לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

World Renown



Avatarכינוי:  Jack Johnson

בן: 29

Skype:  jack.israblog 



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2018


אלפיים ושבע עשרה נסתיימה בסערה, עם המשך חייו של ישראבלוג. אחרי שחשבנו שישרא עומד לנפוח את נשמתו וכל השמחה וההילולה שהגיעה בעקבות זאת, מסתבר שהאתר עדיין חי וקיים, כנגד כל הסיכויים. מצחיק, כי בעקבות זה שחשבתי שהאתר עומד להיסגר, העליתי לכאן סרטון מילות פרידה, ומישהי שלחה לי מייל בעקבות הסרטון הזה, ואנחנו עדיין נפגשים. ובסוף ישראבלוג נשאר באוויר.

חשבתי על זה, ובינתיים אני מעדיף להישאר כאן. אני יודע שימי האתר ספורים. שאם לא הורידו אותו עכשיו זה יקרה עוד חודש/חודשיים/שנה. חשבתי לעדכן כאן ובבלוגספוט לסירוגין אבל למה? אני לא רוצה את הכפילות הזו בתגובות, לענות גם כאן וגם שם. פשוט אגבה את תכני הבלוג מאז דצמבר 17' ואמשיך לבלוג שכבר פתחתי בבלוגספוט.

 

והאמת שאלפיים ושמונה עשרה התחילה לא טוב. כי יכול להיות שגם בעוד תחומים בחיים שלי אני צריך לחפש מדשאות ירוקות יותר.

 

אני באמת לא יודע מה לעשות עם מקום העבודה ועם החיים שלי בכלל. אני כבר לא מפחד שיפטרו אותי. לעזעזל, אני כבר לא מפחד שיירו בי.

 

בחודשים האחרונים הייתי עסוק עד מעל לראש בפרוייקט בשביל חברה מסויימת, שאנחנו מספקים לה שירות. עבדתי יום יום שעות נוספות, עבדתי בסופי שבוע, נתתי מעצמי 100%. כשהייתי חוזר הבייתה הייתי נכנס מתחת לשמיכות ונשאר שם עד שהייתי נרדם. וכך חייתי, מהעבודה למיטה לסירוגין. ציפיתי שהפרוייקט יסתיים ותהיה לי הקלה מסויימת. היום אני יכול רק להתענג על ימי הבטלה המתוקים ההם. השבוע הראשון של 2018 התחיל עם פרוייקט חדש. הרבה יותר תובעני מהקודם. הדד-ליין הלוחץ מחייב שתהיה סביב הפרוייקט הזה עבודה 24/7. אין לנו אפשרות לסרב או לא לספק את הסחורה, כי אנחנו חברה קטנה, וכל פרוייקט כזה יכול לטלטל אותנו. ומי שנבחר לנהל את הפרוייקט הזה הוא - אני.

 

ואני לא מנהל פרוייקטים. אני לא טוב בזה. אני לא כל כך יודע באילו תחומים אני כן טוב, אבל להתמצא במערכת של אינספור פרטים קטנים ולעקוב אחרי כל אחד ואחד מהם - זה לא אחד התחומים הללו.

 

אתמול הגעתי באיחור בגלל הנובי גוד. נשארתי במשרד עד שש וחצי. חזרתי הבייתה והרצתי כל מיני תהליכים מהבית. כשהתקרבה השעה חצות ראיתי שאני לא אסיים הכול היום, כי הסקריפטים רצים לאט יותר ממה שתכננו. המשכתי להריץ עד שתיים בלילה, עד שנרדמתי על המחשב. התעוררתי בחמש בבוקר, המשכתי לעבוד מאיפה שהייתי והלכתי לישון. התעוררתי בשבע בבוקר לעוד יום עבודה.

 

כשהגעתי לעבודה לקחו אותי לשיחה על זה שלא סיימתי את כל מה שתוכנן. אני נורא מצטער שמדי פעם אני גם צריך לאכול ולישון.

 

ואני? פייר, אחרי יום ולילה כאלה, ועוד כמה חודשים של עבודה מאומצת לפני כן, כשאני חסר שינה עצבני ומתוח, לא היה לי זין לעבוד. אני גם לא הייתי בחור נחמד כל כך. התברר שהייתה טעות בחישוב של נתון מסויים, שלמעשה הפכה את כל הריצות מהלילה למיותרות. הראש צוות שלי הראה לי יומיים לפני כן איך לחשב משהו. קבענו את הערך של פרמטר מסויים להיות כך וכך (זאת אומרת, הוא הסביר לי מה הוא עושה, ואני קבעתי את הפרמטר בהתאם). הסתמכנו על נתון שגוי. הוא נתן לי נתון שגוי, או שאני הבנתי אותו לא נכון, ואני לא הלכתי ובדקתי את הנתון הזה. כך התבזבז יום עבודה בפרוייקט שכל דקה חשובה בו. המשך אותו בוקר המשיך באותו קו נוראי. היו מלא אנשים שהיו צריכים אותי, מלא פרוייקטים ומשימות שדרשו את תשומת לבי והפריעו לי. הראש צוות שלי שאל אותי האם סיימתי לעשות משהו. רציתי לומר לו "'זדיין לי מהפנים" אבל פשוט אמרתי לו "לא". אבל אחרי כל ה !!!!!!! של המקום הזה, זה היה "לא" בטון מאוד מסויים. כבר לא יכולתי להסתיר את העצבים שלי. לא יכולתי להמשיך להיות נחמד/חרדתי יותר, וגם לא ממש מצאתי סיבה. כאמור, לא הרגשתי שיש לי הרבה מה לאבד.

 

הוא לקח אותי לשיחה, אמר לי שאני נראה ממש עייף ושאני לא יכול לעבוד יותר והפציר בי לנוח בבית ולא לגעת במחשב מהעבודה. וזה מה שעשיתי. באמת הייתי על הפנים. הגעתי הבייתה, הסברתי לבעל הדירה שאני לא מרגיש טוב אז הם שחררו אותי לישון.

 

הלכתי הבייתה לכמה שעות שינה.

 

כמה שעות אחר כך - אימייל.  משותף לי ולהנהלה של החברה. מסתבר שזה הכול היה מבחן. ראש הצוות שלי ציפה שאני אעשה הכול בשביל להמשיך לעבוד על הפרוייקט הדחוף הזה, אמרה את פיו, אתעלם מהעייפות שלי ואמשיך לעבוד. דיברתי עם הCEO והסברתי לו את המצב. שלחתי אימייל תגובה, שבו כתבתי במפורש שאני דוחה את הטענות שהופנו כלפיי. אחד מבכירי החברה ענה לי שאשן ואצבור כוחות לקראת מחר, ושהם כולם אוהבים אותי (והוא השתמש במילה love).

 

למרות מה שעלול להשתמע מהפוסט, אין לי בדרך כלל יחסים רעים עם הראש צוות שלי או עם מישהו מהחברה. אני מוערך שם הן מהבחינה המקצועית והן מהבחינה חברתית, אבל אני לא יודע מה אני עושה עם הפרוייקט הזה, ואם המצב יישאר ככה, אני לא יודע אם אלו החיים שאני רוצה. אני עדיין צעיר, אין לי חובות או משפחה או ילדים. אני תוהה האם העבודה מסביב לשעון או ימים נוראיים כאלה זה מה שאני באמת רוצה בחיים שלי. ככל שהזמן עובר הפתרון היחיד שמסתמן אצלי זה לחפש את הדרך החוצה.

 

Jack Johnson

נכתב על ידי Jack Johnson , 2/1/2018 23:22  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של טליק ב-9/1/2018 05:58




93,092
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJack Johnson אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Jack Johnson ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ