לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

World Renown



Avatarכינוי:  Jack Johnson

בן: 28

Skype:  jack.israblog 



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

3/2017

פוסטשריל #3


הצעתי לשריל לצאת לים. מששנינו הרשמנו זה את זו ועברנו את המחסום הראשוני, רציתי להיחשף מעט לצדדים הפחות נעימים שלה ולהציג מעט את אלה שלי. לצורך כך, חשבתי שהים תהיה סביבה טובה יותר מבתי הקפה של חיפה ותל אביב. כמו כן, לאחר שפגשתי אותה בעיקר בערבים, חשבתי שיהיה נחמד לראות אותה בצהריים, אז קבענו לחמש וחצי בחוף גורדון, שזה החוף הקרוב ביותר לאיפה שאני גר.

לאחר שהתייעצתי עם בעל הדירה בנוגע לדייט, החלטתי שאולי ים יהיה פחות מתאים, ושעדיף ללכת לגן העצמאות. קניתי יין, שתיה קלה ושוקולדים ויצאתי מהבית כמה דקות אחרי חמש. סלומה התקשרה והציעה לי לנסוע איתה למסיבת יום הולדת של ידיד שלה בקריות. אמרתי שאני לא יכול והלכתי לכיכר אתרים.

 

שריל הגיעה והתחלנו ללכת לגן העצמאות. ממבט מהצד, הדייט הזה נראה ממש מצחיק. כל מה שיכול היה להשתבש השתבש. במקום להיות לבד, מצאנו את עצנו בין משפחות וילדים, כך שיין לא ממש הייתה אופציה. שריל הייתה צמאה. הוצאתי מהתרמיל שבעל הדירה נתן לי את מי האפרסק וכוסות חד"פ. ניסיתי לפתוח את בקבוק המים וכמובן שעם שתי הידיים השמאליות שלי שפכתי חלק מהם עלינו. שריל הציעה שהיא תמזוג את השתייה. ככה העברנו את הזמן בין מי אפרסק להתמזמזויות PDA יצא לנו גם לדבר מעט על החיים שלנו. אמרתי לה שיש לי קשיים חברתיים מסויימים. שהלכתי לטיפול לא מזמן, והפסקתי כי לא מצאתי משהו בחיי שאני רוצה לשפר.

 

שריל אמרה דברים דומים. היא אף פעם לא הייתה בטיפול אבל דווקא עכשיו היא חושבת ללכת. היא חלק מקבוצת חברים עוד מהתיכון, שהמשיכו ללמוד איתה בטכניון. פרט לאנשים האלה, היא תמיד מצאה עצמה בתור אאוטסיידרית. לאורך השנים היא לא ממש חיפשה להשתלב, אבל עכשיו זה משהו שהיא דווקא כן מעוניינת בו. בדייטים, כפי שהיא העידה על עצמה, היא דווקא מאוד רגועה וכנה, מתוך חשיבה של "אם לא הלך זה לא היה שווה את זה". במפגשים חברתיים בעבודה היא נחנקת ולא יודעת מה להגיד. מאוד הזדהיתי עם חלק גדול ממה שהיא אמרה. החוויות שלה הפוכות לשלי. אני- במשך שנים ניסיתי למצוא את המקום החברתי שלי, עכשיו אני מחפש להיות אאוטסיידר; אין לי בעיה במפגשים חברתיים בעוד שדייטים מוציאים את החרדה החברתית ממני, ואני, בניגוד אליה, לא מסוגל לומר בנינוחות וקלילות משפטים כמו "עכשיו השמש לא מסנוורת אותי ואני יכולה לראות את העיניים היפות שלך", שאני לא יכול לומר מבלי לחשוב על זה עשרים פעם קודם.

 

אחרי זמן ממושך על הספסל היא הציעה לטייל. פסענו בשבילים לצד קו החוף. היא הלכה לצד שמאל שלי, מה שקצת העיק כי זו הייתה הכתף שנשאתי עליה את התרמיל של בעל הדירה. כשהגענו לרחוב הירקון. אמרתי לה שאני גר ממש קרוב ושאלתי אותה אם היא הייתה רוצה לבקר.

 

הראיתי לה את הבית והחדר שלי, שניקיתי וארגנתי אותו לפני כן, בהמלצת בעל הדירה. העברנו את הערב ביחד לצליליי הגיטרה של השכן שגר מתחתיי (כולל מה שאתם חושבים (לא עד הסוף)) ובין השאר גם יצא לנו לדבר על קשרים ומערכות יחסים קודמות. שאלתי אותה האם אי פעם הייתה לה מערכת יחסים. היא ענתה שלא ממש. היו לה כל מני קטעים מזדמנים וקשרים קצרים אבל אף פעם לא הדבר האמתי. במשך הרבה זמן היא לא הייתה מעוניינת במערכת יחסים אלא העדיפה להישאר בפינה שלה, אבל עכשיו היא כן חושבת בכיוון הזה. עניתי דברים דומים לגביי, עד שהשעה הייתה מאוחרת והיא רצתה לחזור הבייתה. דיברנו על להיפגש שוב. התלבשנו וליוויתי אותה לדלת.

 

סך הכול, אני ממש מחבב אותה. היה מעולה עד עכשיו ואני מקווה שימשיך להיות. אבל, נראה. קשה לי לפתח ציפיות. לא פעם, דברים שמתחילים נהדר מהר מאוד מתגלים כאכזבה מרה. אעדכן אתכם בהמשך ההתפתחויות.

 

Jack Johnson

 

ד"א, המקור לשם שריל: פרט לדמיון לשמה האמיתי שנהיה אפילו גדול יותר כשגיליתי את שם משפחתה; כל מספר שתיקחו ותוסיפו לו את ספרותיו במהופך, תקבלו פלינדרום – מספר שאפשר לקרוא אותו באותו סדר משמאל לימין ומימין לשמאל. נניח, 45+54=99. יש מספרים שמצריכים לחזור על התהליך יותר מפעם אחת: 59+95=154, 154+451=605, 605+506=1111. יש מספרים שדורשים יותר פעמים אבל בסופו של דבר, כל מספר שתיקחו ותפעילו את התהליך הזה עליו מתישהו יצא פלינדרום, חוץ מהמספר 196. ידועים מספרים נוספים שהטריק לא עובד לגביהם, אבל הם כולם מניפולציה מסויימת על 196. מספרים כאלה נקראים בז'רגון המתמטי lychrel numbers. הוגה המספרים הללו, Wade Van Landingham, הביא להם את שמם ע"י סיכול אותיות של חברתו באותו זמן – Cheryl.

נכתב על ידי Jack Johnson , 25/3/2017 18:42  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של כמו מניפה ב-26/3/2017 16:50
 



דייט שני עם שריל


ביום ראשון בערב התקשרתי לשריל. הודיתי לה על הדייט ואמרתי שהיה נורא נחמד. היא ענתה שגם היא נהנתה. שאלה אותי אם ארצה להיפגש שוב בימים הקרובים. אמרתי לה שאשמח לראות אותה, אבל לגבי התאריך - אחשוב על זה. אני בחור שלא יודע לדחות סיפוקים+בתחילת תקופת ההיכרויות יוצאים בתדירות יחסית גבוהה בשביל לא לאבד מומנטום, לכן ביום שני (אתמול) בבוקר שלחתי לה וואטסאפ ושאלתי אותה האם היא יכולה להיפגש היום. ענתה שמתאים לה וקבענו בתשע, בפינת הרחובות אבן גבירול ונורדאו והלכנו לאחד מבתי הקפה באיזור.

 

שוחחנו בעיקר על ענייני היום ומשם עברנו למגוון נושאים אחרים. המלצרית הביאה כרובית. צחקנו על כך שכרובית היא עצם בעל ממד האוסדוף לא שלם. שוחחנו על ספר רות וקהלת ועל טקסטים יהודיים נוספים. על המקום של הדת בחיים שלי ושלה. בשלב מסויים הרגשתי שמיצינו את הערב והצעתי לה לטייל. למרות האווירה הקרירה בשיחה, והנושאים שהיו אינטלקטואליים בעיקרם ולא אישיים, כשיצאנו מבית הקפה הרגשתי צורך לחבק אותה. כרכתי את ידי סביבה, יצאנו מבית הקפה. היא הרימה את הראש שלה אלי בשביל לנשק אותי. הנשיקה בדייט הראשון הייתה די סולידית. זו, הייתה מאוד מלאת תשוקה. הלכנו לפארק הירקון. מצאנו ספסל שקט להעביר בו חיידקים ורוק. דיברנו על כך שנצא עוד בהמשך השבוע. אחרי שמיצינו את העניין ליוויתי אותה לביתה. אמרתי לה שהיא בחורה ממש מקסימה, היא ענתה שהיא מאוד מחבבת אותי, ונפרדנו לדרכינו.

 

היום, כמו בתקופה האחרונה, היה מאוד לחוץ בעבודה, וגם שריל היא לא בדיוק האדם הכי פנוי בשטח. רוב היום לא נוח לה לדבר. למעשה, נוח לה לדבר בעיקר בשש-שבע. התקשרתי במרווח הזמן הזה, בערך בזמן שהCTO היה אמור להנחית עלי פרוייקט. אמרתי לה שזה יום נורא עמוס והסברתי לה את הסיטואציה ושאין לי הרבה זמן לדבר, אבל רציתי להגיד לה שנהניתי מאוד והעליתי כמה הצעות לסופ"ש. אמרה לי שטוב שהתקשרתי. היא נהנתה גם. אמרתי לה לילה טוב וחתמנו את השיחה.

 

ועוד קצת על שריל: אני ממש מחבב אותה. היא נורא חכמה. היא כל הזמן מפתיעה אותי בדברים שהיא יודעת, וגם, היא מישהי שרואים עליה שהיא מבינה מהר. היא נעימה בקול ובדיבור. היא רציונלית ובעלת ראש על הכתפיים, והכי חשוב, התכונה שהכי קונה אותי אצל נשים והדבר הראשון שאני מסתכל עליו כשאני מכוון למערכת יחסים רצינית - היא שפויה. או לפחות עושה רושם של כזו. וזה מאוד הגיוני בהתחשב בנסיבות חייה, שתהיתי עליהן לא מעט.

 

שריל נולדה בסביבה מסויימת למציאות מסויימת. כל חייה הוכתבו לה לפני שהיא נולדה בכלל. היא בת בכורה להורים אשכנזים ממעמד בינוני-גבוה. אבא שלה מרצה בטכניון. לפחות מניסיון החיים שלי - התפוח לא נופל רחוק מהעץ, וכך גם שריל. בהיותה אישה מהמעמד הנכון עם הכישורים הנכונים, היו לה חיים נורא יפים, כך נראה: בנעוריה היא למדה בריאלי, אחר כך היא התגייסה למשהו במודיעין, סיימה שני תארים בטכניון בפיזיקה והנדסת חשמל ומאז היא גרה בתל אביב ועובדת כמהנדסת חומרה. מקווה שהחיים המושלמים שהיו לה עד עכשיו לא השאירו בה צלקות. כל כך הפוך ממני. אני הרגשתי כמו דג מחוץ למים במשך רוב החיים שלי.

 

אני חייב לומר שלאורך השנים אינטליגנציה לא הייתה הפרמטר הכי חשוב בשבילי באישה, אבל כשפוגשים באישה אינטליגנטית, זה לא יסולא בפז.

 

נחיה ונראה מה יקרה איתה.

אעדכן.

Jack Johnson

נכתב על ידי Jack Johnson , 21/3/2017 23:30  
33 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של PK ב-25/3/2017 00:47
 



הופעת אורח בחיפה


מצטער שלא עניתי על התגובות לפוסט הקודם. הייתי נורא עסוק היום וחזרתי מהעבודה רק לקראת 23:00. אני מבטיח לענות כשיהיה לי יותר זמן.

 

בפוסט הקודם כתבתי על טיפסים שאני רואה בחברה, אלה שאני מסתדר איתם הכי טוב, שזכו לכינוי "המהנדסים". כתבתי רק חצי ממה שהיה לי לומר. החצי השני, אלו תהיות שהופיעו אצלי גם כן בשבועות האחרונים - "אם אלו האנשים שאני מסתדר איתם הכי טוב, אולי בחורה כזאת אני צריך? אולי שם כדאי לי לחפש?". בערך באותו זמן יצא לי להכיר מישהי שעונה על הרבה מהקריטריונים לאנשים הנ"ל. לא כתבתי עליה כאן. אני משתדל שלא לכתוב על נשים לפני שנפגשתי איתן, אבל אני כן כותב כל מיני מחשבות שעולות בי לקראת הדייט, כמו שקרה עם וירז'יליה לפני חודשיים. על כל פנים, משנפגשנו, בחיפה, הנה הפוסט עליה:

 

אקרא לאותה בחורה שריל.

 

את שריל הכרתי בokcupid. היא כתבה על עצמה שהיא בת 29. חובבת מדע ספרות וספורט. שלחתי הודעה ולאחר זמן קצר עברנו לטלפון. שריל אמנם גרה במרחק כמה רחובות ממני, אבל החלטתי לקחת את הזמן ולא להיפגש איתה ישר. הסתכלתי על זה כך: אני בחור שקשה לו עם היכרות ואינטימיות בדייטים. אולי, אם תהיה הכנה יסודית לפני כן בטלפון, זה יקל על תחושת המתח שלי בדייט עצמו. דיברנו במשך שבוע וחצי. היא שאלה באחת השיחות אם אני רוצה להיפגש. עניתי שכן, אבל לא עכשיו. ביום חמישי החלטתי ברגע האחרון לנסוע לכרמיאל. שריל ענתה שהיא בחיפה בסופ"ש ואמרתי שאפשר להיפגש שם.

 

לא הייתי בטוח שזה יצא לפועל. כשהגעתי ביקשתי מאמא שלי לקחת את האוטו לחיפה והיא הסכימה. ביום שישי קמתי מוקדם בבוקר, עשיתי מרחוק מטלה בשביל העבודה, רצתי 22 ק"מ, התקלחתי ואכלתי ארוחת צהריים. ביררתי עם קורדיליה, שהיא חיפאית במקור, איפה אפשר לשבת ומשמצאתי מקום ראוי התקשרתי לשריל וקבעתי איתה. הדרך לחיפה הייתה גיהינום. אני מנווט ממש גרוע. כל כך גרוע שמי שלא הכיר אותי לא יבין. אם אתם זוכרים, לפני כמה פוסטים כתבתי שניסיתי להגיע לארוחת שבת של קורדיליה ברחוב משה דיין בתל אביב והגעתי לגבול חולון-ראשל"צ. טעויות בסדר גודל דומה היו גם הפעם. ניווטתי עם הGPS ברכב של הוריי. אמנם לחיפה הגעתי ללא קושי, אבל בתוך חיפה- לא פחות מארבע פעמים פספתי את הפניה הנכונה. נהגתי כעשרה קילומטרים בתוך העיר הזו עד שעליתי על המסלול הנכון ונסעתי לבית הקפה שקבענו בו.

 

הייתה שיחה נורא נעימה. דיברנו על מלחמת העולם הראשונה, על ספרים שקראנו והסופרים האהובים עלינו- ארנסט המינגווי וקורט וונגוט - על העבודה שלנו ומה אנחנו עושים בחיים. חלקנו גם סיפורים על חוויית הלימודים בטכניון. שיחה מאוד נינוחה וקולחת. לאחר כשעה וחצי שאלתי את שריל האם היא רוצה לטייל בחיפה. היא הסכימה ואני התכוננתי לרגע הכי לא נעים של גבר בדייט- הרגע בו צריך לשלם את החשבון. אני רוצצה להרחיב קצת על הסוגיה הזו:

 

אתה משלם עליה- אתה שוביניסט. כל אחד משלם על עצמו (או חצי חצי) - אתה קמצן. העלילה מסתבכת כשהיא שולפת את הארנק ואתה בכל זאת מתעקש לשלם עליה, או שהיא משחקת וענית את התשובה הנכונה, או שאתה מזלזל בה ומתעלם מכך שהיא בן אדם עצמאי ויכולה לממן את הבילויים שלה בעצמה. אישית? אני מעדיף את הגישה שבה הגבר משלם. לא באמת אכפת לי מהחמישים שקל האלה, וזו דרך להגיד "היה לי נעים ואשמח לדייט נוסף". בפורומים אחרים שדיברתי על הנושא- גם בקרב נשים רווחת התפיסה. אם ברור לשניכם שלא יהיה דייט נוסף, אין סיבה שצד אחד ישלם על האחר. וגם, כמובן, לא אכפת לי מה אותה בחורה תחשוב עליי...

 

המלצרית הגיעה. שלפתי את הארנק. שריל לא הראתה התנגדות. השארתי את השטר ויצאנו לטייל. שאלתי אותה האם אפשר לאחוז בידה, הלכנו שלובי ידיים עד לצומת קרובה לבית הוריה. הודיתי לה על הערב, אמרתי שהיה נעים ונפרדנו בנשיקות. עוד סממן לא רשמי לאיכויות הדייט וכוונות. אחר כך, מטבע הדברים, שלחתי לה בוואטסאפ הודעת לילה טוב וכמובן שהתקשרתי למחרת. אנסה לקבוע איתה פגישה נוספת בימים הקרובים.

 

חזרתי לאוטו. נסעתי הבייתה. הפעם דווקא בדרך מחוץ לחיפה לא הצלחתי לעקוב אחרי הGPS, אבל לאחר כמה חישובי מסלול ממחדש- עליתי על הכביש הנכון.

 

מדהים, מדהים עד כמה נוקשים הכללים האלה בעולם ההיכרויות. זה כל כך מטופש ומיותר... אבל שריל- אני חושב שהיא באמת חמודה. אני מקווה להיפגש איתה היום או מחר.

 

אעדכן אתכם,

Jack Johnson

נכתב על ידי Jack Johnson , 19/3/2017 23:26  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Kaleidoscope eyes ב-22/3/2017 22:19
 



חוויות וסיפורים מהשבועות האחרונים


עבר עליי שבוע קשה בעבודה. עשיתי כמה טעויות טיפשיות. דברים שהייתי צריך לשים לב אליהם ולא שמתי. משימות שלא הצלחתי לבצע ודברים נוספים. הייתי מאוד מדוכדך השבוע. מן תחושה של עצבות שירדה עליי ואני לא בטוח בגלל מה. יכול להיות, בגלל שהתחושה הגופנית שלי במהלך השבוע לא הייתה טובה ומצב הגוף השפיע על מצב הרוח. אותה תחושה של עצבות גרמה לי להסתכל על הכול במשקפיים שחורות. כל טעות או כשל שעשיתי נופחו לממדים מפלצתיים, כל מחמאה- חשדתי בכוונות של מי שעומד מאחוריה. בכל מקרה, אני לא רוצה להיכנס לזה יותר מדי. אחרי שבוע קשה שכזה החלטתי ברגע האחרון שלא להישאר לשעות נוספות אלא לקחת את הרכבת לעכו. אתמול בבוקר, אחרי משימה בעבודה שהתנדבתי לעשות מהבית, החלטתי לצאת לריצה. עליתי על נעליים והלכתי לרוץ את המסלול מכרמיאל ללבון וחזרה. זה המסלול הכי אהוב עליי. זה גם מסלול קשה- עלייה של שמונה קילומטרים לפסגה של הר. כשהגעתי לפסגה החלטתי שבא לי עוד ורצתי לפסגה גבוהה יותר, הר חלוץ, במרחק שלושה קילומטרים. אז אמנם הפתעתי את עצמי ורצתי עשרים ושתיים קילומטר במסלול מאוד קשה. הרגשתי מאוד מעודד, אבל לכל שבת יש מוצאי שבת. הגעתי הבייתה, הלכתי לישון וכשהתעוררתי- כל עצם בגוף שלי כאבה. כאב שאני חש עד עכשיו.

 

לכן, חשבתי לשתף כאן כמה מחשבות וסיפורים מהWORD.

 

ג'ק ג'ונסון פוגש סוחר סמים:


המקום: חדר הכושר שאני מתאמן בו בחודשים האחרונים. השעה: קצת אחרי חצות.

 

בחור שרירי ניגש אליי ושואל אותי האם אני יכול לצלם אותו כשהוא מתאמן. צילמתי, ניהלנו שיחה קצרה על מה כל אחד עובד, כמה זמן כל אחד מתאמן וכו'. הוא הודה לי על הצילום והמשכתי באימון. כעבור חצי שעה, כשהייתי בסוף האימון, אותו בחור ניגש אליי בשנית ושואל אם אני בעניין של חומרים משפרי ביצועים, או בשמם הידוע – סטרואידים אנאבוליים. עניתי שלא. לאחר כמה הסברים של הבחור על כמה שזה בטוח ושאי אפשר להגיע לתוצאות בלי סטרואידים, ואני בתגובה מניתי בפניו את כל הסיבות שלא לקחת חומרים משפרי ביצועים. הוא הבין שאני לא בקטע. זו לא הפעם הראשונה שמישהו מנסה למכור לי כזה דבר. באמת שחדרי הכושר בתל אביב הם מאורות סמים אבל מה שהיה מפתיע הפעם, זה שאותו בחור המשיך איתי בשיחה גם כשהבין שאני לא הולך להביא לו שקל, ואף רצה שנשמור על קשר. זה נכון, שבחדר הכושר הספציפי הזה, הסיכויים שבחור יהיה סטרייט הם פחות מ50%, אבל זה לא היה המקרה.

 

כשסיפרתי לאנשים על הפגישה המוזרה הזו נהניתי לצחוק על כך שהעובדה שהמשכנו לדבר מעידה שהוא אוהב אותי לא בגלל הכסף, אבל למען האמת, אני חושב שיש במפגש הרבה בשביל לשקף את הדינמיקה החברתית של תל אביב, וכמה היא שונה מזו שהכרתי עד לפני חצי שנה, בירושלים.

 

גרתי בירושלים שלוש שנים. בפועל, במהלך שלוש השנים האלה יצא לי להכיר ממש קצת את החברה הירושלמית, והרבה מאוד את החברה בקמפוסים שלמדתי בהם- הר הצופים וגבעת רם. החוויה הירושלמית הייתה נפלאה מהרבה בחינות. מצאתי את עצמי, למדתי, התפתחתי והרחבתי אופקים. ביליתי אלפי שעות בקומה ארבע של הר הצופים והלכתי להרצאות "אשנב למתמטיקה" בגבעת רם. מבחינה חברתית, לעומת זאת, ירושלים הייתה חוויה חסרה. פעמים רבות בירושלים חוויתי רגשות קשים של דחיה ובדידות. באתי אליה לפני שלוש וחצי שנים עם ציפיות גדולות, שלא באו על סיפוקן; הלכתי לכל מקום שהסכים לקבל אותי, מקבוצות BDSM עד לסדנאות אימפרוב. מה יצא מזה? כמה חברויות שטחיות וידידה טובה אחת שאתם יודעים מה קרה איתה.

 

לתל אביב הגעתי למוד לקח. הגעתי עם מטרות מאוד ברורות - להתמיד בשחיה, ריצה והרמת משקולות; לשפר את האנגלית והרוסית שלי, אבל מבחינה חברתית לא ציפיתי לשום דבר. ליתר דיוק, עשיתי הכול בשביל לא להכיר אף אחד. הלכתי רק למקומות שבהם הייתי בטוח שלא אמצא אף אחד- לבוק סרפס, שהולכים אליהם רק בני ארבעים פלוס ולחדר הכושר בשעות שאף אחד לא מתאמן. למרות זאת, מבחינה חברתית הסתדרתי די מהר. יש אנשים שאני בקשר איתם על בסיס יום-יומי ואני מרגיש שאני יכול לשתף איתם כמעט הכול. אירוני.

 

במבט לאחור, האוניברסיטה נראית לי כמו מערבולת ענקית של אנשים, כשכמה "מקובלים" נמצאים במרכז. אני, כמה שניסיתי להשתלב, מצאתי את עצמי בשוליים של אותה מערבולת. תל אביב לעומת זאת, אמנם נתפסת כעיר של סנובים מתנשאים ומנוכרים, אבל למעשה היא בעיקר עיר של אנשים בודדים. זרם בלתי פוסק של בני פריפריה שמבינים שעל מנת למצוא חברים הם חייבים לוותר על הגאווה העצמית שלהם ולהתעניין באחר.

 

מהנדסים:

 

משפט של טליק שתפס אותי היה "אני רק אומר שגם לאנשים כמונו יש סוג של אור בקצה מנהרה" בהקשר של מציאת זוגיות. זו מסקנה שגם אני הגעתי

אליה לפני כמה שבועות, בדרך די מעניינת. אחת ממסקנות רבות נוספות לגבי עצמי והתקשורת שלי עם אנשים.

 

כשהתחלתי לעבוד בחברה שאני נמצא בה נפעמתי מההשתלבות שלי ומנושאי השיחה והעניין המשותפים שלראשונה יש לי עם שאר העובדים. קצת לאחר

מכן הבחנתי שכמעט כל האנשים שהיה לי חיבור איתם היו מהנדסים. הייתי אומר שבחברה שלנו יש, בגדול, שני טיפוסים של אנשים:

הטיפוס הראשון אלו אנשים צעירים טיפוסיים וסטנדרטיים. בני שלושים בממוצע, שחיים את החיים כאשכנזים בני-מעמד בינוני בתל אביב. הטיפוס השני, אני, מתוך הזדהות עמוקה לסלנג של חיל החימוש, נוהג לקרוא להם המהנדסים. אנשים שהאינטלקט מהווה חלק ניכר בחייהם. בדרך כלל מדובר בבעלי תואר שני או דוקטורט, שמספיקה שיחה אחת איתם על-מנת להבין שהם אנשים מאוד מוכשרים. אני לא אומר שאנשים מהסוג הראשון הם לא אינטליגנטים או חס וחלילה טיפשים. הם ממש לא. ההבדל הוא, שאנשים מהסוג הראשון אולי יראו סרט של הBBC על האימפריה הרומית או על אינטגרל לבג ואף יחשבו שזה נושא מעניין נורא, אבל הם לא ידברו על הנושאים האלה מעצמם בשיחות בפינת הקפה. אנשים מהסוג השני כן. לא נעים להגיד, אבל לאנשים מהסוג השני, בתקשורת איתם, לפחות הרושם שאני קיבלתי, זה שלרבים מהם כן חסר להם משהו.

 

אני – ברור איפה אני מוצא את עצמי בחלוקה הזו. עם- הנטייה ליזום שיחות על האימפריה הרומית וקשיים חברתיים. בלי- כישרון יוצא דופן ומובהק למדעים מדוייקים.

 

"אתה לא מעוניין לעבוד על התקשורת שלך עם אנשים? לא מפריע לך שאנשים מאמינים באמת ובתמים שאתה אוטיסט?"

 

לא. בשום פנים ואופן לא. למעט התנהלות שלי בדייטים עם נושאים כמו מגע והכול, אני לא מוכן לנקוף אצבע בשביל לשפר את כישוריי התקשורת שלי. אני לא חושב שזה שווה את התמורה ואני לא מוכן לשלם את המחיר. למה אני כל כך נחרץ בנושא הזה? אני כן כועס, אני כן זועם, אבל לא על אנשים שדוחים אותי או מעבירים עליי ביקורת. הזעם והכעס שלי מופנים לניסיונות שלי משנים עברו להשתלב. המון כאב ותסכול שהצטברו, והכול היה לשווא. חפירה אינסופית במה שנתפס בעיניי ככישלון ביחסי החברתיים, כשלמעשה, סביר להניח שגם אם אותם אנשים שקיוויתי לאישור שלהם היו מקבלים אותי, פרט לתחושת האישור לא היה יוצא לי מזה דבר.

 

בהמשך לתגובתו של טליק, התבוננות באנשים האלה הראתה לי שיש אור בקצה המנהרה ברגעים שחשבתי שאין. יצא לי לאזכר או לשוחח עם האנשים האלה גם על מצבם הזוגי. רובם אמרו לי, בעקיפין או במישרין, שלאורך השנים היו להם בעיות בתחום ואני מוכרח לציין שזה לא הפתיע אותי. יחד עם זאת, האנשים האלה בסופו של דבר מצאו זוגיות, על אף המוזרויות שלהם.

 

Jack Johnson

נכתב על ידי Jack Johnson , 18/3/2017 09:03  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Jack Johnson ב-20/3/2017 08:52
 



לדף הבא
דפים:  

79,525
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJack Johnson אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Jack Johnson ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ