לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

World Renown



Avatarכינוי:  Jack Johnson

בן: 28

Skype:  jack.israblog 



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

4/2017

הודעת מערכת קצרה


אני לא יודע לאן לקחת את הבלוג הזה ומה לכתוב פה. נראה לי שזה הזמן לחשב מסלול מחדש.

 

כרגע לא נראה לי שאמשיך את הבלוג במתכונת הנוכחית שלו. אולי זה יהיה שינוי פורמט, אולי זו תהיה הפוגה זמנית, אולי עוד שבוע אחשוב שוב על העניין והכול ישוב להיות כמו שהיה. אין לי מושג.

 

כן חשבתי שיהיה הגון למסור הודעה כזו לקוראים שלי, שאם פתאום תרגישו שאתם כבר לא מתחברים לתוכן הבלוג, או פתאום תראו חודש ריק, שזה לא יבוא בהפתעה.

 

Jack Johnson

נכתב על ידי Jack Johnson , 25/4/2017 19:24  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The-Narrator ב-25/4/2017 20:55
 



החיים משעממים יותר כשיש לך בת זוג


כבר זמן מה שאני מנסה לכתוב וזה פשוט לא יוצא. אין לי על מה. במידה מסויימת, הבלוג הזה עסק במפגשים החברתיים שלי, ביחסים עם בנות שאני פוגש ובניסיונותשלי להתקדם איתן. זה די היה ה-עוקץ בבלוג הזה. עכשיו, אני עדיין הולך לאירועים, עדיין יוצא ומבלה בתל אביב, עדיין פוגש נשים, אבל, בהיעדר כוונות שלי ליזום איתן משהו - זה גם לא ממש מעניין. אני לא רואה איזשהו צורך או דחף לכתוב על זה. הבלוג שלי עסק בבעיות שלי, או במה שהחשבתי כבעיות. אין לי בעיות כאלה עכשיו. אני לא יכול לומר שאני מרוצה מכל פרמטר בחיים שלי, אבל בתחום החברתי ובתחום הזוגיות - כן, די מרוצה.

 

אז בעניין שריל- אין לנו הגדרה רשמית של בני זוג או חברים או "in a relationship" או משהו בסגנון. זה נראה לי גם די מטומטם לקרוא לעצמנו כך כשאנחנו יוצאים סך הכול חודש. ביום שני הלכנו למימונה של טבעונים להט"בים בתל אביב, האירוע הראשון שהלכתי אליו בתור זוג, בשלב מסויים קורדליה שאלה את שריל האם אנחנו חברים. שריל לא ידעה מה לענות וגם אני לא.

אבל- כבר די עברנו את השלב של הדייטים. נראה לי שאף אחד מיתנו לא סופר כבר איזו מספר פגישה זו (באיזור ה-14). אנחנו נפגשים פעמיים שלוש בשבוע. היא באה אליי או שאנחנו יוצאים לאנשהו. הרגשות אמנם נבנים לאט, אבל הקשר שלנו מתחיל להתכנס לשגרה של שיתוף חוויות מהיום יום, חידות ובדיחות קרש. ויש לנו גם תאריך (anniversary), אז די אפשר להגיד שזה... זה.

 

בחודש האחרון לא הצלחתי לשמור על שגרת אימונים בחדר כושר. לא בהכרח בגלל שריל; היה שם שילוב של לחץ בעבודה ועצלנות. אמנם לא הפסקתי לשחות, ועשיתי כמה רכיבות ארוכות (ודי מטורפות) על האופניים החדשים שלי, אבל להתאמן במשקולות כמו שצריך, לא יצא לי. אני חייב לחזור לזה. לא בשביל להיראות מנופח או משהו; היתרון הגדול בתרגילי הרמת משקולות כמו סקוואט ודד-ליפט, הוא שכאשר עושים אותם כמו שצריך, הם מאוד משפרים את היציבה. רוב כאבי הגב שלי מגיעים מיציבה לא נכונה. אני זוכר את התחושה שהייתה לי כשהקפדתי על אימוני משקולות ושחייה. עמידה זקופה ואפס כאבי גב, אפילו לא כשרצתי בהרים או רכבתי על אופניים (פעולות שמזיקות לגב, אבל מהנות במידה בלתי רגילה). עכשיו, כשעבר זמן מאז הפעם האחרונה שעסקתי בהרמת משקולות, הגב שלי מתחיל לחזור לצורתו המקורית, והכואבת.

 

וזהו. זהו פחות או יותר. אין הרבה חדש בחיים שלי חוץ מזה. אני עדיין עובד רוב היום ועושה בזמן הפנוי שלי את אותם הדברים פחות או יותר- הולך לים, קורא, הולך לסדנת כתיבה, חושב מה ללמוד או לאן לקחת העתיד המקצועי שלי... אין בחיים שלי רגע משעמם ואם אני באמת מוצא את עצמי חסר מעש, כמו שקרה בחופשת הפסח, לראשונה מאז שעברתי לתל אביב, אני פשוט לוקח את האופניים ויוצא לרכיבה עד מעבר לאופק.

 

זהו פחות או יותר, מה שהצלחתי להעביר לכתב,

Jack Johnson

 

עריכה: אם אתם כבר כאן, חידה ששריל חדה לי לפני כמה ימים:

 

אתם נמצאים לפני שתי דלתות. מול אחת עומד שומר שתמיד דובר אמת, מול האחרת עומד שומר שתמיד דובר שקר. מאחורי אחת הדלתות יש נמר, מחורי השניה הדרך פתוחה.

אתם לא יודעים מי זה מי.

המשימה שלכם היא לצאת לחופשי, באמצעות שאלה אחת בלבד.

רמז (די עבה) לפיתרון (אחד מתך רבים. יש אינספור שאלות פותרות את זה) ניתן למצוא כאן.

גרסא קשה של החידה.

נכתב על ידי Jack Johnson , 20/4/2017 00:36  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Loveless ב-25/4/2017 10:33
 



פסח טוב מהמצופה


הזנחתי את הבלוג והאתר לאחרונה. לא הייתה איזושהי סיבה מיוחדת, פשוט לא היה לי כוח. זמן דווקא כן היה לי, הייתי בכרמיאל בחג. היו המון שעות פנאי לרשותי לכתוב בבלוג ולהגיב בחזרה, ולא עשיתי את זה. אני לא יודע למה כבר אני לא יכול לכתוב בחודש האחרון, כנראה בגלל שהנושא הראשון במעלה, הן מבחינת רצון הקוראים והן מבחינת מה שאני רואה כחשוב, זה הקשר עם שריל, וקשה לי לכתוב על נשים ומערכות יחסים כשאני לא סובל בגללן או פגוע מהן. אז כן, כאמור, פסח עבר טוב מהמצופה. את ליל הסדר העברתי עם הוריי ועם זוג חברים שלהם. אני לא מת על זוג החברים האלה, מצד שני גם לא ממש סובל מנוכחותם. ישבנו חמישה אנשים לשולחן ולצד השיחות שלהם על ענייני עבודה, גם התחיל לבלוט העניין ש-אני בן עשרים ושמונה... אנשים מתחילים להתעניין... לשאול האם יש כלה, האם יש מישהי בדרך... ביום ההולדת שלי ניצלתי את ההזדמנות לתקוע אצבעות בעיניים של כל מי שיכלותי עם מנטרות של ,לא מתחתן". הפעם- לא סיפרתי על שריל או משהו, זה נושא הרבה יותר מדי אישי מלספר אותו להורים, אבל כן הייתי יחסית פתוח ושיתפתי קצת מסיטואציות שיכולות להיראות הזויות או מצחיקות ליוצאי בריה"מ שישבו לשולחן, כמו לצאת עם אישה ששפת האם שלה היא פורטוגזית, לדוגמא.

 

המשך החג רק הלך והשתפר. לאחר ליל הסדר נפגשתי עם שני חבריי הטובים מכרמיאל. אנחנו חברים טובים כבר יותר ממחצית הקיום שלנו על פני האדמה. למעשה, מדובר בשני צמדי חברים שהתגבשו לשלישייה בשנים הראשונות של חטיבת הביניים. במהלך השנים עברו המון מים בנהר; יש לנו המון סיפורים, מושגים, כינויים ושמות שהספקנו לצבור במהלך השנים ויש לנו אפילו שם - הג'מעה, שאני המצאתי במהלך כיתה י"ב. במהלך השנים היו גם הרבה אנשים שנוספו לג'מעה אבל אנחנו נשארנו הגרעין הקשה. גם מבין הגרעין הקשה הזה כל אחד משלושתינו הלך לכיוונים אחרים ועבר לגור בערים אחרות. אנחנו נפגשים בחגים בעיקר, כשאנחנו חוזרים למשפחות שלנו, לשתיית הבירה המסורתית של ליל הסדר. הפגישות האלה רק הולכות ומשתבחות עם השנים. כל שנה ושנה זה נראה כאילו אנחנו השתנינו התפתחנו והתבגרנו, אבל כרמיאל זו עיר שהזמן קפא בה, והיא מרגישה לנו בשנת 2017 כמו שהיא הרגישה ב2005. כמו בכל שנה נסענו לפאב שנהגנו לפקוד כשהיינו חיילים, העלינו סיפורים וזכרונות מהעבר, דיברנו על איפה כל אחד נמצא היום ועל האנשים שהיו בחיינו ונעלמו.

 

אחד מאיתנו היה צריך ללכת. נשארתי עם החבר הנותר, היותר קרוב אליי מבין השניים. אנחנו חברים משנת 1998, ועד היום הוא בן אדם שאני מאוד מחבב. אני סומך על העצות והתובנות שלו, בייחוד כשזה נוגע לנשים. היינו בדיוק באותה סיטואציה בשנה שעברה, כשסיפרתי לו על עדי. הפעם סיפרתי לו על שריל. די מדהים האמת, כשאני חושב על זה, עד כמה סיפורי החיים של שתי הנשים האלה ומערכת היחסים שלי איתן הפוכים זה מזה. המשכנו לטייל ברחבי כרמיאל כמו שעשינו בגיל שש-עשרה. חלקנו כל מיני סיפורים מצחיקים וחזרנו כל אחד לביתו.

 

ביום שלאחר ליל הסדר לא עשיתי הרבה. חזרתי קצת על כל מיני נושאים שיצא לי ללמוד במהלך התואר ואף פעם לא באמת תפסתי אותם עד הסוף. את השעות שבאו לאחר מכן העברתי בישיבה בסלון עם אבא שלי, כל אחד שקוע בענייניו אני ספר והוא עיתון עם הפסקות ספונטניות בשביל להעלות נקודה או לצחוק על משהו. כך היה עד שהגיעה שעתי לנסוע חזרה לעכו ולקחת משם את הרכבת לתל אביב.


קצת על שריל - לא יודע איך בכלל לכתוב עליה בבלוג הזה. הדעה שלי עליה לא עקבית. יום אחד אני חושב שאם אני לא מרגיש בהיי בגללה כמו שהיה עם נשים קודמות בחיים שלי, אז זה לא זה ועדיף לקטוע את זה מוקדם. יום אחר, אני מרגיש שכן מתפתחת ביני ובינה סוג של אהבה (נניח, כשהיא הייתה אצלי, מוקדם יותר היום, אמרתי לה שהתגעגעתי אליה בחג. היא אמרה שגם היא חשבה עלי). זו סיטואציה די הזויה, ושריל, היא גם בחורה די הזויה. ממש מרגיש לי כאילו אני מצאתי מכל הנשים בעולם את היחידה שהיא יותר שכלתנית אדישה וקרה ופחות מחצינה רגשות, ממני. ממש יותר ג'ק ג'ונסון מג'ק ג'ונסון. בהתחשב בכמות הנשים בעולם ובכמות הנשים שיצאתי איתן, היעילות שלי מתחרה בזו של חיפוש בינארי.

נוסף על כך, להתרגש מאישה בגיל עשרים ושמונה זה די נדיר. יש תחושה של רוויה ושובע, כולם ראו ועשו הכול. עברת מיליון דייטים וזה עוד אחד. מצד שני, יש משהו שמנטרל את ההתאהבות ברגע שמרגישים יציבות בקשר. כשאתה קובע דייט (עדיין משתמשים במילה הזו אחרי 9-10 פגישות?) ויודע שאחריו יבוא עוד אחד, ואין את המאמץ לעבור משוכות ולהרשים. במקרה של שריל זה בולט על אחת כמה וכמה, אין גילויי רגשות עזים מהצד השני.

 

אגב, זה לא אומר שאין תשוקה, נפשית או מינית. אישה או גבר קרים ביום-יום לא אומר שהם יהיו קרים במיטה.

 

קיצר שריל עדיין בתמונה. אני לא יודע מה יקרה עם הקשר הזה או לאן הוא יגיע.

 

Jack Johnson

 

נ.ב. אני יודע שאחד הקטעים בבלוג יכול להתפרש בלעג או צחוק למין הנשי. זו לא הייתה הכוונה. טוענות שאתן בוחנות כליות ולב וזו כן הייתה הכוונה? שבבדיחה הזו יש השפעה על מוחותיהם הרכים של הנוער? תחשבו. אני מציע לכן, לפני שאתן שופטות אדם כשוביניסט, לתת משקל רב יותר למערכות היחסים שלו עם נשים ואיך הוא רואה את הנשים בחייו, מלתת משקל לפרשנויות אפשריות של מה שהוא אמר. אני לא מתכוון להתייחס לכך מעבר לשורה הזו בבלוג. יש לי דברים חשובים יותר לעשות בחיי.

נכתב על ידי Jack Johnson , 13/4/2017 01:33  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Jack Johnson ב-17/4/2017 11:00
 



עוד פוסטים על שריל וכל מיני דברים מסביב


טוב, אני ושריל ממשיכים לצאת. אתמול הלכנו בצהריים להרצאה על מלחמת העולם השנייה באיזה פאב לא רחוק מהבית שלי, ואז הלכנו לאכול קארי במסעדה מוזרה לייד. היינו אמורים לצאת לפיקניק היום בפארק הירקון, ובסוף לא יצאנו כי היא אמרה שהיא לא מרגישה טוב. לפי מניין הדייטים, זה אמור היה להיות התשיעי (בשלושה שבועות). אני תוהה מה זה אומר להגיע לדייט תשיעי. באיזה דייט אנחנו כבר לא "יוצאים" אלא בני זוג לכל דבר ועניין? לפני שנתיים וחצי הייתה לי שיחה עם מישהי שהחשבתי בזמנו למבינה גדולה בתחום הזוגיות. אותה בחורה אמרה לי שזה בסדר לצאת עם שתי בחורות בו זמנית עד שיש שיחת "יחסינו לאן"*. אז ביני ובין שריל לא הייתה שיחה כזאת. אני מניח שיש הסכמה בלתי כתובה האומרת שלמקבל בשלב הזה, זה כבר לא יהיה בסדר (בהתאם, הקפאתי את המנויים שלי באתרי היכרויות) אבל לא מצאתי לנכון לעשות שיחה שכזו.

 

אז מה אני באמת חושב על שריל?

 

היו לי כמה שיחות במהלך הטיפולים הפסיכולוגיים שהייתי בהם, שאני בן אדם שאוהב מהראש. אני אמנם לא בטוח בזה כשאני סוקר את הרגשות שהיו לי כלפיי עדי, אבל שריל מרגישה לי כמו הבחורה שרציונלית, הכי משתלם להיות איתה במערכת יחסים. היא לא משוגעת, היא מאוד מזכירה אותי בהרבה מובנים, יש לנו תחומי עניין ושיחה דומים, היא לא אישה רגשנית ואמוציונלית וככל הנראה גם לא מצפה מבן הזוג שלה להיות כזה. ממש הכי נוח שיכול להיות. וזה חשוב. אם יש משפט מהמקורות שאני לוקח בנוגע לזוגיות, זה פירוש שמופיע בתלמוד ל"עזר כנגדו": "אם זכה עזר, ואם לאו – כנגדו". יש לא מעט אנשים שהזוגיות שלהם מחרבת להם כל פיסה בחיים.

 

ולרווקות יש המון מה להציע בשביל לזרוק את כל התענוגות שלה על כל אחת. בייחוד בתל אביב. בסופו של דבר, לבד זה המצב שאני מכיר הכי טוב. במהלך השנים, הלבד שלי הפך מכורח וסבל דווקא למשהו מהנה, אולי אפילו משוה שאני חייב. חלק ניכר מהתענוגות הכי גדולים שלי אלו דברים שאני עושה לבד: ריצה בהרים של הגליל, רכיבת אופניים על כביש החוף, שחיות ליליות בג'ימי, השתזפות בים בשבתות. את כל הדברים האלה אפשר, תאורטית, לעשות עם עוד בן אדם, בייחוד את האחרון, אבל לא באמת. אי אפשר למדוט ולהתרכז בעצמך, או לחילופין להרגיש את החיבור שלך עם הטבע או הכביש כשיש לך הסחות דעת, גם אם האדם השני לא מדבר אלא פשוט נמצא שם.

 

ודבר נוסף שמוזר לי בשריל, הוא שאני לא מרגיש איתה את הnew relationship energy. בדרך כלל אהבה מתחילה בפיצוץ של רגשות. תשוקה להיות עם האדם בכל מקום כל הזמן. עם שריל זה משהו יותר סולידי. יכול להיות שהרגשות מתפתחים עם הזמן. מוזר לי המצב הזה, אבל באהבה ובמלחמה אין חוקים.

 

Jack Johnson

נכתב על ידי Jack Johnson , 8/4/2017 22:29  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שירחאן באחו ב-19/4/2017 00:13
 



לדף הבא
דפים:  

80,801
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJack Johnson אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Jack Johnson ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ