לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

World Renown



Avatarכינוי:  Jack Johnson

בן: 29

Skype:  jack.israblog 



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2018

אותו מקום, אותה שעה


לפני שבועיים הייתי בארוחה משפחתית בכפר יאסיף, לכבוד יום הולדת 65 של הדוד שלי. יצא לי לשבת לשיחה עם בנו הגדול ששאל אותי מה חדש. לא היה לי הרבה מה לענות, כי אין חדש. אמרתי שאני עדיין באותו מקום. הוא המשיך "אותו מקום, אותה שעה". וזה באמת ככה. אותו מקום, אותה שעה.

 

זה טוב או רע? לא יודע. חברי הטוב עובייד אמר לי ש "No news is good news", ואני יכול לומר שבאמת, הרבה דברים הסתדרו לטובתי. 

 

עברתי תפקיד לפני כחודשיים. אני עושה דברים אחרים, שאני יותר טוב בהם. אנשים מרוצים ממני והמקום שלי בחברה הולך וגדל. אנשים רואים בי כמקור ידע. שואלים אותי שאלות ומבקשים ממני עזרה. והם מעריכים אותי מאוד. אני שומע כל מיני משפטים כמו "ג'ק היה פותר את זה בשניה" או "אל תפריעו לג'ק הזמן שלו חשוב". ומצד שני, אני לומד המון. אין יום שלא טומן בחובו אתגרים חדשים ובעיות חדשות. אין יום שאני לא לומד בו משהו חדש. יש לי שיח חופשי לגמרי עם הבוס שלי והתקשורת בינינו פתוחה לחלוטין.

 

בפוסט הקודם כתבתי על כך שהחוויות החד-פעמיות שלי עם נשים מהוות פיצוי על החוויות שהיו לי בגיל שמונה עשרה. אני יכול לומר דברים דומים על החוויות שלי בעבודה. אפשר לומר שהצעד הראשון שלי בשוק העבודה היה השירות הצבאי. זו הייתה חתיכת התחלה ברגל שמאל. שירתתי בתור מכונאי רכב. בניגוד לרוב האנשים שמגיעים לתפקיד הזה, אני דווקא הגעתי בתחושת שליחות וראיתי בתפקיד ה"לא תואם לכישוריי" הזדמנות להשתפר בתחומים שאני לא טוב בהם. זה היה די קטסטרופלי. אם יש משהו שהבנתי בשירות הצבאי, זה שאין לי שום נגיעה למכונאות רכב או בכלל לדברים שקשורים ברכבים. וזה לא שלא ניסיתי. השתדלתי להקשיב וללמוד בכל הזדמנות שנקרתה בדרכי. קראתי כתבות על רכבים. ניסיתי לחיות את העולם הזה. פרט ללדעת איך להחליף גלגל או להניע בעזרת כבלים, זה רק הוביל אותי לאוקייאנוס של דיכאון ואיפס לי את הערך העצמי. דווקא ההשתדלות שלי ללמוד הגבילה אותי יותר. להיות בתפקיד שאתה לא טוב בו, כשאתה רוצה להיות טוב ועושה את מה שאתה יכול בשביל זה, זה מתכון להרס עצמי.

 

במהלך עשר השנים שבאו אחר כך בעיקר ניסיתי להוכיח את עצמי בטכניון ובעברית ובמקומות שהייתי בהם אחר כך והחיפוש אחר האישור היה ונשאר מוטיב חוזר פה בבלוג. במובן מסויים זה היה ניסיון לקבל איזשהו אישור על זה שאני בסדר או תוקף לקיום שלי, ועכשיו אני מרגיש שאני מקבל את התוקף שהיה כל כך חסר לי אז.

 

וזהו, פחות או יותר. אני על איזשהו מסלול שמעניין מה יקרה בסופו. עם נשים לא היו תמורות משמעותיות בשבועיים האחרונים. אני ואותה אחת שנפגשתי איתה בשביל לשחק שבץ-נא הפסקנו להיפגש. את הערבייה אני רואה מדי פעם בערבי החילופי שפות שאני הולך אליהם. באופן מפתיע, היא כן אומרת לי שלום ואנחנו מסתמסים מדי פעם. אין לי כוח או רצון לחדש את זה, כי מראש לא חשבתי על שום דבר רציני איתה. גם החוויות מהחודשים האחרונים, וכל הנשים שהביעו בי עניין, גרמו לי להרגיש טוב יותר עם עצמי בתחום הזה. תהיתי מה גורם לכך שיש לי תקופות בתחום הז שהן מוצלחות יותר ומוצלחות פחות ואין לי תשובה חד משמעית. אני כן יכול לומר שזה נמצא בקורלציה גבוהה עם שני גורמים:

 

1. תקופות בהן אני מקפיד על אימוני כושר (כרגע - שחייה)

2. אחרי מערכות יחסים משמעותיות (עדי, שריל, הישראבלוגרית)

 

טוב, זהו להפעם.

 

Jack Johnson

 

נכתב על ידי Jack Johnson , 3/8/2018 20:16  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רוקי בלבואה ב-5/8/2018 22:30




92,392
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJack Johnson אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Jack Johnson ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ