לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


whatever comes your way, no matter what they say, always let your soul shine. no matter what they do, you know it up to you, always let your soul shine
Avatarכינוי: 

בת: 24

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2017

קטע כזה


יש לי קטע כזה לרצות את מה שאני לא יכולה לקבל. לחפש את מה שאין לי או מה שאני לא חלק ממנו, ולרצות להגיע אליו, להשיג אותו.

לפעמים אחרי שאני משיגה את הדבר, אני מבינה שזה לא היה כזה ביג דיל, שהדבר לא כזה זוהר וכיף כמו שחשבתי.

יש מקרים בהם אני מבינה שלא כדאי לי בכלל לרצות להשיג את הדבר, כי הוא לא דבר טוב, ומה שיש לי בידיים מספיק טוב בלי שארצה משהו אחר בנוסף.

במקרים אחרים אני יודעת שהדבר שאותו אני רוצה אולי לא כזה טוב לי, שכשאשיג אותו לא יהיה כזה הבדל בין אם יהיה לי אותו או לא, אבל אני רוצה אותו בכל זאת. האם זה האתגר? האם זה מה שאני לא משחררת ממנו? כי כזאת אני? של סימון יעדים והשגתם? או שמא זה אגו? הרצון לנצח? התחרותיות שלי?

קשה לי מאוד לקבל לא, אבל יותר מזה - קשה לי לקבל חוסר תשובה, או חוסר תגובה.

תמיד אהבתי שדברים סגורים, זה הרבה יותר קל, הרבה יותר נוח, הרבה יותר שלם בהרגשה. כשמשהו נשאר פתוח אתה יכול להתעורר גם בעוד שנתיים ולחשוב על העניין, להישאר בחוסר שקט, חוסר מנוחה. גם אם הוא כבר לא אמור להיות רלוונטי כלפיך יותר.

אבל... לפעמים אני עושה את כל מה שיכולתי לעשות, והכדור בידיים של הצד השני. אם הוא לא מרים אותו, מה אני כבר יכולה לעשות מהצד שלי? רק לקוות שירים אותו, ולא משנה מה יחליט - לזרוק אותו בחזרה לצד שלי, או לזרוק אותו לפח. העיקר שיחליט ויתן לי לדעת.

נכתב על ידי , 24/2/2017 00:14  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מלנכוליה של שעת לילה


אין יום שלא עובר שאני לא חושבת עליך.


עברו חודשיים וחצי ואני עדיין חושבת עליך.


הזמן אמנם עזר, אבל עכשיו אני תקועה באיזהשהו לופ זמן שההרגשה בו לא משתנה.


213א ביום ראשון בערב כשכבר חושך וכולם כבר יצאו


חומרים משנים קודמות


מסמכים רנדומליים של הקורסים שלך שאני מוצאת


ההקלטה שאני לא מסוגלת לשמוע עד הסוף


ובינתיים? מחכה וחוששת מה15.3


אולי אז יהיה לי קלוז'ר? מה אני אמורה לומר שם? הציעו לי לדבר אז אמרתי כן אבל כל פעם המוזה נוחתת עליי כשאני נוהגת באוטו ואני לא יכולה לעצור לכתוב. ואז פוף בורח לי.


ונאחס כזה שלא עוזב אותי, עצבות כזאת שלא הולכת.


לא מצליחה להביא את עצמי לעשות דברים, לסיים דברים, להתקדם עם דברים שאני צריכה לעשות.


ולמה בעצם?


האם זה רק זה? האם זה שילוב של דברים? אני מנסה להבין מה קורה איתי ולא מצליחה.


ואז מגיע הלילה ואני נכנסת לתהיות אינסופיות. וחושבת עליך. ומתגעגעת אליך. וכל כך רוצה עוד שיחה אחת אחרונה איתך.


כאב שוב עולה בחזה. דמעות שוב מטשטשות את העיניים. והזיכרון שלך עולה לי בראש... עומדת רצינית ומסבירה, או צינית ומחויכת.


מתה לדעת מה היית אומרת. מה היית חושבת. מתה לשמוע את דעתך. מתה לראות אותך רק עוד פעם אחת, כדי שאוכל לחרוט את התמונה שלך במוח שלי ולא לשכוח לעולם, גם לא טיפה. כי אני לא רוצה לשכוח. השיכחה מפחידה אותי.

נכתב על ידי , 9/2/2017 01:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





25,545
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לC note אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על C note ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ