל...

עַל אֵם-הַדֶּרֶךְ –

אֲנִי אֶבֹּל.

 

לְקַו-שֶׁמֶשׁ

אֶחָד אֲקַו –

גַּלְמוּד וְחֶרֶשׁ...

תָּמִיד... לַשָּׁוְא.

 

הבית האחרון "לקו שמש / אחד אקו - " הינו רפרור ישיר לשירו של ביאליק "רק קו שמש אחד "[1]

 

רַק קַו־שֶׁמֶשׁ אֶחָד עֲבָרֵךְ,
וּפִתְאֹם רוֹמַמְתְּ וְגָדָלְתְּ;
וַיְפַתַּח חֶמְדָּתֵךְ וּבְשָׂרֵךְ,
וּכְגֶפֶן פֹּרִיָּה בָּשָׁלְתְּ.

וְרַק סַעַר לֵיל אֶחָד עֲבָרֵךְ,
וַיַּחְמֹס אֶת־בִּסְרֵךְ, נִצָּתֵךְ;
וּכְלָבִים נְבָלִים בַּהֲדָרֵךְ
יָרִיחוּ מֵרָחוֹק נִבְלָתֵךְ 

 

הדרמה הביאליקית של התפתחות המיניות של הנערה, השמרנית, הסקסיסטית - שלא היתה עוברת היום ללא הערות קשות - שתמימותה ויופיה נגזלים בשל "רק ליל סער אחד עברך" וכבר הפכה ל"נבלה" וכלבים מרחרחים אחריה. אמא'ללללללללהההההההההה

והנה שץ העדין אמנם מקווה לקו שמש , אותו קו מחייה, מעורר, מדליק ההתשוקה והמיניות, אבל תמיד הוא גלמוד, וגם התעוררות זו היא "לשוא" השיר המקסים הזה נע בין הרצון לשקט, ליופי צנוע, מוסתר - בית ראשון - לבין סערות העולם המשתנה בו הפרח נובל ונעלם.

השיר ללא עמדה מינית נראית עד אשר מגיעים לרפרור לביאליק, וישאל השואל [ אני ] מה לכל השיר, לפרח ולתשוקה אצל ביאליק - האם היער הינו המיניות הכמוסה, הרומנטית [ ובכך מהדהד שץ את הרומנטיקה הגרמנית של המאה ה- 19] שאינה חשופה לעולם, ופרח היער הוא המיניות של אהובתו [ לבל אחטא בפרשנות-יתר סמבולית, אבל פרח הוא גם סמל לאבר המין הנשי]. היציאה אל אור השמש, אל המדבר היא "הרג התשוקה והמיניות" שכבר לא תיעור לעולם, על פי הבית האחרון.

 

יפה.

 


 

מקור - פרויקט בן יהודה

ביוגרפיה - אתר חברת קדישא ת"א ; אתר לאזרחים חללי פעולות איבה

רשימה של שץ - על הקבוצה, פרויקט בן יהודה

[1] רק קו שמש אחד - ויקיטסקט

 

נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 11/9/2016 16:13   בקטגוריות 2016, פרוייקט 365, שיר ביום, שנת תשע"ו, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

73,357
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תרשו לי להעיר , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאריק בנדק-חביב אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אריק בנדק-חביב ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ