לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

World Renown



Avatarכינוי:  Jack Johnson

בן: 28

Skype:  jack.israblog 



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

7/2017

מסע לארץ הטרולים והפיורדים - חלק 3


הגיע הזמן לחלק 3 של הטיול, בו יסופר על הטיול בברגן, השיט בהורטירוטן וגיירנגרפיורד.

 

מוקדש למינה סתם.

 

מראש ידעתי שבברגן אין יותר מדי מה לעשות. התכנון שלי היה לטייל ברובע Bryggen, העיר העתיקה של ברגן, ולהתחפף משם על ספינת ההורטירוטן לגיירנגרפיורד, שהייתה היעד הבא שלי. הגעתי לברגן לאחר נסיעה בת עשר שעות באוטובוס מפלאם, שאת רובה העברתי בשמיעת שיריה של הנורווגית Lene Marlin. היה לי couchsurfer שיצרתי איתו קשר מבעוד מועד. ביקשתי ממנו את כתובתו והוא ענה לי שהוא גר ב Kleppestø. בדקתי איפה זה ב Google Maps והסתבר לי שהוא בכלל לא גר בברגן, אלא באי רחוק עשרים דקות נסיעה ממנה. טוב נו, מהתחנה המרכזית בברגן לקחתי אוטובוס ל Keppestø ופגשתצי את הcouchsurfer. הפעם זה היה איש חביב בן שישים לערך, גנן במקצועו, שחי בבית לבדו ללא משפחה ו/או ילדים. הוא הוציא בירה Hansa, הבירה המקומית של ברגן, ודיברנו לאורך כל שאר הערב. אני סיפרתי על החיים בישראל והמזרח התיכון. ה couchsurfer סיפר לי חוויות מהשירות הצבאי שלו בגבול הרוסי ב Kirkenes (נהגה: שירקנס). שאלתי את ה couchsurfer אם אני יכול להשאיר את התיקים אצלו ולטייל בברגן, ואז לחזור ולקחת אותם כשאני יוצא להורטירוטן.

 

ה couchsurfer אמר שהוא יוצא מהבית בחמש או שש בבוקר, ושהוא ישאיר לי מפתח. קמתי בסביבות שבע לבית ריק וללחם עם ריבות דובדבנים, שזיפים ופטל. ריבות שהיו ממש, ממש טעימות. שתיתי קפה נורווגי ולקחתי את האוטובוס לברגן. הלכתי למשרדים של ההורטירוטן בשביל לקנות כרטיסים. לא היה שם אף דוכן למכירת כרטיסים לשיט בתוך נורווגיה, אלא רק למסלולים בינלאומיים. שאלתי את אחת מעובדות המקום איפה אני יכול לקנות כרטיסים לשיט לגיירנגר והיא ענתה לי שמשום מה אף נציג של החברה לא נמצא בדוכן. היא המליצה לי לקנות כרטיסים דרך האינטרנט.

 

בכל מקום שחיפשתי השיט היה מוזמן מראש. לא ידעתי מה לעשות או איך אני יוצא מברגן ועשיתי את מה שאני תמיד עושה כשיש לי בעיה שאני לא מצליח לפתור - שוכח ממנה והולך להעביר את הזמן. גם הפעם, ניצלתי את הזמן להסתובב בעיר. האמת, ההתרשמות שלי לגביי ברגן היא שזו לא עיר יותר מדי מעניינת. האטרקציות בה מסתכמות בעיר העתיקה של ברגן (רובע Bryggen), שוק הדגים ומספר מוזיאונים. גם על כל אחד מהנ"ל אין הרבה מה לכתוב. העיר העתיקה אלו כמה בניינים בסך הכול. מוזיאונים - לא ראיתי אף מוזיאון שבאמת העיף אותי. שוק הדגים דווקא היה חוויה נחמדה מאוד. הגעתי לשם במקרה, למעשה רק אחרי שחזרתי לארץ הבנתי שהייתי בשוק הדגים ולא בסתם חנות דגים גדולה. התענגתי שם על מרק לובסטר משובח. שפע של מראות, ריחות וטעמים. לשוק אמנם יש את החסרונות שלו; הוא קטן, הוא יקר ומלא במהגרים. בכל זאת, אני מאוד ממליץ לעצור ולאכול שם.

 

עם זאת, אני חושב שברגן היא די מקום חובה בטיול בנורווגיה. 

 

הנה כמה תמונות מברגן:

 



העיר העתיקה של ברגן


 



שוק הדגים בברגן

 



מיצג במוזיאון של ברגן

 


עוד מהמוזיאון של ברגן

 

אחרי שוק הדגים הלכתי למוזיאון של ברגן. בעיקר עניינו אותי שם השרידים של העיר העתיקה בברגן, מן המאה ה12, והשלדים של תושבי המקום עם פירוט מתי והיכן הגיעו לעיר, אך גם אלו לא העיפו אותי מהרגליים. לאחר שעתיים-שלוש במוזיאון, כבר הגיע חמש או ארבע אחר הצהריים. נסעתי חזרה לביתו של הcouchsurfer. אמרתי לו שלא הצלחתי להשיג כרטיסים להורטירוטן ושאלתי האם אוכל להישאר אצלו ללילה נוסף. הוא הסכים, אך הציע לי שנחפש יחדיו אחר אופציה לקניית כרטיסים. הבאתי לו את הלפטופ שלי. הוא מצא אתר בנורווגית, התקשר למספר טלפון שהיה שם ונתן לי לדבר עם הפקידה. שאלתי אותה האם אני יכול לקנות כרטיסים באשראי. אמרה לי שהאפשרות היחידה לקנות כרטיסים היא על הספינה ואמרה שעלי להגיע מהר כי ב19:30 הספינה יוצאת. רשמתי את שם הספינה, MS Richard With, ויצאתי.

 

זה כבר היה שש בערב. מלוח הזמנים בתחנת האוטובוס, הקו הבא לברגן יגיע רק ב19:10. כמוצא אחרון, ניסיתי לעצור טרמפ או מונית. מידידה מסדנאות האימפרוב הבנתי שהנורווגים דווקא לארג'ים ונהנים לעצור לטרמפיסטים. כנראה שלה. לי, לא היה רכב שעצר ולא הייתה מונית שעברה. ואז פתאום הגיע אוטובוס לברגן. עליתי ונסעתי לתחנה המרכזית. שם לקחתי מונית לנמל ההורטירוטן, שהייתי בו בצהריים, ועליתי בעקבות תייר שגם שם פעמיו לספינה. נכנסנו לאולם גדול מלא בכסאות פלאסטיק. עובדת המקום הושיבה אותנו אל מול המצגת והסבירה לנו משהו בצרפתית. אמרתי לה שאני לא דובר צרפתית. עברה לאנגלית והמשיכה להסביר את הוראות הבטיחות. אחר כך היא הקרינה מצגת על צעדי הבטיחות במקום ושחררה אותנו לעלות על הגשר לסיפון. אחרי היום המלא בחרדות שהיה לי בנוגע להישארות בברגן, לא האמנתי שזה באמת קורה. שאני באמת עולה על הספינה.

 

משם, חציתי את הגשר והזמנתי תא וכרטיס לגיירנגר. קיבלתי את המיקום שלי ושלחתי הודעת וואטסאפ ל couchsurfer הנורווגי, להודיע לו שהכול בסדר.

 

השיט היה חוויה. זו הייתה הפעם הראשונה שלי על ספינה אמיתית, שיכולה לשוט גם במים מלוחים. השיט שלי היה חלק ממסע כללי יותר שההורטירוטן עוברת, מסע מברגן לקירקנס, שיוצא מדי יום, נמשך שבוע, עולה כ15,000 ש"ח ונקרא "הקרוז היפה בעולם".

 

התמקמתי בתא וטיילתי קצת על הסיפון. אחר כך התרווחתי על כסא לייד החלון, קניתי כוס מהנפט המקומי שהנורווגים קוראים לו Kaffe, כי הם חושבים שזה קפה, וניסיתי לכתוב פוסט לבלוג. תכננתי לכתוב בכל יום, בפועל, זו הייתה ההזדמנות הראשונה שלי מאז שיצאתי לדרך, וגם היא הופרעה במהרה. לראשונה מאז תחילת הטיול שמעתי את השפה העברית. אלו היו שתי נשים צעירות שדיברו ביניהן לייד דוכן הגשת הנפט, כלומר, הקפה. ניגשתי אליהן ואמרתי "היי, מה המצב?". ניהלנו שיחה קצרה. התברר שגם הן מתל אביב. אמרתי שהגעתי בגפי. הן הגיעו יחד עם עוד שני גברים צעירים מהמשפחה ועם סבא וסבתא שלהן, שמימנו את הקרוז. מאוחר יותר יצא לי להתוודע לעוד קבוצת ישראלים על הספינה. עם הקבוצה השניה פחות התחברתי. זו הייתה קבוצה שהורכבה בעיקרה מעולי חבר העמים לשעבר. אם יש קבוצה בארץ שאני שונא, זו העלייה הרוסית. ואלה עוד היו רוסים מהקריות. בררר... ממש המיץ של הזבל. בהמשך פגשתי את שאר החברים בכל קבוצה. הרוסים הערסים מהקריות, אין לי הרבה מה לומר עליהם פרט לכך שחלק מהם הגיעו לטיול כחלק מחופשה מהצבא ושאחת מהם אפילו משרתת בבסיס שאני שירתתי בו (חיילים מהבסיס ששירתתי בו - עוד קבוצה שאני לא סובל). פרט לשתי קבוצות הישראלים הללו, כל הספינה הייתה מלאה באמריקאים מבוגרים.

 

הקבוצה הזו קיבלה אותי באופן יחסית יפה; היה שלב בו הם ישבו בבר של הספינה, ראו אותי מרחוק והציעו לי להצטרף. זה היה קצת מוזר. לשבת שם בהרכב הזה. משפחה- ואני. היה גם קצת מוזר לשבת עם המשפחה הצפון תל אביבית הזאת ולשמוע איך הם מתייחסים לכסף. הסבא והסבתא החליטו לקחת את הקרוז המלא והנכדים החליט להצטרף, כשהכול על חשבון הסבא והסבתא. בהמשך הערב והלילה שתי הבנות הלכו כל אחת לחדרה. טיילתי על הסיפון עם אחד הישראלים שהתחברתי אליהם וניהלנו שיחה קצרה מול הים המכושף על מה כל אחד עושה בחייו. מסתבר שהוא בדיוק השתחרר. הוא שירת בחיל קרבי ששכחתי את שמו וטס לארה"ב לכמה חודשים ימים ספורים לאחר מכן. הגיע לארץ ומייד עלה על הקרוז שוב. אני סיפרתי שאני בדיוק מתחיל לעבוד במקום חדש והטיול בשב

 

קמתי בבוקר קצת לפני שהספינה הגיעה לאולסונד. עיר בת כארבעים אלף תושבים. במונחים נורווגייים זו עיר של ממש. ירדנו לצלם כמה תמונות. ירד גשם והיה מזג אוויר יפה ונעים. עליתי בחזרה לספינה. עליתי לסיפון בקומה השביעית. התחברתי לאמריקאי מבוגר בשם ג'ון ולמשפחה שבאה איתו, בעקבות הערת אגב שהעליתי על משהו שהם אמרו, בעודנו שטים לכיוון הגיירנגרפיורד. מבחינתי, זה היה השיא של הטיול. הנוף היה מרהיב פשוט. מפרצונים דקיקים, מפלים, בתי עץ בחוות מבודדות. הכול היה כל כך פסטורלי ויפה. אני מעדיף שלא לכתוב על זה אלא לתת לתמונות לדבר בעד עצמן. זה באמת היה מחזה מרהיב.

 








 



 



בירידה מהספינה

 

ירדתי מהספינה בגיירנגר, העיירה שהפיורד נקרא על שמה, וחשבתי על המשך הטיול. בעיקרון, הזמנתי קודם לכן מלון בעיירה לא רחוקה בשם Eidsdal, תכננתי לנסוע לשם באופניים ולהעביר את הלילה שם. ביררתי לגבי דרכי חזרה לשם מאוסלו, לטיסה שלי, והעדפתי לשנות תוכניות ולנסוע לאולסונד במקום. זה עמד להיות היום האחרון שלי בנורווגיה ולא רציתי לקחת סיכונים מיותרים כשאני חוזר ארצה לעבודה חדשה.

 

Jack Johnson

נכתב על ידי Jack Johnson , 14/7/2017 19:07  
64 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-22/7/2017 01:41
 



מסע בארץ הפיורדים והטרולים - חלק 2


הפרק השני יעסוק בשעות האחרונות שלי באוסלו וביעד הבא שלי בטיול - פלאם. התוכניות שלי ומה שקרה בפועל. הפוסט הזה, גם שאר הפוסטים בסדרה, מוקדשים למינה סתם.

 

ביום השלישי לטיול תכננתי להגיע לפלאם. כשקראתי על המקום באתר המאוד מומלץ norway.co.il, הוא תואר כ"כפר קטן עם נשמה ענקית". באמת, מדובר בכפר בן מאתיים תושבים, שהוא אחד המקומות המתויירים ביותר בנורווגיה בשל יפי נופיו וקרבתו לNaerofjord. מן יעד חובה קלאסי בטיולים. סיבה נוספת שרציתי לבקר בכפר, נעוצה בכך שהוא מהווה את הסיום של מסלול אופניים מפורסם בנורווגיה - הRallarvegen. התוכנית הייתה לעלות על הרכבת שהזמנתי בלילה הקודם, בהמלצת הcouchsurfer שהתארחתי אצלו, לנסוע עד העיירה Haugastol, להשכיר שם אופניים ולעשות באמצעותם את הדרך לFlam.

 

לפני כן, רציתי לבקר במוזיאון באוסלו שלא הספקתי לבקר בו ביום הקודם - מוזיאון הויקינגים. בבוקר יצאתי מפתח דירתו של מי שאירח אותי והלכתי עם התיקים והמזוודות לעמדת השכרת האופניים הקרובה ביותר. משם הגעתי באופניים לאיזור המוזיאונים ולמוזיאון הויקינגים (Viking Ship Museum) ששכן בו. מוזיאון הויקינגים הוא מוזיאון די דל. יש בו ארבעה חללים גדולים, שלוש ספינות מהתקופה הויקינגית ושתי סירות. אלו המיצגים העיקריים, פרט אליהם יש עוד כלים ויקינגים שנמצאו; נעליים, סירים לבישול, שרשראות ושאר מני תכשיטים. קצת מפתיע שלא נשאר נשק מהאוכלוסיה שנודעה במלחמותיה ובפחד שהותירה על ימי אירופה בתחילת ימי הביניים. למרות כל זאת, אותי המוזיאון עניין הרבה יותר מהמוזיאון הנורווגי הלאומי, שביקרתי בו ביום שלפני כן, ועסק בעיקר בחיים בנורווגיה למן המאה ה-16 ואילך. הספינות מהמאה העשירית היו בעיני הרבה יותר יפות ומרשימות. הן לא נראו כמו ספינות בנות אלף שנה, אלא ככאלו שנבנו והוכנו ע"י נגרים בני זמננו בטכנולוגיה מודרנית (אם כי, נראה היה שנערכה עבודת שימור אינטנסיבית בהן, ואפילו הייתי אומר שמישהו הגזים קצת עם הורנית). לקרוא אודות הספינות היה מדהים אפילו יותר. היה משהו מרגש בלעמוד לייד ספינה שבזמנים בהם ספנים באגן הים התיכון לא התרחקו מקו החוף יותר מיום שיט, יכולה הייתה להגיע עד לאיסלנד ולשוט במהירות של 10-12 קשרים לשעה.

 

תמונות מהמוזיאון:


 

 

 

 

 

סיימתי את ענייני במוזיאון הויקינגים. הלכתי לתחנת השכרת האופניים הקרובה ורכבתי לתחנה המרכזית באוסלו בשביל לקחת את הרכבת לHaugastol. ואז, רגע לפני שנכנסתי, פתאום שמתי לב למשהו. הבנתי שאין אבטחה בכניסה. לא בתחנה המרכזית, לא במוזיאון, לא בשום מקום בנורווגיה, אף אחד לא עשה לי בידוק בטחוני. הייתי יכול להיכנס ולצאת חופשי ככל שרציתי. מדהים, השינוי התפיסתי הזה. איך שמשהו שהיית רגיל לראות כל הזמן לפתע נעלם. על כל פנים, הגעתי לרציף כחצי שעה לפני שהרכבת יצאה. היא עמדה שם. עליתי והתיישבתי במושב שהזמנתי בלילה לפני. בנורווגיה, כך הסתבר לי, מזמינים מושב. לא כמו בארץ שקונים כרטיס ושב איפה שתמצא, או במקרים רבים, תעמוד. וזה עוד דבר שלא ראיתי בנורווגיה - אנשים עומדים ברכבת. אני לא ממש זוכר איך, אבל כמה דקות לאחר מכן, נוצרה שיחה ביני ובין האדם שישב ליידי וסיפרנו זה לזה על חיינו. איש נחמד, בן ארבעים ושש, בשם נילס. הוא סיפר לי שהוא גר בFlam, מפתח באתר האינטרנט visitflam.com ובתקופה האחרונה הוא נוסע להשתלמויות באוסלו מטעם העבודה. אני סיפרתי שאני בחופשה בנורווגיה. שהתכנון שלי הוא לקחת את הרכבת עד לHaugastol ומשם לנסוע באופניים לFlam בRallarvegen.

 

"?But are you sure the Rallarvegen is open"

 

לא. לא הייתי בטוח. בכלל לא הייתי מורגל לקונספט של פתיחת שבילי אופניים. הייתי בטוח שהם פתוחים כל השנה. לא מצאתי סיבה שהם לא יהיו פתוחים. הלכתי לקרון שמשמש כקפיטרייה של הרכבת והתקשרתי למרכז השכרת האופניים בHaugastol. האיש בצד השני של הקו אמר שהRallarvegen ייפתח רק בעוד עשרה ימים. בינתיים החלק היחיד שפתוח לתנועת אופניים זה החלק שבין Myrdal לFlam. שבעה עשר קילומטרים עלובים (אורך כלל הRallarvegen הוא כשמונים קילומטר). התקשרתי למשרד השכרת אופניים בMyrdal. כל האופניים מוזמנים מראש. וגם אם היו אופניים בMyrdal, חשבתי לעצמי, מה זה עוזר לי? הרי הכרטיס שלי רק עד Haugastol.

 

במחשבות האלה החלטתי לאכול משהו. ניגשתי לדלפק והזמנתי נקניקיה בלחמניה. "?With cheese" שאלה אותי הדיילת. לא ידעתי שיש דבר כזה, נקניקיה עם גבינה. שאלתי האם זו נקניקיית חזיר ולשמחתי נעניתי שכן. הלכתי על זה בשביל לדעת מה הטעם, וגם כי מצאתי הנאה מוזרה בלאכול משהו מאוד לא כשר. וזה היה די מוצלח, הגבינה הלוהטת שנוזלת מתוך חריצי הבשר. סיימתי לאכול את הנקניקיה וראיתי את הכרטיסנית. הראיתי לה בסמארטפון את אישור רכישת הכרטיס ושאלתי אותה האם אני יכול להאריך את הנסיעה שלי. ענתה לי שכן. ביקשתי ממנה כרטיס לFlam. אמרה שהיא יכולה להאריך לי את הנסיעה רק עד Myrdal. רק עד לשם מגיעה הרכבת, לפני שממשיכה לברגן. קניתי כרטיס לMyrdal והעברתי את הנסיעה בשיחה עם נילס בעודנו חולפים על פני הנופים של נורווגיה. אז הבנתי למה הRallarvegen לא פתוח עדיין.

 

העניין הוא כזה, אוסלו השרתה עליי רושם שגוי בנוגע לאקלים של נורווגיה. אוסלו זו עיר שנמצאת על שפת הים, לכן האקלים בה חם יחסית. ביוני ניתן למצוא בה טמפ' של 20 מעלות. בפנים הארץ, בגובה 1180 מ' מעל פני הים, זה יותר בכיוון של 8-9. ביוני השלג עוד לא הספיק להפשיר.

 

וככה זה נראה:

 

 

הגענו לMyrdal. חלק גדול מנוסעי הרכבת ירדו וחיכו לרכבת לFlam. אין רכבת ישירה מאוסלו לFlam. לעומת זאת, הרכבת מMyrdal לFlam נקראת נסיעת הרכבת היפה בעולם. מדובר ברכבת שעוברת בפיורדים דרך מפלים ושלגים. הנסיעה הזו לא רק עוברת דרך נופים מרהיבים, היא גם פלא הנדסי בגלל השיפוע התלול והמנהרות. האחראים לפלא הזה, כך נילס סיפר לי, היו הנאצים, שבזמן מלחה"ע השניה נדרשו להעביר סחורות ומטען במהירות וביעילות. מסילת הרכבת הייתה כלולה בטיול שלי, אבל בכיוון ההפוך. בתחנת הרכבת בMyrdal ראיתי מספר זוגות אופניים עומדים ומחכים להשכרה, אבל לא היה אף אחד שישכיר אותם. תהיתי מה אני עושה. אני צריך למצוא כרטיס לFlam בהתראה של רגע, במדינה שכל דבר בה קובעים יום מראש. ואז נילס הפנה את עיני לכרטיסן שעמד לייד אחד הקרונות. הגעתי אליו ואמרתי לו שאני מעוניין בכרטיס לFlam. הוא בנונשלנטיות נקב בסכום ותחבתי לידו את הקרונות. הואנתן לי את הכרטיס ועליתי יחד עם נילס לקרון הרכבת. מה שהיה מעט מוזר, זה שקו הרכבת לFlam זו נסיעה תיירותית לכל דבר. היה קריין שסיפר על הנופים מימין ומשמאל ואפילו נתנו לנו הפסקה של חמש דקות לצאת ולצלם מפל מפורסם. חשבתי לעצמי שזה בטח מעצבן את תושבי Flam שנוסעים בקו הזה, כמו נילס.

 

הנסיעה לכשעצמה הייתה מרהיבה. אני מרגיש שאין מילים שאוכל בעזרתם לתאר את הנופים והמראות, אז אני אדביק כאן כמה תמונות.

 




Flam עצמה הייתה מדהימה לא פחות מהנסיעה אליה. אולי אפילו יותר. הרגשתי כאילו הגעתי לגן עדן עלי אדמות. אין לי שום תיאור יותר מדויק ונכון בשביל המקום הזה.

 

Flam זהו בעצם כפר בן 200 תושבים ששוכן למרגלות ה Naerfjord, הפיורד הארוך ביותר בנורווגיה והשני באורכו בעולם. רוב תושבי הכפר מתפרנסים מתיירות. זהו אחד המקומות המתויירים ביותר בנורווגיה ובכל שנה מגיעים אליו מאות אלפי אנשים. כל האנשים האלה בעצם מגיעים בצהריים ועוזבים לערים האחרות של נורווגיה עם בוא הערב. אני הגעתי כשהעיירה הייתה ריקה מאנשים. השילוב הזה של שקט, או מחסור באנשים, יחד עם פלאי הטבע הנורווגי, ההרים המפלים והיערות, כל כך היטיב עמי. זה היה פשוט נהדר, כמו חלום.

 

נילס הסיע אותי לאכסניה שהזמנתי מקום בה מראש, דרך האתר booking.com. האכסניה חולקה לבקתות. איתי בבקתה היו תייר מגרמניה, לוקאס, ותיירת מהולנד, מריקה, שהיו בני גילי לערך. אחרי שהצעתי את המיטה שלי, ירדתי למבואה של הבקתה. לוקאס ומריקה ישבו שם. שוחחו והשתעממו מכך שאין מה לעשות בעיירה הזו אחרי החושך. לוקאס הזכיר מבשלת בירה בעיירה, Aegir, שהם חשבו לפקוד אבל הבירה שם יקרה מאוד. אני, שרגיל לכך שיקר מאוד באירופה זה מחיר סטנדרטי בארץ, אמרתי שאני בעד ללכת למסבאה הזו. לוקאס ומריקה השתכנעו והלכנו. היה מקום באמת מאוד נחמד. אחד הפאבים הכי נעימים שיצא לי לשבת בהם. הפאב הזה מגיש בירה שמיוצרת במבשלה מקומית. בירה מאוד טובה באיכותה. אני, לוקאס ומריקה ישבנו שם ערב שלם והעברנו בשיחות על ארצות המוצא שלנו. בעיקר על דת, זכויות אדם ומה אנחנו עושים בחיינו.

 

לקראת חצות הלכנו לישון. בבוקר מריקה הייתה צריכה לנסוע לברגן. החלפנו מספרי טלפון וחשבונות פייסבוק. לאחר מכן, אני ולוקאס יצאנו לטייל בנופי גן העדן של פלאם. הלכנו כשליש מהRallarvegen ואז חזרנו באותה דרך. עשיתי צ'ק אאוט באכסניה והלכתי לאכול מנת דג במסעדה מקומית. זו הייתה מנה טעימה מאוד. גם הסלמון בנורווגיה הוא מאוד משובח. טעים פי כמה ממקבילו בארץ. דרך אפליקציית rome2rio ביררתי מתי מגיע האוטובוס לברגן, ומשהוא הגיע, עליתי עליו. לא לפני שניהלתי שיחה בתחנת האוטובוס עם תיירת מלבנון. ליתר דיוק, אוסטרלית שבנעוריה גרה בלבנון.

 

עזבתי את Flam בתחושה נהדרת. ברוב המדריכים והטיולים המאורגנים לנורווגיה יש התעכבות על העיירות שבין אוסלו לברגן; Geilo, Myrdal, Haugastol ואחרות. לא יצא לי לבקר בהן, אבל אני לא כל כך מצטער על כך. איך שאני רואה את זה, העיירות האלה, שהן כולן מאוד יפות וציוריות, די חוזורת על עצמן. נכון שלכל אחת יש את האטקרציות שלה, אבל ראית אחת ראית את כולן... כיוון שאני מתנייד בתחבורה ציבורית, לא הייתה לי את היכולת לבקר בכל אחת מהן, אז העדפתי לראות אחת, ואם כבר אז עדיף לראות את Flam. 

 

כמה תמונות מהעיירה עצמה:

 





 

ואחת אחרונה בשביל הנרייטור:

 


את עשר השעות שלאחר מכן העברתי בנסיעה לברגן, בה יעסוק הפוסט הבא.

 

Jack Johnson

נכתב על ידי Jack Johnson , 2/7/2017 20:38  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Jack Johnson ב-12/7/2017 00:06
 





83,369
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJack Johnson אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Jack Johnson ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ