לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

World Renown



Avatarכינוי:  Jack Johnson

בן: 29

Skype:  jack.israblog 



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2018

דייט עם ערביה


הבלוג הזה קיים קצת יותר מארבע עשרה שנים. במהלך רוב התקופה הזו בעיקר כתבתי על ההשתלבות שלי בחברה והיחסים, כלומר הבעיות, שלי עם נשים. במהלך השנה האחרונה זה התחלף בעיקר בכתיבה על תעסוקה והעולם המקצועי, כי רוב הבעיות היו שם, אבל עכשיו משהמצב נרגע בתחום הזה (קיבלתי את זה שבסך הכול מרוצים ממני, רוב הדברים שמפריעים לי בעבודה שלי אלו דברים שרלוונטיים לכל עבודה, קידמו אותי ועכשיו אני עושה יותר דברים שמעניינים אותי) אזניח מעט את הנושא ההוא (לפחות פה. חשבתי לפתוח בלוג על נושאים מקצועיים במקום אחר). סיבה נוספת שלא כתבתי על מה שבינו לבינה, היא שבמשך כמה חודשים יצאתי עם מישהי מהאתר הזה וגם אחרי שהקשר נגמר, לא רציתי לכתוב על נשים אחרות בבלוג שהיא קוראת בו, אבל גם הסיבה הזו כבר לא רלוונטית. קיצר, הנה פוסט על נשים במלוא המרץ, בדיוק כמו בגיל חמש עשרה.

 

נפגשנו בחילופי שפות. בשולחן של האנגלית. היא פנתה אליי. הבנתי שהיא מעוניינת בי ושוחחנו מעט. כשהאירוע נגמר ליוויתי אותה לתחנת האוטובוס. דיברנו על הא ודא, מה אנחנו עושים בחיינו וכו'. היא מתפרנסת מהוראת ערבית. את השפה היא למדה בצבא (או אולי גם בתיכון, לא בדיוק זוכר) והמשיכה באוניברסיטה להוראת שפה וספרות ערבית. מה שהיה קצת יוצא דופן אצלה, זה שהיה לה גם רקע מסויים מהבית. הוריה ממוצא עירקי ובילדותה היא שהתה זמן רב בחיק סבתה, שדיברה איתה בשפתם של היהודים בעיראק.

 

דיברנו זמן מה בטלפון והחלטנו להיפגש באמצע השבוע על קו התפר של תל אביב-גבעתיים בבית קפה בסגנון יווני, שמאוד מצא חן בעיני. אני נורא אוהב מוזיקה יוונית ומאכלים יווניים. היא אמרה משהו על זה שהיא רואה בעבודה שלה כסוג של שליחות. לטענתה, חלק גדול מהניתוק בין הערבים ליהודים נובע מכך שיהודים לא לומדים את השפה הערבית, בעוד שהערבים דווקא כן משתדלים ללמוד עברית, ומתים להתחתן עם יהודיות. שהממשלה לא עושה שום דבר בשביל לצמצם את הנתק הזה בין הערבים ליהודים והיא, בתור אדם פרטי, דווקא כן מנסה לצמצם אותו. היא גם רואה בעצמה ערבייה. אמנם ישראלית, אבל לא יכולה לשכוח את העוולות שהמדינה עשתה להוריה ולבני העדה שלה. לשיטתה, השנאה של הערבים היא לא ליהודים, אלא לציונות, והסבים שלה חיו בשלום ובשקט עם המקומיים בבגדאד, עד קום המדינה. אז התחילו הפרעות והביזה, בעידודה של ממשלת ישראל, שרצתה לייבא כמה שיותר יהודים לארץ.

 

פה הבנתי שההשקפות שלנו על החיים עצמם הן, בלשון המעטה, טיפה שונות. אני מסכים שהאוכלוסייה הערבית בישראל לא מצליחה להשתלב, שהיא נמצאת במצוקה, ושזו בעיה של ממשלות ישראל לדורותיהן. בעיה שהן כשלו בטיפול בה. חיבור בין ערבים ויהודים זה כבר משהו קצת אחר, והממשלה לא משקיעה בזה כי זה לא מעניין אף אחד. אנשים רוצים בראש ובראשונה ביטחון כלכלי ופיזי. הם לא רוצים להתחבר לאחר, בייחוד אם לאחר יש עולם תרבותי שונה לחלוטין משלהם והחיבור הזה מצריך מאמץ לא מבוטל (כמו לימוד שפה). לי אישית, ואני מאמין שלרוב האנשים בישראל, לא כזה אכפת אם הפלסטינים בעזה ובחברון ישנאו ויקללו אותי כל היום, יותר אכפת לי שהם לא ישגרו טילים ופיגועים או ינסו לפגוע בי בשום דרך אחרת (ואני לא חושב שהאחד גורר את השני). אני מאמין שזה אותו הדבר אצל הערבים. הם בעיקר רוצים לחיות ולהתקיים פה בכבוד ולהתקדם בחיים. הכמיהה הגדולה שלהם לשפה העברית לא נובעת מאהבה גדולה ליהודים ותרבותם או קושי ברכישת חברים, אלא מהקשיים של להתגורר בארץ שאתה לא דובר את שפתה, משהו שבתור בן למהגרים יצא לי להתנסות בו בעצמי. גם עם ההצגה של ההיסטוריה בין הערבים ליהודים כאידאלית עד בוא הציונות והעוולות שהמדינה עשתה ליהודי ארצות האסלאם לא יכולתי להסכים. לא התווכחתי הרבה על יחסי היהודים והערבים בארצות ערב. זה לא נושא שאני יכול לטעון לבקיאות בו, אבל ממה שקראתי לאחר מכן על הפרעות בעיראק (הפרהוד), נראה שהעירקים לא היו צריכים את מדינת ישראל בשביל לעשות את זה ב1941, והסיבות לפרוץ המהומות קשורות יותר לעלייתה של התנועה הנאצית והתפוררות השלטון הבריטי בקולניות בזמן מלחמת העולם השנייה, ולא לעלייתה של הצינות.

 

ככה התווכחנו במשך שעתיים בבית הקפה עד שהחלטנו שאנחנו מדברים על דברים טיפה שונים. היא מציעה לימוד ערבית כדרך לקרב בין העמים ואני טוען שאנשים מתעניינים בעיקר בצרכים הבסיסיים שלהם. שילמתי את החשבון ויצאנו לטייל בסביבה. אני חייב לומר שגבעתיים קצת הפתיעה אותי. שמעתי על גבעתיים בתור עיר של זקנים אבל האזור היה חי ממש כמו המקומות ההומים של תל אביב. מלא צעירים, פאבים הומים ומלאים. יכול להיות שכל הזקנים הספיקו להיכחד והצעירים איישו את דירותיהם, בחיפוש אחר מקומות זולים יותר מתל אביב. הבעיה הייתה שאנשים היו ערים בכל מקום. מצאנו לנו איזה גן שעשועים בסביבה והתיישבנו בו. היו כמה אנשים שעברו שם. חיכיתי שילכו וכשהשטח התפנה התחלנו להתמזמז. היא לבשה שמלה קצרה ופרחונית. העברתי את האצבעות שלי לאורך הירכיים הפנימיות עד שהגעתי אל התחתונים שלה. לצערי, החיים הסוערים של גבעתיים התבררו כמגרעה, שכן למרות השעה המאוחרת, אנשים לא הפסיקו לצאת מהבתים שלהם מלהגיע לגן השעשועים הזה. זה לא היה פרקטי לנסוע לדירה שלי כי היה כבר מאוחר, זה ייקח זמן להגיע ושנינו צריכים לקום מוקדם מחר. היא אמנם גרה בקרבת מקום, אבל היא גרה עם ההורים, והיא לא יכולה להביא אותי אליה הבייתה. הלכנו ברחבי האזור וחיפשנו מקום מסתור אחר בשביל לעשות את זממנו.

 

עלינו במעלה הרחוב עד שהתרחקנו מאזור הבילויים. הגענו לשכונת מגורים, שאמורה להיות שקטה יותר. אחד הבניינים צד את לבי, הייתה לו גדר צמחית גבוהה וזה לא נראה שהדיירים שם יוצאים החוצה מאוחר בלילה. מצאנו חדר סמוך לחדר האשפה וחזרנו למה שעשינו בגן כשאנחנו לבושים חלקית. זה לא היה המקום הנעים ביותר לעשות את זה. היינו צריכים להיות בשקט. כל רחש או תזוזה הקפיצו אותנו, ולאחר זמן קצר החלטנו לשמור את זה ליום אחר. הלכתי איתה עד לבית הוריה. התנשקנו, כי נשיקה בסוף הדייט זה אחד מכללי הטקס, ומשם זה התגלגל ונמשך... דבר הוביל לדבר ובסוף מצאנו את עצמנו בחניון ההוא.

 

דיברנו עוד בימים שלאחר מכן ועברו עוד מים בנהר. באופן שלא היה מאוד מפתיע, זה לא היה זה.

 

Jack Johnson

נכתב על ידי Jack Johnson , 7/7/2018 14:35  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קוץ בתחת ב-9/7/2018 00:45




92,754
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJack Johnson אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Jack Johnson ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ