לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

World Renown



Avatarכינוי:  Jack Johnson

בן: 29

Skype:  jack.israblog 



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2018

חודש ספטמבר 2018


מישהי חדשה בעבודה

 

לפני כחצי שנה מישהי התחילה לעבוד אצלנו בתור אנליסטית. היא מעוררת בי רגשות מורכבים. בואו נגיד את זה ככה, היא לא האדם הטיפוסי שמגיע לעבוד בהייטק. המפגש הראשון שלנו הגיע כשהצגתי לה גרף שעשיתי, שמראה לכל מספר של שבועות – כמה מוצרים נמכרו מספר השבועות הזה. ציר הX היה מספר השבועות, ציר Y היה מספר המוצרים. במשך כשעה התעכבתי איתה על הנקודה שציר הX הוא לא ציר זמן. השבועות לא בהכרח סמוכים אחד לשני, נקודה שקואורדינטת הX שלה היא 2 יכולה לייצג מוצר ששכב על המדפים חצי שנה ואז נמכר שוב. איפה שציר הX מראה 1 זה לא אומר שזה היה השבוע הראשון של השנתיים. היא אמרה שהיא לא יכולה לשלוח את הגרף ללקוח בטענה ש"זה לא גרף רציף". הבנתי שתהיה לנו בעיה.

עם הזמן התחלתי להכיר אותה יותר ויותר. היא גרה בתל אביב סמוך לאיפה שאני, כך שמצאנו עצמנו בכל בוקר עולים על אותו קו והולכים את אותה הדרך מתחנת האוטובוס למקום העבודה ומדברים תוך כדי. חוסר הכישורים המקצועיים שלה השתלב עם האופי והאישיות שלה (לרוב האנשים מסוגה אין את הכישורים לעבוד בהייטק): היא בת פריפריה טיפוסית. מה שמשתלב היטב עם העובדה שהיא רוסייה מערד. היא מזכירה לי את האנשים שהיו סביבי בצבא ובתיכון. האנגלית שלה בקושי ברמה של חמש יחידות, היא לא יודעת מה ההבדל בין גבר טרנס שלא עבר ניתוח ובין הומוסקסואל, מאמינה באלוהים, שומרת כשרות ומצביעה לימין.

 

היא מסוגלת לעשות מעט מאוד דברים לבד וכמו שצריך כך שלרוב מצמידים אותה למישהו או נותנים למישהו לפקח על העבודה שלה. בלא מעט מקרים, המישהו הזה היה אני. זה לא קל לעבוד עם (או לפקח על) מישהי כזו. תוסיפו לזה את העובדה שלא היה בינינו חיבור מיוחד שיכול היה לפצות על זה ולגרום לי לסלוח לה על טעויות שהייתי סולח עליהן לחבר טוב (דרך אגב, הסיבה שהיא עדיין במשרד היא כי עם הבוסים שלי דווקא כן יש לה חיבור טוב. מצד שני, הסיבה הראשונה במעלה שרוב האנשים בעולם נמצאים במקום העבודה שלהם היא כי יש להם חיבור טוב עם המנהלים שלהם). וזו הייתה חוויה מורכבת מבחינתי. באופן טבעי אני אדם מאוד שיפוטי ומחמיר ביחס שלו אל הסביבה. למזלי, ראש הצוות שלי בשנתי הראשונה היה אדם מאוד לא סבלני והוא היה מורה טוב מאוד לתחילת הדרך המקצועית שלי. כשאני קיבלתי משימות לידיי והייתי צריך לפקח על אנשים או לעזור להם למדתי ממנו – לעשות בדיוק את מה שהוא עשה, רק הפוך. אז השתדלתי להיות responsive ולעזור ולענות לה כשהיה צריך, וכשהיא באה אליי כשהיא הייתה צריכה עזרה אפילו התגאיתי בזה (בפני עצמי), והשתדלתי לא להחצין את מה שאני חושב עליה באמת. לצערי, זה משהו שאני מתקשה לעשות אותו לנצח, ואני חושב שאני באופן כללי בן אדם שמתקשה להסתיר את הרגשות שלו. אבל לפחות אני משתדל. אני לא צועק עליה או נוזף בה, בטח שלא משפיל אותה. משהו נוסף, שהוא כלל בל יעבור אצלי, זה לא לרכל עליה עם אנשים אחרים במשרד.

 

תהיתי ביני לבין עצמי האם העובדה שהיינו עדינים מדי איתה זה מה שהביא אותה למצב הזה. אם היינו צועקים עליה או באים אליה בתוכחה "איך זה שאת עובדת כאן כבר חצי שנה ואת לא יודעת את זה?!", האם זה היה משנה את המצב. אני בפירוש יכול לומר שאחד הדברים שגרם לי דווקא כן להתפתח זה שהיו קשים איתי/שהייתי קשה עם עצמי. לא יודע אם זה המקרה אצלה או לא. יכול להיות שהיא לא הבינה שאת הדברים שאנשים עושים בשבילה מצופה בפעם הבאה/אחרי כמה פעמים לדעת לעשות לבד, או לפחות לנסות (בשבילי התובנה הזו לא הייתה אינטואיטיבית, ולקח לי זמן להבין אותה). מצד שני, יכול להיות שהיא דווקא כן רצתה ללמוד, פשוט זה לא נכנס.

 

זה מעניין מבחינתי להסתכל עליה מהצד. היא נמצאת במקום שאין לה את הכישורים המתאימים בשבילו. מצב שאני חוויתי במשך רוב החיים שלי. כמוני, היא נכשלת במשימות שלה והיא לוקחת את הכישלונות האלה אישית. מה שדי מעודד זה לראות שחוסר ההצלחה שלה בעבודה שלה לא גורם לה לתחושות קשות של חוסר ערך והיא רואה עצמה כשווה בין שווים בחברה. חבל שאני לא לקחתי את הכישלונות שלי בפרופורציות ולא הסתכלתי על זה כמו שהיא עושה, בתחילת דרכי.

 

על הספקטרום

 

זה היה כשחיכיתי למישהי לפני הדייט (הבחורה המוזכרת בקטע הראשון בפוסט הזה) כשצ'וטטתי בקבוצת הWhatsApp של ישראבלוג כשיצא לי לקרוא הודעה שקצת ערערה אותי וגרמה לי לחשוב. אחד הבלוגרים שאל מישהי שאלה לא במקום. התחיל ויכוח ארוך ולא מעניין בין כמה מחברי הקבוצה, על כך שאת השאלה הזו לא שואלים בפומבי, ואז הוא שלח את ההודעה המדוברת. "הדבר שאני מדבר עליו הוא תופעה שבה אני עושה דברים שאחרים עושים (למידה מחיקוי) אבל נשפט ביתר חומרה מהם בגלל השונות שלי. זו תופעה שמלא אוטיסטים נתקלים בה". זה משפט שהייתי יכול לכתוב בהמון סיטואציות בחיי. אגב, יכול להיות שהכשל הוא בכך שאוטיסטים בטוחים ש"נטפלים אליהם" כשהטעויות שלהם הם באמת חמורות יותר. בכל אופן, שאלתי את הבחור האם הוא מאובחן כאוטיסט. ענה שכן. שמתי לב, מן הסתם, לשונות שלו, אבל אף פעם לא חשבתי שאספרגר נראה ככה. הייתי בטוח שמדובר באנשים שהשונות שלהם בולטת הרבה יותר כמו ריימונד באביט בסרט "איש הגשם". מה שגרם לי לתהות האם גם אני על הרצף.

 

לאורך השנים (וגם בבלוג) התייחסתי לעצמי הרבה פעמים כאל אספרגר אבל אף פעם לא חשבתי ברצינות שאני כזה. היו הרבה אנשים שהעלו את התהייה הזו. לא הייתי שוקל את האפשרות ברצינות אם הפסיכולוג שלי לא היה אומר לי לפני שנה וחצי, אחרי שפירטתי בפניו את בעיות התקשורת שלי בעבודה, שיכול להיות ואני קצת על הספקטרום.

 

יצא לי לקרוא קצת בויקיפדיה ובכל מיני מקומות לא רשמיים אחרים על מאפיינים של התסמונת וחשבתי איפה הם באים לידי ביטוי בחיים שלי. זה היה משהו בסגנון: בעיות בכישורים החברתיים – צ'ק; ליקוי ביכולות המוטוריות – צ'ק; חרדה חברתית – צ'ק; התמקדות בכמויות מצומצמות של מידע ובתחומי עניין ספציפיים – צ'ק; מאפיינים נוספים שיכולתי לשים את האצבע עליהם זו חזרתיות (לאכול את אותו אוכל כל יום – מה שאני מניח שהיה מפריע יותר לאנשים אחרים), זיכרון-עבודה גרוע לטווח הקצר לעומת זיכרון לפרטים ביוגרפיים ושיחות לטווח הארוך, קושי בתכנון זמן ועוד מאפיינים שעם חלקם יכולתי להזדהות יותר ועם אחרים פחות. מאפיין של אנשים על הספקטרום שמאוד נגע ללבי הייתה ה needy-יות. ההשתוקקות לקשר חברתי. הייתי כזה באוניברסיטה, והתאמצתי מאוד בשביל שאנשים יהיו חברים שלי (מאמצים שכמובן כשלו לחלוטין). עד שהגעתי לתל אביב והחלפתי אותה בהתרחקות ובוז גלוי לאנשים.

 

(משהו שאני חייב לומר בהערת-אגב, זה שהדמות של רון בסדרה "על הספקטרום" מאוד הזכירה לי את עצמי. אלמנט משותף לשנינו, שלא נראה לי שזה מאפיין של תסמונת אספרגר, הוא ההיקלעות למערכות יחסים עם אנשים מופרעות. הקשר שלו עם פז זה אחד לאחד הקשר שלי עם זוהרת)

 

נשאלת השאלה מה עושים עם החשד הזה לאספרגר.

אבחון – ממה שביררתי, מדובר בעסק די יקר (כמה אלפי שקלים). אני לא יודע איזו תמורה יכולה לצאת לי מלהוציא את אלפי השקלים הללו. באתר של אס"י במבחן הAQ יצא לי 33, אם כי זה נתון בעייתי מאוד מהרבה סיבות.

גם ללא אבחון, יש הרבה יתרונות בלדעת שיש לך בעיה מוכרת עם שם, על פני אמירה עלומה של "יש לי בעיה" – כשזה משהו מוכר ישנם ספרים שאפשר לקרוא, ישנן דרכי התמודדות שאפשר לקרוא מחקרים אודותיהן או חוויות אישיות של אנשים שהתנסו בהן. אני מניח שדרך המלך תהיה לקרוא ספר על התמודדות עם אספרגר או לקרוא על חוויות של אנשים על הספקטרום, מתוך פתח לאפשרות שיכול להיות וזו אבחנת-שווא.

 

חג שמח,

Jack Johnson

נכתב על ידי Jack Johnson , 29/9/2018 20:55  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Jack Johnson ב-23/10/2018 18:49




93,740
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJack Johnson אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Jack Johnson ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ