לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חרונולוגיה חסרת חשיבות

Those who can make you believe absurdities can make you commit atrocities. Tangles should be welcomed as good news-they keep out demons. 1988:28 Becker :וולטר


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2017

הגן השקט


נקרא לזה אסיפת הורים. כי ככה קוראים לזה. קשה לתרגם את המושג לאנגלית. ובכלל, השניה עדיין לפנינו. כן, ילדה בת 3.5 זכאית לשתי אסיפות הורים.  כשאמרתי לה שאני הולך לאסיפת ההורים השניה גם היא אמרה "מה עוד אחת?" אחת של הגן ואחת של הצהרון. שאמנם מתרחש באותו מקום כמו הגן, אבל עם צוות אחר לגמרי. כפי שהסבירה לנו הגננת של הגן, את הדברים השווים היא שומרת לגן, ודואגת לנעול אותם, כך שילדי הצהרון לא יזכו להנות מהם. כן, זה אותם ילדים, באותו המקום, אבל הם לא יהנו מהדברים הטובים של הגננת. אבל נחזור לאסיפת ההורים.

אותו מפגש של כל הורי הגן עם הגננת. בארצות הברית לא זכור לי מפגש כזה. היה ערב הורים וילדים בגן עצמו. עם הגננות (קוראים להן מורות באמריקה) והסייעות (קוראים להן עוזרות מורות באמריקה), והורים וילדים ביחד. ואוכל שההורים הביאו. מעין פיקניק בגן. כדי שכולם יכירו אחד את השני. לא חשבו באמריקה להזמין את ההורים בלי הילדים, הרי הילדים הם החשובים, אז למה להדיר אותם?

אבל אספת הורים. כל ההורים התייצבו. אנחנו התייצבנו שנינו. להביע רצינות. שאר ההורים לא יכלו להתייצב שניהם. לרובם יש שתי אסיפות הורים באותו הזמן. הרי אם אין לך שלושה ילדים בטווח של 5 שנים משהו לא בסדר איתך כאן בישראל. לכן, ההורים הגיעו בבודד, כי בן הזוג הלך לגן השני. או לחלופין, כי מישהו צריך לפרנס או לחלופין להוציא כסף על ביביסיטר בשביל אסיפת הורים, השתגעת? כן, השתגענו! הגננת אפילו סיפרה שהיא נתנה פטור לאחת האימהות שכן זאת השנה החמישית שלה בגן, אבל אחד הילדים מתחיל גן חדש היום, אז נתתי לה ללכת לגן השני.

האסיפה התחילה על ידי מנחת קבוצות ממכון לשיפור ההורהה. אני לא חושב שיש מילה כזאת בעברית, הורהה, אבל אם יש מכונים לשיפור הוראה, אזי המכון הזה הוא לשיפור הורהה. הזמן שהוקצב למנחה היה מוגבל, שכן לגננת היו דברים חשובים להגיד. לכן, המנחה לא בזבזה זמן והסבירה את מטרת קבוצות ההנחייה שהיא וחברותיה מעבירות (עוד בברושור של הארגון של הקבוצות הובהר ש"מנחות קבוצות" כך שאין גברים שעסוקים במקצוע זה. הם לא יודעים על הורהה. לעומת זאת, ביום העיון על חינוך, ישנם מרצים גברים.) היא הסבירה לנו שאנחנו לא הורים רעים אלא שפשוט חסרים לנו הכלים להיות הורים טובים יותר. היא הסבירה שמשפחה היא כמו מפעל או ארגון, צריך שתהיה מטרה, ואז צריך לגזור הכל ממטרה זאת. אבל, היא הסבירה, אנחנו לא יושבים וחושבים מהי המטרה של המפעל המשפחתי ומהן המטרות (רציתי להגיד שניכר שהמטרה היא להביא לפחות שלושה ילדים תוך חמש שנים, אבל התאפקתי.) לכן, בוא ננסה לחשוב יחד מה תרצו שהילד או הילדה שלכם יהיו כשיגדלו. הרבה מלים נזרקו לחלל האוויר, והמנחה רשמה אותן על הלוח. סבלני. למשל. יצירתי. גם כן. עצמאי. הגננת, נקרא לה לצורך העניין רבקה, שם גנרי לגננות ומובן שהוא, כמו כל הכתוב כאן מפוברק לגמרי, זירזה את המטלה. שיישמור על הכללים. אבל שיידע להקשיב. שיהיה פתוח לאחרים. ראיתי שהיא מחפשת מילה, ואני טוב במלים אז הוספתי "אמפתיה" ואכן המילה הזאת מיד נרשמה על הלוח. והגננת איששה שכן, בדיוק.

ואז החלטתי להוסיף "שקט". הגננת רבקה קפצה כנשוכת נחש. לא. שקט הוא דבר יחסי. מה שבשבילך שקט בשביל אחרים הוא רעש. הטיעון הזה כמובן מוטט את מעט ההגנות שהיו לי ועברתי למצב וגטטיבי. מובן שהמילה שקט לא נרשמה על הלוח על ידי המנחה. אחרי הכל, אם איינשטיין לימד אותנו משהו, הוא לימד אותנו שהכל, כולל ובייחוד שקט (כן, אותו היעדר שדי קל להסכים עליו, בייחוד של קול מכל סוג שהוא), יחסי. המנחה המשיכה להוסיף שלא, אנחנו לא הורים רעים, וזה שהילדים באים בחמש הבייתה, ולנו אין כוח אליהם אחרי יום עבודה ארוך, ולהם אין כוח אלינו אחרי יום גן ארוך, זה לא אומר שאנחנו הורים רעים. רק שאין לנו את הכלים. ובמפגשים אנחנו גם משתפים בבעיות שיש לנו, ומגלים שהבעיות שלנו הן לא רק שלנו, הן של כולם!!! (דבר שיכול להגיד שכולנו הורים רעים או שאולי יש בעיה סיסטמית, בגלל שאנחנו הורים רעים, אבל לא, אנחנו לא הורים רעים) וגם מקבלים כלים באופן תיאורטי אבל לא כבד, קל, בכיף (כן, תיאוריה, היא הסבירה, זה כיף!) איך להפוך להורים טובים יותר.

ואז הגננת רבקה קיבלה את הבמה. היא הסבירה לנו על ההיסטוריה שלה. היא גננת הרבה זמן. ישנם הורים שארבעה ילדים עברו אצלה בגן מאותה המשפחה. אכן, בטלפון היא אמרה לנו שביתנו היא היחידה שהיא לא ידעה עליה דבר, לא אח, אחות, אמא, דודה, ממש מוזר. ואכן, זה היה אחרי סבב השמות של ההורים והילדים. רבות האמהות שהסבירו שזה הילד השני או השלישי בגן רבקה. היתה משפחה עם ארבעה ילדים בגן רבקה (השם של הגננת כאמור מפוברק וגנרי). עשיתי חשבון על אותה משפחה, וחשבתי, 7 שנים הם כבר מכירים (ילד כל שנתיים, שנתיים בגן לכל ילד, זהו הילד הרביעי (3*2)+1). כן, חתיכת היסטוריה יש למשפחה הזאת כמו לאחרות. לארבע אמהות יש את אותו השם (לא, לא שרה, רבקה, רחל ולאה). כמו גם לשתי ילדות, שני ילדים, ועוד אחת עם ורסיה קצת שונה. הנה חידה מתמטית, מה הסיכוי שלאמא שקיבלה שם בנאלי ישנה בת עם שם בנאלי (שם בנאלי – שם שיותר מאדם אחד בקבוצה מסוימת מחזיק בו). אה, בשביל זה אתם צריכים לדעת כמה ילדים ישנם בגן. הגננת רבקה שמחה לבשר שיש רק 32 ילדים בגן, 16 בנים ו-16 בנות. אנחת רווחה נפלטה מפי, רק 32. חשבנו שיהיו 33. (מאז גילינו שהצטרף אחד, אז יש 33).

כן, את זה כבר הבנו מהיום הראשון פה. היחס האמריקאי הוא חלום פה. בארצות הברית 2 מורת על 18 ילדים. כלומר אחד לתשע זה התקן. בגן רגיל. כיוון שהיינו בגן משודרג, אצלנו תמיד הייתה סייעת אחת לפחות, עם לא שתיים. כן, בארצות הברית הילדה הייתה בגן עם עוד 17 ילדים אחרים, שתי מורות ולפחות סייעת אחת. כלומר אחת לשש. וכאן, היחס טיפה פחות טוב, רק אחת ל16. למען ההוגנות, גם שילמנו פי שלושה באמריקה. אבל היה שם טיפה יותר שקט. אבל שקט, כפי שלימדנו הגננת רבקה, הוא יחסי! אז אולי לא היה שם יותר שקט. דמיינו לעצמכן, אסור לצעוק באמריקה בגן. אפילו הגננות, סליחה, המורות, לא צועקות בגן באמריקה. אולי לכן היחסיות של השקט שם גדולה יותר. בישראל, כפי שהסבירה לי זוגתי, הגננת לא יכולה שלא לצעוק, אחרת איך ישמעו אותה 32 ילדים? סליחה, 33.

הגננת רבקה הסבירה לנו על הגן. אצלה יש משמעת. לחלק מההורים זה היה קשה. איך? לילד שלהם אין סבלנות. הם היו רוצים שתהיה לו סבלנות. אמא סיפרה: אני אוספת אותו בארבע וחצי מהגן, ואז כל מה שהוא רוצה זה תשומת לב ממני. שלוש שעות הוא דורש ממני תשומת לב. שום דבר אחר אני לא יכולה לעשות כי הוא רוצה תשומת לב. אין לו סבלנות לשום דבר חוץ מלתשומת לב ממני. אני רוצה לדבר בטלפון והוא לא נותן לי. כלום. הזכרתי לעצמי שאנחנו לא הורים רעים. רק אין לנו את הכלים. מאוחר יותר אותה אמא אמרה שלבת הגדולה דווקא יש סבלנות. הממ, חשבתי לעצמי, אולי לו הייתה לאמא יותר סבלנות בין ילדים, לילדים הייתה יותר סבלנות כלפיה.

הגננת רבקה כאמור הסבירה שאצלה יש משמעת. למשל, באותו היום בגן (היום הראשון לגן) היו ילדים עייפים. הם היו כל כך עייפים שהם איימו לישון. בשעה שתיים בצהרים. אחרי שהגיעו לגן בשמונה. לא אצל הגננת רבקה. מיד היא שלחה אותם לשטוף פנים. ואני הזכרתי לעצמי שוב, אנחנו לא הורים רעים, רק אין לנו את הכלים. למשל, לתת לילדים שלנו לישון בצהריים. בגן. כמו באמריקה. שם מובן שישנים בצהריים. בגן. יש אפילו רשימה, שמי שמופיע בה ישן. בגן. כל יום. אבל בישראל, צריך להעיר את הילדים שיגיעו לגן בזמן (8:30 או שהילד נשאר בחוץ, אצל הגננת רבקה יש כללים) וחסר לילדים שיישנו בצהריים. לא לפי הכללים.

הגננת רבקה גם הסבירה שהיא מאמינה בכללים. ובמשמעת. ובגבולות. אבל הכי היא מאמינה בללמד ובעצמאות וביצירתיות של הילדים. בחינוך לדמוקרטיה, כלומר מה שהילדים רוצים (כל עוד זה ראש השנה בזמן ראש השנה, כמובן, ולא לישון!). היא משקיעה בילדים, במשחקים, בהקשבה (אמנם מתמטית, עשיתי חשבון שאין שום סיכוי שבזמן נתון אין 20 ילדים שלא הגננת ולא הסייעת רואים אותם, לא כל שכן מדברים איתם), אבל הגננת רבקה מקשיבה לילדים. והסייעת היא אוצר. בלום. שלא אמרה מילה כל אסיפת ההורים. היא גם הסבירה להורים שאצלה אוכלים ארוחת בוקר מאוחר. בתשע וחצי. כי אם האוכל בצהרון הוא בשתיים ורבע, אז הילדים לא יחזיקו מעמד אם יאכלו בשמונה וחצי. צודקת. הפתרון, היא לא אמרה, שיאכלו בבית. אבל מה עם הילדים רעבים? שאל הורה? שיאכלו בבית ענו כמה אחרים. או שיביאו חטיף גרנולה או משהו אחר לגן ויאכלו אותו שם. זה קורה, הסבירה הגננת, אבל אחד האבות לא הבין. איך יימנעו אוכל לא בריא מילדיו אם אחרים יביאו חטיף. רק חטיף בריא הסבירה הגננת רבקה בסבלנות לאב המתקשה. ניכר ששנים באינטראקציות עם ילדים הכינו אותה לאבות מתקשים (האבות הקשו יותר, האמהות מבינות עניין, למשל היה אבא ששאל על שקט, ואנחנו יודעים ששקט הוא יחסי). היא גם הסבירה שהיא מרשה לשתף באוכל, אבל לא מרשה התעלקות. וגם שאם מישהו מביא צעצוע מהבית, היא לא מתערבת אם יילד אחר לוקח לו את הצעצוע. זה המחיר של להביא צעצועים מהבית. אל תביאו צעצועים מהבית.

וגם לא רעיונות מוזרים. למשל, לקנות מזרונים כדי שהילדים יוכלו לישון עם הם עייפים. רעיון מוזר שכזה. הגננת של הצהרון כמעט התעלפה לשמוע עליו. זה לא הגיוני, הרי אם ישנו בצהריים יישנו פחות טוב בלילה (אללי, השטויות שאנשים מאמינים בהם). מה, וגם מבוגרים ישנים טוב יותר אם הם ישנים בצהריים (כן!). אבל לקנות בר מים זה חובה. אי אפשר בלי זה. אפשר בלי סבון. אבל בלי בר מים, אי אפשר. איך הילדים ישטפו פנים אם לא יהיה בר מים. ואסור להיכנס לגן לאסוף את הילד מהצהרון. בנוהל. כי כל מיני אנשים נכנסו לגן של איך קוראים לה, המצחיקונת הזאת, עדי אשכנזי ותחקירנית נכנסה לגן וכל מיני, ושיכור תקע סכין בשולחן, אז לא, ההורים לא יכולים לאסוף את הילדים מהגן, מביאים להם את הילד לשער (כמו אסיר שמשוחרר מהכלא ונפגש עם המשפחה רק מחוץ לכתלים). וברור שזה לא בשביל להסתיר את מה שקורה בתוך השערים. המגודרים. של הגן. (בארצות הברית אין מנעולים לגן והוא פתוח תמיד. חוץ מכיתת הלימוד שנעולה בסופי השבוע, אבל שטחי המשחק פתוחים תמיד). האיסור גם לא יוצר בעיות כמו למשל שהסייעת חייבת להוציא את הילדים החוצה, ולכן צריכה לבלות זמנה בהוצאת ילדים במקם להיות איתם. אבל, כל עוד יש חוג קפוארה וחוג אנגלית, אנחנו מרוצים.

וגם בכל זאת, די שקט בגן.

באופן יחסי, כמובן!

נכתב על ידי , 13/9/2017 22:55   בקטגוריות אמריקה, כתבנו בשטח, משהו אישי, ביקורת, פסימי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בן: 13

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

73,476
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפינחסה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פינחסה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ