לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

שאלות של תרבות


אנחנו חיים בזמנים מיתיים. השינויים המתרחשים בעולמנו פרנסו אֶפּוֹסים עתיקים, ועליהם לכונן אֶפּוֹסים מודרניים חדשים. בתוך החוויה האֶפִּית והמיתית הזו אני חי וכותב את הבלוג הזה.
Avatarכינוי:  אריק בנדק-חביב

בן: 60

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2015    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2015

אז מה היה לנו בתחום החינוך?


ככה -

מבחן באנגלית הודלף, חכמות מקצוע אנגלית ובראשן המפמ"רית הכינו תוכנית ב', למקרה, נעזרו באינטרנט וראו כי טוב.

אז -

מנכ"לית המשרד, שאינני בטוח שהיתה מורה מימיה, ואם כן לפני המון זמן, בשיתוף חכמות וחכמי גף בחינות, בראשות דר' דקלו הנצחי, החליטו על עונש שמתאים לכיתה בודדת ולא למערכת שלמה -

נכניס תלמידים למאסר של 45 דקות לפני הבחינה, נקח מהם ניידם, ספרים, דפים, תיקים ונשעשע אותם עד הבחינה.

עד אז, ביה"ס יקבל באינטרנט את הבחינה, ישכל ויסייךּ לתלמידיו [ לפעמים יש כמה מאות ]

אבל

קמה מהומה, קול צעקה וצווחה, המנכ"לית חיפשה דרך להתקפל

רן ארז וארגון המנהלים נתן לה אותה

הרגולטור הפטפטן כבר נשא דבריו בענין, בטח הוא ידע הוא מעורב ובכלל.

 

אולי באמת הגיע הזמן להפרד ממערכת החינוך.

 

וולאיי - משרד החינוך בירושלים

נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 20/5/2015 07:15   בקטגוריות דהקונסטרוקציה, מות הישראליות הישנה, פרוייקט 365, תשעה, אקטואליה, ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יוווווווווווווווווווווו


ישנה אופציה - קפוץ לבלוג אקראי.

אז נסיתי אותה בעשרים הדקות האחרונות:

הועברתי רק לבלוגים של נשים צעירות

עיצוב הבלוג ממש לא מעודד לקרוא אותו

הניקים, התמונות ברקע - כולן בגיל 16, אבל מצהירות על גיל מעל ל- 20

לא היה אחד שלא היה משעמם רצח.

נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 11/5/2015 12:58   בקטגוריות דהקונסטרוקציה, אישי, תשעה, אינטרנט, ביקורת  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של כמו מניפה ב-20/5/2015 09:12
 



ראיתי שהנושא החם הוא עדיין יום העצמאות


חשש מה התעורר בקרבי שמא שוב ישרא-בלוג על סף פירוק?

הכצעקתה?

נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 6/5/2015 11:43   בקטגוריות אישי, ביקורת, אינטרנט  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אריק בנדק-חביב ב-7/5/2015 20:26
 



טירוף ופחד בתל אביב ובירושלים


המכות שהשוטרים נתנו לחייל הישראלי ממוצא אתיופי עוררו סערה גדולה ובצדק רב. במה זה שונה, למעט המוות, מהרג אזרח אמריקני בצבע שחור, בגלל שהוא שחור?


מה עושות הדמוקרטיות הליבראליות, כשהן מאוימות בגלל העיוות המובנה בהן ביחס לחלשים בחברה?


לו הגישה היתה "סוציאלית" כמו בנורווגיה, ככל הנראה תחושת הקיפוח הקיצוני, התחושה ש"אני אזרח סוג ב'" וישנם שאינם עיוורים ורואים את קשר בין עובדים זרים לבין היחס כלפיהם.


ההזנחה ארוכת השנים -  כך ממאמר ב-דהמרקר של ליאור דטל*:


 


"


יום ראשון בצהריים, כשהחלה הפגנת יוצאי אתיופיה בתל אביב, פירסמה שרת הקליטה סופה לנדבר סטטוס בפייסבוק על פגישתה עם שר התפוצות של רומניה ועל מחויבות ישראל ליוצאי רומניה בארץ. עיון ביומן הפגישות של לנדבר מ-2014, שפורסם לבקשת התנועה לחופש המידע, מגלה שגם במאי ערכה לנדבר פגישה בנושא שילוב עולי רומניה, שרובם עלו עד סוף שנות ה60.


לאחר פרוץ האלימות בהפגנה פירסמה לנדבר סטטוס נוסף, שבו כתבה על ההכנות המשותפות למשרד ולוותיקי מלחמת העולם השנייה לטקס יום הניצחון על גרמניה הנאצית שייערך בהמשך החודש. עיון ביומן הפגישות של השרה מגלה כי הקדישה כמה פגישות גם לתחום ותיקי מלחמת העולם השנייה שנלחמו 
בצבא האדום."


כך פתיחת המאמר הסוקר את ההשקעה של הגברת סופה ל' בעולי אתיופיה.


 


לאן נוליך את החרפה או את הבושה שאל אלתרמן. איך אני יכול להסתכל בעיניי תלמידיי ולומר: המדינה בסדר, תתגייסו, תשיגו בגרות ותארים אקדמיים, כאשר גם כמלצרים לא מוכנים להעסיק אותם.


 


נראה לכם שאכפת לראש הממשלה, באמת?


 


 


 




*http://www.themarker.com/news/education/1.2629022

 

נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 5/5/2015 09:55   בקטגוריות בחירות 2015, שאלות של תרבות, תקווה לישראליות חדשה, תשעה, אקטואליה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אריק בנדק-חביב ב-6/5/2015 11:45
 



סיכום מאמר שכתבתי על יחסי יהודים - ערבים


 


מבוא – פוליטי בעליל וללא בושה


השנה האחרונה הייתה
שנה קשה ביחסי יהודים וערבים במדינת ישראל. יחסים טעונים אלה בין אזרחי המדינה
בעלי דת שונה לא התחילו השנה דווקא. בבחירות האחרונות, מרץ 2015, נחצה קו אדום, עת
ראש הממשלה נתן דרור ללשונו התועמלנית, והפך את ערביי ישראל לאיום ישיר ומשמעי על
המדינה באמצעות הבחירות.


לתקופת בחירות סוערת
זו, בה פוליטיקאים הסירו מעל פניהם כל מסכה של "פוליטיקלי-קורקטנס" ,
קדם מבצע "צוק איתן", בו כל ההסכמות, לכאורה, על הנורמטיבי, על מה מותר
ומה אסור, על יחסי ימין ושמאל במדינה התבטלו באחת, וכל המרבה בגידוף האחר הרי זה
משובח.


מכאן עולה, בוודאות
מלאה, שההשתלמות שלנו עסקה בפצעים העמוקים ביותר בנפש הישראלית, ודוק – בחרתי
ישראלית ולא יהודית כי  המיעוט הערבי הינו
ישראלי לכל דבר וענין, ולכן תקיפתו, חיבורו לתנועות פונדמנטליסטיות כמו –
האייתולות באיראן, אל-קאעדה, דאע"ש משקף תקופות בלתי סמפטיות גם בעברנו
כיהודים באירופה הליברלית של המאה ה-18 וה- 19. כולנו יודעים שהיות גנרל בצבא הצאר
לא מנע אנטישמיות, ובוודאי פרשת דרייפוס ואמיל זולא  [i] המשקפת
את תפקיד האינטלקטואל, זה שאומר ולא מפחד.


במהלך היערכותי
לכתיבת העבודה מצאתי את השיר של טהא מוחמד עלי [ בהמשך העבודה] הנקרא נקמה.
השיר פורסם באתר ששמו על צד שמאל[ii]
, שהוא אתר שמאל מובהק. בין התגובות הפושרות לשיר, מצאתי את התגובה הזו של
"דור":


 דור[iii]#2



4 באוקטובר, 2011 בשעה 15:42


מעניין
איזה מגזין ערבי מביא שירים של משוררים ישראלים, חיים או מתים. תתביישו! אין
לכם טיפה של גאווה לאומית
[הדגשה
שלי, אב"ח]


 

 

החלטתי לבחור דווקא בשיר של משורר
פלסטיני, שבקריאת שורותיו הראשונות של השיר, הסטראוטיפ הישראלי על הפלסטיני כמו
מוגשם, ממומש, הוא דורש מעט אורך רוח בקריאתו.


השיר נקרא "נקמה" מאת טהא מוחמד עלי.[i]


[ii]נקמה / טהא מוחמד עלי


 


 


לִפְעָמִים


מִתְחַשֵּׁק לִי לְהַזְמִין
לְדוּ-קְרָב
אֶת הָאִישׁ
שֶׁרָצַח אֶת אָבִי
וְהָרַס אֶת בֵּיתִי
וְשִׁלֵּחַ אוֹתִי עֵירֹם וְעֶרְיָה
לְכָל הָרוּחוֹת שֶׁל עוֹלַם
הַבְּרִיּוֹת הַצַּר.
שֶׁאִם יַהַרְגֵנִי
וּמָצָאתִי מְנוּחָה נְכוֹנָה
וְאִם אֲחַסְּלֵהוּ
מָצָאתִי נְקָמָה.


אֲבָל…
אִם יִתְגַּלֶּה לִי
בְּמַּהֲלָךְ הַדּוּ-קְרָב
שֶׁיֵּשׁ לִירִיבִי
אִמָּא
שֶׁמַּמְתִּינָה לוֹ
אוֹ אַבָּא
שֶׁמַּנִּיחַ אֶת כַּף יְמִינוֹ
עַל כִּבְרַת הַלֵּב בְּחָזֵהוּ
בְּכָל פַּעַם שֶׁהַבֵּן שֶׁלּוֹ מְאַחֵר
אֲפִלּוּ רֶבַע שָׁעָה
מֵעֵבֶר לְמוֹעֵד שׁוּבוֹ —
אוֹ אָז
לֹא אֲהַרְגֵהוּ
אִם הִכְנַעְתִּי אוֹתוֹ.


זֹאת וְעוֹד…
לֹא אֲחַסְּלֵהוּ
אִם יִתְבָּרֵר לִי
שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחִים וַאֲחָיוֹת
שֶׁנּוֹטִים לוֹ אַהֲבָה
וּמִתְגַּעְגְּעִים עָלָיו בְּלִי הֶרֶף;
אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ
אִשָּׁה הַשָּׂשָׂה לִקְרָאתוֹ
וִילָדִים
שֶׁאֵינָם אוֹהֲבִים כְּשֶׁהוּא נֶעֱדָר
וּשְׂמֵחִים בַּמַּתָּנוֹת שֶׁלּוֹ
אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ
יְדִידִים וּקְרוֹבִים
שְׁכֵנִים וּמַכָּרִים
חֲבֵרִים לְתָא-הַמַּעֲצָר
שֻׁתָּפִים לַחֶדֶר בְּבֵית-הַחוֹלִים
רֵעִים לְסַפְסַל-הַלִּמּוּדִים –
שֶׁמִּתְעַנְיְנִים בְּמַעֲשָׂיו
וּמַקְפִּידִים לוֹמַר לוֹ שָׁלוֹם.


אֲבָל אִם יִהְיֶה עֲרִירִי
כְּרוּת עֵץ-מִשְׁפָּחָה
שֶׁאֵין לוֹ לֹא אִמָּא וְלֹא אַבָּא
לֹא אַחִים וְלֹא אֲחָיוֹת
לֹא אִשָּׁה וְלֹא יְלָדִים
בְּלִי חֲבֵרִים וּקְרוֹבִים וּשְׁכֵנִים
בְּלִי מַכָּרִים
בְּלִי רֵעַ אוֹ עָמִית, בְּלִי יָדִיד לִרְפוּאָה…
לֹא אוֹסִיף
לִמְצוּקַת עֲרִירוּתוֹ
לֹא יִסּוּרֵי גְוִיעָה
וְלֹא עֶצֶב כִּלָּיוֹן.
רַק בָּזֹאת אֶסְתַּפֵּק:
אַעֲלִים עַיִן מִמֶּנּוּ
כְּשֶׁאֶתָּקֵל בּוֹ בָּרְחוֹב
וַאֲשַׁכְנֵעַ אֶת עַצְמִי
שֶׁהִתְעַלְּמוּת,
בִּפְנֵי עַצְמָהּ, גַּם הִיא
סוּג שֶׁל נְקָמָה.


15 באפריל, 2006
מערבית: אנטון שמאס
מתוך: "שירים" מאת טאהא מוחמד עלי
הוצאת אנדלוס, מהדורה שנייה, נובמבר


 


 


2006


 






שם
השיר נקמה, מחבר אותנו באחת אל מושגים אלימים, אל פרשיות מקראיות של נקמת דם, אל
מיתוסים וסיפורים, אפילו בני זמננו על נקמות דם בלתי פוסקות בין משפחות או שבטים
שונים. נקמת הדם היא הפעולה בה תמורת בן שנהרג במשפחה X  הורגים בן ממשפחת ההורג. המילה נקמה בפני עצמה
מכילה את יסוד "להשיב לפוגע כפי מעשיו הפוגעים, ולפעמים למעלה מזה". שם
השיר אם כך מצייר עוד בטרם קריאת השיר דמות "טיפוסית" לערבים, אלה שלא
"אכפת" להם כלום, רק דם. השם גם מעורר את "החרדות"
היהודיות-ישראליות מהמיעוט הערבי או מהערבים בסביבתנו הגיאוגרפית.


השיר
פותח בהבעת משאלה:


לִפְעָמִים


מִתְחַשֵּׁק
לִי לְהַזְמִין לְדוּ-קְרָב
אֶת הָאִישׁ
שֶׁרָצַח אֶת אָבִי
וְהָרַס אֶת בֵּיתִי
וְשִׁלֵּחַ אוֹתִי עֵירֹם
וְעֶרְיָה
לְכָל הָרוּחוֹת שֶׁל
עוֹלַם
הַבְּרִיּוֹת הַצַּר.
שֶׁאִם יַהַרְגֵנִי
וּמָצָאתִי מְנוּחָה
נְכוֹנָה
וְאִם אֲחַסְּלֵהוּ
מָצָאתִי נְקָמָה


 


   עלינו לזכור שטהא מוחמד עלי, גורש בילדותו
מכפרו ועבר עם משפחתו ללבנון ואח"כ לא הורשה לחזור לכפרו, אז התיישב בנצרת,
והדיבור הישיר מאוד, נטול מנגנוני "הייפוי" השיריים מותיר את הקורא ללא
נשימה כמעט. השיר תורגם על ידי אנטון שמאס, ולכן אין לי מושג אם "מנוחה
נכונה" ו"עירום ועריה" שמשמעותם בעברית טעונה ביותר  וקשורה למוות וללידה או לבושה או לחוסר הגנה.
אבל הדברים נאמרים היטב: "האיש שרצח את אבי/ הרס את ביתי/ ושלח אותי עירום
ועריה"  ברור שהנרטיב הפלסטיני אינו
קשור למלחמה ולמוות במלחמה, אלא מתורגם ישירות לרצח. דמות הערבי העולה משיר זה מאיימת,
עד השורה הזו המוזרה, אבל קובעת את אופי השיר והדיבור שבו:


"שאם
יהרגני/ומצאתי מנוחה נכונה", במלים אחרות, הנקמה בראש והראשונה נתפסת כדו-קרב
[פתיחת השיר] והאפשרות שהמזמין ייהרג ברורה ביותר, וסופה מפתיע, בתוך ההקשר היהודי
של מוות ותפילת האשכבה, כמו הדובר רוצה למות, בעצם.


סיומו
של השיר, אף הוא באותה רוח "מוזרה" של השיר:


:
אַעֲלִים עַיִן מִמֶּנּוּ
כְּשֶׁאֶתָּקֵל בּוֹ
בָּרְחוֹב
וַאֲשַׁכְנֵעַ אֶת עַצְמִי
שֶׁהִתְעַלְּמוּת,
בִּפְנֵי עַצְמָהּ, גַּם
הִיא
סוּג שֶׁל נְקָמָה


מהי הנקמה?
התעלמות מ"הרוצח, המגרש" איונו כאדם בעל משמעות. המשמעות הזו כמובן
אירונית לגמרי ביחס לשיר השלם, שמרביתו הסיבות מדוע לא ייפגע הרוצח [ מיד על כך ]
ובוודאי ביחס למילה נקמה. יתכן ולפנינו שיר בעל כותרת מתהפכת מובהקת, שמחד גיסא
מעורר ציפיות לשירה מלאת דם, בעלת מבנה אמוטיבי מורכב ומודגש. מאידך גיסא התעלמות,
אפס פעולה היא המצב ההופכי למילה נקמה.


בשיר עצמו הדובר
מוותר לרוצח ועל הנקמה בסדרת תנאים. הוויתור מתחיל במילה "אבל", ובכל
ויתור, לפניו מופיעה המילה אבל. המילה באה לפני סדרת מצבים משפחתיים שונים – היות
נשוי, בעל ילדים וכו' – ברוצח כזה לא יפגע הדובר. היחיד שבו ינקום:


אֲבָל אִם יִהְיֶה עֲרִירִי
כְּרוּת עֵץ-מִשְׁפָּחָה
שֶׁאֵין לוֹ לֹא אִמָּא
וְלֹא אַבָּא
לֹא אַחִים וְלֹא אֲחָיוֹת
לֹא אִשָּׁה וְלֹא יְלָדִים
בְּלִי חֲבֵרִים וּקְרוֹבִים
וּשְׁכֵנִים
בְּלִי מַכָּרִים
בְּלִי רֵעַ אוֹ עָמִית,
בְּלִי יָדִיד לִרְפוּאָה…
לֹא אוֹסִיף
לִמְצוּקַת עֲרִירוּתוֹ
לֹא יִסּוּרֵי גְוִיעָה
וְלֹא עֶצֶב כִּלָּיוֹן


לא יפגע בו
הדובר, אלא יתעלם מקיומו. עולה מכאן, שהדובר מחליף את נקמת הדם הממשית בנקמה איומה
אף יותר, דחיית הרוצח כאדם הראוי לתשומת לבו, איון וביטול מעשה הרצח, על פי השפה
של הדובר.


הדמות של הערבי
העולה משיר זה מרתקת במיוחד. הוא נתפס כהומניסט גדול, ורק אט אט מובנת הנקמה שלו,
שאין בה דם או דרמה או חזרה למצבים מיתיים מהעבר. נקמה זו אין לה חלק
ב"הומניות" אלא היא דה-הומניזציה של הרוצח בעצם השתיקה. יתרה מכך, מתוך
ההן עולה ה-לאו. סדרת התנאים שמעלה הדובר שבגללם לא יפגע ברוצח מציירת את המצב של
המגורש, של אבי המגורש – ללא משפחה, ללא ילדים, ללא עתיד.


 


סיום


 


הדיון בשיר פתח  בפני
אפשרות להגדיר מחדש חלק מהתובנות שלי ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני וביחס למבט של
היהודים, אלה שהגיעו בעליות מאירופה, ממזרחה וממערב אסיה [ אשכנזים ] . הערבי היה
הפרא האציל, על פי מגמות רומנטיות מהמאה ה- 19, הוא גם היה האדמה, הטבע והמיניות
המפתה ומדיחה. בשירים שקראנו או בסיפורים הקצרים ה"ערבי" היה בעיקר
ייצוג  של סטריאוטיפ ישראלי-יהודי או של
איזו חרדה יהודית-גלותית, שהפוליטיקה הישראלית הצינית מעוררת ללא הרף בחודשים
האחרונים, ולא חל שינוי במהלך השנים מאז חלק מהיצירות נכתבו.


בתוך עולם דימויים
חברתיים, סמלי נפש אישיים וגם חברתיים באמת קשה להיות ערבי כאן אצלנו בארץ, והמבט
שלנו בערבים [ שוב אני חוזר לחלום חנה עם התאומים הערביים ב"מיכאל שלי"]
הוא מבט אדנותי של "אדוני הארץ".


המכתב שכתבתי לטהא
מוחמד עלי קצת מבולבל, אבל לטעמי הוא משקף את הנקודה בה אני נמצא בעקבות ההשתלמות.


 


29.4.15


 






[i] טהא מוחמד עלי – ויקיפדיה


http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%94%D7%90_%D7%9E%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%93_%D7%A2%D7%9C%D7%99


 


טהא עלי מוחמד – עוד שירים ב-YNET  


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4130323,00.html


 


[ii] טהא מוחמד עלי


http://on-the-left-side.org.il/%D7%9C%D7%96%D7%9B%D7%A8-%D7%98%D7%94%D7%90-%D7%9E%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%93-%D7%A2%D7%9C%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A8-%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C


 






[i] אמיל זולא, ויקיפדיה - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9C_%D7%96%D7%95%D7%9C%D7%90


 


[ii] על צד שמאל


- http://on-the-left-side.org.il/


 


[iii] דור טוקבקיסט


 http://on-the-left-side.org.il/%D7%9C%D7%96%D7%9B%D7%A8-%D7%98%D7%94%D7%90-%D7%9E%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%93-%D7%A2%D7%9C%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A8-%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/#comment-325


 

נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 3/5/2015 10:22   בקטגוריות אישי, הגיגים על שיר, יומן קריאה, מות הישראליות הישנה, תשעה, אקטואליה, ביקורת, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





69,545
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תרשו לי להעיר , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאריק בנדק-חביב אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אריק בנדק-חביב ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ