לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


whatever comes your way, no matter what they say, always let your soul shine. no matter what they do, you know it up to you, always let your soul shine
Avatarכינוי: 

בת: 22

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2014    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2014

פעם


פעם היה פשוט יותר להכיר אנשים חדשים

פעם היה פשוט יותר לגשת למישהו ולהתחיל לדבר איתו ולהכיר עוד חבר חדש

פעם לא היה פחד להישאר לבד

פעם לא היה מלחיץ ככה

פעם לא הטרדתי את עצמי במחשבות שמטרידות אותי עכשיו

פעם לא היו לי דלקות עיניים!

פעם לאהיו לי בעיות אורתופדיות!

פעם לא התפרקתי פיזית

פעם לא הייתי לחוצה בזמן

פעם לא הרגשתי כאילו הזמן כבר סופר לי אחורה

 

פעם לא היה לי כסף ועכשיו כן

פעם לא יכולתי לטוס לחו"ח לבד ועכשיו כן

פעם לא הערכתי את מי שאני, ועכשיו... קצת יותר

פעם לא היה לי את החופש לעשות מה שאני רוצה, ועכשיו כן

 

 

אני לא יכולה, אני עצובה ועדיין חושבת בכוח אופטימי. אני כאילו מבואסת וכותבת את הפיסקה הראשונה ואז חושבת 'אבל יש גם דברים שעכשיו יותר טובים מפעם' ובכוח מתחילה לכתוב גם רשימה כזאת. זה אולי מעצבן שאני מרגישה שאני לא בסדר שאני עצובה, אבל אני גם אוהבת את זה בעצמי שאני לא בנאדם שחושב שחור.

אולי אתגר 100 הימים כן משפיע גם בדיעבד. ואולי זו פשוט אני, כי אני זוכרת שהייתי מוצאת דברים טובים גם לפני כן.

 

כשאנשים פוגשים אנשים חדשים בחיים שלהם הכל משתנה, בעיקר אם זה בנאדם שנהיה קרוב אליך. זה תמיד הפחיד אותי. ותמיד הפחיד אותי שדברים ישתנו או שאנשים ישכחו אותי.

זה כואב בהתחלה, ומכעיס, אבל אח"כ הבנאדם פשוט נמחק לאט לאט ועובר להיות נחלת העבר, עם מדי פעם ביצבוצים או גיחות בהווה. ואז בכל פעם שהוא מגיח זה כואב, כמו סכין שמחוררת את הגוף עוד קצת ועוד קצת, וגם אם מוציאים אותה עדיין כואב כי זה טרי והחור שנשאר לא נסגר. אבל אחר כך זה נהיה משהו שגרתי, כי זה כבר קרה כל כך הרבה, אז זה הופך להיות דקירה של קיסם שיניים, עובר מהר.

(איזה דוגמאות מפגרות, אומייגאד)

נניח, ראיתי אותה בכנס. אני רואה אותה רק בכנסים או אירועים שכאלה. וזה היה מפתיע לרגע אבל עבר מהר. הייתי בטח גועלית בעיניה כי אפילו לא טרחתי להסתכל עליה יותר משתי שניות והמשכתי בעיסוקים בלי בלי לנהל אפילו שיחת חולין. רק "היי מה נשמע!" שאפילו לא באמת אכפת לו מה נשמע, והוא סתם שואל. כי זה מה ששואלים.

אבל... מישהי אחרת שאם ייצא לי לראות, וזה גם יהיה רק בחברת הרבה אנשים אחרים, לא בטוחה איך אני אתמודד. כנראה לא עבר מספיק זמן בציר הזמן שלי שמרפא דברים מהסוג הזה. עצם זה שהמחשבה לפעמים צצה ומטרידה אותי (אפילו שזה לעיתים הרבה יותר רחוקות) מעידה על זה שזה לא לגמרי מאחוריי.

 

בא לי קשר חדש, משהו חדש. חברה חדשה לדבר איתה, חבר, צניחה חופשית, אנערף. אני יודעת שאני טסה בקרוב ואני ממש מקווה שזו תהיה חוייה מופלאה, אבל עדיין נחת עליי המצברוח המלנכולי הזה שבגללו נכנסתי למסך העריכה. כאילו משהו חסר לי. בגדול אני פשוט שונאת שמשהו השתנה בחיים שלי ומפחדת שיהיה סדק שיפתח לחור גדול, אז אני אוכלת סרטים וחושבת מחשבות ורצה קדימה בראש שלי ופשוט מפחדת. ידוע לי גם שעצם זה שאני חופרת על זה ואם אני אתנהג בצורה מסגירה זה יהיה גרוע יותר ויש מצב שירחיק, אז אני לא רוצה לחפור את הקבר של עצמי, ואני חייבת להרגע עם זה כבר. לא כולם אותו דבר וזה שקרה X עם Y לא מכריח שיקרה X עם Z.

יואו. תנשמי. ולכי לישון. מחר דברים ייראו אחרת.

נכתב על ידי , 27/8/2014 02:27  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





25,076
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לC note אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על C note ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ