לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חרונולוגיה חסרת חשיבות

Those who can make you believe absurdities can make you commit atrocities. Tangles should be welcomed as good news-they keep out demons. 1988:28 Becker :וולטר


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2015    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2015

כתבינו לענייני העולם (היהודי) מגלה את אמריקה (היהודית)


לולא כתב שלמד את הדברים האלה לאחרונה, אולי לא הייתי טורח לכתוב את הפוסט הזה, אבל "את ההגדרה הזו למדתי במהלך סמינר שהשתתפתי בו לאחרונה, המיועד לעיתונאים ישראלים להיכרות עם הקהילה היהודית השנייה בגודלה בעולם." כך, הכתב למד דברים, אז בואו נראה איזה דברים הוא למד. (אגב, אכן NRG פרסם מספר כתבות לאחרונה של "כתביו" על מסעותיהם בארצות הברית.)



נתחיל בהתחלה:



"מה הקשר שלנו עם יהודי ארה"ב? התרגלנו עוד טרם הקמת המדינה שיהודי הגולה תמיד יהיו שם," ניכר שהכותב הפנים את מה שכתבתי כאן לפני כמה ימים לכן הוא משתמש בגוף ראשון רבים. אז "התרגלנו" (מי לעזאזל?) "עוד טרם הקמת המדינה שיהודי הגולה תמיד יהיו שם," לו רק למד היסטוריה. שכן, רוב היהודים שהיו בגולה עוד טרם הקמת המדינה נעלמו באיזה תהליך עלום, ולא, רובם כבר לא היו שם "עוד טרם הקמת המדינה". אה, ואם מדברים על יהודי ארצות הברית, הם ודאי לא תמכו בציונות או ביהדות באותה תקופה אפילה בה יהודי הגולה נעלמו, הם העדיפו להיות אמריקאים על להיות יהודים (חלק ניכר מנכסי צאן הברזל של ארצות הברית משנות ה-1930 נכתבו או הושפעו מכותבים יהודים-אמריקאים), ונמתחה עליהם ביקורת (ודאי שאינה מוצדקת) על כך שלא עשו די כדי לשנות את מדיניות ההגירה האמריקאית באותה התקופה, או להכניס את ארצות הברית למלחמת העולם השניה מוקדם יותר, או לפעול נגד השמדת היהודים באירופה. 



נמשיך: "הדור השני לשואה המשיך את המסורת, ..." לאיזו שואה? יהודי ארצות הברית לא עברו שואה, עד כמה שאני יודע. מה הקשר של השואה ועל איזה מסורת הוא מדבר? מסורת התמיכה בישראל אצל יהדות ארצות הברית לא הייתה קשורה לשואה. אמנם יהדות ארצות הברית קלטה יהודים אחרי השואה, אבל כך גם מדינת ישראל. ודאי ש"הדור השני לשואה", כלומר ילדיהם של ניצולי השואה, לא יכול היה לתרום כלכלית לישראל, אם היגר לארצות הברית. הייתה זאת היהדות האמריקאית המבוססת (שהיגרה לארצות הברית באמצע המאה התשע עשרה או בתחילת המאה העשרים) שהמשיכה לתרום  לישראל.



"אך הדור השלישי והרביעי כבר הרבה פחות מחובר, הרבה פחות קשור." לשואה? הלא רלבנטית לקהילה עליה הוא מדבר? זה מה שהוא למד? וכמה זמן נמשך דור, שכן אם זה 25 שנה, הרי הדור הרביעי לשואה הוא בין שנתיים בערך. טוב, הוא "למד" על יהדות ארצות הברית (אולי), לא מתמטיקה. כתב לענייני עולם לא צריך לדעת מתמטיקה.



"אנחנו, מדינת ישראל, נטשנו את יהדות ארה"ב." הרי הם היו לפני המדינה, ויש סיכוי שיהיו שם אחרי המדינה, מי אמר שאי פעם היינו צריכים להיות איתם? הפטרונות, כאילו, מדינת ישראל יכולה הייתה לנטוש את יהדות ארה"ב. אה, כן, והכתב הוא לא מדינת ישראל, לאחרונה שבדקתי.



"בזמן שהתעלמנו, אותם יהודים מצאו לעצמם עיסוקים אחרים. "תיקון עולם" הם קוראים לזה.... אין בכך רע," כן, "תיקון עולם" הם קוראים לזה, זה לא מונח בסיסי של חוגים נרחבים ביהדות, אלא "הם" קוראים לזה. וכמה יפה מצד הכתב שהוא מאפשר זאת, ואפילו לא מוצא בכך רע. אולי אפילו טוב? לא צריך להגזים.



"הרי גם מדינת ישראל פועלת כדי לעשות טוב בעולם," כן בהחלט. לא מאמינים? תשאלו בעזה! הרבה טוב ישראל עשתה שם. גם בלבנון (2006). ה"הרי" בפסוקית זאת היא שעושה את ההבדל.



"ואילו אנחנו, מדינת היהודים, אמנם נאפשר להם לעלות לישראל על פי חוק השבות, אך לא נכיר בהם לעיתים כיהודים (אם עברו גיור רפורמי או קונסרבטיבי)," מובן שאם נולדו לאם יהודיה אינם צריכים גיור, אבל ב"עייניינו" רוב היהודים הלא-אורתודוכסים מן הראוי שיעברו גיור, שכן הם אינם יהודים.



"500 אלף יהודים צעירים בגילאי 18 עד 26 הגיעו בשנים האחרונות מהעולם, בעיקר מארה"ב, לישראל במסגרת תוכנית תגלית. זו התקדמות עצומה, למרות שעדיין מדובר בטיפה בים." חצי מיליון יהודים הגיעו לישראל בפרויקט תגלית (השם האנגלי שלו הרבה פחות תמים birth right, כלומר זכותם המולדת של יהודי ארצות הברית לקבל טיול חינם של שלושה שבועות בישראל, בין היתר על חשבון משלם המסים הישראלי, אבל כתבתי על זה כבר). חצי מיליון יהודים זה טיפה בים, אז כנראה שהים של יהדות אמריקה עצום. כמה יהודים יש באמריקה הכתב אף פעם לא משתף את כותביו, אולי לא לימדו אותו את זה. אולי הספירה לא כל כך פשוטה, בייחוד אם הרפורמים והקונסרבטיבים אינם יהודים, וודאי שילדיהם אינם יהודים. כי כן, יהדות אמריקה מונה כ7 מיליון אנשים, אז חצי מיליון זה קצת פחות מעשרה אחוזים. שמונה אחוזים זה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר מ"טיפה בים," אבל שוב, הכתב לא למד מתמטיקה היכן שלמד על יהדות ארצות הברית.



-



וכמה מלים ברצינות: חבל שהכתב לא למד באמת על יהדות ארצות הברית. על כך שההגירה הראשונה של יהודים הייתה של יהודים רפורמים מגרמניה באמצע המאה התשע-עשרה. יהודים אלה היגרו עם כספם ופתחו חנויות מרכול בכל רחבי ארצות הברית (סאקס פיפת' אווניו, למשל של סאקס). כן, הרפורמים, אותה "לא דת-יהודית שבטוח תיעלם עוד חמישים שנה" קיימת כבר 300 שנה בערך. לו רק כתב שיהדות ארצות הברית מבוססת על  90% מההגירה היהודית של תחילת המאה העשרים (10% מהם היגרו לפלשתינה), והם היו יהודים "רגילים," לא אורתודכסים, ולכן לא יכלו להתקבל לקהילה האורתודכסית בארצות הברית, אבל גם לא אהבו את הרפורמה הגרמנית ששלטה בקהילה האמריקאית, ועל כן פרח הזרם הקונסרבטיבי, שמהווה זרם של "חיים יהודיים נורמליים" בלי התהדרות ב"חומרות" אורתודוכסיות ובלי הגמישות ה"רפורמית". אכן, בין הרפורמים היו ציונים דגולים (כל מיני רחובות מוזרים ישנם בערי ישראל שמעידים עליהם, כמו אבא הלל ברמת גן או סילבר בנווה שאנן בחיפה). לו למד שההגירה היא נקודת האפס של הקהילה הזאת, ואז תקופת השואה הייתה הדור השני להגירה, דור שבהגירות ידוע ככזה שבז להוריו המהגרים ולערכיהם ומנסה להשתלב עד כמה שניתן בתרבות המקומית. לכן, היה יכול ללמוד מדוע השואה היא בושה ליהדות ארצות הברית; שמלחמת ששת הימים הייתה אירוע משמעותי בשביל יהדות זאת שהירשתה לעצמה להתייחס לעצמה כשווה בין שווים עם שאר הקהילות האמריקאיות; ש"תיקון עולם" הוא חלק מהמסורת של יהדות ארצות הברית כלקח מהשואה ומבושתם בה מאז שנות ה-1960 (דור שלישי להגירה), שלכן הובילו יהודים את המאבק לזכויות אזרח (ובצדק, שכן היו מקומות שאסור היה ליהודים להיכנס אליהם עד שנות ה-1970 כמו שכונות בסאן דייגו), שכן בשואה טבחו ביהודים ובשחורים, ולכן היהודים לא יכלו לעמוד מנגד כנגד קיפוח השחורים בארצות הברית. שכיום, אנחנו בדור הרביעי, ואפילו החמישי להגירה, וחמישה דורות אחרי נקודת ההגירה המהגרים כבר אינם מהגרים כלל ועיקר והקשרים שלהם עם התרבות המקורית שלהם הופכים לפסטיש חסר מהות, ולא מבססים פעולה פוליטית או חברתית, שכן הם מקומיים, ולא מהגרים כלל.



והכי חבל, שהכתב לא למד לפקפק במי שרוצה ללמד אותו דברים, ולדעת שעיתונות לא אמורה לירוק את מה שאומרים לה בלי לבדוק את הדברים. או בלי לחשוב.

נכתב על ידי , 8/7/2015 23:08   בקטגוריות אמריקה, לא כל אידיוט צריך לקרוא, אקטואליה, ביקורת, פסימי, עבודה, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ההמצאה המחודשת של הגלגל


פרה-היסטוריה:


פעם, כשהייתי צעיר הרבה, כמעט שני שליש ממה שאני כיום, רכבתי מברנטווד לעיר התחתית בלוס אנג'לס. זה היה עוד לפני שהמציאו את קנה המידה. לפחות במפות של יאהו, וכך הרכיבה מברנטווד לעיר התחתית נראתה קרובה. אפילו קרובה מאוד, במפה חסרת קנה המידה של יאהו מפות. שעה ומשהו אחר כך הגעתי לאותה השכונה המפוקפקת, על האופניים. כן, 20 מיילים זה לא קרוב. אולי 15 מייל.


 


ההיסטוריה הקרובה:


סיאטל, בניגוד לסן פרנסיסקו, אינה ידועה בשל גבעותיה. טוב, סיאטל, בניגוד לסן פרנסיסקו, לא ידועה כמעט. הרי לא נכתב יושב בסיאטל על המים, למרות שגם בסיאטל יש מים. כרגע, סביר שיותר מבסן פרנסיסקו, שם הבצורת ממשיכה להכות כבר שנה רביעית. (טוב, גם כאן החודשיים האחרונים היו השחונים בהיסטוריה המקומית). אבל בכל מקרה, סיאטל, בניגוד לסן פרנסיסקו, אינה ידועה בשל גבעותיה. לכן, כשראיתי שהמרחק בין הגן לבין חנות הדראגסטור החביבה עלינו, הוא פחות ממייל חשבתי שאם רכבתי כבר עשרים מייל בעבר, מה זה מייל בשבילי. והיום, בניגוד לאותה תקופה פרה-היסטורית, המפות של גוגל מדויקות ומראות לא רק את קנה המידה, אלא את המרחק המדויק ואת המסלולים האפשריים. סיאטל, בניגוד לסן פרנסיסקו, אינה ידועה בשל גבעותיה, אבל גבעות יש בה. ועוד איך. ולהגיע מהעיר התחתית לדראגסטור כלל גבעה אחת שעלתה, ועלתה, ועלתה. והרגליים שלי? את החלק הראשון רכבו כמו ענקיות. במישור של הרמזור לפני העלייה השנייה הגברתי מהירות בשביל התנופה. וכך צלחתי את החלק השני של הגבעה. אבל הרגליים שלי לא הצליחו לסחוב גם אותי וגם את האופניים. וכך, בגבעה השלישית, כלומר בחלק השלישי של אותה הגבעה האחת, אולי הר, החלטתי להתחשב ברגלייי, מחלתי על כבודי, ירדתי מאופניי והלכתי לידם. בסוף הגעתי למה שלא היה חנות דראגסטור, אלא רק בית מרקחת.


 


ואתמול:


רכבתי לאגם המקומי. מעין כנרת רק חצי. הרכיבה הייתה קלה. ירידה בגבעה. ראיתי את המטוסים ממריאים ונוחתים באגם. ילדים משחקים במים ליד. מספר אנשים נכנסים לאגם. כשנסעתי לאחר מכן לעיר התחתית, גם הגבעות כבר נראו קטנות בעיניי. הגעתי לגן, החניתי את אופניי בחנייה של הבניין בו נמצא הגן, שמתי את הקסדה, והכסא המתפרק בעגלה, ועליתי לגן הציבורי. שם ישבתי לקרוא ספר, נהנה מהחום, השמש והחיים. ראיתי את השומר מסתובב באזור, והמשכתי לקרוא בספר. אחרי סיבוב שני, השומר הגיע אליי: "תגיד, האופניים שקשורים שם לעמוד, הם שלך במקרה?" שיתפתי פעולה, ועניתי במהירות שלא, האופניים לא שלי. אפילו לא אמרתי שהאופניים שלי קשורים בחנייה עצמה. לא ניג'סתי לשומר בשאלה "למה אתה חושב שהאופנים שלי?" להיפך, שמחתי, שכבר אחרי שבוע אני נראה כרוכב אופניים בעיני המקומיים.


 


ההשמטה:


ישנו עוד סיפור על אופניים וביצה, אבל הוא באמת שייך לאגדות ולא להיסטוריה.

נכתב על ידי , 2/7/2015 20:20   בקטגוריות אמריקה, כתבנו בשטח, משהו אישי, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בן: 11

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

72,453
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפינחסה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פינחסה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ