לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

World Renown



Avatarכינוי:  Jack Johnson

בן: 28

Skype:  jack.israblog 



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

3/2017

חוויות וסיפורים מהשבועות האחרונים


עבר עליי שבוע קשה בעבודה. עשיתי כמה טעויות טיפשיות. דברים שהייתי צריך לשים לב אליהם ולא שמתי. משימות שלא הצלחתי לבצע ודברים נוספים. הייתי מאוד מדוכדך השבוע. מן תחושה של עצבות שירדה עליי ואני לא בטוח בגלל מה. יכול להיות, בגלל שהתחושה הגופנית שלי במהלך השבוע לא הייתה טובה ומצב הגוף השפיע על מצב הרוח. אותה תחושה של עצבות גרמה לי להסתכל על הכול במשקפיים שחורות. כל טעות או כשל שעשיתי נופחו לממדים מפלצתיים, כל מחמאה- חשדתי בכוונות של מי שעומד מאחוריה. בכל מקרה, אני לא רוצה להיכנס לזה יותר מדי. אחרי שבוע קשה שכזה החלטתי ברגע האחרון שלא להישאר לשעות נוספות אלא לקחת את הרכבת לעכו. אתמול בבוקר, אחרי משימה בעבודה שהתנדבתי לעשות מהבית, החלטתי לצאת לריצה. עליתי על נעליים והלכתי לרוץ את המסלול מכרמיאל ללבון וחזרה. זה המסלול הכי אהוב עליי. זה גם מסלול קשה- עלייה של שמונה קילומטרים לפסגה של הר. כשהגעתי לפסגה החלטתי שבא לי עוד ורצתי לפסגה גבוהה יותר, הר חלוץ, במרחק שלושה קילומטרים. אז אמנם הפתעתי את עצמי ורצתי עשרים ושתיים קילומטר במסלול מאוד קשה. הרגשתי מאוד מעודד, אבל לכל שבת יש מוצאי שבת. הגעתי הבייתה, הלכתי לישון וכשהתעוררתי- כל עצם בגוף שלי כאבה. כאב שאני חש עד עכשיו.

 

לכן, חשבתי לשתף כאן כמה מחשבות וסיפורים מהWORD.

 

ג'ק ג'ונסון פוגש סוחר סמים:


המקום: חדר הכושר שאני מתאמן בו בחודשים האחרונים. השעה: קצת אחרי חצות.

 

בחור שרירי ניגש אליי ושואל אותי האם אני יכול לצלם אותו כשהוא מתאמן. צילמתי, ניהלנו שיחה קצרה על מה כל אחד עובד, כמה זמן כל אחד מתאמן וכו'. הוא הודה לי על הצילום והמשכתי באימון. כעבור חצי שעה, כשהייתי בסוף האימון, אותו בחור ניגש אליי בשנית ושואל אם אני בעניין של חומרים משפרי ביצועים, או בשמם הידוע – סטרואידים אנאבוליים. עניתי שלא. לאחר כמה הסברים של הבחור על כמה שזה בטוח ושאי אפשר להגיע לתוצאות בלי סטרואידים, ואני בתגובה מניתי בפניו את כל הסיבות שלא לקחת חומרים משפרי ביצועים. הוא הבין שאני לא בקטע. זו לא הפעם הראשונה שמישהו מנסה למכור לי כזה דבר. באמת שחדרי הכושר בתל אביב הם מאורות סמים אבל מה שהיה מפתיע הפעם, זה שאותו בחור המשיך איתי בשיחה גם כשהבין שאני לא הולך להביא לו שקל, ואף רצה שנשמור על קשר. זה נכון, שבחדר הכושר הספציפי הזה, הסיכויים שבחור יהיה סטרייט הם פחות מ50%, אבל זה לא היה המקרה.

 

כשסיפרתי לאנשים על הפגישה המוזרה הזו נהניתי לצחוק על כך שהעובדה שהמשכנו לדבר מעידה שהוא אוהב אותי לא בגלל הכסף, אבל למען האמת, אני חושב שיש במפגש הרבה בשביל לשקף את הדינמיקה החברתית של תל אביב, וכמה היא שונה מזו שהכרתי עד לפני חצי שנה, בירושלים.

 

גרתי בירושלים שלוש שנים. בפועל, במהלך שלוש השנים האלה יצא לי להכיר ממש קצת את החברה הירושלמית, והרבה מאוד את החברה בקמפוסים שלמדתי בהם- הר הצופים וגבעת רם. החוויה הירושלמית הייתה נפלאה מהרבה בחינות. מצאתי את עצמי, למדתי, התפתחתי והרחבתי אופקים. ביליתי אלפי שעות בקומה ארבע של הר הצופים והלכתי להרצאות "אשנב למתמטיקה" בגבעת רם. מבחינה חברתית, לעומת זאת, ירושלים הייתה חוויה חסרה. פעמים רבות בירושלים חוויתי רגשות קשים של דחיה ובדידות. באתי אליה לפני שלוש וחצי שנים עם ציפיות גדולות, שלא באו על סיפוקן; הלכתי לכל מקום שהסכים לקבל אותי, מקבוצות BDSM עד לסדנאות אימפרוב. מה יצא מזה? כמה חברויות שטחיות וידידה טובה אחת שאתם יודעים מה קרה איתה.

 

לתל אביב הגעתי למוד לקח. הגעתי עם מטרות מאוד ברורות - להתמיד בשחיה, ריצה והרמת משקולות; לשפר את האנגלית והרוסית שלי, אבל מבחינה חברתית לא ציפיתי לשום דבר. ליתר דיוק, עשיתי הכול בשביל לא להכיר אף אחד. הלכתי רק למקומות שבהם הייתי בטוח שלא אמצא אף אחד- לבוק סרפס, שהולכים אליהם רק בני ארבעים פלוס ולחדר הכושר בשעות שאף אחד לא מתאמן. למרות זאת, מבחינה חברתית הסתדרתי די מהר. יש אנשים שאני בקשר איתם על בסיס יום-יומי ואני מרגיש שאני יכול לשתף איתם כמעט הכול. אירוני.

 

במבט לאחור, האוניברסיטה נראית לי כמו מערבולת ענקית של אנשים, כשכמה "מקובלים" נמצאים במרכז. אני, כמה שניסיתי להשתלב, מצאתי את עצמי בשוליים של אותה מערבולת. תל אביב לעומת זאת, אמנם נתפסת כעיר של סנובים מתנשאים ומנוכרים, אבל למעשה היא בעיקר עיר של אנשים בודדים. זרם בלתי פוסק של בני פריפריה שמבינים שעל מנת למצוא חברים הם חייבים לוותר על הגאווה העצמית שלהם ולהתעניין באחר.

 

מהנדסים:

 

משפט של טליק שתפס אותי היה "אני רק אומר שגם לאנשים כמונו יש סוג של אור בקצה מנהרה" בהקשר של מציאת זוגיות. זו מסקנה שגם אני הגעתי

אליה לפני כמה שבועות, בדרך די מעניינת. אחת ממסקנות רבות נוספות לגבי עצמי והתקשורת שלי עם אנשים.

 

כשהתחלתי לעבוד בחברה שאני נמצא בה נפעמתי מההשתלבות שלי ומנושאי השיחה והעניין המשותפים שלראשונה יש לי עם שאר העובדים. קצת לאחר

מכן הבחנתי שכמעט כל האנשים שהיה לי חיבור איתם היו מהנדסים. הייתי אומר שבחברה שלנו יש, בגדול, שני טיפוסים של אנשים:

הטיפוס הראשון אלו אנשים צעירים טיפוסיים וסטנדרטיים. בני שלושים בממוצע, שחיים את החיים כאשכנזים בני-מעמד בינוני בתל אביב. הטיפוס השני, אני, מתוך הזדהות עמוקה לסלנג של חיל החימוש, נוהג לקרוא להם המהנדסים. אנשים שהאינטלקט מהווה חלק ניכר בחייהם. בדרך כלל מדובר בבעלי תואר שני או דוקטורט, שמספיקה שיחה אחת איתם על-מנת להבין שהם אנשים מאוד מוכשרים. אני לא אומר שאנשים מהסוג הראשון הם לא אינטליגנטים או חס וחלילה טיפשים. הם ממש לא. ההבדל הוא, שאנשים מהסוג הראשון אולי יראו סרט של הBBC על האימפריה הרומית או על אינטגרל לבג ואף יחשבו שזה נושא מעניין נורא, אבל הם לא ידברו על הנושאים האלה מעצמם בשיחות בפינת הקפה. אנשים מהסוג השני כן. לא נעים להגיד, אבל לאנשים מהסוג השני, בתקשורת איתם, לפחות הרושם שאני קיבלתי, זה שלרבים מהם כן חסר להם משהו.

 

אני – ברור איפה אני מוצא את עצמי בחלוקה הזו. עם- הנטייה ליזום שיחות על האימפריה הרומית וקשיים חברתיים. בלי- כישרון יוצא דופן ומובהק למדעים מדוייקים.

 

"אתה לא מעוניין לעבוד על התקשורת שלך עם אנשים? לא מפריע לך שאנשים מאמינים באמת ובתמים שאתה אוטיסט?"

 

לא. בשום פנים ואופן לא. למעט התנהלות שלי בדייטים עם נושאים כמו מגע והכול, אני לא מוכן לנקוף אצבע בשביל לשפר את כישוריי התקשורת שלי. אני לא חושב שזה שווה את התמורה ואני לא מוכן לשלם את המחיר. למה אני כל כך נחרץ בנושא הזה? אני כן כועס, אני כן זועם, אבל לא על אנשים שדוחים אותי או מעבירים עליי ביקורת. הזעם והכעס שלי מופנים לניסיונות שלי משנים עברו להשתלב. המון כאב ותסכול שהצטברו, והכול היה לשווא. חפירה אינסופית במה שנתפס בעיניי ככישלון ביחסי החברתיים, כשלמעשה, סביר להניח שגם אם אותם אנשים שקיוויתי לאישור שלהם היו מקבלים אותי, פרט לתחושת האישור לא היה יוצא לי מזה דבר.

 

בהמשך לתגובתו של טליק, התבוננות באנשים האלה הראתה לי שיש אור בקצה המנהרה ברגעים שחשבתי שאין. יצא לי לאזכר או לשוחח עם האנשים האלה גם על מצבם הזוגי. רובם אמרו לי, בעקיפין או במישרין, שלאורך השנים היו להם בעיות בתחום ואני מוכרח לציין שזה לא הפתיע אותי. יחד עם זאת, האנשים האלה בסופו של דבר מצאו זוגיות, על אף המוזרויות שלהם.

 

Jack Johnson

נכתב על ידי Jack Johnson , 18/3/2017 09:03  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Jack Johnson ב-20/3/2017 08:52




84,151
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJack Johnson אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Jack Johnson ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ