לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אבא של מנשה

אבא בהתהוות, מנסה לעכל את משמעות ההריון, לא יודע מה באמת צפוי בחודשים הקרובים ובכלל, אבל מלא כוונות טובות. אולי יום אחד "מנשה" עוד יקרא (או תקרא) את זה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2004

זה לא גברת, זה אדון


עכשיו אנחנו יודעים שמנשה זה גבר, לא גברת. ועוד איזה גבר. אבל על כך בהמשך...

לפני עשרה ימים עברנו את הסקירה המוקדמת באולטרה-סאונד. לכבוד האירוע נסענו עד למרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, כדי לעבור את הבדיקה אצל הפרופסור, שעליו שמענו שירי הלל ושבח. אפילו הגניקולוג של אמא של מנשה אמר שהוא שלח את אשתו אל הגורו מחיפה כדי לעבור את הבדיקה. סיפרו עליו שהוא רואה הכל, אפילו את הפגמים הכי קשים לגילוי. טוב, אז נסענו לחיפה.

בשורה התחתונה הכל עבר בשלום. למנשה יש כל האברים הדרושים והכל נראה תקין.

עמדתי שם מאחורי הפרופסור והבטתי במסך הקטן. הפרופסור עבר דבר-דבר, תוך שהוא מחליף הערות מקצועיות עם אמא של מנשה (שהיא כזכור רופאה בעצמה) וטובל את המידע בבדיחות קטנות (שאותן הוא סיפר ביבשושיות). תחושת ההקלה לשמע המלים "תקין" ו"בסדר" היתה נפלאה. לחלוחית הציפה את עיני. סבב נוסף של חרדות עבר בשלום.

לראות את הלב של בני לעתיד פועם, את הדם זורם פנימה והחוצה מליבו הקטנטן, את עמוד השדרה על כל חוליותיו, את כף רגלו הזעירה עם בהונות זעירות עוד יותר, את צדודית פניו עם העיניים, האף והסנטר, את אונות מוחו (שמחולק כראוי), לשמוע שהכבד, הכליות, הקיבה והריאות נראים תקינים (גם אם אין לי מושג איך הם אמורים להיראות), לדעת שהכל בסדר. איזו תחושה נפלאה.

לבסוף ראינו גם את ההוכחה לזכרותו של מנשה, מזדקרת בגאון בין רגליו. זה צץ ככה פתאום על המסך. לרגע עוד שאלתי אם זה מה שאני חושב שאני רואה, אבל רגע אחד אחר כך לא היה ספק. לאמא של מנשה לקח עוד רגע להבין.

פתאום אי-הבהירות ואי-הוודאות לגבי הצאצא התפוגגו בבת אחת. פתאום היה ברור שזה בן. פתאום כבר אין סימן שאלה. יש סימן קריאה!  קשה לי להסביר את התחושה. קשה מאוד להתייחס לעובר כאל זכר ונקבה במקביל. אני לא מכיר מישהו שהוא גם וגם. קל יותר ברגע שיודעים מה זה - בן או בת.  פתאום אני יכול לדמיין אותו כילד, כאדם, לא כעובר ללא מגדר.

לרוב חברינו נולדו בנות ב"סיבוב הראשון". אמרו לנו שזה קל יותר עם בת בכורה מאשר עם בן בכור. אבל אצלנו זה יהיה אחרת. אולי קשה יותר, מי יודע. אבל מרגע שנפל הפור זה כבר לא משנה. אמא של מנשה אומרת שממילא זה אני שקבעתי את מין הילוד...  (גם נחסך המשך הויכוח איתה על שם לבת)

העיקר שהוא בריא ושלם ותקין ושאין שום חשד לשום דבר חריג. זה הכי חשוב.

 

בסוף השבוע הצגנו את סרט הוידאו של הבדיקה למשפחה הקרובה. הסבים והסבתא הביטו בסרט בעיניים כלות, נפעמים מהמראה.

דודה של מנשה וגם הבת-דודה דרשו לוודא שהשם "מנשה" לא יישאר גם אחרי הלידה. סבא של מנשה (מצד אמא) דווקא משתעשע ברעיון שלילד ממש יקראו "מנשה". טוב שיש להם במה להתעסק.

בינתיים אמא של מנשה ואני צריכים להתחיל לחשוב ברצינות על שם לבן. רעיונות?
נכתב על ידי אבא של מנשה , 25/4/2004 18:32  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבית של מנשה


ביום ראשון השבוע קנינו בית למנשה.  זאת אומרת, אמא של מנשה ואני חתמנו על חוזה לרכישת דירה שבה נגור עם הצאצא/ית בבוא היום (שרק הכל ילך כשורה טפו טפו טפו).  בדירה יש סלון ושלושה חדרי שינה, כלומר יש גם חדר לאחים של מנשה לעתיד (אני קצת נסחף פה, לא?!).  הדירה נמצאת במרחק הליכה קצר מהבית של סבתא של מנשה, ולא במקרה. הגענו למסקנה שלנוכח העובדה שאמא של מנשה עובדת כרופאה בבית חולים ועושה לא מעט תורנויות, ומכיוון שאבא של מנשה לא מגיע הביתה לפני שבע בערב, רצוי שהסבא והסבתא יוכלו לתת יד בקלות.  את המפתחות לבית נקבל ב-1 ביולי, שזה עוד קצת פחות משלושה חודשים מהיום, תמורת הרבה מאוד כסף שאין לנו. מסע גיוס הכספים בעיצומו...

 

באותו יום עצמו, בראשית השבוע הזה, נולדה לזוג חברינו האהובים מ' וש' בת בכורה.  זה גרם לכולנו אושר רב. התמוגגנו למראה התינוקת הקטנטנה והחמודה, עגולת הלחיים, שנולדה בתאריך העגול 04.04.04.  זו לא התינוקת הראשונה שנולדה לחברים שלנו. אבל הפעם זה היה שונה. בגלל החוויה האישית שלנו, ההזדהות שלנו עם ההריון של מ' היתה עמוקה יותר, ההיכרות (לפחות שלי) עם שלבי ההריון והבדיקות השונות היתה רחבה יותר, והאושר על כך שהמסע הארוך הזה הסתיים בהצלחה ובקלות בלידה של תינוקת בריאה ויפה היה מענג במיוחד.

 

חוץ מזה אמש הצלחתי להיגרר לוויכוח מיותר עם אמא של מנשה לגבי שמו של הרך הנולד. כלומר, "מנשה" לא יהיה שמו לכשייצא לאוויר העולם (אם למישהו היה ספק).

 

האמת היא שלא רציתי לקיים את הדיון הזה בכלל. נראה לי שלפני שעברנו את הסקירה המוקדמת (בשבוע הבא, להחזיק אצבעות), ולפני שיודעים אם זה בכלל בן או בת, אין טעם להתחיל בכלל לדון בשמות אפשריים. הרי ממילא חצי מהאפשרויות ילכו ישר לפח ברגע שנדע את מין היילוד.

 

אבל איכשהו (אני כבר לא יודע לשחזר איך), נגררתי לדיון הזה שלא מרצוני. אמא של מנשה יודעת, שאם זאת תהיה בת, הייתי רוצה לקרוא לה על שם אמי ז"ל. זה לא חייב להיות בדיוק שמה של אמי, שאינו שם עברי שכיח אלא שם לועזי. יש לי כמה רעיונות לוריאציות על השם הזה, אבל אמא של מנשה פסלה את כולן, בטענה שהיא לא רוצה שהילדה שלה תסבול בבית הספר בגלל שם יוצא דופן. המשך יבוא, אולי, אם יתברר שזאת בת.

 

המצב יותר פשוט אם יתברר בסקירה שזה בן.  כבר בשיחה הלא-מחייבת שהתגלגלה אמש התברר שיש הסכמה על לפחות שם אחד לבן זכר.

 

אז הנה הדילמה:  אם זאת בת, הברירה היא בין המשך הוויכוח עם אשתי לבין ויתור על הנצחת זכרה של אמי.  אם זה בן, אז כנראה שאין ויכוח.  האם אנחנו מעדיפים בן לטובת שלום בית?? 

 

כאמור, זה ויכוח סרק שהיה עדיף שלא להיקלע אליו. הרבה יותר חשוב לעבור את הסקירה בשלום ושלא יימצאו בה שום פגמים או בעיות בהתפתחות העובר.  מה זה כבר משנה אם זה בן או בת.

 

נכתב על ידי אבא של מנשה , 7/4/2004 14:21  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  אבא של מנשה

בן: 47




458
הבלוג משוייך לקטגוריות: הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאבא של מנשה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אבא של מנשה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ