לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

World Renown



Avatarכינוי:  Jack Johnson

בן: 28

Skype:  jack.israblog 



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

10/2017

מות של חבר ילדות


זה היה אחר צהריים מסויים, כנראה בכיתה ב' שלי, אולי הפעם הראשונה בה בה פגשתי את גבי. חזרתי הבייתה מבית הספר ושמתי לב לכמה ילדים שהשתרכו מאחוריו. גבי החזיק בסטיקר, שנראה שהם התלהבו ממנו נורא. קל לתארך את השנה והתקופה, כי הסטיקר, נשא את הכיתוב "נתניהו - הורסים שלום בטוח", שהם הצליחו להשיג מהיכנשהו. בקושי ידעתי אז מי זה נתניהו או הבנתי את הבדיחה על סלוגן הבחירות שלו ב96', אבל הצטרפתי לחבורה הזו במסעם ברחבי השכונה, בחיפוש אחר אנשים שהצביעו בבחירות האחרונות לפרס, ויהיו מעוניינים לקבל את הסטיקר. נשארתי איתם עד שהחשיך, ואז התפזרנו איש איש לביתו.

 

הסיפור המשעשע הזה היה תחילתה של ידידות מופלאה ביני ובין גבי. אני זוכר אותו תמיד כדמות מובילה, מן מנהיג שאסף את כולנו מאחוריו. אני זוכר שחלק ניכר מהילדות שלי ביליתי בחברתו ובחברת אחיו, בביתם שהיה לא רחוק מבית הוריי. לא ממש היו משחקי מחשב אז או משחקי קופסא, היינו בעיקר יוצאים לטיולים, ברגל או באופניים, ברחבי האיזור המצומצם שהכרנו, או שהיינו מתראים בבית הספר ומבלים את ההפסקות יחדיו. אלו היו שנים לא קלות עבורי, בתור ילד דחוי, וגבי, יחד עם שני אחיו, היו עוגן להישען עליו.

 

החברות שלנו הגיעה לקצה כשמשפחתו החליטה לחזור לארה"ב, משם הם הגיעו במקור. אני זוכר עד היום את הערב בו הגעתי לביתו בפעם האחרונה בשביל להיפרד. העברתי את הערב איתו ועם אחיו. אפילו אבא שלו תפס אותי לשיחה קצרה, בה הסביר לי שהוא היה רוצה להמשיך לחיות בארץ, אבל קשיי הפרנסה ויוקר המחיה, יחד עם הזכרונות הטובים על שפע התעסוקה בפלורידה, מאלצים אותו לחזור לשם. זה היה לפני עידן המסנג'ר והICQ, לא בטוח שבכלל היה לי מחשב אז, כך שלשמור על קשר היה הרבה יותר קשה מהיום. אולי השארתי לו את כתובת הדואר שלי בישראל, לא זוכר בדיוק. כך או כך, אני ואחיו לא שמרנו על קשר. כשהוא בארצות הברית הרחוקה, ואני כאן, היה לי די ברור שלא אראה אותו עוד.

 

שבע עשרה שנים לאחר מכן, ב2015, גרתי בירושלים ולמדתי לסמסטר השלישי בתואר הראשון שלי. זה היה ערב נוסף של תקופת מבחנים. היאוש והשעמום הובילו אותי לחפש בפייסבוק את שמו של חבר הילדות ההוא. זו לא הייתה הפעם הראשונה שעשיתי את זה, אבל הפעם מצאתי בחור שדמה במאפיינים לדמות שזכרתי מכרמיאל. הוא התגורר בפלורידה וברשימת החברים שלו היו שמות תואמים לאלו של אחיו. שלחתי לו הודעה. הגיעה לother והוא לא השיב. לא הטרחתי את עצמי בזה יותר מדי.

 

שבועיים חלפו וקיבלתי תשובה ממנו. אמר שזה אכן אותו בחור שהכיר אותי בילדות. מסתבר שהוא חזר לארץ לפני חודשיים, בעקבות טיול תגלית, ושחייבים להיפגש. כתבתי על ההודעה בזמנו, בפוסט הזה. שלחתי את חשבון הפייסבוק שלו לחבר נוסף שהסתובב איתנו, שגם גר בירושלים באותה עת, וקבענו. נפגשנו בסירא, בר ירושלמי, ובהמשך הערב התהלכנו ברחבי השוק עד שאכלנו בפסטה בסטה. ראינו איך השנים בארה"ב שינו אותו מאוד. הוא כבר לא היה גבי אלא "גייב", מן אמריקאי סטראוטיפי. חובב פוטבול, כדורסל, קומיקס, היפ-הופ... חובש כובעים עם מצחיה ענקית וסט שלם של נייקי... באופן מוזר, הוא אפילו הספיק לשכוח את העברית שלו, כשכל התקשורת שלנו בתור ילדים נעשתה בעברית.

מצד שני, הוא נשאר הבחור החם והלבבי שהוא היה בתור ילד. חלקנו חוויות מהילדות הרחוקה וסיפרנו מה כל אחד מאיתנו עושה עכשיו. מסתבר שגבי הגיע לארץ אחרי שסיים את לימודי הבישול שלו. אני חושב שהוא גם אמר שהיה לו מסעדה או דוכן אוכל בארה"ב, שהוא חושב לייבא ארצה. נשארנו בקשר בפייסבוק, הייתי עוקב אחרי הפוסטים שלו ורואה איך הוא משתלב בארץ.

 

לפני שלושה ימים, פתאום קפצו לי פרסומים על הקיר שלו. אלו היו הודעות ניחומים, שלאחר מחקר קצר הובילו אותי לכך שגבי נפטר. לא ברור איך ובאילו נסיבות. בין כל ההספדים על הקיר, כתבתי גם את ההספד שלי. סיפרתי על ילדותינו המשותפת ועל איך מצאתי אותו בפייסבוק אחרי כל השנים. כשאמו הודיעה שהיא מגיעה לארץ על מנת לפנות את תכולת הדירה שלו ולהיזכר באיש שהיה, החלטתי להגיע. אחיו הבכור מסר לי בפייסבוק את כתובת הדירה. מסתבר שגבי גר כמה רחובות ממני. אפשר גם להגיע ברגל. עליתי בגרם המדרגות לדירה שלו. דלת פרוצה יחד עם פתק אזהרה מהמשטרה, לא להיכנס לזירת האירוע. ניסיתי להבין כיצד הוא מת, אבל הבנתי שהעניין עדיין תחת חקירה.

 

הצגתי את עצמי. דיברתי עם אמו בפעם הראשונה מאז גיל תשע. בהמשך, סיפרתי לאנשים על איך הוא היה בתור ילד ובעיקר הקשבתי. זו הייתה תחושה מוזרה להימצא בדירה שלו. איש נמצא מת בדירתו ואף אחד לא יודע כיצד. סיטואציה שתמיד קוראים עליה או רואים בסרט, אבל לא חשבתי שתקרה לי בחיי. לעזור לאמו לברור בין המסמכים שלו את החשובים ואלו שפחות, לחטט בין חפציו ולעזור לאמו להחליט מה כדאי להשאיר ומה לתרום, ולסחוב אותם למקום התרומה הקרוב. והרי הזכרונות שלי ממנו הם כל כך רחוקים, כמעט ולא קיימים. פרט לריוניון ב2015 לא ממש שמרנו על קשר. בחייו הבוגרים לא באמת הכרתי אותו. ועם זאת, היה עצוב לי על לכתו, על מסלול חייו שנגדע בגיל כה צעיר, בדיוק כשעמד להתחיל פרק חדש. מה שהיה לי ממנו זה בעיקר חוויות של אחרים. סיפרו לי איזה איש הוא היה. כנראה שיש במוות משהו שמגשר על הכול.

 

סיימנו לפנות את תכולת הדירה. חיבקתי את אמו ואמרתי לה שיש לה את מספר הטלפון שלי והמייל ושתתקשר במקרה והיא צריכה משהו, והלכתי.

 

גבריאל יהונתן שפיגל,

1988-2017,

יהי זכרו ברוך

נכתב על ידי Jack Johnson , 5/10/2017 22:05  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Jack Johnson ב-12/10/2017 02:05




85,990
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJack Johnson אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Jack Johnson ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ