לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


מתחת לחזות הלוחמנית מסתתרת נפש אחרת..
Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2018    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2018

סיפורי סבתא


המשפחה שלי מאד קטנה,
היו בה רק אבא ואמא ושתי בנות. כמעט אף פעם לא היו לי סבא וסבתא ודודים ובני
דודים. הדודה פסיה והדוד טוביה היו פליטים כמוהם שבארץ התחברו למשפחות כי לאף אחד
לא היה קרוב אחר מלבד השכנים ברחוב.


לסבי וסבתי מצד אבי
היו 5 ילדים. כשהכיבוש הגרמני הגיע לכפר שבו גרו בפולין, אבי ושתי אחיותיו הגדולות
כבר היו נשואים ובעלי משפחות. שתי האחיות הצעירות עוד לא הספיקו להתחתן ולהקים
משפחה. אבי גויס לצבא האדום ונדד עם גדודי הצבא לערבות רוסיה. יום אחד פגש בחייל מכפרו.
זה גילה לו שמשפחתו כולה נרצחה בחיסולים ההמוניים שבוצעו בכפר בו גר בשנת 1942.


אמא שלי גדלה במשפחה
שבה היו 5 ילדים, בת אחת וארבעה בנים. לארץ היא הגיעה אחרי שנישאה לאבי. אמא שלה ושני
אחיה הקטנים נשארו בברית המועצות והקשר איתם נותק לגמרי. בשלב מסוים, התחיל קשר
מכתבים בין אימי לסבתי. המכתבים עם השורות המושחרות של הצנזורה, היו מגיעים אלינו
אחת לתקופה. אמא היתה מסתגרת עם המכתבים האלה בחדר השינה, נושמת לתוכה את ריח המילים
שהגיעו מעבר למסך הברזל ומנסה להבין מבין השורות את מה שלא נכתב שם. ככה למשל, נודע
לה שאחיה הצעיר, ממנו נפרדה כשהיה בן 16, מת כשהוא בן 38 שנים בלבד.


סבתא שלי הגיעה לארץ באמצע מלחמת יום הכיפורים. אני שירתתי אז בצבא כקצינה
ביחידה לאיתור נעדרים. יום אחד כשהגעתי לחופשה קצרה הביתה גיליתי שאין לי מקום
לישון כי את החדר שלי תפסו עולים חדשים שלפני כמה ימים עשו עליה. אלו היו סבתא שלי
בת ה-73 ובנזוגה. 4 חודשים בלבד היתה לי סבתא. בזמן הזה, כשהייתי עסוקה בעיקר
בנעדרי צה"ל במלחמה ובכל פעם כשחזרתי הביתה בשאלה איפה אני יכולה לישון.


כשסבתא
שלי הגיעה לארץ בכלל לא היו לי כישורים של 'להיות נכדה' ולא ידעתי איך נכדה אמורה
להתנהג. חשבתי שעלי להיות מנומסת, לנשק אותה ולהתחבק מפעם לפעם. למרות הקרבה
המשפחתית הרשמית שהיא 'סבתא שלי' בשבילי היא היתה זרה לגמרי והתקשיתי להרגיש אליה
קרבה.


חלק
מהתפקידים בחיים אנחנו לומדים מחיקוי ומהתבוננות באחרים. על העולם הזה
של 'לגדול עם סבתא' למדתי דרך התבוננות בחברות שלי שהיתה להן סבתא בבית. בדרך כלל הסבתא
היתה אשה זקנה ולפעמים חולה. העברית של הסבתא היתה מתובלת במילים ביידיש או תימנית
ולא תמיד אפשר היה להבין מה היא אמרה. תוך שאני מאמנת את עצמי למצב החדש שבו גם לי סבתא, מנסה ללמוד איך
מתקשרים איתה ועונה בעברית לשאלות שהיתה שואלת אותי ברוסית, היא חלתה. וכמו שהגיעה
יום אחד נעלמה לה יום אחד. אמא שלי נשארה אבלה וכואבת, מנסה לאסוף את השברים של
האיחוד הקצר עם אמא שלה, לטפל בבן זוגה.


בכך מסתכמות פחות היותר החוויות שלי של "לגדול עם סבתא".

נכתב על ידי , 8/1/2018 16:03   בקטגוריות משפחתי וחיות אחרות  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אלכימאיש ב-20/1/2018 00:59
 



אזכרה לסבא שלי - יום השנה לפטירתו


פתאום עלה בי געגוע לאיש שאף פעם לא הכרתי ושאני נקראית על שמו. געגוע כזה מוביל אותי לנבירה בכל מיני מקומות ואין פעם שאני לא מגלה משהו חדש.. כמה שהחיים מפתיעים.



מערכת ההודעות האלקטרונית, של החברה קדישא בתל אביב הודיעה לי שביום שלישי 09.01.2018 יחול יום האזכרה השנתי לסבא שלי יהודה לייב שמוקלר, הקבור בבית הקברות בנחלת יצחק. אחרי שמצאתי את הקבר שלו באתר של חברה קדישא, נרשמתי לשירות התזכורת הזה ומאז כל שנה אני מקבלת הודעה על מועד האזכרה הקרב ובא. אחרת מי היה זוכר? סבא שלי שעל שמו נקראתי אני, נהרג בינואר 1949 - כשרכב על אופנוע ברחובות תל אביב.



התקופה היא שלהי מלחמת העצמאות. ב-7 בינואר הסתיים מבצע "חורב" לשחרור הנגב. באותו שבוע הפיל חיל האוויר 5 מטוסי קרב של הממלכה הבריטית שחדרו לארץ וממשלת בריטניה הכריזה על הכרה דה-פאקטו במדינת ישראל. הבחירות הראשונות לאסיפה המכוננת שמאוחר יותר תקרא הכנסת היו בפתח, ועמדו להיערך ב-25 בינואר.



כשנהרג, אמא שלי כבר היתה בהריון עם אחותי הגדולה. אחותי קבלה את השם של אמו של אבי, כי זה מה שסוכם ביניהם עוד לפני שנודע להם דבר האסון. החיים בארץ לעולים החדשים שזה מקרוב הגיעו, היו קשים מאד. הפרנסה לא היתה מצויה וצריך היה להתמודד עם קשיים רבים בדירה קטנה במעברת ודי ג'מל (עין הים כיום) בחיפה. ההיריון החדש הגיע במפתיע. היא ממש לא רצתה את התינוק הזה שיולד עוד כמה חודשים למציאות לא פשוטה. אבי שכנע אותה שלא לוותר. בסתר ליבה קיוותה שיולד לה בן והיא תוכל להנציח את זכר אביה אבל שלא במפתיע נולדה בת ובטוויסט מהיר קבלתי אני את שמו.



סבא שלי יהודה-לייב הגיע לישראל מתישהו בשנת 1935, דרך חיפה כתייר. הוא נשאר בארץ ולא התאזרח. בחודש אפריל 1946 הגיש בקשה לסוכנות היהודית לעליה עבור אחד מבניו יוז'יה. בטופס הבקשה כתב כי עדיין לא התאזרח מפני שהיה בלתי ליגאלי, וכי אין לו משפחה. הוא הצהיר שהוא עובד ברוכלות ומשתכר כ-30 לירות לחודש. מקום מגוריו היה ברחוב שד"ל 8 בתל אביב. כתב היד בטופס מעיד כי שלט היטב בשפה העברית.



לסבא ולסבתא שלי שגרו בעיר בעלץ במולדובה היו 5 ילדים. אמא שלי היתה הבת היחידה וגם האמצעית. כשהוא קם יום אחד ועזב אותם, היא היתה בת 11, אחיה הגדול היה בן 14 והקטן בן 5. לא ברור למה קם ועזב. אולי זה הקושי למצוא פרנסה למשפחה או החלום על ארץ ישראל. שמועות מספרות שהחליט לעזוב בגלל סבתא שלי שגברים רבים חיזרו אחריה בשל יופיה, אפילו שהיתה נשואה. הוא שהיה גבר ממוצע, סבל מאד מהמציאות הזו ולכן החליט לעזוב.


לאחר עזיבתו היתה נתונה סבתי בקשיי קיום גדולים וכדי לשרוד עברה עם ילדיה לגור בעיר נובומוסקובסק בהרי אורל (מרכז רוסיה), שם כולם עבדו במפעלים שונים כדי להתקיים. שם גם הכירו אימי ואבי. לא ברור אם בכל התקופה הזו נשמר הקשר בין הילדים לאביהם, בגלל מסך הברזל. אבל סבי היה מעורב בבקשה לאשרת כניסה לארץ עבור אחד מבניו, יתכן שגם ביקש אשרת כניסה לארץ עבור הורי, שבאו לכאן כתיירים, בשנת 1947 ונשארו.



לאחר שהורי עלו לארץ, שלח להם סבא יהודה ברכת שנה טובה ובה אחל להם בכתב יד מרובע ויפה ש"שנת תש"ח תהא שנת בואכם בשלום לארצנו הקדושה". בתקופה הראשונה העולים שזה מקרוב באו התגוררו במעברה חיפה. הקשר עם סבי שגר בתל אביב היה בעיקר במכתבים שנכתבו ביידיש. המכתבים מספרים על שגרת חיים של משפחה שעסוקה בקליטה ובהתאקלמות בארץ. אחרי שנים רבות של התנתקות, החיבור מחדש של האבא והבת סייע להם לא מעט בקליטה בארץ החדשה. השגרה החמימה הזו נמשכה רק תקופה קצרה. 


בינואר 1949 נהרג סבי בתאונת אופנוע ברחובות תל אביב והוא בן 49 בלבד..

נכתב על ידי , 5/1/2018 14:00   בקטגוריות משפחתי וחיות אחרות  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמזונה ב-8/1/2018 12:30
 





102,219
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמזונה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמזונה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ