לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

שאלות של תרבות


אנחנו חיים בזמנים מיתיים. השינויים המתרחשים בעולמנו פרנסו אֶפּוֹסים עתיקים, ועליהם לכונן אֶפּוֹסים מודרניים חדשים. בתוך החוויה האֶפִּית והמיתית הזו אני חי וכותב את הבלוג הזה.
Avatarכינוי:  אריק בנדק-חביב

בן: 61

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2016    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2016

למה לא הלכתי לשבוע הספר העברי


עד השנה הלכתי לשבוע הספר העברי, בתקווה למצוא משהו שימצא חן בעיניי, וארצה להשקיע בו כסף.

משנה לשנה, השוק בכיכר מלכי ישראל דוחה יותר ויותר, המוני, מזיע, צפוף ואינו מכבד את מי שרוצה לדפדף, קצת זמן לפני שהוא רוכש "להתיחד". החוויה של רכישת ספר איננה כרכישת עגבניות או מוצרי שיער - רכישת ספר הינה תהליך איטי מאוד, אצלי לפחות, שמחייב התמהמהות ארוכה ליד מדף הספרים, לגעת בספר, לקרוא דש אחרוי ולפעמים דף ראשון, וגם אז לא בטוח שארכוש אותו.

בשנה האחרונה גליתי את יתרון הרכישה דרך האינטרנט. דמי התיווך לספק נעלמים, מקסימום אני משלם את דמי המשלוח בדואר, מחכה כמה ימים.

יש לי כל הזמן שבעולם להסתכל בספר, דש קדמי ודש אחורי, יש הוצאות שמתירות פרסום פרק ראשון, או מצרפות מידע קצת רחב יותר לעמוד הספר.

אז לא הלכתי, אולי בשנה הבאה, מי יודע?

 

דבר קטן שהטריד אותי -

בכל הפוסטרים והתמונות שצפיתי בהם - שבוע הספר מצוייר בצבעים הכי שמחים ורק עם ילדים, וואללה??

 

נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 26/6/2016 10:10   בקטגוריות 2016, אישי, שנת תשע"ו, סיפרותי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אורי נ יסן גנסין - *


*

   

מָלֵא תַּעַצֻמוֹת הָאַהֲבָה,

בּוֹדֵד אֲנִי – כַּאדוֹנָי ...

חוּשִׁי, שַׁלָּמָה תִּתְבּוֹשָׁשִׁי,

יַלְדָּה, הוֹי חוּשִׁי אֵלָי !

 

לֹא עוֹד יָקוּמוּ, אִם גָּזוּ כְּבָר,

לִחְיוֹת חֲלוֹמוֹת הַפָּז :

שָׁוְא לֶאֱלִילִים לֹא אֵמוּן בָּם

לְעַנּוֹת אֵל חִשְׁקֵי הֶעָז.

 

אַל אֵפוֹא, יַלְדָּה, תִּתְבּוֹשָׁשִׁי –

חוּשִׁי וּבוֹאִי אֵלָי ;

יַחְדָּו עַל בָּמוֹת שֶׁנֶּחְרָבוּ

נָקִים-נָא הֵיכַל אֵל חָי !

 

איזה יופי. סופר התודעה היהודי [ יש הרומזים ה"פרוסט היהודי] כתב גם שירים. הנה שיר מלא תשוקה, שבו המילה "לזיין" להשתגל, להזדווג או שאר מילות התשוקה הגופנית, במקום, כמו ביאליק בציפורת, תחת האשרה, הוא מבקש להיות אתה על "במות" שנחרבו להקים אל חי. ומהן הבמות? הן אותם מרכזי פולחן כנעני שהרס אליהו הנביא בלהט משיחי מטורף, שבן התבצעו ככל הנראה גם פולחני מין רבים.


ביוגרפיה  ומאמרים - ויקיואנד
נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 24/6/2016 07:59   בקטגוריות 2016, הגיגים על שיר, פרוייקט 365, שיר ביום, שנת תשע"ו, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ארוחת טעימות - מלכודת דבש של מחזאות ימין


האמת, על פי הקריאה בעלון של הקאמרי, על פיו בחרנו לצפות אמש בבהצגה הזו, ארוחת טעימות נשמעה כהצגה פוליטית, חברתית מצחיקה ושנונה. האג'נדה הפוליטית הברורה שלה הורחקה לגמרי מעלוני התיאטרון, אם כי שתי ביקורות משני עיתונים כלכך ניגודיים היתה צריכה לעורר בי ובבת זוגי שמץ של הבנה.

מקור ראשון, המצוטט בדף המידע מסכם את ההצגה - "קומדיה-פרודיה סאטירית  מצחיקה ומבריקה בתוספת חומר למחשבה..."  -(מקור ראשון 28.3.2016)," ואילו 'הארץ' המצוטט אף הוא: "אם הכלה, המגלמת אותה בחן שופע לימור גולדשטיין גם נושאת מונולוג – כשנראה שהקונפליקט הבין-משפחתי-חברתי הוא בלתי פתיר – בו היא זועקת ש"יקחו ממני את כל החרא הזה, די, די", והקהל – יפי נפש תל אביביים – מוחא לה כפיים..."

 

על קריאת פרסום של ביקורתית "משלמים", וצפינו אתמול בהצגה, בקאמרי 1, אולם מלא:

 

הצגה ימנית, שהצליחה להקסים

מאת: אריק בד חביבו   18/06/16 | 12:23


גם את מקור ראשון וגם את מעוז השנאה העצמית - הארץ.

ארוחת טעימות.

אתמול היינו בהצגה. שעה וחצי אינטנסיביות על הבמה, שחקנים מעולים מאוד, נושאים נפיצים אצל  הישראלים  כמאמר הבת,[ משחק יפהפה של נעמה שטרית - שחייבת לשפר את הדיקציה שלה] המייצרת ככל הנראה את המרחק הדרמטי-אירוני הנדרש .


המחזה מפגיש בין קצוות - עיתונאי שמאלני שונא השטחים ומתנחלים, אשתו, אדריכלית תל אביבית עם תחושת נחיתות קשה, קצת "יאוש" [ אבל סקס מרפא הכל ] שבתם הבכורה האהובה מצאה את בן זוגה באחת ההתנחלויות, שהעיתונאי חקר זהותה, מקורה, תזרים המזומנים שלה, וככל הנראה כתבתו לא פורסמה בשל כך, ואולי בגלל זה אף פוטר.


האש פורצת מהר מאוד. בעידוד הבת הקטנה, ובוא הזוג הצעיר בדיוק באמצע הסקס של ההורים. לבד מסלפסטיק חביב ולא ביקורתי, כדאי יותר לשים לב אל מערכות היחסים, הדמיון-הניגוד בין שלוש הזוגות על הבמה, כי המחזה מציע בסופו את "הפשרה" שהיא ברוח ישראל סבא הימני! ובעצם המחזה אפילו תומך בהתנחלויות כמעצים זוגיות, מעניק "ויראליות" לזוגות מתמוטטים כמו הורי הכלה, התלאביבים.


 יחסי הכוחות שהמחזה מציג:


עיתונאי מפוטר, שתיין[?] מול בעל אדמות בשטחים
בת זוג בעלת מקצוע עצמאי מול אשה דתיה, אסקופה נדרסת ע"י בעלה
הבת והבן, שני המורדים בהורים המוצאים תיקון בזיווג שלהם, והם מוכהנים אפילו לשכב - להתחתן בדרך "העתיקה" [ שטר, כסף ביאה, למי ששכח - אם ישנה ביאה ושני עדים, דיינו].
המחזה מסתיים, בהשטחת כל הניגודים באמצעות אלא מה - חתונה. איפה?  ביישוב שחוקיותו מוטלת בספק. ומהי תרומת המתנחלים לשלום "העולמי - מתנחלים מתבקשים להתיר "קול אשה" כי אבי החתן גילה את האמת - שקול אשה הוא הכוח המניע עולמות. עיתונאי שמאל חוגג, אבל בהזדמנות הראשונה נושא דברים, ואף אחד לא מקשיב לו, שם בשטחים, ממשיכים לחגוג.
עכשיו - שמישהו יסביר לי איך סיום כזה הוא פארודי "קומדיה-פרודיה סאטירית  מצחיקה ומבריקה בתוספת חומר למחשבה..."  ;-(מקור ראשון 28.3.2016)," ? אולי במחוזות הימין זה פארודי, מבחינת הנרטיבים המתגוששים כאן בארץ, הדבקת המלים "פארודי וסאטירי" היא תשלום מס עבור ההצגה המגחיכה את נורית אם החתן, אך זו כמובן הצגה ימנית קלאסית, שמטרתה להראות ש"כולנו אחים", שההבדלים בכלל לא קיימים, אבל.. לחילונים, השמאלנים, התלביבים אין "עתיד" כי שניהם פוטרו/התפטרו ובגלל זה הם מסכימים לחתונה על "הקרקע הנגאלת", כי זה זול, ולא דורש מהם כסף רב. אין אידיאולוגיה יותר, אין ימין ואין שמאל, יש כסף! נוכחותו או העדרו יקבע החלטות, שחלקן מוסריות לגמרי. אז אם המחזה אירוני-פארודי, כמובן שהשמאל התלביבי הוא מוקד הבוז והלעג. לטעמי חמור אף מכך, הרעיון הנואל שמתאים להרבה תיאוריות וגישות רומנטיות, של הפרא האציל, שבכוח הויטאליות שבו, שפע הזרעונים שבאשכיו, גופו המסוקס והגשמי ומפתה מאוד, הוא שיכול להציל את התרבות מניוון, כפי שקורה בסלון המפואר של השמאלנים, שעוד לא סיימו לשלם עליו.


כן נותנים קצת כבוד לעיתונאי שמנצח את החקלאי מהשטחים בציטוטים מהתנ"ך, אבל לא מוותרים על סטריאוטיפ נוסף והוא הבן הגאון, העילוי , שמורד באביו, שיש לו חשבון, שלא בא לידי ביטוי בכלל במחזה - בניגוד גמור למרד הבת באביה השמאלני, שבהחלט מעלֶה את מיטב הקלישאות של המלל המקובל היום - אלימות של האב, קוראת לו נאצי, לא פחות, טענות על דיבורים ואפס עשייה, התיחסות אליה כאל רפת שכל [ מישהו קרא הרבה בתחקיר על המחזה ], שמתחתן עם הבת של האנשים האלה.


ההתרה, הפתרון של הקונפליקט הדרמטי, האנושי, הדתי, התרבותי והכלכלי, ואולי.. לא ברור לי, הפוליטי הוא - חתונה. חתונה היא גם טקס פיריון למי ששכח, בטח ביהדות, למרות ענייני החוזה הכלכליים, חתונה בשטחים משקפת בסמליות שלה שעיצובה על הבמה במיזנסצינה ובסצינה השלמה הוא גם הגבהת הזוג מעל שאר הדמוית, הם העתיד, הם הפריון, הם ההצלחה, הישראליות החדשה? ברור שארוחת הטעימות הפלצנית לא התקיימה, מי צריך מחית חציל על מרבץ צנונית עם תלתלי בצל? 

כפי שאבי החתן כבר הסביר למחותן שלו - אצלנו כל הקהילה מתגייסת, השכנות מבשלות הכל - ואז הוא פורט את מיני המזונות, שהשמאלני קורא להם" אוכל ערבי", מה שמצחיק את מחותנו שקורא לאוכל - ישראלי. [ גם כאן אפשר להרחיב את הדיון על כיבוש "המזון" האותנטי של ערביי הארץ לאיזה נרטיב ששמו- ישראלי. לא ברור אגב אם ישראלי זה תחליף למזרחי או לערבי].


כשסיימתי לצפות בה, בטרם הרהרתי קצת יותר ושוחחתי עם ד',  אמרתי ל- ד' - שווה שאזמין אותה לתלמידים שלי, למרות שאינני מסכים לשום דבר שנאמר בה. כעת ברור לי שאין סיכוי. אני לא אהיה שופר לעידוד רעיונות מביכים וריקניים כמו שלתלאביבים אין דבר חיים חוץ מפרנסה, כסף ולשנוא מתנחלים. אבל בהחלט צצליץ לחבריי וחברותיי דכאן.

נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 18/6/2016 12:17   בקטגוריות 2016, מות הישראליות הישנה, פרוייקט 365, שנת תשע"ו, אקטואליה, ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דאוד תורכי - בת דוד


בת דוד


מבנות דודי הלכה בשביל, ליד מחסום עצרה ממול.
כל הפרחים בשביל קינאו, בשושנה נעימת הקול.
ממול עיני זרח חיוך, ב"בוקר טוב" כאור אציל.
חיוך שובה משמע ולב, באור פניו וטיב הצליל.
כאור ירח מרגיע ימים, מעל שכמי פרק העול.
את פני שטף מבט, משושנה בצד הגבול.
שדד חיוך מלב כאוב, שלא חייך מזמן, חדל.
האיר לעין עולם חשוך, כעלטה בשחור הליל.
את נפשי מילא תקווה, לאורך זמן שלום מקביל.
ולי נעים היה לפגוש, מסיר שעמום בקול צלול.
בת דודי טובת הלב, גנבה אותי מחיק בחיל.
מה טוב היה לראות צבייה, בבוקר אור ללא מכשיל.
מבת דודי בת האדם, מנע קירבה הפריד חתול.
אוי ואבוי לראש השחור, מאור מוחק אותו כליל.
לרב צערי סוהר רע-לב, הלשין – ואז נסגר השביל.

 

שיר שכתב דאוד תורכי לסוהרת יהודיה לה קרא "בת דוד" כמנהג יהודים וערבים לכנות זה את זה, בשל השיוך הגנטי-הפוליטי א-לה- ישמעאל ויצחק.

השיר עצמו יפהפה, כתוב במתכונת השירה הערבית , שבה הטור השירי בנוי משתי צלעות ועל פי מיטב מסורת שירת "החשק" . צבייה, שושנה דגש על "מה עשתה לי" ופחות "תיאור של האהובה", כנהוג גם בשירת החשק העברית בימי הביניים.

הסיום שבונה את התשוקה אל זו שמעבר לגבול נסגר בתמונה המיתית של הטוב המושלם והרע המושלם, סוהר הלשין - והיא איננה עוד בשביל.

אם תבדקו היטב תראו שהשיר גם מחורז, וגם צלעות הטור עובדות עפ"י עקרון הניגודים הדרמטי במיוחד.

 


מקור השיר - עקיבא אור, מהפיכה ברוטאלית, הגדר השמאלית, 2008 השיר מופיע בתוך מאמר ארוך על דאוד תורכי

ביוגרפיה ומאמרים - ויקי ; מצפן, דברים לזכרו , עקיבא אור ; השב"כ, הודעה רשמית

נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 17/6/2016 10:27   בקטגוריות 2016, הגיגים על שיר, פרוייקט 365, שיר ביום, שנת תשע"ו, אקטואליה, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יעקב רימון - חלומי נרדם








העובדה שיעקב התעוור היא אולי מפתח להבנת השיר הזה. יש בו גם התיחסויות אל הטרגדיות של המאה העשרים, אולי, המאה בה החלום האנושי מת לגמרי, שבסוף המאה [ הוא לא הכיר את הספר הזה כי נפטר ב - 1973, אבל אולי הוא הקדים את תיאוריות "קץ ההיסטוריה" השונות], כי החלומות נרדמו ובמקומם להבות, אש ועשן ופחד אינסוף. לא מצאתי תיארוך לשיר, לכן קשה מאוד לתת לו הקשר פוליטי-היסטורי או חברתי קונקרטי, למעט העיוורון ותחושת ה"מוות" שבאה בעקבותיו.



מקור השיר - דעת ; רשימת שירים בזמרשת

ביוגרפיה - ויקיואנד
נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 16/6/2016 15:45  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

72,784
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תרשו לי להעיר , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאריק בנדק-חביב אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אריק בנדק-חביב ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ