לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

World Renown



Avatarכינוי:  Jack Johnson

בן: 28

Skype:  jack.israblog 



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

3/2017

סלומה ויצורים נוספים


עוד על ההרפתקאות שלי בעיר הגדולה. פוסט שכתוב די רע, הפעם:

 

סלומה ויצורים נוספים:

 

לפני כמה חודשים ראיתי בפייסבוק הזמנה לאירוע קריאה ב"כה אמר זרתוסטרא", ספר משפיע של הפילוסוף פרידריך ניטשה. לא היה לי מה לעשות באותו יום, אז לקחתי אופניים ונסעתי למקום המיועד. אחרי שהחניתי אותם באחת התחנות על שדרות ירושלים, שירכתי דרכי בין הסמטאות האפלות של יפו, עד שהגעתי לפאב בו ההרצאה אמורה הייתה להתקיים. קצת הקדמתי. חברתי לגבר ואישה שזיהיתי כממתינים לבואו של מנחה הערב. חיכינו שם שעה וחצי עד שהקריאה תתחיל, ובזמן הזה שוחחנו והוספנו אחד את השני בפייסבוק. מסתבר שיש אישה ששלושתינו מכירים, ובדיעבד זה לא כל כך מפתיע כי אותה אישה היא באמת בחורה מוכרת.

 

הקריאה הייתה נורא נחמדה. מאוד מעשיר. רציתי להפוך את זה למנהג קבוע ולהמשיך לפרקים הבאים בספר, אך השעה המאוחרת עשתה את שלה. כבר אחרי חצות וכולנו היינו עייפים. האישה, שמעתה שמה ייקרא סלומה, ע"ש ידידתו של אותו ניטשה, הייתה עם רכב, ואמנם אני פריק של אופניים אבל גם לי יש את הגבולות שלי. שאלתי אותה האם היא יכולה לתת לי טרמפ עם הגבר והאישה ויצאתי איתם. היא הורידה את הגבר במחלף לה-גווארדיה, שהיה אמצע הדרך לביתה ברמת החייל. אין לי מושג איפה זה. אני רק יודע שזה מעבר לירקון - מבחינתי, החלק שהאור כבר לא מגיע אליו. קיוויתי לרדת באיילון בקו הרוחב שאני גר בו וללכת הבייתה ע"י חציית תל-אביב לרוחב. הסכימה להסיע אותי עד הבית ובמהלך הטרמפ אמרה שהיא הרבה באיזור שלי. יש קבוצת רולר בליידס שהיא משתתפת בה ויהיה נחמד אם אבוא. לא הלכתי, כי מאמנת הקבוצה זו מישהי שאני מכיר, אבל הבנתי ת'רמז. עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות ושלחתי הודעה. שיחה קצרה ונעימה במסנג'ר, במהלכה שאלתי אותה האם היא הייתה רוצה לצאת. ענתה שכן. החלפנו טלפונים. הייתי איתה בקשר בימים שאחרי. בכל פעם שהתקשרתי או הצעתי משהו, היא לא הייתה יכולה עקב לימודים או מטלות, עד שבסוף היא הזמינה אותי למפגש חברתי, יחד עם עוד כמה אנשים.

 

יצאתי מאיזור הנוחות שלי ועשיתי את הדרך הארוכה לגבעתיים (באופניים, כמובן) בשביל לגלות שהגעתי לדירתו של טיפוס שאני מכיר, דמות צבעונית נוספת. אף על פי שאותו אדם הוא לא דמות משמעותית בחיים שלי, מגיע לו כינוי. פשוט כי יש לו שם, שבול יושב עליו, והשם הוא "הענק העדין". השם, שנתפר למידותיו הגדולות גם מחוץ לבלוג שלי, וזאת משתי סיבות:

1. הוא אדם מאוד שקט, נעים, אדיב ומנומס.

2. הגובה שלו עומד על 2.02 מ'. (כן. שאלתי אותו. ואז הערתי שאם הוא היה רץ למרחקים קצרים הוא היה הספרינטר הגבוה בותר אי פעם)

 

פגשתי שם עוד דמות צבעונית. אותה בחורה שמקשרת ביני ובין הגבר והאישה, שכל העולם מכיר. העולם הכיר אותה בימי התהילה של ישראבלוג. אני מכיר אותה מכרמיאל, עת שנינו היינו צעירים פוחזים בני ארבע עשרה (חצי מהגיל שלי היום. אשכרה) בקן של השומר הצעיר. אחרי גיל ארבע עשרה לא יצא לנו להיות יותר מדי בקשר. הייתי רואה אותה פעם בכמה חודשים עד שהיא התגייסה. בגיל שמונה עשרה או תשע עשרה יצא לי לראות אותה בפעם האחרונה ומאז הספקתי לעבור את כל שנות העשרים מבלי להיתקל בה. יצא לי לשמוע עליה המון סיפורים אבל אף פעם לא נתקלתי בה, והנה פתאום היא כאן בדירה של הענק העדין.

 

היא יודעת שיש לי בלוג. ב2004 לדור שלי ישראבלוג הייתה בעיקר אמצעי תקשורת. היית חוזר הבייתה אחרי בצפר והולך לקרוא את הבלוגים של כל החברים שלך, באופן דומה לפונקציונליות של פייסבוק היום. אפילו הייתי אומר שישראבלוג הייתה סימן מקדים, אחד מני רבים, לבואן של הרשתות החברתיות, ופייסבוק בראשן.

 

בכל אופן, אותה בחורה שקבעתי איתה לצאת הגיעה בשלב מסויים. ישבנו. דיברנו. היינו עם חברים שלה. התבוננתי בפריקים-בדימוס האלה ואיך שהם נראים עכשיו. עניין אותי מה הם עשו בחיים שלהם. מה נהיה מכל אחד. אני זוכר אותם בתור בני נוער, ואילו עכשיו הגיל שלנו כפול ממה שהיה בתקופה שהם כתבו בישראבלוג ובקרב רבים מאיתנו כבר רואים קמטים וקרחות.

 

ומצד שני, כמובן, בחוויה הזו היה משהו מאכזב. לא באתי בשביל לראות את החברים של סלומה. באתי בשביל לראות אותה. זה לא היה רע כל כך לפגוש את החברים שלה, זה היה אפילו מאוד מעניין, כאמור, אבל כעבור כמה שעות הרגשתי שמיציתי את המפגש. השעה הלכה ונהייתה מאוחרת והבנתי שאם אני רוצה לראות "אולפן שישי" אני צריך לצאת עכשיו. וזה מה שעשיתי. לקחתי אופניים ורכבתי לביתי בתל אביב. הכנתי לעצמי כוסמת ואורז. לבשתי את הלבוש המסורתי שלי - חולצת בצפר - וצפיתי בתוכנית. ואז הלכתי לשחייה לילית בג'ימי, שזה עוד דבר שאני אוהב לעשות בערבי שישי.

 

בחודשים הבאים לא היה ביני ובין סלומה יותר מדי. הצעתי לה להיפגש עוד פעם או פעמיים. היא כמובן הייתה "עמוסה" ואני ירדתי מזה. אין לי כוונה להציע להיפגש לאנשים שלא יכולים להקדיש לי מזמנם. הייתי מקבל ממנה מדי פעם הודעות במסנג'ר של "מה קורה?", "איך בעבודה?" וכו'. הייתי עונה מתוך נימוס עד שהשיחה הייתה דועכת תוך משפטים ספורים. לא ניסיתי לשחק אותה אדיש וקשה להשגה. לא ניסיתי שום דבר. בראש שלי היו נשים אחרות ועשרת אלפים קילומטר ושכחתי מזה.

 

כן המשכתי להיות בקשר עם חברים של סלומה. הלכתי איתם לפאב קוויז'ז, הלכתי לפיקניקים של בחורה מוכרת והייתי בביתו של הענק העדין פעמים נוספות מאז.

 

מושב פרים:

 

ביום חמישי שעבר פתאום אני מקבל הודעה מסלומה. היא ניסתה לשכנע אותי להגיע לאירוע בצפון ת"א. לקחתי אופניים ונסעתי לרכבת האוניברסיטה, שם היא אספה אותי. האירוע, הסתבר להיות אירוע מגניב נורא. "מושב פרים" זה אירוע של חנונים- פורמט של הרצאות בנות 4-7 דקות. רובן מאולתרות על המקום וגם אני לא תכננתי שום דבר. אני וסלומה מצאנו כורסא פנויה. שחצי ישבנו-חצי שכבנו עליה. סלומה נצצמדה אליי. אני קפאתי ולא ידעתי מה לעשות. בין שלל הקשיים שיש לי עם נשים, אחד הבולטים זה מגע, ועל אחת כמה וכמה כשזה בציבור. בטח כשזה ציבור של חנונים - אנשים שלמדו איתי, שעובדים איתי, שאני מכיר מכל מיני מקומות שונים ומשונים. אני אף פעם לא יודע מתי צריך לעשות מה והאם זה בסדר. אני לא זורם בסיטואציות האלה. בדרך כלל כשאני מגיע למגע בדייטים, זו יוזמה של הבחורה. ואני באמת עובד על זה. על היכולת להתחבר לאדם מולי וליצור אווירה נעימה ומקבלת. מעבר לניסיון ולתרגול, מה שהרבה פעמים עוזר לי בסיטואציות האלה, קצת מביך לומר, זה ירוק. אני אוהב לעשן בדייטים ואני לא היחיד. כל העיר הזו צבועה ירוק וכל אדם שני בדור שלי מעשן. אפילו הייתה תקופה שה"ספקיות" שלי היו נשים שיצאתי איתן.

 

תהיתי על מה אני רוצה להרצות. מתמטיקה הוצאה מהחשבון. זה היה אולם מלא בחננות מספרים שיודעים יותר מתמטיקה ממה שאני הספקתי לשכוח (גם סלומה, אגב), ואני לא רציתי להיות סתם עוד הרצאה בשטף. לאחר שהפכתי בראשי החלטתי להתגרות במזל, ושאני, Jack Johnson, אתן הרצאה על... ג'ק ג'ונסון. למי שלא לחץ על התמונה תחת הכיתוב "הכינוי שלי על שם" ברשימה בצד אעיר שזה היה מתאגרף יהיר שעיצבן הרבה גזענים לבנים בראשית המאה העשרים כשנהיה אלוף העולם השחור הראשון באיגרוף. עליתי לפודיום וראיתי מולי את כל הקהל. יש לי פחד במה, אז אני לא יכול להיות רהוט או שנון מדי כשאני מול עשרות אנשים. פשוט יריתי את הביוגרפיה שיכולתי לאלתר על המתאגרף השחור על אוטומט, מבלי לחשוב על כלום. ארבע הדקות שלי הסתיימו. המנחה שאל האם הקהל רוצה עוד. כמעט כולם הרימו ידיהם ואני המשכתי. כשירדתי מהבמה אנשים לחצו לי ידיים והחמיאו לי. אחד המארגנים אמר שההרצאה שלי הייתה אחת הטובות שהוא שמע הערב. אני מצדי חיפשתי את סלומה.

 

בשלב כלשהו, עוד לפני שעליתי להרצות, כרכתי את ידי סביבה, אז כשירדתי מהבמה המשכנו לשבת באותה פוזיציה. ההרצאות הסתיימו. התחילו לחלק פיצות. אני וסלומה עלינו לגג בשביל להתמזמז וזה היה נחמד. לא שעשינו על הגג ההוא יותר מדי אבל בואו נאמר ככה- לא סבלתי.

 

ירדנו להמשך חגיגות האוכל במושב פרים. סלומה הלכה להגיד שלום למיליון החברים שיש לה. אני התמנגלתי (מלשון מינגלינג, לא מנגל) בקהל. היו כל מיני אנשים שעיכבו אותי בשבחים שאלות נוספות על ג'ק ג'ונסון. סלומה הלכה והודתה לי על שבאתי. החלפתי חשבונות פייסבוק עם כמה נשים ואנשים, שלא הובילו לכלום בדיעבד, השתתפתי בשיחות ובדיונים שעלו עד שהערב דעך ורכבתי על אופניי הבייתה.

 

פורים:

 

האמת היא שפורים זה אחד הימים שאני לא אוהב בשנה. כמו יום ההולדת שלי, זה מן יום שחייבים לחגוג בו. חייבים להשקיע בתחפושת וללכת למסיבה. ואני, אני לא אוהב להתחפש וללכת למסיבות. אני בשעות הפנאי שלי אוהב להימעך תחת השמיכה במיטה שלי, או לחילופין, לנסות לא להימעך מתחת למשקולות במכון. ביום חמישי הלכתי למסיבת קריוקי של העבודה. היה הרבה יותר טוב ממה שציפיתי.

 

סלומה הציעה לי ללכת בשישי בבוקר לפסטיבל "הנסיכה הקסומה" בסינמטק והסכמתי. זה סרט שאני נורא אוהב, וזה היה תענוג לצפות בו על מסך קולנוע. ניסיתי לכרוך את ידי סביב כתפיה של סלומה כמו שראיתי במיליון ואחד סרטים רומנטיים בילדות. זה לא הלך. כשיש את מסעד היד בין הכסאות היד שלי לא ארוכה מספיק בשביל להגיע לכתף הרחוקה שלה וגם שהיא תהיה צמודה לכסא. הנה עוד משהו שסיפרו לי על דייטינג ולא עובד במציאות. אחרי הסרט סלומה הציעה ללכת לאכול בפורטרס עם חברים שלה. הגענו להיכן שישבו החברים שלה, וזה היה מעפן. השעה כבר הייתה שתיים ומשהו. איך שראיתי את זה, זה היה או לשבת במסעדה עם עוד חבורה של גברים וסלומה, או להנות מקרני השמש האחרונות של היום הזה בים. הלכתי על האופציה השניה. לא היה כיף בחוף. היה קר. נשבה רוח קרירה. חזרתי הבייתה וישנתי שנ"צ הגון.

 

התעוררתי בסביבות שמונה. שאלתי את סלומה האם יש לה תוכניות להיום. נתנה לי כתובת למסיבה ברמת גן. רכבתי לשם על אופני התל-אופן ובדרך קצת הכרתי את העיר. מדהים עד כמה האווירה בר"ג שונה מהאווירה בתל אביב. סלומה הגיעה אחריי. בקושי הספקתי להחליף איתה מילה כי היא הייתה כל הזמן בשיחות עם אנשים אחרים. לא חיפשתי לרקוד או להכיר נשים אחרות. נצמדתי לענק העדין ולבחורה מוכרת, והייתה מסיבה - לפנים. אנשים טובים. מוזיקה טובה. חומרים פסיכואקטיביים. במילותיה של סלומה- "המסיבה הכי טובה בתל אביב, שהיא לא בתל אביב".

 

חזרתי לתל אביב. כשהתעוררתי הלכתי לים. ביליתי שם את כל שעות הצהריים, בקריאה על ההיסטוריה של המלחמה המודרנית, עד שהשמש עמדה לשקוע ונהיה קר. חזרתי הבייתה. כעבור שעה-שעתיים קיבלתי הודעה מסלומה. שאלה אותי האם אני מתכוון להגיע למצעד הזומבים. עוד לא הספקתי ללכת לחדר כושר. אמרתי לה שאגיע אבל ככל הנראה אאחר מעט. המצעד התחיל ב21:30. עד שסיימתי את האימון היה כבר אחרי 22. שלחתי לה הודעה. היא כבר לא הייתה שם.

 

מה אני כבר יכול להגיד לסיום? כתבתי לפני כמה פוסטים שהזמן שלי יקר. שיש המון פעילויות שאני מעדיף לעשות לבד. לבילוי בחברת אנשים יש את החסרונות שלו, מה גם שבשלב הזה של חיי אני כבר לא נהנה מהפעילויות האלה כמו שנהניתי בעבר. בגיל שמונה עשרה לצאת לפאב היה משהו מרהיב וחדש. היום לשתות בירה בפאב זה כבר דבר שעשיתי מיליון פעם. דווקא הבריכה והמשקולות מאתגרים אותי. אולי התחביבים וסולם ההעדפות שלי ביזארי, אבל ככה זה. כשאני נמצא במפגש חברתי שלא מספיק מושך או מגרה אותי, אני מעדיף לחתוך. באשר לסלומה - תנאי בסיסי בשביל לראות במישהי פוטנציאל לזוגיות זה להעדיף לבלות את הזמן הפנוי איתה, ולא לבד, כך שזה לא על הפרק. באופן מפתיע, אני לא מתנגד ללהיות ידיד שלה. תבינו, להיות ידיד זו סיטואציה בעיייתית לגברים. כשמישהי אומרת לך שאתה "חמוד", אצל גברים רבים זה יושב על הרים של דימוי עצמי בעייתי בעקבות ערבים בודדים ונשים שדחו אותך. אני כבר בשלב שבו זה פחות מפריע לי. מצד שני, היא בחורה מגניבה, היא מכירה את האנשים והמקומות הנכונים, אז זה מה שיוצא בסופו של יום.

 

Jack Johnson

נכתב על ידי Jack Johnson , 12/3/2017 23:31  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Jack Johnson ב-17/3/2017 08:46




83,371
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJack Johnson אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Jack Johnson ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ