לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

חרונולוגיה חסרת חשיבות

Those who can make you believe absurdities can make you commit atrocities. Tangles should be welcomed as good news-they keep out demons. 1988:28 Becker :וולטר


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2007    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2007

שביתת המורים - הסיכוי של כולנו


אני מצוי כבר שנים במערכת החינוך הישראלית. היא מדרדרת משנה לשנה. זאת אינה חדשה.

פעם יכולתי לשפוט זאת על ידי השגחה בבגרויות. סטודנטים עובדים בעבודה שכזו ורואים איך המבחנים נעשים קלים משנה לשנה. עשר שנים אחרי הבגרות שלי עדיין יכולתי לעבור את כל הבגרויות שהשגחתי עליהן בהצלחה (חוץ ממתמטיקה כמובן), כשחומר הבחינה נעשה קל משנה לשנה, וקטן משנה לשנה. המגמה הזאת לא השתנתה.

 

היום אפשר לראות זאת על ידי האנשים שמגיעים לאוניברסיטה ולמכללות. הסטנדרטים ירודים, הרמה ירודה, הידע הכללי שואף לאפס, יכולת הקריאה וההבנה של הנקרא נמוכה מאוד. הייאוש תוקף אותי כשאני חושב על זה. יש לזה פתרון, אפילו כמה.

 

אפשר להכיר בתבוסה. הכרה בתבוסה מחייבת שינוי האקדמיה לשיטה האמריקאית. זה לא מפתיע. מערכת ההשכלה התיכונית האמריקאית גם היא עובדת על ייצור אנשים בורים עד כמה שניתן. לפני שאתן קופצות עם הרוורד, ייל, ושאר האוניברסיטאות היוקרתיות, נסו לזכור שרוב האמריקאים לא מגיעים לכאלה מכללות. חלק מהם לא מגיעים למכללה כלל, חלקם מגיעים למכללה עירונית, ועוד קצת מגיעים לאוניברסיטאות, מתי מעט מגיעים לאוניברסיטאות היוקרתיות והיקרות. האמריקאים יודעים שהבוגרים של המערכת התיכונית לא יודעים כלום לכן התואר הראשון בארצות הברית כולל בחובו שנה אחת של לימודים כללים ועוד שלוש שנים. גם זאת, לפני תארים ומקצועות נחשבים. כך, אין תואר ראשון במשפטים אלא רק תואר שני, כי הם מבינים שמשפטן צריך להיות בעל השכלה כללית רחבה. בארץ, פעם הייתה השכלה סבירה בתיכון, לכן אפשר היה להסתפק בתואר הראשון. היום, התיכון לא שווה כלום, לכן יוצאים משפטנים (כמו גם כלכלנים) שיודעים בדיוק את מה שהכניסו בהן בפקולטאות האלה, ולא יודעים דבר מעבר לכך (דוגמת חשיבה עצמאית, צדק, מוסר או הבנה של דברים מעבר לחוק). פתרון אחד הוא לעבור לשיטה אקדמית אמריקאית.

 

פתרון אחר ועדיף הוא לתמוך בשביתת המורים בתיכוניים. כתבתי כבר על הביזיון הקיים בהסכם שחתמה הסתדרות המורים עם הממשלה. לצערי, טעיתי בכמה עובדות שכן אני לא בקיא ואיני מורה. אבל לא טעיתי בהרבה. מי מכם שרוצה לקרוא עוד, כאן אפשר להבין עד כמה ההסכם של הסתדרות המורים הוא ביזיוני. לא מפתיע. ההסכם הביזיוני של הסתדרות המורים מבהיר עד כמה מאבקו של ארגון המורים צודק.

 

שרת החינוך אמרה היום "המורים צריכים להבין שאם הם דורשים יותר שכר, הם צריכים לעבוד יותר!". זוהי שרת חינוך מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית הישראלית! מבחינתה אין שום סיכוי, ודאי לא הצדקה, להעלאה אמיתית בשכרם של המורים, כי כנראה שהם עובדים מעט מדי.

 

כל מי שעיניו בראשו, אפילו מי שאין לו ילדים, יודע שהמורים לא עובדים מעט מדי. הם עובדים הרבה יותר מדי. העבודה של המורים היא פונקציה של מספר שעות בכיתה כפול מספר התלמידים. אכן, ללמד שמונה שעות בשבוע יכולה להיות עבודה סבירה, כשיש עשרים תלמידים בכיתה (למרות שגם אז, שכרם הנוכחי של המורים יהיה נמוך עד מעליב). אבל כשהממוצע של מספר התלמידים בכיתה גבוה הרבה יותר מזה, העבודה אינה סבירה והשכר ודאי שאינו סביר. שכן, העבודה לא רק יותר קשה, אלא היא הופכת למתסכלת.

מורה שעומד מול כיתה ורוצה לעשות את עבודתו - ללמד - יודע שזוהי משימה בלתי אפשרית כשבכיתה יושבים מעל שלושים תלמידים. תחושה דומה מרגיש גם מרצה בסמינריון, כשבמקום 15 סטודנטים יושבים אצלו בסמינריון 30 סטודנטים, מרצה בהרצאה כשבמקום 50 תלמידים יושבים אצלו 150 סטודנטים, מתרגל כשבמקום 20 סטודנטים לתרגול יושבים אצלו מעל 40 סטודנטים לתרגול. הסיבה לתסכול זהה בכל סביבות אלה: הרצון ללמד עולה בתוהו בקבוצות גדולות שכאלה. קבוצות גדולות שכאלה לרוב נמשכות מטה על ידי התלמידים החלשים. אלה, שזקוקים ליותר תשומת לב, לא מקבלים אותה שכן זמן לתת אותה. התסכול של המורה העומד מול קבוצה גדולה מדי של תלמידים עובר גם לתלמידים, שחלקם מתוסכלים מהרמה הנמוכה מדי של השיעור, חלקם מתוסכלים מכך שהם לא מצליחים לעקוב אחרי החומר בכיתה הגדולה מדי וחלקם מתוסכלים כיוון שהחומר מעל לרמתם, שכן הפערים שצברו בשנים לפני כן גדולים מדי. כך, עומד המחנך מול כיתת ענק של תלמידים שהוא אמור ללמד והוא יודע בודאות מלאה שאין שום סיכוי שזה יקרה.

 

אין כמעט שכר שיכול לפצות על תחושת התסכול שזה גורם.

זוהי תחושתו של כל מי שעוסק כיום בחינוך בישראל.

 

בקיצור, לא צריך להבין הרבה בשביל להבין שמערכת החינוך במצב של קריסה כבר מספר שנים. לא צריך להבין הרבה בשביל לדעת שההסכם שחתמה הסתדרות המורים עם הממשלה הוא צעד בכיוון הלא נכון. לא צריך להבין הרבה בשביל לדעת שאולי ארגון המורים עם השביתה שלו יוביל את המערכת לכיוון הנכון.

 

נכון יעשו ארגוני המרצים - באוניברסיטאות, במכללות, סגל בכיר וסגל זוטר - אם יצטרפו להשבתתם של ארגון המורים. הם יכולים לעשות זאת כשביתת הזדהות. הם יכולים לעשות זאת מסיבותיהם הם, העיקר שיעשו זאת.

נכון יעשו גם ארגוני הסטודנטים אם ישבתו יחד עם המורים. הם היו במערכת התיכונית, הם יודעים באיזה מדרגה נמוכה הם מתחילים. הם יודעים שרק שינוי סדר העדיפויות יכול להוביל לשיפור האוניברסיטה, להורדת שכר הלימוד בשבילם, ולידיעה שאולי יהיה כאן חינוך נורמלי בארץ. (איני מזכיר את ועד ראשי האוניברסיטאות שמאיים בהשבתה, שכן קבוצת אנשים זו - ששה במספר - הם אופורטוניסטים שלא מבינים דבר בראייה מערכתית והתנהגותם מעידה על כך).

 

זוהי רק הערת שוליים, שכן מאבקו של ארגון המורים הוא גם מאבקם של ארגוני עובדים באשר הם. האוצר לא מנהל משא ומתן עם ארגוני עובדים כבר שנים. ההסכם הקיבוצי עם ארגון המורים פקע ב2001, ההסכם הקיבוצי עם ארגון המרצים פקע באותה שנה, ההסכם הקיבוצי עם ההסתדרות גם הוא לא עודכן כבר מספר שנים. האוצר ממשיך לא לנהל משא ומתן עם הארגונים הקטנים, וההסתדרות במקום לגבות אותם, שותקת. לכן, לא רק החינוך מונח כאן על כף המאזניים, גם עתיד העבודה המאורגנת.

 

לכן חייבים לתמוך בשביתת המורים.


מחר פוסט על פוטבול סוף סוף!
נכתב על ידי , 10/10/2007 00:29   בקטגוריות כתבנו בשטח, אקטואליה, בית ספר, עבודה, פסימי, פרומו (?)  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




כינוי: 

בן: 15

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

73,744
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפינחסה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פינחסה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ